ביאורים ומעשים על הגדה של הרב שטיינמן בחלק שיר השירים - ב | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום הצלחה גדולה מאוד בניתוח העיניים להרצליה בת לאה,

החלמה מהירה ללא כאבים,

תזכה לאריכות ימים ושנים והאיסורים יהיו לך פרה לה ולכל עמו ישראל, אמן,

ולהצלחתנו ויוצא חלצינו, אמן.

המשך באורים ומעשים מהאגדה של הרב שטיינמן בחלק שיר השירים,

חלק ב'

עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו.

הגמרא בגיטין ל״ו

מביאה שכוונת הפסוק הזה לבני ישראל שחטאו בעגל

בעודם חונים בהר סיני ובעיצומם של ימי השמחה

שלאחר קבלת התורה.

הגאון מווילנא, בקול אליהו, פרשת כי תישא,

מביא מדרש פליאה

שאומר ויפול מן העם ביום ההוא

כשלושת אלפי איש.

עד ההוא דכתיב

חמישה בקר ישלם תחת השור.

ולכאורה תמוה מה הקשר בין הרוגי חטא העגל שהיו כשלושת אלפים איש לתשלומי שור המזיק.

חמישה בקר ישלם תחת השור.

יישב זאת הגאון,

על פי הפסוק בקהלת.

אדם אחד מאלף מצאתי

ואישה בכל אלה

לא מצאתי.

דרשו מכאן חכמים, זיכרונם לברכה,

שבחטא העגל

איש אחד מכל אלף חטא,

אבל נשים בכלל לא חטאו בעגל.

זאת אומרת, שלמה המלך

רומז

בפסוק הזה,

אדם אחד מאלף מצאתי

ואישה בכל אלה לא מצאתי

על עוון העגל.

שאחד מאלף נמצאו שחטאו בעגל

ונשים בכלל לא חטאו בעגל.

אז היוצא מדבריהם של חכמים

שמסבירים את הפסוק הזה,

שרק 600 איש חטאו בעגל.

למה?

כי היו 600,000 איש.

מכל 1,000 אחד זה 600. אבל היה קשה למדרש.

אם כן, מדוע מתו בחטא העגל שלושת אלפי איש?

היו צריכים למות רק 600 שחטאו.

והרי מידותיו של הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה.

ולכן תירץ על פי הפסוק

חמישה בקר ישלם תחת השור.

שמי שפוגם בשור

של מעלה,

שזה חלק מהמרכבה,

משלם פי חמש.

הרי הם עשו את השור למטה כנגד שור שראו למעלה,

והעמידו שור תחתיו למטה.

שיהיה על מוות.

לא כמו שראו אותו טס בשמיים,

כמו שמעשה שטן הראה להם,

ועשה אותם כולם נביאי שקר,

שראו כאילו מת משה.

זה האיש.

משה, לא ידענו מי היה לו.

רואים את המיטה?

אז אמרו,

מנהיג אפילו כזה צדיק כמו משה רבנו הוא בן מוות.

אז נעשה אמצעי שיהיה בינינו לבין השם.

על מוות שלא מת,

נעשה אותו ממתכת.

כמו שראו דמות שור למעלה,

אמרו, נעשה למטה.

אז לכן ישלמו, כמו שהדין אומר, חמישה בקר ישלם תחת השור.

מי שפגם בשור,

דהיינו חלק מן המרכבה, משלם פי חמש. חמש כפול שש מאות,

שלושת אלפים.

אז כמה היו כלל ישראל בזמן חטא העגן?

כ-600 אלף רגלי הגברים לבד מתיו.

ואם נוסיף את הנשים בתיו,

מסתבר שעם ישראל מנה מיליוני אנשים.

כמה אנשים עבדו לעגן?

רק 600. כמה נהרגו?

3,000. וכל עם ישראל

היה נתון בסכנת קליה,

שכן הקדוש ברוך הוא אמר למשה, הניחה לי וייחר אפי בהם, בה אכלם.

חכמים זיכרונם רחה אומרים בסנהדרין קב שעד היום

אין לך פורענות שאין בה גורם מחטא העגל.

הקדוש ברוך הוא פיזר לנו את חטא העגל בתשלומים. במקום לכלות את ישראל,

אז הכל בתשלומים.

אומר הרב שטיינמן, תראו איזה מחיר נאלצת לשלם אומה שלמה

על חטא שחטאו בסך הכל 600 איש מתוכה.

שמשלמים עד היום.

