סודות מבית דין של מעלה: עדויות ה"בית חדש" על דינם של מאכילי טרפות והגביר שהתמהמה

עדות הב"ח על בית דין של מעלה למאכיל נבלות וטרפות

ועכשיו לסיום הנושא הזה בשביל שיהיה לכם סגור ותבינו גם מה קורה ב"בית דין של מעלה", אז הבאתי מעשה אמיתי שמי שמעיד עליו זה הב"ח בעל ה"בית חדש", רבי יואל סירקיש למשפחת יפה, שהוא כתב על הטור פירוש על ה"בית יוסף", כמו מרן רבי יוסף קארו כתב הב"ח פירושו על הטור. "ארבעה טורים" לבאר הכול להלכה. ותשמעו, הוא עד, עד של המעשה הזה מספר אותו וסיפר אותו לבני הישיבה שלו. הנושא מדבר, מה זה לצער יהודי אפילו שאתה עוזר לו, אבל בין ובין אנחנו גם שומעים מה הדין בשמים של מאכילי נבלות וטרפות.

דרך אגב; כל מי שקונה בשר ועופות שהם לא ממה שאמרתי - דינו כ"מאכיל נבלות וטרפות בביתו", כי הוא קונה לבית או אשתו קונה, ומאכילים את הילדים ואת האורחים מידי פעם וכו'.

להגאון הקדוש רבי יואל סירקיש, בעל ה"בית חדש" זכותו תגן עלינו אמן, היה תלמיד עשיר והיה בעל צדקה, הרב היה מלמד אותו הלכות צדקה כל יום כי חשש האיש פן לא יקלע אל המטרה בצדקותיו אשר יעשה. אתם יודעים שהעשיר אם הוא לא נותן כפי מידתו מחה שהוא חייב - הוא ייענש גם בעולם הזה וגם בעולם הבא! אז הוא כל דבר שאל את רבו הב"ח, כי גם מעשה צדקה היא תורה וצריך ללמוד. וכול מעשה הצדקה של העשיר הזה, הנגלים והנסתרים, היו על פי עצתו של הגאון הב"ח. פעם אחת בא אל הב"ח יהודי שהיה מוזג,

וסיפר לו: "עשרות שנים אני חוכר את בית המזיגה מהפריץ, ועתה בא אדם להשיג את גבולי, יום יום הוא דופק על פתחי הפריץ, משדל אותו בדברים ומבטיח לו שישלם לו יותר ממני ובלבד שיחכיר לו את בית המזיגה".

ואז הוא פונה אל הב"ח ואומר: "מורי ורבי" כשהוא זועק מעומק לבו, "האיש הזה יורד לחיי ולחיי בני ביתי, רחם עלי והצילני מהצרה הזאת!".

אמר לו הב"ח: "לך אל גביר פלוני שהוא התלמיד שלי, תבקש ממנו גמילות חסד בגופו שילך בעצמו אל הפריץ וידבר עליך טובות באוזניו כי הפריץ מכבד אותו ומקבל את דעתו".

יצא המוזג מלפני הרב, בא אל הגביר ואמר לו את כל הדברים, את כל הסיפור ואת דברי הב"ח.

העשיר שמע את דברי היהודי והבטיח לו לדבר עם הפריץ. אך המוזג לא הסתפק בהבטחתו, והפציר בו שילך מיד וידבר עם הפריץ, כדי שהפריץ לא יקדים אותו העריץ במזימותיו,

העשיר התנצל ואמר לו: "אני מצטער! עליך לחכות מספר ימים, עד אשר אסדר את ענייני מסחרי היריד הגדול בלייפציג, כי הזמן של היריד עובר ואם לא אסדר את הכול בימים הקרובים אפסיד את רוב הוני!".

כאשר שמע המוזג את דברי העשיר התחיל לבכות ואמר: "אם כך הדבר, אנא אני בא? הלא הפריץ בא להשיג את גבולי והוא אדם חרוץ, ויבוא בתחבולות לפריץ ויקפח את פרנסתי!",

החל העשיר לפייס אותו בדברים ולחזק אותו בדברי אמונה ובטחון,

ושוב הבטיח לו: "ברגע שאחזור מן היריד ולפני שאחזור אל ביתי עד שאבוא אל הפריץ וברצון השם ובחסדו הגדול אהיה שליח לטובתך!".

