ביאורים ומעשים על הגדה של הרב שטיינמן בחלק שיר השירים - חלק ז | הרב אמנון יצחק

המשך ביאורים ומעשים מתוך הגדה של הרב שטיינמן בחלק שיר השירים. 

אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי (שיר השירים ו ג) - ראשי תיבות אלו"ל, פעם בחודש אלול אמר הרב שטיינמן למקורבו: 'אני צריך לומר דרשה ביום שני במיר בירושלים ואיני יודע מה לעשות צריכים לדבר על אלול ואני לא מסוגל לעמוד ולומר: 'אלול היום!' כי מי אני שאומר כך?! וכי אני מרגיש את האלול כמו שצריך? 

אני חושב שהאחרון שהרגיש את האלול זה היה המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה אולי גם היום ישנם כאלו אבל על כל פנים אני לא!' והוסיף ואמר: 'עיקר הקושי שלי זה 'הקשוט עצמך תחילה' כיצד אוכל לדרוש מאחרים דברים? ובאמת כשהייתי השבוע בישיבת חברון אמרתי כך: 'אף שצריך לדבר על אלול - איני יכול!' וברוך ה' לא זרקו אותי משם'.

מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב (שיר השירים ו יב) - באחד הימים הגיע משווייץ יהודי זקן לביתו של הרב שטיינמן ביקש להיכנס אליו זה היה בשעה מאוחרת אחרי שעברו כמה שעות קבלה רגילות ביקש להיכנס אמרו לו: 'בשעה כזאת? כבר אי אפשר להיכנס!' אבל הוא הסביר שאין לו שום כוונה להפריע הוא רק רוצה לראות את הרב 'מדוע כל כך חשוב לך רק לראות את הרב?' 

אז הוא סיפר: 'בשנות המלחמה מלחמת העולם השנייה כשהרב היה בציריך הלכתי בשעת לילה מאוחרת ברחוב בסמוך לבנין הישיבה בציריך וראיתי שבוקע ממנה אור קטן ואני כתושב שווייץ יֵקה שהכל אצלו מסודר ועומד במקום הייתי בטוח שבשעה כזו אין איש במקום! ולא יכולתי להבין כיצד מתבזבז חשמל סתם כך לחינם? עליתי לבית המדרש לכבות את האור ושם ציפתה לי הפתעה מיוחדת! ראיתי בחור נמוך קומה עומד שם לבדו מתנדנד ולומד במתיקות ובדבקות!! מראה כזה בכלל לא שכיח ולא רק בשווייץ לא יכולתי להתאפק ניגשתי לבחור 

ושאלתי אותו: 'מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?' הייתי בטוח שהוא יאמר שהוא רוצה להיות 'ראש ישיבה גדול' או 'רב גדול' דברים שאין להם שום קשר עם המציאות של המלחמה הנוראה שהשתוללה בימים ההם באירופה! אבל מה הוא השיב לי? 'אני רוצה להיות מרכבה לשכינה!' הערכתי מאוד את הדברים והלכתי משם לפני כמה זמן שמעתי שהבחור הנמוך הזה אכן באמת גדל והיה לאחד מגדולי הדור לכן באתי הנה כי רציתי לראות איך נראית המרכבה לשכינה!'

מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים (שיר השירים ז ב) - כשביקר הרב בשנת תשנ'ח בעיירה לייקווד הוא סר לביקור במעונו של ראש הישיבה רבי מלכיאל קוטלר שליט"א נכדו של רבי אהרון זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וראה להפתעתו דבר מוזר! בתוך הארון המיועד לכלי הכסף היקרים שוכן זוג נעליים ישנות שאל רבנו את הרב מלכיאל: 'מה פשר הנעליים הללו בארון כלי הכסף?' 

סיפר לו הרב מלכיאל: שבשנות מלחמה העולם הראשונה סגר סבו רבי איסר זלמן מלצר זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה את הישיבה שבקלוצק מהסיבה שאין ביכולתו לקחת אחריות בעת המלחמה על בחורי הישיבה לכן פקד שכל אחד ייסע חזרה לביתו. אחד הבחורים ששב לביתו שאלה אותו אימו: 'מפני מה חזרת הביתה?' 

ענה לה הבחור: 'ראש הישיבה שלח את הבחורים לביתם מפאת סכנת המלחמה' החלה האם לזעוק: 'וכי אתה כאן בטוח יותר מאשר בישיבה?! להפך! שם הנך יותר בטוח כי התורה מגנא ומצלא אני רוצה שמיד תשוב לישיבה ללמוד'. הבחור אמר: 'אמא! אבל אין לי כסף לחזור לישיבה' אמרה לו האם: 'אם כך תלך ברגל' הבחור שמע בקולה ויצא ללכת רגלי לישיבה הדרך ארכה כמה ימים והוא צעד ביום ובלילה כשהגיע לשערי הישיבה שם פעמיו לביתו של ראש הישיבה רבי איסר זלמן זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה ואמר לו: 'רבי! באתי ללמוד תורה' – 'מה קרה?' 

שאל אותו ראש הישיבה והבחור סיפר שעל פי בקשת אמו צעד רגלי בחזרה לישיבה כששמע זאת רבי איסר זלמן מלצר התרגש מאוד ממסירות הנפש של האם שעשתה הכל כדי שבנה ילמד תורה ועוד יותר התרגש ממסירות הנפש של הבחור עד שאמר לבחור: 'אני רוצה לקנות ממך את הנעליים הללו שבהן מסרת את נפשך ללמוד תורה!' כי רצה שתמיד תהיינה לפני עיניו הנעליים הללו לזכור על ידן דמות של מסירות נפש ללימוד התורה ושל האמונה שהתורה מגינה ומצילה ואלו הן הנעליים שנמצאות פה במזנון ליד כלי הכסף!' 

והמשיך הרב מלכיאל ואמר: 'כבודו יודע מי היה אותו הבחור? ובכן היה זה מרן הרב שך בבחרותו ובמשך השנים בעמלו ובמסירות נפשו עלה ונתעלה להיות גדול הדור וראש ישיבת פונוביז' המעטירה'. 

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787