ביאורים ומעשים על הגדה של הרב שטיינמן בחלק שיר השירים - חלק י | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 10.06.2021, שעה: 07:45
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום יוסף איתן בן סימון שמחה יעבור ניתוח לב בשלום ולשלום
ברפואה שלמה ויזכה להיות כיוסף הצדיק
שיהיה איתן להרביץ תורה בעזרת השם יתברך.
פרק אחרון
ביאורים
במעשים מתוך ההגדה של הרב שטיינמן על חלק שיר השירים.
אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו.
הגמרא בתענית כא מספרת
על אילפא ורבי יוחנן שעסקו בתורה ובשל העניות החליטו לצאת
לפרנסתם למזונות
כדי לקיים את הכתוב אפס כי לא יהיה בך אביון.
בדרכם התיישבו לאכול תחת כותל רעוע.
ברבי יוחנן שמע מלאכי השרת אומרים אחד לחברו שיש להפיל עליהם את הכותל ולהורגם כי מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה.
אמר לו המלאך השני עזוב אותם
אחד מהם עתיד
להיות גדול ואין זמנו למות.
רבי יוחנן שמע ואילפא לא שמע.
אמר רבי יוחנן מכאן שהתכוונו אליי.
רבי יוחנן חזר ללמוד
ואילפא המשיך בדרכו.
בסוף התמנה רבי יוחנן ראש ישיבה
ואמרו לאילפא
אילו היית עוסק בתורה
היינו ממנים אותך לראש ישיבה.
הגמרא מספרת
הלך אילפא ותלה עצמו בתורן הספינה ואמר
אם יהיה מישהו שיביא ברייתא של רבי חייה ורבי הושעיה
ולא אמצא לה מקור במשנה אפול מתורן הספינה ואטבע.
זה ביקש אילפא להוכיח כי אפילו שעסק במסחר
מכל מקום למד יותר מרבי יוחנן.
לכאורה צריך להבין
כיצד זה אמר אילפא שיפיל עצמו אל הים ויטבע.
ואם לא ידע להשיב על מה שישאלו
וכי מותר לאבד עצמו לדעת?
אלא, אומר הרב שטיינמן, ברור שכוונתו הייתה אחרת.
כמו בזמננו, שאדם כואב לו מאוד,
אז אומרים, הוא יכול לקבל התקף לב.
כך אמר אילפא, אם עד כדי כך שכחתי את לימודי
בעת שהלכתי לעסקים
ולא אוכל לפשוט שאלה שישאלו אותי,
זה יכאב לי כל כך עד שלא אוכל לסבול דבר כזה ואמות מרוב כאב.
אז לימדו אותנו חכמים, זיכרונם רכה,
כי ללמוד זה חיים,
ומי שפורש מלימוד, טוב מותו מחייו.
נו, ומדוע באמת זכה רבי יוחנן
ולא אילפא?
הרי אילפא היה תלמיד חכם גדול,
ומרשי משמע שהיה גדול יותר מרבי יוחנן.
אומר הרב שטיינמן, יש לבאר זאת על פי המדרש בשיר השירים.
רבי יוחנן
הווה מטייל
בסאליק מטבריה לציפורין.
באהבה רבי חייא ברבה סמחלה.
רבי יוחנן
עלה מטבריה לציפורין.
כאשר רבי חייא ברבה היה מתלווה אליו.
מתון
חד בחקלא.
אמר רבי יוחנן, עדין בית חקלא,
עבד דידי
וזבנתה בגין מלעי באורייתא.
בדרך הם ראו שדה.
רבי יוחנן אמר,
שדה זו הייתה שלי ומכרתיה כדי לעסוק בתורה.
מתון חד בית כרם.
ואמר רבי יוחנן, עדין בית כרם דידי הווה מזבנתה בגין מלעי באורייתא.
המשיכו בדרך וראו כרם.
ואמר רבי יוחנן, הכרם הזו הייתה שלי ומכרתי אותה כדי לעסוק בתורה.
רבי חייא ברבה, באחי.
אמר לי, מה את באחי?
אמר לי, באחי ענא דלא שווק לסבותך,
לסבותך, כלום.
אני בוכר על כך שאתה, רבי יוחנן, לא עותרת לעצמך רכוש לעת זקנותך.
אמר לי,
חייא בני אונקלה זו בעיניך, מה שעשיתי שמכרתי דבר שניתן לשמור.
