ביאורים ומעשים על הגדה של הרב שטיינמן בחלק נרצה - יג | הרב אמנון יצחק

ממשיכים בביאורים ומעשים מתוך ההגדה של הרב שטיינמן בחלק נרצה. 

בפיוטים אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא - חלומו של יוסף היה שהשמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לו. צריך ביאור: איך שייך לראות שהשמש והירח משתחווים? אומר הרב שטיינמן: אולי ראה אותם כאילו שהם יורדים למטה ושוקעים לעברו. בגמרא בסנהדרין צא' מובא: 'מפני מה החמה שוקעת במערב? כדי ליתן שלום לקונה!' כתוב 'שכינה במערב' אז היא חמה שוקעת במערב כדי ליתן שלום לקונה שנאמר (נחמיה ט ו) וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים, ופירש רש"י: 'וכיוון שמגעת עד מערב הולכת ומשתחווה לפני הקב"ה שבראה ולכך שוקעת ונכנסת כפופה לפני הקב"ה!' אז כמובן כל זה מנקודת מבט שלנו, פה שאנחנו רואים שהחמה שוקעת במערב. הגם שבמציאות השמש אינה נראית בזמן אחד יחד עם הירח והכוכבים אבל בחלום שייך לראותם יחדיו. 

אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא - אלו אחד עשר הכוכבים - אחד עשר האחים שעליהם חלם יוסף שהם משתחווים לו, מחמת חלום זה והחלום הנוסף שחלם יוסף - מכרוהו אחיו לעבד במצרים. לאחר מיתת יעקב שולחים האחים שליח ליוסף לבקש ממנו (בראשית נ יז): אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ. חז"ל במדרש אסתר רבה ז' אומרים: 'שיוסף מחל לאחיו!' אף על פי כן נענשו כלל ישראל בזה שנמכרו להריגה בימי המן. לכאורה: אם יוסף מחל לאחיו מדוע נענשו? אלא אמר הרב שטיינמן: 'יוסף לא מחל בשלמות!' אפילו שחז"ל אומרים שהוא מחל לאחיו המחילה לא היתה בלב שלם' 

והוסיף: 'את העבירות - אתם עושים בשלמות! פוגעים בזולת בשלמות אך את המצוות - רחוקים אתם מלעשות בשלמות!' ועוד הוסיף: 'ולוואי שאחוז אחד ממעשי המצוות שלכם יהיה לשם שמים בשלמות!' שאלו אותו: 'האם דברי הרמב"ם בעניין (ויקרא יט יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר - שצריך שימחה את הדבר מליבו!' לֹא תִטֹּר זה לא לשמור את זה בלב זאת אומרת צריך למחות את הדבר מליבו, האם הדברים האלה מכוונים גם על יוסף הצדיק שמחל גם על מכירתו אך לא מחה מליבו?' וענה: 'זה מה שהתכוונתי שלא מחל בלב שלם!' 

שאלו אותו: 'האם יוסף לא אמר בקריאת שמע שעל המיטה 'שהוא מוחל וסולח לכל מי שכעס וחטא כנגדו!' ?' ואז הוא ענה בהתרגשות: 'אתם חושבים שהכל כל כך פשוט?! מה נראה לכם יוסף הצדיק בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה (בראשית לז ב) באים האחים מפרידים אותו מאביו שאת כל תורתו הוא למד ממנו! משליכים אותו לבור מלא נחשים ועקרבים נמצא בסכנת מוות נוראה!! משם מוכרים אותו למצרים עם כל גלגולי הדברים שעברו עליו... לאחר מכן 12 שנה בכלא המצרי! עכשיו כשבאים האחים ומבקשים: 'סליחה!' נראה חכם שהכל נמחה ברגע?! זה לא הולך כך! האדם לא עשוי בצורה כזו זה לוקח זמן עד שיכול למחות דבר זה מליבו'. 