אומנם אם בשולי עם ישראל

נעמדו 600 חוטאים,

זה כתם על כלל ישראל.

בכל אופן קשה.

למה כל עם ישראל צריך להיענש בסכנת כיליון?

ומדוע עד היום לא התנקינו מהחטא הנורא הזה?

אלא מכאן רואים מה כוחו העצום של חטא.

אפילו מעט יחסית

עוברי עבירה יכולים להשפיע כל כך על עם ישראל,

עד שאי אפשר להשתחרר מזוהמת החטא.

אז כמה צריכים להיזהר בחטא ולא לחשוב שהחטא זה עניין שלי וחשבון פרטי?

זה משפיע על כל כלל האומה.

כמו שרבי שמעון בר יוחאי אומר,

כאדם שייכנס לספינה וייקוב חור,

יאמר מה אכפת לכם, אני עושה את זה בתא שלי,

אבל המים יחדרו לספינה וכל הספינה תטבע.

אומר הרב,

מאידך גיסא אנו רואים גם את ההפך.

פניחס בן אלעזר

לבדו

השיב את חמתי מעל בני ישראל

וקנאו את קנאתי בתוכם,

ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי.

אז במעשה זמרי היו ראויים כל ישראל לקליה.

אתם רואים מה זה? עוונות של יחידים יכולים לגרום קליה לכל ישראל.

ואנשים תמהים מה קרה, למה מתו כמות כזאת ולמה כזאת.

זה שאלות מצחיקות.

אז כמו כן,

אנחנו רואים שקבוצה קטנה של 18 חשמונאים

הצילו את כלל ישראל מהשמדה על ידי היוונים.

אז שוב פעם רואים שמיעוט

יכול גם להציל את הכלל כולו.

בשני המקרים פה גם פניחס בן אלעזר וגם בית חשמונאי מסרו נפש.

במסירות נפש אפשר להציל אפילו היחיד את כלל ישראל.

אומר הרב, כשעם ישראל נמצאים ברום המעלה,

אפילו אם אחד חוטא,

הוא מקלקל.

כשעם ישראל נמצאים בשפל המדרגה,

אפילו אחד שאכפת לו מכבוד שמיים

מסוגל לרומם את כל עם ישראל.

בדורנו,

כשהתענוגות של העולם הזה שולטים בכל מקום,

והליצנות דוחה

אפילו את הרצינות שאמורה להיות שלטת בבית המדרש.

הרבה ליצנים יש שם.

אז באפשרותו של כל בן תורה,

בכל בעל תשובה,

בכל בחור רציני או אדם רציני,

לזכות את כל עם ישראל.

יהלומים מתגלגלים בדורנו בחוצות הערים.

לא צריך לתרוח הרבה,

רק להתכופף ולהרימם.

הדור הוא דור של רפיון,

ומי שנוהג בפיקחות

מנצל את ההזדמנות

ועוסק בתורה ויראת אלוקים.

החוכמה של אברהם אבינו שהוא בא ונטל שכר כולם.

כולם התעסקו במה שהמון עוסק.

יש עבודה זרה למכביר.

אף אחד לא בודק, לא בוחן. כולם הולכים אחרי החיסולים.

אין בדיקות.

אבל יש כמה פיקחים,

כמו במסעדת הפיקחים,

שבודקים דברים.

ובוחנים דברים, כמו שראוי לכל בן אדם פיקח.

לא לקבל דברים כמובנים.

העולם מושחת,

כולו כסף וכבוד ותאוות.

כמה אתה יכול למצוא אנשים יראי אלוקים שמחפשים את האמת ורוצים לתקן את העולם?

רוב העולם רוצים לקלקל את העולם.

וממציאים המצאות

כדי שאנשים יתמכרו להם.

דברים שמתמכרים אליהם, שסוחפים את ההמונים.

לפני כמה שנים יצא איזה משחק טיפשי עם היד שעושים ככה, כולם. פתאום ראית אנשים עם שכל לכאורה משחקים, כל מקום משחקים.

זה לקח תקופה של כמה חודשים ונעלה.

בינתיים ההוא עשה מיליארדים וזהו.

וכל מיני שטויות שאנשים מתעסקים, כמו ילדים קטנים.

אבל אם יש פיקחים, יודעים איך?

בתוך הרפיון,

לחזק את הציבור ולרומם אותו,

לכוון אותו לאמת, להשאיר אותו שפוי

ולא מכור.

היום בני אדם זה סחורה, מעבירים את הסחורה הזאת מיד ליד.