שישה ימים שנאמר כי ששת ימים עשה אדוני את השמיים ואת הארץ
אבל התורה ניתנה לארבעים יום
שנאמר ויהי שם עם אדוני ארבעים יום
זאת אומרת לא עשיתי אתה חושב עסקה טובה?
מכרתי שדה וכרם
שהם נעשו בשישה ימים את כל השמיים בארץ עשה הקדוש ברוך הוא בשישה ימים
אז אני מכרתי דבר שנעשה בשישה ימים
וקניתי במקום זה דבר שניתן בארבעים יום התורה ניתנה בארבעים יום זה לא עסקה טובה?
כדא דמך רבי יוחנן
כשנפטר רבי יוחנן היה דור קורא עליו הדור קורא עליו
אם ייתן איש
את כל הון ביתו באהבה שאהב רבי יוחנן את התורה בוז יבוזו לו
הוא לא החשיב שום דבר בעולם חוץ מהתורה
נתן את כל ממונו בשביל התורה
אבל לכאורה לא השיב רבי יוחנן דבר לרבי יחיא ברבא על השאלה
השאלה הייתה מה הותרת לעצמך לעת זקנותך?
איפה התשובה?
אמר לו רק שהוא עשה עסקה טובה
אומר הרב שטרנמן כנראה כוונתו הייתה לומר
שאם יש לאדם עסקה כה גדולה
אז לא עושים חשבונות מה יהיה אחר כך
כי כל חיי העולם הזה לא שווים
לעומת חיי התורה
לכן אמר לרבי חיה און קלה זו בעיניך?
וכי זה קל בעיניך?
כלומר לו היית יודע עד כמה גדולה חשיבות התורה
לא היה מקום לשאול שאלה כזאת בכלל
ועוד צריך להבין
מדוע הוצרח רבי יוחנן להרחיב בדבריו להסביר
שהתורה היא חשובה יותר מכל העולם הזה
כיוון שהעולם נברא בשישה ימים ואילו התורה ניתנה לארבעים יום
היה יכול לומר בפשטות
אין דומה עולם הזה ללימוד התורה
אבל חכמים זיכרונם לברכה הבינו
כי בכך שמשה רבנו נזקק לארבעים יום כדי ללמוד תורה
ואילו העולם נברא בשישה ימים
יש כדי ללמד על מעלת התורה וחשיבותה המיוחדת
שהיא עולה לאין ערוך על חשיבות העולם הזה
לברוא את העולם כולו
גדול גדול לעולם הזה.
לא זה הקטן, הכדור.
כל העולם.
זה בשישה ימים.
אבל לתת תורה לישראל,
זה לוקח ארבעים יום.
ארבעים יום.
עד שאל לו לאדם לעשות חשבונות,
איך הוא יחיה בזקנות שלו.
כיוון שרבי יוחנן מכר את כל רכושו כדי לעסוק בתורה,
אין פלא שהוא גם הגיע למצב שלא היה לו מה לאכול ובמה להתפרנס.
אבל יחד עם זאת,
זכה לשמוע דברי מלאכים.
אם לא היה שומע אותם, היה יוצא לעסקים.
וככה הוא חזר והביא לנו את הירושלמי.
אף שלא הייתה נבואה בימיו,
שמע מלאכים.
אז רואים שלפעמים יש גילויים מיוחדים שמגלים לאדם מן השמיים
כדי לזכותו.
ומכוח זה שהקריב את חייו
כדי לעמול בתורה,
זכה דווקא הוא להיות רבן של ישראל.
ולא אילפא,
כי הוא מכר הכל
בשביל ללמוד תורה.
אילפא לא מכר.
אילפא המשיך לעסוק בעסקים.
אפילו שהוא למד יותר מרבי יוחנן,
אבל הוא לא השקיע את כל מה שיש לו בשביל התורה.
ואם עוסקים כבר במדרש,
יש עוד שאלה.
כשנשאל הרב שטיינמן,
והשאלה הייתה
בעניינים כאלה,
מזה תקופה ארוכה שער הדולר נמוך.
כתוצאה מכך יש כביכול הפסדים למי שמפקידים בגמ״חים.
האם לנסות להפוך
את הכסף, הדולרים,
למטבעות שקלים שכרגע הם יותר רווחיים?
זו שאלה אחת.
ומה לייעץ למפקידים?
להמיר את כספם בדולרים או להמיר לשקלים? להשאיר בדולרים או להמיר לשקלים?