אחרי הדברים האלה קיים העשיר את הכתוב: "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ" (משלי לא, ו) שתו שניהם "לחיים, לחיים ולהצלחה" ושלח אותו לביתו לשלום. המוזג עזב את בית העשיר וסיפר לאשתו את כל הדברים, ולבו מלא תקוה לימים שיבואו, אבל אשתו לא מצאה ניחומים, ותאמר לו דברים קשים כמדקרות חרב, יען אשר לבה היה מלא ייאוש ופחד. והיא ראתה בעיני רוחה את משיג גבולם הולך אל הפריץ ומנשל את פרנסתם. בעלה שמע בכאב אבל לא יכול להשיב דבר, ניסה לפייס אותה ולדבר על לבה דברי חיזוק ואמונה - לא עזר,

פרצה בבכייה ביללה והאשימה אותו: "תדע לך אתה תהיה אשם בכול האסון שיקרה אותנו, כי לא היית צריך להניח לגביר, עד שילך לפריץ ויסדר את העניין בכי טוב!".

ככה עברו על המוזג ימים של ריב ורוגז, ובביתו אין שלום ושלוה, והנה חלפו ימי היריד והעשיר קיים את דבריו, בטרם דרכו רגליו על מפתן ביתו, סר אל הפריץ דיבר איתו בעניין ודבריו מצאו מסילות אל לבו של הפריץ. כאשר יצא העשיר מבית הפריץ, שלח הפריץ לקרוא למוזג, וחידש עמו את חוזה החכירה לעוד עשר (10) שנים!. נו סוף טוב נכון? יופי.

לימים נפטר העשיר והלך לעולמו, ולילה אחד בא העשיר בחלום הלילה אל רבו בעל הב"ח

ואמר לו: "באתי אליך מורי ורבי לספר לך איך קיבלו את פניי בפמליא של מעלה אחרי מותי, בבואי שמה מצאתי שמה כמה נשמות מרחפות ומחכות לי ליום הדין, ביניהן שתי נשמות שהכרתי עוד בעולם התחתון, הנשמות היו של שני קצבים, שהאכילו רחמן לצלן נבלות וטרפות את בני ישראל בעיר קראקא ימים רבים, אחד מהם בא אליך מורי ורבי עוד בימי חייו, והתוודה על עוונו וביקש ממך תיקון ודרך תשובה.

- "נכון!" אמר הרב: "אמת ונכון הדבר, אחד מהם חזר בתשובה שלמה, השני לא התחרט ומת בטרם חזר בתשובה".

המשיך העשיר את סיפורו: "פתאום שמעתי קול מכריז בכול העולמות: "פלוני בן פלוני יבוא לפני בית דין של מעלה!",

והנה נכנס האיש, וכלבים עזי נפש אצים מורצים לפניו ומאחוריו במהומה של הנביחה

והם טוענים: "האיש הזה השיג את גבולם! וגזל מהם הכלבים את הנבלות והטרפות שהם מנת חלקם מן התורה מימות עולם ומכר אותם ליהודים".

פתאום הושלך הס, בת קול יצאה והחריזה בחרדה: "טיפה סרוחה! איך לא פחדת מפני יום הדין! איך העזת את פניך להאכיל את בניי נבלות וטרפות!?"

הקצב היה נבוך ומבוהל ולא ענה מאומה, תוך כדי דיבור אחזו בו והשליכוהו לתוך עמקי השאול, והוא נאבד מתוך הקהל ואיננו!

ואחר כך הכריזו שוב: "פלוני בן פלוני יבוא בפני בית דין של מעלה!",

נכנס חברו בפחד וברעדה, ועמד לפני בית הדין,

ונשמע קול קורא בכעס ורוגז: "טיפה סרוחה! איך לא פחדת להאכיל נבלות וטרפות לבניי?!"

