ספר חוכמת המצפון על סוכות חלק א | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ומות בהר אשר אתה עולה שמה והאסף אל עמך כאשר מת אהרון אחיך באור ההר ויאסף אל עמיו

תנור רבנן

משיח בן דוד

שעתיד להיגלות במהרה בימינו אומר לו הקדוש ברוך הוא

שאל בני מה אתה מבקש

ואני נותן לך

כיוון שרואה למשיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו

ריבונו של עולם

איני מבקש ממך אלא חיים

חיים שאל ממך

משמע מכאן

כי אלמלא נהרג משיח בן יוסף

כי אז היה לו למשיח בן דוד לבקש מאת הקדוש ברוך הוא

הרבה שאלות

בהשגות עליונות וסודות שמימיים

אבל כיוון שראה משיח בן יוסף נהרג

נעלמו ונסתמו ממנו כל הבקשות ורק בקשה אחת ניצבת לנגדו

והיא שקולה כנגד כולן

היא הבקשה על החיים

התמונה הזו שנהרג משיח בן יוסף מזעזעת אותו כל כך

עד כדי שכל הבקשות

אינן שוות

לגביו לעומת בקשת החיים

על ידי העדרו של משיח בן יוסף

ראה את יוקר החיים

ואכן אין לך אושר

עושר

ומתנה טובה יותר כאושר החיים

אשר בהם כלולים כל הברכות

וכל ההצלחות והבקשות

כל רגע בחיים

יש עמו השגות נצחיות

וכאשר מרגיש האדם

הוא מעריך את החיים

הרי יש לו הכל ואינו צריך לכלום

כאשר ניצבת לפני החי תמונה של הרוג והיעדר החיים

כי אז הוא בבחינת נולד מחדש

כאשר האדם רואה את חברו חולה

הוא נעשה בריא

כלומר רק אז הוא יודע להעריך את בריאותו

אז מרגישו את עולמו

ושמח ומסתפק במה שיש לו

באותה שעה

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא

ריבונו של עולם

אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל

הנח אותי בעולם הזה ואחיה ולא אמות

אמר לו הקדוש ברוך הוא

אם לא אמיתך בעולם הזה אאך אחייך לעולם הבא

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא

ריבונו של עולם

אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל

הנח אותי כחיות השדה

שהן אוכלות עיסבין

ושותותות מים

וחיין

ורואין את העולם

אמר לו רב לך

אמר לפניו

ריבונו של עולם

אניח אותי בעולם הזה כעוף זה שהוא פורע בכל ארבע רוחות העולם

ומלקט מזונו בכל יום

ולעת הערב

חוזר לכינו

כך תהה נפשי

כאחת

מ... דברי מבהיל לשומע ולמתבונן

עד כמה עולה חשיבות יוקר החיים בעולם הזה

עד שמשה איש האלוהים

שכל אור הנצח

צפון לו

שמוכן ומזומן לו מקומו

סביב לאורו של השם ידבריו

שכל פמלייה של מעלה

שמחה לקבלו

ולהיות להם לשעשוע והקדוש ברוך הוא בעצמו

מבטיח לצאת לקראת נשמתו

לעלותה לשמי שמיים

ומושיבה תחת כיסא כבודו אצל קרובים, מוסרפים וגדודים

ומכל מקום מתחנן את הנשמה להניחה בתוך גופו של משה

לאחר כל העושר הצפון לו

מתחנן משה לקדוש ברוך הוא

להניח לו לחיות בעולם הזה אפילו כי בהמה וחיות השדה ואוכלי עשב

וכעוף הפורח בכל ארבע רוחות העולם

כיצד לפרש את הדבר? איזו בקשה היא זו?

ואי אפשר לפרש את הדבר כפשוטו

שכן איזה חיים הם בלא בחירה

בלי חיובים ומשימות?