הרב התלבט
ולא הכריע באותו זמן מה לעשות.
אבל שוב התאונן בניגון מוסרי ודפק
בידו הטהורה על השולחן ואמר, אוי אוי אוי
אדם דואג על עיבוד דמיו ואינו דואג
על עיבוד ימיו
וחזר על זה עוד פעם, אדם דואג
על עיבוד דמיו
ואינו דואג
על עיבוד ימיו.
אז שאלו אותו,
יש ירושלמי בתרומות, פרק ח' הלכה ח'
שגדול תנאי ארץ ישראל, רבי יוחנן הזה שאנחנו דיברנו עליו,
שגנבו ממנו כסף,
ראה אותו רש לקיש שהוא לא מרוכז כראוי.
הוא שאל אותו, מה קרה?
אמר לו, רבי יוחנן,
כל האיברים תלויים בלב,
הלב תלוי בכיס.
רדף רש לקיש אחרי הגנבים,
הוא היה פעם ראש כנופיה,
רדף אחרי הגנבים ותפסם
בחזיר לרבי יוחנן את כספו.
אז רואים מכאן שגם רבי יוחנן
חס
על עיבוד ממון.
אז השאלה כאילו על הדולרים, אם להמיר אותם לשקלים כי הם יורדים וצונחים,
יש לה מקום.
הרי מצינו שרבי יוחנן,
הוא בעצמו לא היה מרוכז
ברגע שגנבו לו,
ורש לקיש הביא לו את הכסף בחזרה.
נחייך הרב שטיינמן ואמר, איי, איי, איי, איי,
צריך לדעת ללמוד ירושלמי.
חכמים זיכרונם לברכה במדרש אומרים שרבי יוחנן מכר
כמעט את כל רכושו כדי ללמוד תורה.
אם כן, מה אכפת לו אם גנבו לו את הכסף?
אלא אכפת לו ועוד איך,
כי לא יהיה לו יותר מה למכור כדי שיוכל ללמוד עוד תורה.
אז לכן הוא חס על הכסף,
וכך צריך ללמוד את הירושלמי.
טוב, שאלו אותו עוד שאלה.
אולי מה שכאב לרבי יוחנן,
שמסתמה זה היה כסף לא כשר,
כי אחרת איך גנבו לו?
אם גנבו לו,
צדיק שיש לו כסף כשר,
אז לא גנבים לו כסף כשר.
ואם גנבו,
אז כנראה זה כסף לא כשר.
אז לכן כאב לו. למה כאב לו?
כאב לו, שהתברר לו שהכסף לא היה כשר.
זו השאלה שהם שאלו.
הרב שטיינמן ביטל את הרעיון הזה ואמר, מה פתאום, חלילה לומר כן.
לקדוש ברוך הוא יש חשבונות,
למה להפסיד לאדם את כספו?
לדוגמה,
הקדוש ברוך הוא לוקח כסף מבן אדם
כדי שילמד ולא יהיה עם הארץ.
אם יש לו כסף,
אז הוא עסוק בלהביא עוד כסף.
וכל החיים שלו זה רק כסף.
אבל אם הוא לוקח לו את הכסף,
אז אין לו עסקים, אין לו כלום. הוא יכול לשבת ללמוד, אז הוא לא יהיה עם הארץ.
זה היה פטנטים של פעם. היום זה לא יעבוד, יאפסו עכשיו שתי עבודות.
אבל הרעיון הוא רעיון.
ויש לפעמים חסרונות
שנגזרים על האדם.
יש חשבונות שמיים,
ולפעמים זה תיקון לאדם
שפוגעים לו בממון במקום בגוף,
לכל מיני סיבות.
אז זה לאו דווקא שזה כסף לא כשר.
ואל דעות השם, הוא יודע בדיוק
למי, למה, כמה וכו'.
בפרשת בעלותך כתוב, ויאמר משה לחובב
בן רעואל המדייני.
פירש רש״י, הוא יתרו.
מי זה חובב?
זה יתרו.
למה קראו לו פה חובב?
משום שמחבב את התורה,
קראו לו חובב.
שאל הרב שטיינמן, מאיפה יודעים חכמים, זיכרונם לברכה,
שקראו לו חובה בגלל שחיבב את התורה? אולי הוא חיבב דברים אחרים?
אולי קראו לו חובה בגלל שהוא אוהב לשחק בלגו?
סתם אני צוחק.
אבל הוא ביאר.