ועוד הוסיף: 'ידוע המעשה עם רבי אליהו לאפיאן זצ"ל איש אחד פגע בו ובא לבקש: 'מחילה!' וענה לו רבי אליהו: 'תבוא בעוד כמה ימים!' שאלו התלמידים: 'מה פשר הנהגה זו?' ענה להם: 'היהודי הזה באמת פגע בי! אני בשר ודם כשבא לבקש 'מחילה' ידעתי שאם אומר 'שאני מוחל לו' - זו לא תהיה מחילה בלב שלם! לכן אמרתי לו 'תבוא בעוד כמה ימים' וקיבלתי על עצמי 'שעד אז אעבוד על עצמי בלימוד המוסר עד שאמחה את הדבר מליבי! וברוך ה' שהצלחתי' לכן סיים הרב שטיינמן ואמר: 'צריכים מאוד להיזהר מעבירות אלו כי קשה מאוד לתקן אחר כך מה שקלקלו! והעונש גדול רחמנא ליצלן!!'

אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא - בתחילת חומש שמות נאמר (שמות א א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מפרש רש"י: 'אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן חזר ומנאן במיתתן; להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם שנאמר בישעיהו מ כו: הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא'. קשה: הלא כלל ישראל חשובים יותר מהכוכבים! אפילו שהרמב"ם בהלכות יסודי התורה כתב 'שדעת הכוכבים גדולה מדעת בני אדם' הם בעלי דעה! אם כן מדוע ממשילים אותם לכוכבים? אם ישראל יותר חשובים מהכוכבים אז למה ממשילים אותם לכוכבים. 

אלא בשלמא אצל בני אדם שייך שיחסרו, אז משום כך סופרים אותם כדי להיווכח שכולם נמצאים. אבל לשם מה צריך לספור כוכבים? על כרחך שמניינם של הכוכבים הוא רק משום חיבתם! כיוון שהם מפארים ליוצרם, זהו שאמרו 'שישראל נמשלו לכוכבים' היינו החידוש הזה נלמד מהכוכבים כמו שמונים את הכוכבים ללא צורך וללא סיבה אלא רק משום חיבתם! כך בני ישראל נמנים אפילו שלא לצורך אלא משום חיבתם!! ובזה הם דומים לכוכבים, הכוכבים הם לא חסרים נשארים אותם כוכבים אז למה סופרים אותם כל פעם? 

משום שה' מחבב אותם שהם משבחים ליוצרם, אז גם ישראל נספרים ונמנים משום חיבתן! יש כאלה שאוהבים לספור את הכסף כל פעם - גם כן משום חיבתו! 

עוד לומדים מהדמיון לכוכבים שהנה לכאורה יש להבין: לשם מה לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מה הצורך לקרוא לכוכבים בשמות? אלא מובא בספרים 'שלכל כוכב יש מלאך, ושמו של כל כוכב הוא לפי תפקידו בבריאה!' כמו שמצינו בגמרא ברכות נט: 'שבזמן שהקב"ה ביקש להביא מבול לעולם נטל שני כוכבים מכימה' ואחר כך התחיל המבול היינו זה היה תפקידם בבריאה. כתוב גם 'שבאחרית לפני גוג ומגוג - יביא את הכוכבים כסיל וכימה וכשהם יתקרבו אחד לשני יתחיל המלחמה!'. אז זאת אומרת לקח הקב"ה את שני הכוכבים מכימה כדי להביא מבול לעולם וזה התפקיד שלהם בעולם. 

וזה עניין השמות אצל הכוכבים השם מורה ורומז על הדבר שבו הוא מצוין ונבדל מן השאר אם כל הכוכבים היו שווים ולא מיוחדים זה מזה, אז לא היה שייך בהם שמות. נמצא שהשמות של הכוכבים זה מורה על מהותם ותפקידם בעולם. לכל כוכב שם משלו והוא מורה על תפקידו והתועלת שלו בבריאה. ולשם כך הוא נברא לכך מונה את הכוכבים בשמותם שבזה הוא מציין ומייחד את התפקיד התכלית של כל כוכב וכוכב בעולם! כמו כן ישראל, האבות היו נשמות כוללות דהיינו; אברהם יצחק ויעקב, מהם יצאו שנים עשר שבטים; שהם כוללים את כל הנשמות בני ישראל. ושישים ריבוא; הם כוללים את כל פרטי הנשמות שיהיו בעולם - ומכל אחד מהם יש תיקון ותועלת מיוחדת לתיקון הבריאה! כל אחד הוא נדבך מיוחד ומסוים בתיקון הבריאה.

שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטַיָא - הפסוק בתחילת ספר שמות הולך ומונה את שבטי ישראל שירדו למצרים (שמות א ב-ה): 'רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה. יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבְנְיָמִן. דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר. ... וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם'. מובא במדרש 'ששמותיהם נקראו על שם גאולת ישראל; ראובן – שנאמר (שמות ג ז): רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי - רָאִיתִי ראובן, שמעון - על שם (שמות ב כד): וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם. לוי - על שם שהקב"ה נתחבר לצרתם מתוך הסנה, לוי התחבר לשון לוויה מתלווה אליהם. יהודה - על שם שהודו לקב"ה. יששכר - שנתן להם הקב"ה שכר שעבודם את ביזת מצרים וביזת הים. זבולון - על שם שהשכין הקב"ה שכינתו בקרבם! 

ואין זבולון אלא בית המקדש - זבול. בנימין - על שם (שמות טו ו): יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ. דן - על שם (בראשית טו יד): וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי. נפתלי - על שם תורה ומצוות שנתן להם הקב"ה שהם (תהלים יט יא) 'מְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים' נפתלי מלשון נופת. גד - על שם המן שהאכילם הקב"ה שהוּא כְּזֶרַע גַּד (שמות טז לא). אשר - על שם שהיו מאשרין אותם. יוסף - על שם שעתיד הקב"ה להוסיף ולגאול את ישראל!' 

והדבר תמוה: הלא בפסוקים בפרשת ויצא שעוסקים בלידת השבטים מפורשים טעמים אחרים על שמותיהם; ראובן - על שם (בראשית כט לב): כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי מי אומרת זאת? לאה! שמעון - על שם (בראשית כט לג): 'כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי' לוי - על שם (בראשית כט לד): הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי וכן לכל אחד מהשבטים יש סיבות שהאמהות קראו להם, אז איך זה מסתדר שפה כתוב בפרשת שמות את כל השמות שלהם ואומרים שהכל זה על שם גאולת ישראל, ופה השמות על שם האירועים שקרו עם האמהות? 

אומר הרב שטיינמן: 'אם נאמר שמשמים היתה הכוונה בשמותיהם לטעמים שהובאו במדרש אלא שהקב"ה נתן בפי האמהות סיבות אחרות לקרוא את בניהן בשמות אלו, עדיין צריך ביאור: למה מפרש המדרש את טעמי שמותיהם בפרשת שמות ולא בפרשת ויצא? שבה מסופר על לידתם וקריאת שמותיהם, למה זה נדחה עד לשמות? ב'ויצא' הם נולדו - אז תגיד שהטעמים של המדרש שזה על שם הגאולה, ותגיד גם מה שקראו האמהות ואת הכל תכלול הכל במקום אחד! ועוד צריך ביאור: מה הנפקא מינה בדרשות של השמות שלהם? הלא כשם שדרשום באופן זה אפשר גם לדרוש באופנים אחרים! 

וזאת ועוד: לאחר שכל העניינים הללו כתובים במפורש בפסוקים! מה הלימוד והעניין בכך שכל זה נרמז בשמות עצמם? הנה מצינו שנכתבו בפסוקים שמות אנשים שלא כשמות שהם נקראו כגון; יוכבד ומרים שנקראו בשם 'שפרה ופועה' למה הם נקראו שפרה ופועה? אחת משפרת את הוולד ואחת פועה לו; 'חמודי טה טה טה טי טי טי' מרגיעה אותו! אז התורה לא קראה להם בשמות יוכבד ומרים אלא קראה להם 'פועה ושפרה' וכן ליתרו היו שבעה שמות! אף על פי שמסתמא לא קראו לו בכולם אלא שכל השמות הם על שם מעשיו ומדרגתו. 