ונראה שכוונתו הייתה

שישאירו

שישאירו הקדוש ברוך הוא בעולם הזה להיות בלתי מסודר

בלי יציבות

בלי בסיס לחיות

שלא יהיה לו מן המוכן

כמו חיות השדה ועוף השמיים הנודדות ממקום למקום

כן מוכן היה משה לחיות בעולם הזה להיות בודד

וגלמוד במדבר

ובלבד שיחיה

ויראה העולם הזה

והנה לנו דוגמה מוחשית

על יוקר החיים

שגדולי עולם

הערכו כל כך

הנה לנו ציור

על מושג זה

כפי שהוא נראה לנו ממשה רבנו עליו השלום

אנשים הנמצאים בתוך החיים אינם מרגישים כי הם שרויים בתוך אושר גדול כזה

כי עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה

רשפיה רשפה אש שלהבת ים

איזו אהבה יש לעומדים על סף המוות

ואיזו קנאה יש אצל יורדי שאול

האהבה לחיים מאוד עזה

כאשר מרגיש האדם כי מפרידים אותו מהם

והוא עומד לאבד את היקר לו מכל

אזי מתגברת אצלו האהבה לחיים

כאשר עוברים ליד בית חולים

או ליד מושב זקנים

מרגישים כיצד החולים או הזקנים מקנאים קנאה גדולה

לאלו הצעירים והבריאים העוברים ושבים במהירות ומרץ רב

ומי שמסתכל בעיניהם רואה כיצד בוערת בתוכן אש של קנאה לחיים

והקנאה לחיים בימי הזקנה גדולה פי כמה וכמה מאשר בימי הנעורים

מפני שאז מרגיש האדם

כי קרבה שעת הפרידה מן החיים

ולא לחינם הזהירה התורה לכבד את הזקן

זאת מטעם נוסף

שנפשו שפלה מאוד

הוא מרגיש כי החיים עומדים להיות נעתקים ממנו

והוא עלוב ומיואש מן החיים

ולכן הזהירה התורה לכבדו

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן

בעבור המת

כי הזקן קרוב למיתה

כי גופו כמת נחשב

הזקן מלא מחשבות ורגשות של עולם הבא

הוא כבר מרגיש

שהנה שייכו לעולם הנצח

כלו אצלו תקוות החיים

הוא מרגיש בעולם הזה כמו עובר אורח

כוחותיו הגופניים נחלשו

החושים הטבעיים מתו אצלו

יודע ומרגיש שעוד מעט יבוא קיצו

פגו אצלו כל הדמיונות של ימי הנעורים

כולו חדור ייאוש מהעולם הזה

נפרד מן החיים

כולו מוצף רגשות של חיי העולם הבא

לכן צריכים לכבדו מפני הקשר שיש לו לחיי הנצח

ומופשט מן החומריות

וכמעט נהפך כולו רוחני

ולכל דבר רוחני ונצחי

צריכים להתנהג בכבוד

אפשר לפרש עוד

מה שביקש משה רבנו להיות כחיות השדה או כציפור

שהרי כל הברואים אומרים שירה לפני הקדוש ברוך הוא

מה זה שירה?

כל הבריאה זה הרמוניה אחת

כל אחד יש לו חלק בבריאה

כל אחד יש לו תפקיד בבריאה

וכל אחד משמש לכל אחד

פעם

דוד המלך

התגאה בזה שהוא אומר את כל התהילים

אז צפרדע אחת אמרה לו

שהיא אומרת שירה לפני הקדוש ברוך הוא יותר חשובה

משלו

למה?

היא ממלאת את תפקידה מאה אחוז מה שהשם נטע בה

אז היא משלימה את המאה אחוז שצריך בהרמוניה של כל הבריאה.

לא כל אדם זוכה להשלים את חלקו המלא בהרמוניה הכללית.

אז זאת אומרת, אם אני לא יכול על ידי בחירה לעשות את מה שאני צריך לעשות,

ורוצים לקחת אותי,

אז תשאיר אותי,

כאחד מבעלי החיים שהם פונקציה של ההרמוניה הזאת.

דהיינו, להיות עדיין משרת לכוונה ולתכלית האלוהית בעצם העולם.

זה טעם אחד.

טעם נוסף,

מצוין פה,

הנח אותי כמי שאוכלים עיסבין ושותים מים.

הנח אותי כעוף שמלקט מזונו בכל יום ולעת הערב חוזר לקינו.

למה הוא צריך לתאר מה הם עושים, מה הם אוכלים?

תגיד,

כמו בעל חי,

או כמו ציפור.

אתה לא צריך לתאר.