כל שאר הדברים,
אין החיבוב ראוי לקרות
על שמם.
מה שאדם מחבב לא קוראים לו על שם זה.
ועוד, אדם אוהב דברים אחרים חוץ מהתורה,
כל מה שאדם אוהב חוץ מהתורה זה אהבת עצמו.
אדם אוהב דגים.
הוא אוהב את עצמו.
הוא לא אוהב את הדגים.
אוכל אותם.
אז מה הוא אוהב דגים?
הוא אוהב לאכול דגים.
זה אהבת עצמו. כל מה שאדם אוהב, חוץ לתורה, זה אהבת עצמו.
אבל אהבת התורה
היא אהבה שעל שמה אפשר לקרוא שם של אדם חובב.
לכן
קראו על רבי יוחנן,
אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה,
שאהב רבי יוחנן את התורה, בוז יבוזו לו.
זה נקרא אהבה.
אהבת התורה.
יהודי עשיר
ביקש מהרב ברכה,
שיוכל לעבוד פחות שעות וללמוד יותר.
הוא רוצה ברכה במקום שמונה שעות לעבוד ארבע שעות
וללמוד יותר,
אבל שתהיה לו אותה פרנסה.
בלי שירד לו מהכסף.
מה השיב לו הרב שטיינמן?
בדרך העולם,
אלה שהם לא בעל ביטחון גמור,
אז יש חיוב להשתדל,
וצריך לחבוד כמה שעות.
אבל בני תורה שמוסרים נפשם על לימוד התורה,
ומשליכים אחר גבם את כל תענוגות העולם הזה,
הם זוכים להיות מאוכלי המן
מבחינת מועט המחזיק את המרובה.
אבל מי שאינו משליך נפשו מנגד,
הוא לא זוכה לכך, והוא צריך לעשות השתדלות הנהוגה, צריך לעבוד.
אם אתה רוצה להגיע למצב טוב,
ללמוד הרבה, והפרנסה תישאר,
אז צריכים להגיע למצב, אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה,
זה צריך לתת.
וחוץ מזה,
זו שאלה טיפשית של אדם שאין לו ביטחון בגרוש ולא מבין כלום.
כי מה פירוש? אתה תלמד
יותר,
תעבוד פחות, ושיישאר הכסף.
המזונות קצובים גם אם לא תעבוד.
ואם תלמד יותר,
פשיטה שיהיה לך יותר כסף.
כי מי שמפקיר את הכול
לכבוד השם יתברך,
השם ממציא לו כל חסרונו.
כמו שהבטיח,
שכל מי שיהיה מבאי עולם,
מחשקה נפשו.
שוב בתורה,
ופרש מכל אבלי העולם הזה,
הרי זה נתקדש קודש קודשים,
והשם יפרנס אותו כמו בני לוי,
ולא יחסר לו שום דבר.
האלף לך שלומו
ומאתיים לנוטרים את פריום.
ומאתיים לנוטרים את פריום.
מובא במדרש,
בשיר השירים רבה, חטא, יוד,
מה טעם האלף לך שלומו?
רבי יחייא ברד רבי עבד יפו אמר,
הלומד תורה בצער נוטל אלף,
שלא בצער מאתיים נוטל בשכרו.
ממי אתה למד?
משבטו של יששכר ומשבטו של נפתלי.
שבט נפתלי,
על ידי שהיו עוסקים ולומדים תורה, בצער,
נטלו שכר אלף.
כתוב בדברי הימים א', יב',
ומן נפתלי שרים א'.
אבל שבט יששכר,
על ידי שהיו לומדים תורה לא בצער,
נטלו שכר מאתיים,
שנאמר שם, ראשיהם מאתיים.
אז אלה אלף שרים, ואלה רק מאתיים.
רבי יהודאן, בשם רבי בון, אמר,
הלומד תורה שלא במקומו נוטל שכר אלף,
ובמקומו נוטל שכר מאתיים.
ממי אתה למד?
משבטו של יששכר או משבטו של נפתלי.
שבט נפתלי,
על ידי שהיו לומדים תורה לא במקומן,
נטלו שכר אלף.
אבל שבט יששכר,
על ידי שהיו לומדים תורה במקומן,
נטלו שכר מאתיים.
מפה מבואר ששבט נפתלי זכה לחלק גדול בתורה,
מפני שהיו לומדים תורה בצער,
וגם לא במקומם.
ויש לעיין מדוע למרות
כל האמור
בגודל לימוד ומתיקות התורה של שבט נפתלי.
