קטע לצפיה הרה״ג בן ציון מוצפי צוחק ומלגלג על הרדיו החרדים זה 15 שנה אין בהם שום תועלת

- - - לא מוגה! - - - 

הייתי יושב, לכתוב משהו, והיה שקט. אז שמתי, התחלתי לחפש בערב מה יש. היה איזה אחד מדבר באחת התחנות שנקראות חרדיות.

כמה שטויות תאמין לי עד שאמרתי,

העברתי, כי רציתי להעביר לגלי צהל ולא לשמוע אותו.

למה אמר דברי כפילה?

אין דבר קבלה,

וכאלה שטויות, ואומר הארי, והכל שקר,

אני לא אמר ולא היה ולא נברא.

אמרתי, אולי אני אחכים, אולי אדם יכול להחכים מכל אחד.

אפילו מצפצוף של ציפור, הזוהר אומר,

אפשר לשמוע דברי חוכמה.

היום אין מה לשמוע.

אז אמרתי אותו, בר מימני, זה דברי כפירה אמר.

ואמר בשם זה, בשם זה, כל הדרשה שלו הייתה בסוף,

תיקון אותיות,

לא תיקו, איך הוא עשה.

על זה זה חידוש גדול.

זה כתב העריף, שקר וחזר.

התחיל לספר והכל, וכל המטרה שלו היה ממון, כסף.

וממציא להם דברים, ותראו, הדבר הזה זה סגולה כזאת בשם המקובלים. והדבר הזה כך, והדבר הזה כך.

והדבר הזה הוא כך, והוא, מה זה, הוא גאון גדול בידיעת הסגולות והעתידות,

והזה, והכל מסכת אחת של שקרים.

עד מתי זה?

אני לא מבין, ואין אחד בדעת ששומע, האיש הזה מדבר שטויות, אין לדבריו שום יסוד סתם מגבד מילים?

אין עם מי לדבר היום.

אין עם מי לדבר, בעוונות הרבים.

תעזבו את תורת ה... אמרתי אחר כך, בונו של עולם,

השם נתן להם את הכלים האלה.

תעשו שירה אחת,

שיעור דף יומי.

שעה אחת יבוא רב,

הוא אומר הלכות, וכל הלכות עקומות. תיק-תח, שולחן ערוך, ותסביר לי סעיף-סעיף.

תעשו שיעור.

שעה אחת, ספר קהלת, איוב, משלי.

תגיד לי, התחנות האלה קיימות כמה? חמש עשרה שנה, עשרים שנה.

מה אנשים הרוויחו?

מה קיבלו? איזה ידע יש יותר לציבור?

אתה יודע כמה ידע אפשר להעביר בשעה אחת של לימוד טובה?

זה מזעזע.

וכל מיני, וכל רגע פרסומות, וכל רגע זה,

הילדה חולה ומאיים עליך, מלאך המוות.

והולכת למות, איזה תותו תותם,

תצלו אחת 800. הוא לוקח את כל הכסף.

שמה לדקה עולה שבע דולר.

בוא בוא בוא בוא.

מה זה?

הרי היום זה.

זה יהדות?

אין לי מי לדבר.

לא זכו לעסוק בתורה רבנית. היה אפילו, אני לא רוצה להגיד,

פעם כמה כפילה הייתה במדינה?

עקירת הדת.

אבל כשהיית תורה, זו הייתה תורה. אני זוכר שכל ערב, לא אזכיר שם של איזה חכם אחד גדול.

פעם שלחו אותי,

הייתי ילד, אחד-אחד, מחר פורת יוסף, להביא לו איזה ספר, מתנה.

הלכתי אליו לשכם על המיטה.

אז היה כל יום בחמש

שיעור בדף גמרא ברשת א'.

היה רק רשת א', רשת ב', זה מה שהיה.

אז ברשת א', היה כמה רבנים שנותנים שיעורים כל יום.

אז זה השיעור, היה משודר.

היה אפילו אחד, נו, היה לו בסדר, פייבן מלצ מקצר.

זה בנו של רבי איסר זלמן מקצר בעוד שירת עץ חיים, פרופסור.

אז אבא שלו פעם אמר שהתנ״ך לא חולה, שצריך רופא.

והבן שלו נהיה דוקטור, אמרו לו נהיה דוקטור, אחר כך הוא נהיה פרופסור.

אבל הוא היה גאון גדול.

מה זה, תנ״ך?

הוא יודע כל מילה איפה מופיעה ובאיזה צורות ומה זה קריא וכתיב וכל המפרשים של התנ״ך בעל פה.

היה בא להתפלל בזיכרון משה כאחד האדם, אני זוכר, הייתי רואה אותו בבוקר, בשש,

כל בוקר היה מגיע.

היה גר לא רחוק משם.

אז הוא, פייבן מלצר, היה אומר שיעור באיזה פרק יום בתנ״ך.

תענוג לשמוע.

אתה מרוויח, אתה יוצא עם תוכן.

תגיד, הדעות שלו, מה אכפת לי עכשיו, הדעות שלו לדעות?