אפשר אולי להגיד,

כיוון שיש הכרת הטוב

לבעלי החיים,

כתוב שפרקי שירה, כל אחד משבח ומודה לשם,

אז על עצם זה שאני מקבל מזון, אפילו ביגיעה, אפילו שאני צריך להתאמץ עליו,

אבל תהיה לי האפשרות כבעל חי להלל ולומר שירה לפניך,

אז אני רוצה להישאר פה

על בסיס מה שאנחנו אומרים,

שיפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים אצל בני האדם יותר מכל חיי העולם הבא. זה שאני יכול לשמש פה אותך ולשרת אותך,

אז לא משנה באיזה אופן,

באופן של אדם מבחירה, בלי זה,

כבעל חי,

בהרמוניה,

להודות, לומר פרקי שירה על מה שאני מקבל,

העיקר להישאר בעולם.

ואם תרצו גם,

להישאר בעולם, לראות את העולם,

אז הרמב״ם אומר שמתוך ההסתכלות רק בעולם,

אתה אדם מכיר את גדלותו ורוממותו של השם יתברך.

רבי אלעזר ורבי שמעון

קבל עליה ייסורים.

הבן של רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר, קיבל עליו ייסורים, קיבל מרצון עליו ייסורים.

באורתא אמר לו,

אחיי ורעיי, בואו.

קורא לייסורים.

בלילה.

ובצפרא אמר לו, זילו מפני ביטול תורה.

ביום אני לא רוצה ייסורים, אני רוצה ללמוד תורה.

אשרי האדם אשר תייסרנו יא,

אבל הוא מתורתך תלמדנו שהוא יוכל ללמוד תורה,

שהייסורים לא יפריעו לתורה.

זה השרב של מי שזה ככה אצלו.

יום אחד

שמעת ואיתה הוא,

אשתו שמעה אותו,

שהוא אומר את זה.

אמרה לי, עד כמה יתת להוא עילבך?

אתה מזמין את הייסורים עליך?

קלט ממון של בית אבא.

אתה מכלה את הממון של בית אבא שלי.

בשביל כל התרופות, בשביל כל ההרתיות שאתה לוקח וכו'.

היא מרדה,

אזלה לבית נאשא.

מרדה והלכה לבית הנשים. מה זה בית הנשים?

אה? בית נאשא. לא, כתוב לבית נאשא, לא לבית אביה.

לבית נאשא.

מה זה בית נאשא?

אולי כבר היה מקלט לנשים מוכות. לא, סתם אני אומר סתם.

כי אהבה נח נפשה שלח רבי

כשנפטר רבי אלעזר

כי אהבה נח נפשה כשהוא נפטר

שלח רבי רבנו הקדוש

לדבר באשתו

של רבי אלעזר, רצה לשאת אותה.

שלחה ל... ענתה לו תשובה.

כלי שנשתמש בו קודש, ישתמש בו חול?

אתה חול אצל בעלי ישעי הקודש.

אתם שומעים מה היא אומרת לרבי רבנו הקדוש?

רבנו הקדוש

אומרת לו אתה חול אצל קודש.

שלח לה

נאי דבתורה גדול ממני

אבל במעשים טובים מי גדול ממני?

את יודעת מה?

אני מסכים איתך

שבתורה הוא יותר גדול ממני

אבל במעשים טובים מי אמר שהוא יותר גדול ממני?

שלחה ל...

בתורה מי הגדול ממך לא ידענה.

אני לא יודעת אם הוא יותר גדול ממך בתורה.

זה אתה אומר.

אבל במעשים ידענה.

במעשים אני יודעת שהוא הרבה יותר גדול ממך. למה?

דאבה קביל עלי איסורים.

הוא היה מקבל על עצמו איסורים.

כאשר היה רבי אלעזר בחיים,

הייתה אשתו מורדת בו

ובורחת ממנו,

וזלזלה בו,

והרבתה עליו טענות

למה הוא מקבל על עצמו איסורים.

אבל לאחר פטירתו

לא נתרצתה לנשא לרבי,

כי לגבי רבי אלעזר היה הוא בעיניה כלי של חול,

כי רבי אלעזר קיבל איסורים והוא גדול גם במעשים טובים מרבי.

והלא היא מרדה בו וברחה מפני שקיבל איסורים,

אז איך היא מחשיבה אותם כל כך

שבזה היא מבטלת את השידוך?

