לעלות למדרגה של אחריות על כלל עם ישראל | הרב אמנון יצחק

--- אין זה הדרשה, אלא עיקרי הדברים מהספר 'חכמת המצפון' פרשת חיי שרה---

מאמר תמב

ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כ"ד א').

אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם אבינו ובכל שמה (בבא בתרא טז) כתב הרמב"ן שאחרים חדשו כאן ענין נפלא והוא שיש להקב"ה מדה שנקראת כל, ומדה אחרת נאצלת ממנה שנחשבת לה לבת והיא שנקראת כלה בספר שיר השירים, והיא שחכמים מכנים כנסת ישראל במקומות רבים, ומדה זאת היתה לאברהם כבת כי הוא איש החסד ויתנהג בזו עי"ש.

ביאור הענין על פי דרך הפשט הוא בהקדם המדרש מביאו הרמב"ן שם וז"ל, שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבי אליעזר ברבי יוסי, אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו? אמר לו הן, אמר לו היאך? אמר לו משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה יותר מדאי והיה קורא אותה בתי, לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי, ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי, כך בתחלה חיבב הקב"ה את ישראל וקראן בתי, ולא זז מחבבן עד שקראן אחותי, ולא זז מחבבן עד שקראן אמי, עמד ר' שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו, אמר אילו לא באתי אלא לשמוע זה הדבר מפיך די ע"כ (שהש"ר ג כא).

מבואר מזה שישנם שלוש בחינות, בחינת אם היא הכי גבוהה, והכונה שבתו של אדם אף שחביבה לאביה, בכל זאת היא בבחינת מקבל ממנו שהרי סמוכה היא על שולחנו, אבל אחותו זו מדרגה יותר גדולה שהיא שוה לו, שיכולה לסייע לו וגם אינה סמוכה על שולחנו, אבל האם היא מדרגה הכי גדולה בזה שהיא סובלת העול של ילדיה, מטפלת בהם ומאכילה אותם.

כמו כן ברוחניות יש שלוש בחינות, הראשון שכלל ישראל מקבלת מהקב"ה בבחינת בת שכל טובתה ממנו, אחר כך נקראת אחות שעל ידי מצוות ומעשים טובים מעוררים הצדיקים את ההשפעה ולא בבחינת מתנה כבת, והשלישית היא שאם זוכים למדרגות גבוהות מאוד, אז כל השפע שבא לעולם הוא רק בזכותם וזאת בחינת אם, וכמ"ש בגמרא כל העולם כולו ניזון בזכות חנינא בני (ברכות יז), וזה על פי הסדר שקבע הקב"ה בעולם שמעשה התחתונים כאילו נותנים כח למעלה, כמ"ש הפסוק תנו עוז לאלקים, שהקב"ה מסר לבריות את הכוח שעל ידי מעשיהם יושפע העולם לטובה, וכאילו הם המשפיעים לכל העולם.

אבל באמת אין מדרגות אלה נפרדות אחת מחברתה, שאפילו הצדיק שמעשיו מורידים ברכה לעולם אין זה מכח עצמו, אלא רק מזה שיש לו המדרגה שהוא קשור להקב"ה ומבין שהכל ממנו, ובאמת הכל נובע מהבחינה הראשונה של בת, וכן אמר דוד אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו (תהלים קל"א), אחרי שהגיע למדרגה של משפיע בכל זאת עדיין היה רואה את עצמו כתינוק הצריך לאמו, כי הצדיקים מבינים שהם רק מקבלים מהקב"ה ואין בהם שום כח עצמי, ההיפך מהאומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ואז בעלותם בסולם המדרגות ניתן להם הכח להשפיע לעולם, אבל ברגע שיחשוב שיש לו איזה כח עצמי ונכשל בגאוה, אז השכינה בורחת ממנו וכל המדרגות נפסדות. 

אמר החכם כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, הרי שמעלות הרוחניות מסורות להקב"ה ואליהן מצפים הצדיקים, אלא שיש מדרגות שונות בזה, יש שמקבלים בתור מתנה ויש שעולים למדרגה שנחשבים מסייעים, ויש שמגיעים לשיא המעלות שעל ידי מעשיהם נחשבים הם המשפיעים, זאת היתה מדרגת אברהם אבינו, שעל ידי מדת החסד שבו הוריד השפעה לעולם, ולכן נחשבת כנסת ישראל אצלו כבת, בהיותו הוא המשפיע והמכלכל בכוח דבקותו בו יתברך, וכן היו דבוקים למדרגה זאת של בת גם יצחק ויעקב דוד ושלמה, כל אחד לפי דרכו כמבואר ברמב"ן. 

נמצא שיש לנו הגדרה חדשה בתכלית הצדיק לא די לנו מה שהוא בעצמו סר מרע ועושה טוב, אלא מוטל עליו להתעלות יותר ולהשפיע על דורו, לזה צריך הצדיק להרגיש אחריות עבור הדור ולקבל על עצמו את העולם, כמו שמצאנו אצל אברהם שהתפלל על דורו, ולא כמו נח שלא התפלל על דורו ולכן נקרא המבול על שמו מי נח, ואמרו בגמרא על הכהן הגדול שהיה לו לבקש רחמים על דורו שלא יקרה רציחות, וכמו ההוא שאכלו ארי קרוב למקומו של ר' יהושע בן לוי, ולא רצה אליהו לדבר עם ר' יהושע בן לוי שלשה ימים, משום שהיה צריך להתפלל שלא יקרה מקרים כאלה (מכות יא), על הצדיק מוטל להיות צופה למרחוק ולהגן על דורו מכל רע. (המוסר והדעת)