כדאי אני שתאמינו בי

- - - לא מוגה! - - - 

אתם רוצים שכר טוב,

אתם רוצים הצלחה, אתם רוצים בריאות,

אתם רוצים שלום,

כל הדברים הטובים אתם רוצים,

הכל תלוי אם תהיו עמלים בתורה או לא.

אין שום קשר לטבע בכלל.

אתה רוצה להיות בריא?

תשמע בקול השם.

שום קשר לטבע.

מספרים,

כשהתלמידים של הסבא מנוורדוק,

זכר צדיק וברכה,

החלו להעתיק את ההקדמה לספרו מדרגת האדם,

שם הוא ממשיל

את התורה לאווירון הנראה מרחוק

כנקודה קטנה.

אך כשמתקרבים אליו רואים את גודלו שהוא מלא אנשים.

אדם שמשתכר רואה איזה נקודה באוויר קטנטונת

כמו קופסת גברורים, ופתאום היא מתקדמת, מתקדמת,

וכשהוא מתקרב אליה מקרוב הוא רואה שבפנים יש 700 אנשים.

מרחוק איך זה נראה

ובמציאות לידו איך זה נראה.

אנשים שרואים את התורה מרחוק, שמעו תורה,

דתיים, חרדים, מרחוק.

זה נקודות שחורות.

אבל כשמתקרבים אליהם מקרוב,

פששש, עולם ומלואו.

עולם ומלואו.

אבל לא מתקרבים.

אז חושבים, זה נקודות שחורות, זה כתמים, כתמים.

ציווה הסבא מנוורדוק אחרי המשל שהוא נותן על התורה,

כשיכתבו שיש במטוס, באווירון, גם בית תבשיל.

יש גם מטבח.

יש לאדם בית תבשיל גדול גם בראש.

מלא תאוות.

וזה תוצאה מהדאגות שיש לאדם,

שמתעוררות כל הזמן על תכלית החיים, מה יהיה, מה יהיה,

איך גומרים את החודש.

אז אומר הקדוש ברוך הוא,

אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים.

כדאי אני שתאמינו בי,

שהרי הוצאתי אתכם מארץ מצרים.

אז למה אתם דואגים? אם יהיה לכם סנדוויץ' לאכול?

אם יהיה לכם במה לחיות?

מי נותן לכם חיים?

הדוקטור.

מי נותן לו חיים?

אני נותן חיים.

מי שנותן חיים גם נותן מזון.

אז אני הוצאתי אתכם מארץ מצרים.

אז כדאי שתאמינו בי, לא?

איך אני הפלאתי אתכם במכות מצרים, שאתם לא קיבלתם שום מכה ורק המצרים?

אז אני יודע לטפל בעניינים.

איך יצאתם למדבר ולא היה לכם מה לאכול והורדתם לכם מן מהשמיים?

מן מהשמיים מאפייה.

יום-יום יורד.

איך?

אז כדאי שתאמינו בי.

אין במדבר מים.

מי גלגל לכם סלע שיביא מים למיליונים כל יום?

לא אני.

אז כדאי שתאמינו בי.

מי דאג לכם למיזוג אוויר במדבר, הרי שם שמש קופחת על הראש.

מי עשה לכם ענני כבוד עם מיזוג?

לא אני.

אז כדאי שתאמינו בי או לא?

מי הביא לכם סלב בכמויות כשרציתם לאכול בשר?

לא אני.

מי ישרה את שכינתו לעיניכם

וענן עומד לפניכם ועובר לפניכם

בעמוד אש מאחור להפריד ביניכם לבין האויבים?

לא אני.

מי ישאר לכם את העקוב למישור והשפיל את ההרים כדי שלא תצטרכו לעלות ולרדת במדבר?

לא אני.

כדאי אני

שתאמינו בי,

שהרי הוצאת אתכם מארץ מצרים.

צריך להגיד את זה?

בטח צריך להגיד. הנה, אנשים הולכים לעבוד ולא מאמינים שיהיה להם אוכל,

הם לא יעבדו.

כי אוחזים בדרכי האמורי,

שאם לא עובדים אין אוכל,

ואם לא הולכים לרופא לא נמרים.

אבל פרשת בחוקותיי כולה מכחישה זאת ואומרת,

אם בחוקותיי תלכו,

אז יהיה לכם את כל ההבטחות הטובות,

ואם לא תלכו,

אז יהיה לכם את כל הקללות.

אז מה כדאי לעשות?

כדאי אני אשתאמינו בי.

לא כדאי להאמין משום דבר אחר, רק בי.

ככה אומר הקדוש ברוך הוא.

בימי הורדוס

היו הגשמים יורדים בלילות.

הרבה גשם.

הנה אנחנו באביב, יורד גשם עוד פעם.

יש לו בעיה לקדוש ברוך הוא להביא גשם?

אין לו בעיה. מתי שהוא רוצה הוא מביא.

בימי הורדוס,

בלילות היה יורד גשם.

ובשחרית הייתה נושבת הרוח,

והחמה זורחת ומתנגבת הארץ.

אתם יודעים, פעם לא היה תיעול באספלט.

והיה כל חול ועפר בוץ.

בוץ.

כל מקום זה רק עפר, דרכי עפר.

תאר לך שיורד יותר מדי גשם.

חוץ מהשלוליות, איך אתה יכול ללכת?

איך ילכו למלאכה, לעבודה?

אז זה היה יורד כמויות מים בלילה.