ואז היא לא החשיבה אותו ולא העריכה את גודל מדרגתו בירת שמיים,

שכל מעשיו נובעים מרוממות נפשו,

ואילו לאחר פטירתו היא מחשיבה ומעריצה את מדרגתו.

אז עם מי היא תתחתן?

עם רבי לא.

זאת אומרת, היא מבטרת על חתונה,

פתאום היא תפסה

מי זה היה בעלה.

איך יכול להיות ניגוד כזה?

אלא לאחר שרבי אלעזר נפטר,

היא התחילה לחוש בהיעדר.

מה זה?

זה מה שאמרתי.

מה שאמרתי אתמול.

אמא נפטרה,

פתאום חלק ממך חסר.

אפילו אם אתה לא רואה אותה שנה,

זה לא דומה.

היא הייתה מחוץ לבית הרבה זמן, הרבה שנים עד שהוא נפטר.

אבל רק כשהוא נפטר היא הרגישה בהיעדר.

היא התחילה להבחין

איזה אוצר נחמד היה לה ואיננו עתה. זהו, איננו לגמרי.

התחילה להבין שלא היה זה הולם להביט מעין רעה על מעשיו הנפלאים

כאשר זלזלה במדרגתו באהבת הייסורים שהיה אוהב.

ולכן כיבדה אותו לאחר פטירתו.

כעת הבינה מה הוא היה ומה איבדה.

ורק מההיעדר הרגישה את הטוב שהיה בו.

רק מההיעדר

היא הרגישה את הטוב שהיה בו.

ויש לאדם להתבונן תמיד,

לעשות חשבון נפש,

לקרב אל החושים.

את טעם ההיעדרות מהחיים יתפשט ויתרומם מעל לטבע,

מההרגלים,

בחיי החולין שלו,

וידמה לעצמו כאילו נפרד הוא מהחיים.

ואז תתעורר בו קנאה גדולה לאהבת החיים.

הוא ישמח

ויסתפק במה שיש לו וינצל את החיים להנציחם לכבוד השם.

אם אדם היה גוסס

והיו אומרים לו אתה מוכן לקבל אותך ככה וככה וככה וככה, הכל הוא מוכן.

אז למה עכשיו אתה לא עושה לפני שאתה גוסס?

יכול להיות שתהיה גוסס, כבר לא תוכל לחזור למצבך.

אז עכשיו זה בידך.

למה אתה לא מקבל?

למה לא תלמד משה רבנו?

אחרי כל מעלתו וגדולתו,

אחרי כל מה שהוא השיג, והוא מזומן ישר כמו טיל לשבת ליד הקדוש ברוך הוא.

ואף על פי כן הוא מעדיף להישאר פה כבעל חי.

לייקר את החיים, כמה חיים צריך להספיק,

כמה צריך לעשות.

וברור לנו שאם נעבור בית חולים, אתה רוצה לקום,

הוא יקבל עליך ככה וככה,

הוא יקבל על עצמו הכול.

ויגידו לו, ברגע שתסטה מזה, אתה מת על המקום.

הוא לא יעבור על שום דבר.

הוא לא יעבור על שום דבר.

אז למה עכשיו שאנחנו חיים?

כאילו החיים שלנו,

זה בעיית שלי.

אני אחליט, אני אנווט.

אני אמלוך,

אני אעשה.

אוי ואי.

בן אדם לא יודע איתו מה.

כל רגע ורגע תשוב, זה יום האחרון שלך. אתה לא יודע מה יכול להיות.

בני העלייה יושבים בקרן אורה בארבע עמות של הלכה,

שיש להם דרישות שונות בחיים.

כשכאלה עוזבים את התורה, הולכים לחפש להם עבודה, מקצוע, משהו בשביל להרוויח, שיהיה להם בית יפה, זה מכונית, זה זה, זה, זה, זה, זה.

אלה שזכו לשבת בארבע עמות של הלכה,

יש להם דרישות שונות בחיים. הם היו מביטים לאחוריהם.