לפי זה מבואר: שכשהתורה מתחילה לדבר בהשתלשלות הגאולה היא איננה קוראת להם בשם הרגיל שהם נקראו בלידתם. משום שבמדרגתם כעת הם במצב הראוי לכל ענייני הגאולה והמסתעף מזה. כגון; אכילת המן, מתן תורה, ובניין המשכן. דבר זה בא המדרש להשמיע אותנו בדרשות של השמות לומר לך: כאשר קראה התורה את שמות השבטים - זה על מצבם כעת, והנה עיקר הגאולה היא לא רק גאולה משיעבוד גופני אלא התכלית של הגאולה ממצרים לחולל מהפכה ושינוי רוחני בכל מהלך העולם! לאחר הגאולה ממצרים ומתן תורה - נהיה עולם חדש! 

והדבר הזה קרה רק כיוון שהיו ראויים לכך. אמנם חטאו ישראל והיו שקועים במט' שערי טומאה וניתנו להם שתי מצוות להתעסק בהם; דם פסח ודם מילה, אעפ"כ היה בהם הגרעין השייך לגאולה לפי מצבם! ונמצא כאשר קראה התורה את שמות השבטים היא עשה זאת על שם מצבם כעת. זאת אומרת בספר שמות פרשת שמות כשהיא קראה להם את השמות עוד פעם כמו שאמרנו 'רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה. יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבְנְיָמִן. דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר. ... וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם'. ואמרנו שהמדרש אמר: 'שהשמות נקראו על שם גאולת ישראל כמו 'ראובן - רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי זה על שם הגאולה, שמעון – וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם על שם הגאולה, 

ולוי שהצטרף אליהם הקב"ה לצרתם מתוך הסנה וכולי, אז כל זה מראה על שם המצב שלהם כעת, ולכן התורה קראה את השמות, לא שמות שידענו בשעת לידתם עם הטעמים שהאמהות קראו להם, אלא מזכירים את השמות לציין שבזכותם מתגלגלת הגאולה כי יש בהן את הגרעין של הגאולה והם ראויים לה מצד שמותם שהם מביעים זאת! אז הנה עיקר הגאולה אמרנו היא לא על גאולת הגוף, אלא לחולל מהפכה ושינוי בכל מהלך העולם. ואם תתמה: הרי לכל שבט היה רק חלק מיוחד ומסוים איך אפשר לומר שכולם שייכים לכל הדברים? 

יש לומר: שכיוון שהיתה בהם אחדות כולם מצטרפים זה לזה! והכל נחשב כאחד, כשיש אחדות - כל מעשה ומידה שיש לאחד מצטרף לכלל ואחד משלים את רעהו, כעניין שאמרו 'שאף שלא שייך שכל יחיד יקיים את כל התרי'ג מצוות - מכל מקום כלל ישראל ביחד מקיימים את כולם!' אני לא כהן אבל יוחאי – כהן, ואני לא לוי אבל אתה לוי, וכל אחד מקיים את המצוות שקשורות אליו ואם אנחנו ביחד כולנו מקיימים את התרי'ג! אז אותו דבר כל אחד מהשבטים היה לו בחינה מסוימת בגאולה של ישראל, אבל כשמאוחדים זה יוצר את כלל הגאולה כולה! 

ולכן החשיבות של 'כנישתא חדא' שכל אחד נותן את חלקו המסוים בבריאה, ומתחברים יחדיו, כמו שאתמול עשו יציקה כל הלילה! והתאספו כולם והביאו את החומרים בשעה 00:30-1:00 שכל החנויות סגורות! מאיפה מביאים חומרים עכשיו מלט וחול? והכל – לקב"ה יש פתרונים! וכשרוצים זה מגיע ופתאום מזדמנים האנשים וחביבי גומרים את המשימה! ככה זה ב'כנישתא' של קפז' (קהילות פז) הכל אפשרי! בכל שעה!!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787