בבוקר השם מוציא רוח

ושמש והכל מתנגב.

יבש.

והפועלים יוצאים ועושים מלאכתן ויודעים שמעשיהם לשם שמים.

זה היה סימן שהם עושים את רצון השם, לכן הקדוש ברוך הוא

לא מעכב אותם.

מעשה בימי שמעון בן שטח.

היו גשמים יורדים מליל שבת לליל שבת רצוף,

עד שנעשו החיטים ככליות,

סוערים כמו גרעיני זיתים, לא של היום זה טונים,

זיתים,

כזית,

27 גרם.

ועדשים היו כדינרי זהב, כל עדשה כמו מטבע.

וצררו מהם חכמים והניחו דוגמה לדורות להודיע כמה חטא גורם.

זה שהזית אצלנו זיתון,

ושהחיטים אצלנו מיקרוסקופיות,

ושהעדשים אצלנו קטנטנות כמו גלגל העין הקטן, האישון,

זה בגלל החטא.

אם לא עושים חטאים יש ברכה,

ואם יש ברכה הכל גודל.

וכן אומר ירמיה הנביא,

עוונותיכם היטו אלה וחטאותיכם מנעו הטוב מכם.

מה מונע את הטוב מאיתנו?

החטאים.

וזה לימוד לדורות כמה חטא גורם.

ממשיך הילקוט שמעוני ואומר, ונתנה הארץ ימולה,

לא כדרך שעושה עכשיו,

אלא כדרך שעשתה בימי האדם הראשון,

שכל יום ויום

עושה פירות מחדש.

כשהתורה מבטיחה ונתנה הארץ ימולה,

איזה ימולה של עכשיו?

שצריך לעכות חצי שנה, שיהיה פירות?

שנה?

לא.

כל יום פירות מחדש.

אתה מרוקן את העץ,

למחר אתה בא, יש פירות חדשים, לא בוסר, לא קטן,

ישר,

מבושלים מחדש.

זו הברכה.

אתם יודעים מה עתיד להיות עוד מעט, באחרית הימים?

אתה יוצא לגינה על העצים, יהיה לך לחמניות וחלות.

לא חיטה

שצריך לעבור איתה את כל המלאכות עד שתאפה אותה, לא.

ישר יוצא מהעץ אנג'ל.

אם תרצה עם ריבה, בלי ריבה, איך שתרצה.

אתה תצא החוצה, לא צריך ללכת לקנות חליפה.

על העץ.

חליפות.

כבר היום יש את זה, אתם לא שמתם לב.

תלכו לעצי ערבה או אקליפטוס.

יש עצים שאם אתה מקלף את הקליפה הראשונה אתה רואה כמו יוטה.

בין העץ לבין הקליפה יש כמו יוטה,

שתי וערב.

איך זה?

מה זה חליפה?

חוטים, שתי וערב.

אתה קיוטה, זה עדיין לא חליפה.

זה רק מראה לך את האפשרות.

אבל כשתהיה ברכה,

יהיה לנו חליפות על העצים.

יפה או לא יפה,

אבל זה תלוי בברכה. עושים את רצון השם, זוכים, לא עושים, לא זוכים.

חכמים זיכרונם לברכה ראו בעמל התורה אוצר בלתי מוגבל

שמביא בעקבותיו שפע של ברכות.

כל כך קשה לאדם להשתחרר מהחינוך שקיבל ולדבוק באמת.

על כן התורה מזרזת את האדם להתבוננות.

הרי הוצאתי אתכם מארץ מצרים,

וזה כדי לעודד את האדם.

כשאדם נמצא במצבים של ייאוש ואינו רואה שום מוצא,

אין מקום לספקות ולהיסוסים.

כדאי אני שתאמינו בי.

כשאדם רוצה לנסוע מעיר לעיר

אז הוא לוקח נהג מונית.

הוא סומך עליו או לא סומך עליו?

סומך עליו.

גם כשלא היה ג'י.בי.אס.

הוא לפעמים מבאס, הוא לא מביא אותך לקטוב.

אני חושב שכדאי לקרוא לו שם אמיתי, דורי דורי החממה.

כי הוא נותן לפעמים להסתובב מסביב לכתובת ולא להגיע עיני בכלל.

מכל מקום,

אדם עולה על מונית, אפילו במנהטן,

אז הוא רואה איזה נהג מונית צהובה,

נותן לו את הכתובת,

והוא רגוע שהוא ייקח אותו.

אבל אתה לא מכיר את הנהג,

אתה לא מכיר את הכבישים,

ואתה לא יודע איפה הכתובת.

אתה תייר,

איך אתה סומך עליו?

מה זה? הוא נהג טקסי.

לא הבנתי.

נהג טקסי אתה סומך עליו והקדוש ברוך הוא? לא.

אם השם אומר לך, אם תעשה ככה, אני אתן לך ככה, ואם לא תעשה ככה,

אני אתן לך ככה, אתה לא סומך עליו?

נהג טקסי יותר, אה?

כי הוא במונית צהובה.

איפה ההיגיון?

זה בושה לאינטליגנציה,

לסמוך על נהג טקסי בכל מקום בעולם,

כי קוראים לו נהג טקסי.

ועל הקדוש ברוך הוא לא סומכים.

והשם אומר, אני אוציא את עודכם אל אמצעים,

כדאי הוא שתאמינו בי.

לא מאמינים.

לא יאומן כי יסופר.

לא יאומן כי יסופר.