עוד לא גמרו את השאלה, נשמע קול דממה דקה, והנה בא מלאך מליץ אחד, ובידו מגילה ובא פסק דין מבית דינו של הב"ח ועדים מעידים שקיים זה את כל מה שכתוב במגילה הזו. פרסו את המגילה

וקראו בה כדברים האלה: "פלוני בן פלוני שהאכיל נבלות וטרפות לעם השם חטא בכפליים, חטא לקב"ה וחטא לבריות! במה חטא לבריות? גזל את הרבים, לקח מחיר של בשר כשר בעד בשר של טריפה, ואין לו תקנה אחרת רק להקדיש את כל נכסיו לצורכי הרבים. ובמה שחטא לקב"ה - עליו רק להסתפק רק לאכול לחם צר ורק מים לחץ! ואם יקיים זאת ושב ורפא לו! והעדים מעידים שמאותו היום ואילך, הקדיש הקצב את כל נכסיו לצורכי הרבים, נשאר בעירום וחוסר כל, כילה את ימיו בצומות ותחנונים בפני האלוקים, ולאחר הדברים האלה לקחו את האיש והובילו אותו להיכל בעלי התשובה!".

למי שלא יודע, היכל בעלי התשובה - הוא למעלה מהיכלם של הצדיקים.

"מיד אחריו נקראתי אני לבוא אל המלך, כאשר שמעתי את שמי יוצא מפורש מפי הכרוז, התחילו ארכובותיי דא לדא נקשן, אולם חסדי השם היו עלי, ויצאתי זכאי בדין, ותכף באו מלאכי שלום, והוליכו אותי בקול רינה ושירה להיכלי אשר בגן עדן. שערי גן עדן נפתחו לפניי באורה ושמחה, וריח ניחוח עלה באפי שאין לשער אותו, טעם כזה לא טעמתי כל ימי אותי בעולם התחתון, והיה כאשר דרכו כפות רגליי על סף שערי גן עדן, והנה ראיתי מלאך אחד פוסע פסיעות קטנות לקראתי, גונח ומתאנח, והוא ניגש אלי וניצב לי לשטן לי בדרך,

ואשאל אותו לאמור: "מי אתה? ומה עשיתי לך שאתה בא לחסום את הדרך בפניי?"

ויען המלאך ויאמר: "אמת ונכון שעשית טובה ליהודי המוזג ההוא, אך אינך יודע כמה דמעות נשפכו בגללך בטרם בוא הישועה, כמה מריבות וקטטות היו בין בני הזוג, עד אשר הלכת לפריץ, דע לך, שכול המעשים האלה בספר נכתבים, והם דורשים מבית דין צדק ומשפט לדון אותך על כך!".

אז אמרתי לו: "הלא לא עשיתי זאת מרוע לב, אלא כדי להציל את כספי! ולולא נסעתי ליריד הזה הייתי מפסיד את הוני!"

אך טענותיי לא הועילו, החזירוני עוד פעם לפני דין של מעלה, ולאחר דין ודברים, הוציא בית הדין פסק חדש: שעלי לשבת בשערי גן עדן ולא להיכנס פנימה, כמספר הימים אשר המתין המוזג עד שובי מן היריד בלייפציג. עוד לא כילו לקרוא את פסק הדין, ושני מלאכים קלים נגעו בי והביאוני אל שערי גן עדן, כמה ימים ישבתי שם? לא אדע, אך לי היה דומה כאילו אני יושב שם ימים ושנים! וגדול היה צערי בימים ההם, צער שאין לצערו במילים, כלתה נפשי בכול רגע ורגע אל מקום מנוחתי, שראיתיו מרחוק ואליו עדיין לא באתי".

זה היה המעשה שהוא סיפר בחלום לב"ח, למחרת סיפר הב"ח את החלום בפני קהל ועדה

ואמר: "שמעו וראו, עד כמה צריכים להיות בני אדם נזהרים בכול מצווה שלא להחמיץ אותה, ועל אחת כמה וכמה שבין מצוות שבין אדם לחברו, כגון צדקה וגמילות חסדים, שחיי בני אדם תלויים בהם, ותמיד צריכים להיות מן הזריזין המקדימין למצוות".