החומר והרוח כמו אש ומים, אוסף קליפים מרהיב

- - - לא מוגה! - - - 

פירוח אדם מקשט את האוכל, לוקח איזה כף, שם טח באמצע הצלחת ואוכל הוא מורח את זה עם הכפית, קצת חומוסים, קצת ככה שם פטרוזיליה, קצת פפריקה, שם שמן ואז הוא ניגש לארוחה הוא לא חוטף ככה, טראה חבלעה הוא מתכנן את הארוחה טוב, הוא כבר זומם עליה מהצהריים מה זה אוכל? זה לא צחוק ומצוות איך אתה עושה?

חפיף דליל.

איך אתה מברך מרכז המזון?

אלא מה?

אנחנו מחפיפים במצוות, זה הבעיה. בענייני החומר אנחנו מדקדקים, אדם קונה חליפה, וואי וואי וואי, תראה לי רגע, שים שים רגע, עוד פעם, עוד פעם, נכנס ככה, מסתכל, הולך למראה, עוד פעם, עוד פעם, תראה לי משהו אחר, מי לא יודע, משהו אחר,

מוריד את זה, תביא לי את העניבה הזאת, שם פה, לא, תחליף לי את זה, כן, איפה החגורות?

כן, שם חגורה, מסתכל, מסתובב, עושה ככה, כמה התעמלות. קונה טלית, תביא לי טלית.

איך אתה רוצה גדולה? לא, לא, משהו שאפשר לצאת בו ידי חובה. לא חשוב, לא חשוב, לא חשוב, לא חשוב. לא חשוב, תביא את הקקל, זה יפה, זה יפה, תביא, תביא, תביא. גם, מה, אין לך פחות? אין לך יותר זול?

אין יותר זול? לא. אין יותר זול. טוב, לא. יאללה תביא, תביא. תכניס לשקית. שלום, ביי. אין בדיקות, אין בדידות, אין שום דבר. לוקח והולך, יאללה, נתראום. אז אם אנחנו עושים את הכול בשביל להתפטר והקב' נותן לנו את זה בשביל להתקשט בזה שיהיה לנו נסים אם נעשה את זה בשמחה וכתוב לבב יהיה לנו נסים על כל דבר, יהיה לנו נסים אבל אנחנו לא מבינים ואנחנו רק רוצים

להתקטר כי חיי העולם הזה מעסיקים אותנו.

כמה שאתה ממעט בחומר,

ככה אתה עולה ברוחניות. כי גדולי ישראל אמרו שגשמיות ורוחניות זה שני אויבים,

כמו אש ומים שלא יכולים לדור בכלי אחד.

או שהאש מאדה את המים, או שהמים מכבים את האש.

הם לא יכולים לדור במחיצה אחת.

ככה גוף והנשמה הם אויבים זה לזה ולא יכולים לדור במחיצה אחת. אחד דוחה את השני כל הזמן.

אם הנשמה מתעצמת אז היא לא חשה ולא מרגישה ולא שומעת לגוף בכלל,

והגוף נגרר, לכן אתה יכול לשכב פה, לשכב שם, לא לישון, כן לישון, לא לאכול, כן לאכול.

אתה בכלל לא מרגיש את הגוף.

אבל אם בן אדם הפוך,

הגוף אצלו שולט,

הוא לא מרגיש בכלל שיש לו נשמה.

אין לו שום דבר רוחני.

קונה, רץ, נוסע ומלא, זה, ישן, נח.

איך אדם יכול להעלים את עיניו ממעשיו,

מתעלם מהרבה דברים או ממעט בהשתתות? הרי אחר כך ודאי יהיה לו צר מאוד,

שמה הוא כבר לא יאכל תקן, נגיד, סליחה,

לא ידעתי שזה עד כדי כך.

אם הייתי יודע שזה עד כדי כך, ודאי שהייתי עושה.

לדוגמה, אם אומרים לאחד, תעשה טובה, תביא לי את הסל משם,

אז הוא אומר, תגיד, אתה חושב שאני פראייר? למה, מה קרה? אני אוהב את שלך, אני צריך להביא לך את זה?

או שהוא אומר את זה בליבו.

אבל הוא לא יודע שזה שניסה אותו ואמר לו, אתה מוכן להביא לי את זה,

התכוון לתת לו 5,000 דולר אם הוא היה עושה את זה.

ובא השני ואמר לו, אתה מוכן לתת לי את זה?

אז הוא אומר, בשמחה, והוא נביא לו את זה.

והוא עוד נוכח במקום,

ופתאום הוא רואה שאומר לו, תמתין רגע, שולף ארנק, מוציא שטרות, 100-100 דולרים, אומר לו, תודה רבה לך, תהיה בריא, תזכה למצוות, אשריך, שזכית, שזיקית אותי, ונברך אותו, והכל, 5,000 הוא הולך. כשאתה תראה את הערך של כל מצווה שפספסת,

זה לא 5,000 דולר,

זה לא 100,000,

זה לא בליונים,

זה נצח נצחים בגן עדן, בחופות אין-סופיות,

עם מלאכים שיושבים לידך,

אלה שנבראו מהמצוות שלך.

יש אחד מגיע לעולם האמת?

יש לו אלפים,

אבל רובם מכוסחים כאלה, חלק בלי עיניים, חלק בלי ידיים, לפי המצוות, איך הוא עשה אותם?

איך אדם מתפוצץ כשהוא רואה את הבעל חוב שלו שמתבכיין שאין לו מה לאכול, יוצא עכשיו, קונה בשר 80, 90, 100 שקל, ועושה על המנגל, על הכסף שהוא חייב לו? איך הוא מרגיש?

הוא חייב לו והוא הולך קונה מכונית פאר.

איך הוא מרגיש?

הקב' ברוך הוא אומר, אתם יודעים כמה אתם חייבים לי? מה אתם עושים? הולכים לטייל, הולכים לבלות על חשבוני. לוקחים את כל הטובות שנתתי לכם במקום להחזיר את החוב. הולכים ולוקחים את זה למה שאתם רוצים.

שוכחים שאתם בעלי חוב. יש לכם זמן לכול, חוץ מהחוב. איך מסתכל עלינו בעל החוב? אין קומצים. קיבלת רגע, מה עשית? ישאלו על כל רגע שאומרים מה עשית.

כמו שבן אדם קיבל כסף מהבעל הבית, הוא אמר על כל פרוטה,

אני רוצה חשבונית, אני רוצה קבלה, מה קנית?

מה עשית עם הכסף שנתתי לך?

מה עשית עם החיים שנתתי לך? נתתי לך חיים, מה עשית?

כי אם נותנים לך כוס כזה ושופכים לך רק פה עשר אחוז מה כמוהו זה מעליב.

אם השם נתן לך הנשמה בזה כזה קודם ומילאת אותה ככה הוא יגיד לך מה עם זה?

שמה נתתי לך את כל הנשמה הגדולה הזאת ובסוף ניצלת ארבעים אחוז?

מה תענה?