ספר חוכמת המצפון פרשת ויצא

- - - לא מוגה! - - - 

שקט, אפשר?

ביגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הוא.

כשאנו מתבוננים בפרשה של יציאתו של יעקב אבינו מבית לבן,

דבר שלפי האמת הרי זהו לגמרי ברשותו של יעקב אבינו והאמהות.

מבלי שיהיה צורך לשאול רשות מלבן.

ומה גם כשהקדוש ברוך הוא אמר לא לעשות כן.

כמו שכתוב שוב אל ארץ אבותיך.

גם אחרי החשבון

שעשו יעקב אבינו והאמהות על כל ההנהגה של לבן כלפיהם כל הזמן,

הרי אין עליהם כלפי לבן שום חובה של הכרה טובה

ולזאת אין ביציאתם ממנו שום פגיעה בחובת בן אדם לחברו.

ובכל זאת,

נדמה לכאורה שבאופן היציאה

על ידי ויברח הוא וכל אשר לו,

אינו מתיישב על הלב

עם הגדלות

של תיתן אמת ליעקב.

ומה גם שהתורה קוראת ליציאה

גנבת לב.

ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי,

על בלי הגיד לו כי בורח הוא.

גם לבן תובע מיעקב על גנבת לב זו.

ויאמר לבן ליעקב,

מה עשית?

ותגנוב את לבבי?

מלך הגנבים מדבר על גנבות.

הוא מונה שלוש תביעות חזקות.

ותנהג את בנותיי כשבויות חרב.

פירוש שפגע בכבודו וגרם לו ביזיון,

שעצם היציאה על ידי בריחה

זה ביזיון ללבן ופגע בכבודו.

דבר שני, הוא טוען עליו,

על ידי בריחה זו מנע ממנו שמחה.

למה נחבאת לברוח

ותגנוב את לבבי?

ולא הגדת לי

באשליחך בשמחה ובשירים,

בתוף ובכינור.

לא סמך ריטוס.

תביעה שלישית,

שמנע ממנו התענוג של הרגשת אהבת האב לבניו,

ולא נטשתני לנשק לבניי ולבנותיי.

ובכן,

הרי כאן הפסד של שלושה דברים מאוד יקרים לאדם,

והם כבוד,

שמחה,

באהבת אב לבניו.

והכל נגרם על ידי גניבת דעת זו.

ולכאורה.

צודק לבן,

כשמגיע למסקנה,

אחרי שלוש תביעות כאלה,

אתה השכלת עשו.

ומענה לו יעקב אבינו בתשובתו על שלוש התביעות הגדולות?

ביען יעקב

ביאמר ללבן.

כי יראתי.

כי אמרתי.

פן תגזול את בנותיך מעימי.

כשאנו שומעים תשובה זו,

אפשר לחשוב חלילה כאילו התשובה היא מתוך דאגתו לעצמו.

שמתוך חשש או פחד שמא יישאר נגזל,

התיר לעצמו לגזול מחברו את הדברים הכי עיקריים לו.

רק כדי להבטיח לעצמו שלא ייגרם לו איזה הפסד.

כמובן,

שבהתבוננות כזאת קשה מאוד ליישב

את כל זה על הלב

עם הגדלות של יעקב אבינו הבכיר שבאבות

ומקור האמת

שעליו מעידה תורת תרם אמת ליעקב.

אז זה לא ייתכן

שיעקב אבינו עשה זאת לטובת עצמו

והיה מוכן לגזול מחברו את הדברים הכי עיקריים לו ולהבטיח לעצמו שלא ייגרם לו איזה הפסד.

אומנם לפי האמת חלילה לנו לחשוב בהתבוננות שטחית כזאת הנובעת מהמושגים היומיומיים שלנו

בהנהגות של משא ומתן ומיני הערמימות הנעשית בין בני אדם של עולמנו ומגושם

שדואגים רק לעצמם ולא רק

שהסתכלות כזאת רחוקה מהאמת,

אלא אפשר עוד להיחשב חס ושלום ולגלה פנים בתורה שלא כהלכה.

לכן עלינו קודם כל להתבונן במי הכתוב מדבר.

הכתוב מדבר בבחיר שבאבות,

שהוא פני האדם שבמרכבה,

והוא יודע ברור כשמש שלעניינים שלו הוא לא צריך לדאוג בכלל,

כי אין אדם נוגע במה שמוכן לחבר או כמלון נעימה,

ומה גם שאפילו איש פשוט מאנשים פשוטים כמונו

לא היה חושש אחרי מה שראה בחוש

של לבן עם כל הרמאות שלו, שהחליף את משכורתו עשרת מונים, לא היה יכול לנגוע בו כלום.

ואפילו מבחינה טבעית

לא היה לו לחשוש ולפחד

שבבוא לבן לגזול את בנותיו, יעלה בידו להוציא זממו לפועל.

לא לחינם טרחה התורה ללמדנו את כוחו וגבורתו של יעקב אבינו,

שנאמר ויגל את האבן מעל פי הבאר

ופרש רש״י כי מי שמעביר את הפקק בעל פיץ לוחית,

להודיעך שכוחו גדול.