פעם זה מצליח עליהם, פעם זה מצליח עליהם, וככה מוכרים את האנשים.

אז בכפז יש כל מיני אנשים שקיבלו על עצמם כל מיני דברים לעשות.

יש נשים שהתחילו לאסוף תרומות בשביל לעשות הרצאות, והצליחו.

יש כאלה שמתפללות בשביל,

כאלה שחולים ומרכזות

נשים בשביל שישתתפו.

יש עוד הרבה רעיונות יפים שיוצאים מבית מדרש כפז

בשביל כלל הציבור.

וצניעות, חלוקת בגדים בחינם

לנשים שרוצות להתחזק בצניעות,

לא יאומן כי יסופר.

לפני כמה זמן אמרו לי שזה כבר 400 נשים שפנו,

היום קרוב ל-1,000 בטח,

וחילוניות גם, שהתביישו, ולא ידעו איפה להשיג ואיפה לקנות.

לא יאומן כי יסופר מה הן כותבות.

אנשים ונשים שחושבים טוב על ישראל,

איך להרבות כבוד שמיים.

זה מה שצריך פיקח לעשות.

בדור של רפיון, עמוד ותחזק בה.

ואתה נוטל שכר כולם.

אז רואים מצד אחד,

אלה שחוטאים יכולים להביא כלל יעל ישראל,

והפיקחים יכולים להציל את כלל ישראל.

ופריו מתוק לחיקי.

באחד הימים

התדפק בחור ישיבה בבית הרב,

והציג עצמו כבחור שאינו אוהב ללמוד,

והתעסקויות מחוץ לבית המדרש קורצות לו יותר מדף הגמרא.

הוא מבקש להיכנס לרב,

שיפסוק לו.

האם בחור כמוהו במצב כזה,

שלא אוהב ללמוד, באמת לא אוהב ללמוד,

האם הוא פטור מהלימוד?

הכניסו את הבחור פנימה,

אבל הוא ביקש מה? משמשים?

תנו לי לדבר עם ראש הישיבה בצורה פתוחה, בלי שתתערבו.

ואז פנה לרב,

האם ראש הישיבה אוהב לאכול סטייק?

הרב ענה לו, איני יודע מה זה.

הסביר לו הבחור, סטייק

זה בשר שפורסים אותו לפני הבישול,

מטגנים אותו טיגון קצר בשמן,

ואחר כך מבשלים אותו בכל מיני רטבים.

זה מאוד טעים.

אולי יביא לראש הישיבה לטעום?

בשלב הזה הבחור כבר הקדיש את הסאה.

והרב שאל אותו בתמיהה, מה אתה רוצה ממני?

ואז פרץ הבחור בבכי

ואמר בכאב רב,

אני אסביר לרב מה אני רוצה.

הרב לא אוהב סטייק

ולא רוצה שיביאו לו גם לטעום.

אני לא אוהב תורה.

למה מתאימים אותי בכוח?

קושייה, אה?

הרב כמו אב רחום

השתדל לרדת לכאב של הבחור

ושאל אותו בחיוך,

דבש הוא מתוק?

אמר לו כן.

נו,

ואם יבוא אדם ויאמר שהדבש הוא מר,

מה נעשה?

איך נתייחס לדבריו?

מה זאת אומרת?

התקומם הבחור, הוא שקרן, דבש מתוק.

והפעם הפתיע אותו הרב בתשובה ואמר לו,

למרות שעל מתיקות של הדבש אין עוררין,

לא בטוח שהוא שקרן.

ייתכן שיש לו פצחים בפה

והדבש שורף לו?

אני לא מכיר אותך.

ייתכן שיש לך פצעים בפה.

פצעים של דיבורים אסורים,

לשון הרע,

רכילות,

ניבול פה וכיוצא בזה.

וכשמטעימים את פיך תורה אתה חש צריבה במקום מתיקות.

לתורה יש מתיקות

שלא ניתן להתווכח.

כשם שהכל מודים שהדבש מתוק,

ככה הכל מודים,

שהתורה מתוקה וערבה.

אם מר לך,

תרפא את פצעיך.

ורק אחרי שתרחיק מפיך את הפצעים

של דיבורים מגונים ודברים אסורים,

אז תוכל לחוש את מתיקות התורה.

אז זה לא שאתה לא אוהב את התורה.

אתה פשוט פצוע.

תקן את הפציעות.

והמתיקות תחזור.

עד כאן המשך יבוא.