מתי באמת התרחשה עקדת יצחק, ומתי ראש כבש כשר נחשב טרף ועדיף לוותר עליו לטובת חלק?
- לא מוגה! -
אנחנו אוכלים ראש כבש ואומרים שנהיה לראש ולא לזנב, וגם זכר לאלו של יצחק אבינו, בנו של אברהם אבינו, עליו השלום. כל זה לפי דברי המדרש שעקדת יצחק הייתה ביום ראש השנה ושם אחרי העקדה נאמר שאברהם אבינו ראה והנה איל אחר נאחז בשיבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בלו. לרמוז את זה לכן מביאים את הראש כבש את האיל אבל דברי המדרש לא מוסכמים. יש ארבעה מדרשים בעניין זה. הדעה הראשונה, המדרש שהובא בשיבולי הלקט והתניא, שעקדת יצחק הייתה בראש השנה. הדעה השנייה, שהגאון חידה בכף אחת מוי בשם האחרונים, מביא מדרש שעקדת יצחק הייתה ביום הכיפורים. גם באי רצון שאנחנו אומרים לפני תפילת מנחה של יום הכיפורים, שם באותו יהי רצון, גם בפתיחת ההיכל, הגאון חידה שיבץ שם את המשפט וזכור לנו עקדת יצחק שהייתה בעת הזאת. דעה שלישית, סדר הדורות מביא מדרש רבה שאומר שעקדת יצחק הייתה בחודש ניסן. דעה אחרונה, חודש חשוון. ארבעה דעות, אבל למאן דאמר זה היה בחודש תשרה בראש השנה ולכן אם יש, כדאי שאדם ייקח ראש כבש. לא תמיד האדם מוצא, לפעמים במקום שהוא נמצא, אין שם ראש כבש בשר חלק, אלא הוא מוצא ראש כבש רק כשר. הוא שואל אותנו, האם כדאי להתפשר לוותר על חלק ולקחת ראש כבש כשר? כאן זה לא חובה לא מדאורייתא ולא מדרבנן אלא מנהג ולא כדאי להתפשר ולכן יוותר על הראש כבש, ייקח ראש דג וכיוצא בזה ויאמר עליהם שנהיה לראש ולא לזנב כי מה שאנחנו אומרים כשר לפי דעת מרן ביורד דעה סימן למיטי סעיף י' מרן הלך בשיטת הרשב״א שהכשר הזה הוא למעשה טריף ולכן לא כדאי לאדם להתפשר אם הוא מוצא ראש כבש, בשר חלק, גלאט בהכשר של אחד הבדצים, מצוין. לא מצאת? אין. אומר לך הקצב יש לי רק ראש כבש כשר, תגיד לו אם כך אני מוותר, אל תיקח ראש כבש, תיקח ממנו ראש דג וגם על הראש דג אפשר לומר שנהיה לראש ולא לזנב. תמיד הכלל אנחנו עושים חומרה, עושים מנהגים, אבל לא עושים חומרה דעתה לידי כולה. שיצא מזה הפסד, אין הצאר שווה בנזק המלך. זה כלל גם פה, קל וחומר, בכל ימות השנה. פעמים רבות אדם מתארח או באולם שמחות או במקומות אחרים, ותמיד צריך להיזהר גם אם אומר לך המשגיח הכל בסדר, כאן הבשר הוא כשר. אפילו להאכיל לא תווה לו ולא תשמע. אנחנו לא טועמים מהכשר, נזהרים בכל ימות השנה. קל וחומר בתחילת השנה, ראש השנה, שצריך להיזהר בדבר. אם אנחנו אומרים סימנה מילתא היא, ובעיקר מבחינה רוחנית, אנחנו לא רוצים שחלילה במשך השנה ניכשל באחד מהדברים האלה, ולכן יעמוד בתקיפות, יאמר לו לקצב, אני לא לוקח מזה, זה לא מתאים לנו, זה לא שייך לנו, שאנחנו זהירים בכל דבר, כדעת מרן השולחן ערוך.