מציצים ומביטים בחבריהם הטובעים בים הזועב של כל מיני תאוות ומידות מושחתות

שהם טועים בדרך החיים ומזדהמים בבוץ של חיי החולין

כי אז היו מוותרים על כל דרישות החיים ומבקשים מהקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם

תן לנו חיים

רק בקשה אחת יש לנו אל תשליכני מלפניך ברוח קודשך אל תקחמני

לוט דבק

באברהם אבינו ועזב את חרן והלך אחריו לכל מקום

עד שהוא הגיע לכיכר הירדן

ושם נפתחו לו העיניים, הוא ראה את כיכר הירדן

ועזב את אברהם אבינו ואמר אי אפשרי באברהם ואלוקיו

אי אפשר כל הזמן להיות ככה כמו אברהם, אי אפשר, די, די, די, עכשיו צריך לאוורר, לאוורר,

כיכר הירדן

אתם מבינים? הוא היה כמו יהושע בן נון ומשה רבנו

הוא היה צמוד אליו, דבוק, דבוק

ורק ראה קצת

עושר ראה קצת הרבה דברים שהם לא לכלוך גם

ראה שם, חיים אומרים הרבה זימה

סדום, סדום, סדום, כשאומרים סדום

ופרש

ואמר איפשי

אתם רואים, בחור ישיבה יכול לצאת לרחוב, פעם אחת יראה איזה משהו וג'יק משם הדרדור שלו עד

מה קרה סופו של לוט?

שכל זרעו לא יכול להתדבק בישראל לעולם

תראו לאיזה הידרדרות, עמון ומואב לא יבואו בקהל השם, שאלה צאצאיו לא יכולים לבוא בקהל השם לעולם, זהו, זה סופו של לוט

התרחקת איפשי באברהם ואלוקם, עד הסוף

אדם לא יודע עד איפה הוא ידרדר

אבל התוכנית של היצר הרע זה עד הסוף

לכן מי שפורש,

כמו שאמרו על רבי עקיבא,

הפורש ממך כפורש מן החיים

מי שפורש ממנו

לפרוש מתלמיד חכם, מרב, כמו שלמדנו בשיעור הקודם,

זה לפרוש מהחיים

רב שפורש מתלמיד הגון זה לפרוש מן החיים

תורה בלי חברותא כמו החברים של איוב

או חברותא כאיוב או כחברותא כאיוב של איוב או מיתותא

שהם היו מרגישים מה קורה במרחק

מאות פרסאות

היו יודעים, שלושתם הגיעו באותו רגע

כל אחד ממרחק, כמדומני, 1,500 פרסאות

זאת אומרת, מרחקים עצומים

איך היו מחוברים בלב ונפש

מרגישים, כמו שאימא מחוברת לילד פתאום היא אומרת, וואו, מה קרה, איפה הילד שלי, איפה הילד שלי, ומתברר שהיה משהו,

ככה

אדם צריך להיות מחובר לתורה ולחכמים

ובו תדבק,

אפשר לדבק בקדוש ברוך הוא, יש אוכלה,

איך אפשר לדבק בקדוש ברוך הוא?

תדבק בתלמידי חכמים ואתה נדבק בקדוש ברוך הוא.

אדם שזכה לשבת באוהלה של תורה

צריך להבין את גודל הזכות והאושר שיש לו שהוא מיושבי בית המדרש.

אדם שמבין זאת היה צריך לנשק לא את המזוזה אלא את הכתלים

של בית המדרש,

לנשק את הספסל, את השולחן, את הכיסא,

כל אבן ואבן של בית התלמוד.

היה רואה כאילו זה מקדש השם

לכל הרבנים שלו ככהנים גדולים, שלוחי דרחמנא להצילו מזרם המים וזדונים,

לעריצו ולרוממו בשמי מרומים,

להעלות אותו עד שם,

לכל חבריו פרחי כהונה שמעוררים ומגינים וממליצים עליו,

עוזרים ומסייעים להוריד את השכינה לתוכם.

כתוב על התלמידים של רבי אליחזר

שפעם אחת הם עברו ליד האבן שהיה נותן עליה דברי תורה.

אתם חושבים שיושבים על כיסא כמו שאני יושב?

או שאתם יושבים?

פעם היו נותנים בשטח שיעורים,

יושבים על אבן

ואומרים דברי תורה.

אז הם עברו ליד האבן שהוא יושב עליה ונותן דברי תורה,

והם נשקים אותה ואומרים שזה הר סיני.