עם כל זה לא מצינו שהיה שותף למסירת התורה
והוא לא נזכר בין תופסי התורה המיוחדים בעם ישראל
כמו שנאמר על שבט לוי
תומך ואורך לאיש חסידך ולא מוזכר כמו ישכר
ולא מוזכר כמו יהודה
הגמרא ביום הכו אומרת אמר רבא
לא משכחת צורבא מרבנן דה מורה אלא דעתם משבט לוי או משבט יששכר
אתה לא מוצא
תלמידי חכמים שמורים הוראות בישראל
אלא משבט לוי
או משבט יששכר
ואמה יהודה נמי וגם שבט יהודה תאמר גם כן כי כתוב יהודה מחוקקי
אז אומרת הגמרא עשו כשמעת אליבא דלקטה כאמנה
זאת אומרת שהיו מעמידים את ההלכה
על בוריה כהלכתה
אז זה שבט לוי משבט יששכר
אז למה לא אוסקר נפתלי
אם הוא למד בצער וקיבל פי אלף
והוא למד לא במקומו
השיב על זה הרב שטיינמן
שבט לוי מכיוון שלמדו תורה בצער
ושלא במקומם
הם זכו בזכות הגדולה
שגם תלמידי החכמים שבהם לא התפרסמו
זו זכות גדולה
ולמדו תורה בסתר
להיות תלמיד חכם עצום ולא מפורסם
זו זכות גדולה
והוסיף עוד הרב ואמר
הרבה תלמידי חכמים מופלגים שהיו במשך הדורות
מסתבר שהם משבט נפתלי
והם זכו שנשארו בסתר בלי כבוד
וזאת שלמות של תורה שאין עימה כלל כבוד
וכולה להשם יתברך
אז שאלו אותו כבוד הרב
האם כל גדולי הדורות שעברו
שהיה להם פרסום רב
כמו רבי עקיבא איגר
החתם סופר
החפץ חיים ועוד
האם בכולם היה חיסרון?
והרי הם העמידו את עם ישראל
בכל קיומו בזכותם
ענה להם הרב
נכון
נכון,
אבל הפרסום הגדול הזה הינו חיסרון.
אך הם מסרו את נפשם להנחיל את התורה.
למרות הפרסום, הם מסרו את נפשם להנחיל את התורה, אפילו שיש בזה חיסרון בפרסום.
והם עשו אבל את כל התצדקה,
את כל המטלאות,
כדי לבטל את הכבוד שהם קיבלו,
וכמה שיותר להמעיט ממנו.
אבל זה כמו שאומרים נישט בריירה.
מה לעשות אם קיבלו פרסום, אם אשמים שקיבלו פרסום,
אז הם יעטו עד כמה שאפשר בדבר,
אבל מסרו נפשם בשביל להעביר את התורה הלאה.
ולסיכום,
חברים,
מקשיבים לקולך.
סיפר רבי חיים מאיר ווזנר,
הבן הבכור
של הגאון הרב
שלמה ווזנר, שמואל ווזנר,
והוא סיפר את זה לרב שטיינמן,
שפעם אחת
רבי לחנן וסרמן שבת בווינה,
ושם התגבשה קבוצה של תלמידי חכמים מופלגים,
בהם
היו נכנסים אצלו
ומשוחחים עמו בלימוד.
פעם אחת
רבי אלחונן פרס תפוח
וחילק להם.
פרס אותו פרוסות
וחילק את התפוח לתלמידי החכמים.
ואמר להם,
אל תחשדו בי
שאני מחפש שתאכלו שיריים שלי,
הוא לא חסיד.
אצל החסידים יש רבה, מה שהוא אוכל
כולם חוטפים את השיריים, מה שנשאר.
אז הוא אמר, אל תחשדו אותי שאני מחפש שתאכלו שיריים שלי,
אלא יש לי תענוג גדול
לאכול תפוח אחד עם חבורה של תלמידי חכמים,
וזה אצלי עונג שבס.
עונג שבס.
לאכול ביחד עם תלמידי החכמים,
כולם אוכלים מאותו תפוח.
איי, איי, איי.
גוצ'בס.
רבי יחנניהו ברגשי אומר,
רוסו הקדוש ברוך הוא זכות ישראל לפי כוח, הרבו להם תורו ומשואות שנאמור אדוני חפש למען שתגו, הרגיל תורו יאדיר.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.