פה ניתנה התורה.

הם קיבלו את התורה מפה.

משה היה על הר סיני,

רבי אליעזר היה על האבן, אז האבן הזאת זה הר סיני.

הם נשקים את זה כהר סיני.

ראיתי בעיניי אב אחד,

תלמיד חכם מגזע קדושים,

שבנו נטה מדרך התורה.

אביו היה משתדל לקרבו, לדבר על ליבו ולהשיבו לשורשו ומקורו.

פעם אחת

הוציא משפתיו הילד הזה ברכת הנהנין.

ומתוך שמחה

התפרץ אביו בבכי שזכה לשמוע מבנו הטועה את הברכה.

רבי עקיבא

למד פעם עם תלמידיו.

קפץ ועמד ממקומו באמצע הלימוד.

הוא בירך בהתלהבות,

ביסלאבוס.

ברוך השם

שהבדילנו מן הטועים.

ואנחנו,

חלושי השכל,

איננו מכירים את אושר החיים,

שנמצאים אנחנו בקרב חכמים ולומדי תורה,

שעשוע נצחי המשמר את הנפש,

ומצווים לנו

לייקר את החיים,

ובייחוד את חיי התורה.

ובייחוד את חיי התורה.

כי מנגד

תראה את הארץ,

ושמה לא תבוא אל הארץ,

אשר אני נותן לבני ישראל.

כי אם לא תראנה עכשיו,

לא תראה עוד בחייך,

ושמה לא תבוא.

וידעתי כי חביבה היא לך.

על כן אני אומר לך, עליה וראה.

קשה.

למה צריך הקב' לחזור פעמיים ושלוש שלא יבוא לארץ,

ולא יראנה עוד בחייו?

בעלו עוד בשעה שיתחנן אל השם, אעברנה וארצך.

כבר גילה לו השם, אל תוסף דבר אליי בדבר הזה,

עליה ראש הפסגה,

וראה בעיניך,

כי לא תעבור את הירדן הזה.

מה ראה לזהירו פעמיים ושלוש?

שלא יעבור את הארץ.

שהרי אחרי שהוא מת,

בוודאי שלא יעבור את הארץ.

יש ללמוד כאן את כוח האמונה והמדרגה של משה בהכרת והשגת האלוקות.

שהוא כה הבין

והעריך את מידת הרחמים של הקב' ברוך הוא,

שהוא אל מלא רחמים.

מלא רחמים.

אל מלא רחמים.

שאפילו אחרי שהודיע אותו כמה פעמים את הגזרה שנגזרה עליו שלא יבוא לארץ,

מכל מקום הוא לא התייאש.

והאמין בכוח הרחמים הבלתי מוגבל של הקב' ברוך הוא,

שהוא יכול לשנות את הגזרה ולעורר את המון רחמיו,

לכונן אותו ולהכניסו לארץ.

וכן אמרו זיכרונו לברכה.

כיוון שאמר הקב' ברוך הוא,

נתון תיתן להם אחוזת נחלה,

אמר משה, אותי ציווה מקום להנחיל.

נתון תיתן להם אחוזת נחלה,

אז המקום ציווה אותי להנחיל.

שמא הותרה גזרה ואכנס לארץ.

אז איך אני אתן להם?

ואיך אני אנחיל להם?

אולי הותרה.

כוח אמונתו של משה היה כה חזק,

עד שהקב' ברוך הוא צריך לפרש את אזהרתו,

שלא יטעה משה לומר שהקב' ברוך הוא יבטל את הגזרה,

אלא ידע כי הגזרה היא החלטית,

ולכן עליו למהר ולהשיג מה שיש בידו,

לעלות ראש הפסגה

ולראות בעיניו,

כי אם לא עכשיו,

אמתי.

זוהי ההודעה

שתשכנע עד משה

שלא יסמוך על מידת הרחמים,

כי זוהי גזרה קשה ובלתי משתנה.

אבל עלינו ללמוד ממשה רבנו,

עליו השלום, את כוח האמונה שלא להתייאש ממידת הרחמים,

אפילו ברגע האחרון,

כי הקב' ברוך הוא

אל מלא רחמים.

ולעולם לא תמו רחמם.

רבי חנניה ברגע שהוא אומר.

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.