ועוד תיארו לנו חכמים זיכרונם לך את כוחו וגודל ידיו של יעקב אבינו באופן מבהיל,

עד שהם מתפלאים איך הספיקו עורות כדי העזים להלבישם על שתי ידיו.

דאיתא במדרש?

אמר רבי יוחנן,

תראה

אֵד ראין דאבונן יעקב כתרן עמודין דאיפרא סופה.

ואת אמרת אל בישע על ידיו

אמר רבי מונא כל מעשה ניסים. זאת אומרת הוא היה גדול האיברים,

יעקב אבינו.

ומה זה קשור?

מה אכפת לך כמה גדול עכשיו אתה מחפש לראות את הראזן?

ובמדרשתן חומא, לא, שהוא לא מפחד ממנו, כאילו מה הוא יכול לעשות?

לא, לא על הביטחון.

ובמדרשתן חומא וירא יוסף כי ישית אביו

וירא יוסף כי ישית אביו

ויתמוך יד אביו להסיר אותה.

אמר לידי אתה מבקש להסיר?

שריבשה לשר המלאכים?

הרי הוא ניצח את המלאך בהיאבקות.

אמר רבי יוחנן כי שני עמודים

שבתוך דימוסין שבטבריה ככה היו זרועותיו של יעקב אבינו עליו שלום.

אתה רוצה כאפה?

וכן אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

על הכתוב וייקח יעקב אבן וירימה המצבה.

אמר רבי יונן כשן הזה של טבריה הייתה.

ומה גם בניו השבטי אש כולם היו גיבורים אפילו בצעירותם.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, על כוחו של מנשהם בשעה שאחי יוסף באו למצרים

כשהשבטים הכירו מכוחו הגדול שזהו מבית אבאו, הוא היה אז לכל יותר משמונה שנים.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, על הכתוב.

ויאמר יעקב אל אחיו לקטו אבנים.

אחיו אלו בניו.

אמר רבו נא, גיבורים כיוצא בו, צדיקים כיוצא בו.

והנה, כעבור ימים אחדים יכלו שמעון ולוי לבדם להתגבר ולהרוג את כל אנשי שכם, 24,000. על אף שזה נגע רק לגבי דינה, אחותם.

על אחת כמה וכמה מה היו עושים שמעון ולוי ויתר אחיהם שבטייה?

אילו לבן היה בא לגזול את אמותיהם ואת כולם יחד.

בוודאי שכל השבטייה עם יעקב אבינו בראשם

היו חוגרים אש חרבו והיו מתגברים בישועת השם על לבן הארמי.

ולזה חשש יעקב אבינו,

כי אז היה נגרם ללבן במקום כבוד

הביזיון הכי גדול.

כי כל העולם היה רואה אז את רשעותו שהוא רוצה לגזול ולהתאכזל לבנותיו וילדיהן.

ומה שהתורה מעידה על מחשבתו ורצונו,

שהיה רוצה לעקור את הכל שנאמר ארמי עובד אבי,

היה נראה אז לכל העולם גלוי לכל.

ויש ביזיון יותר גדול מזה?

ובמקום שמחה

שלבן טוען שמתגעגע לזה,

היה לו אז אחרי הקטטה עם בניו יגון ואנחה.

ובמקום אהבת אב לבנים היה נגרם השנאה הגדולה.

ולכל זה חשש יעקב אבינו.

לא שחשש לנפשו,

כי כמו שלוש אח שגבריאל המלאך יפחד מלבן,

על אחת כמה וכמה יעקב אבינו, שמלאכי ה' מתגעגעים לראות את פני האדם שבמרכבה,

ושעליו כתוב ויסר אל מלאך ויוכל,

בכה ויתחנן לו,

בוודאי שלא פחד מלבן

שמא יזיק לו,

אלא שכל דאגתו הייתה איך למנוע מלבן שלא יוזק.

ולזאת עשה יעקב אבינו עצה זו לברוח,

ועל ידי זה ימנע מלבן כל הצרות של הקטטה הבלתי נמנעת, הביזיונות והצער.

ומוטב לו ליעקב אבינו שהוא ייראה בעיני העולם כנטבע וכגוזל,

רק בכדי להציל את כבודו של לבן מביזיון גדול יותר.

על ידי עצה זו

של בריחה וגנבת הלב שנעשתה רק מבחינת טובתו של לבן,

הוחזר לו לבסוף גם הכבוד, השמחה והאהבה.

שלבן עשה ברית עם יעקב אבינו.

ושם היה לו הכבוד להראות עצמו כאב מסור הדורש את טובת בנותיו.

ודרש מיעקב אבינו, אם תחנה את בנותיי ואם תיקח נשים על בנותיי.

וכמו כן החזיר לו יעקב אבינו את מסיבת השמחה

ויזבח יעקב זבח בהר וקרא לאחיו ויאכלו לחם.

וגם טענו גאוות הבנים לבנים וגם טענו גאוות האב לבנים הוחזר לו.

כנאמר וישכם לבן בבוקר וינשק לבנה ולבנותיו ויברך אתיהם.

נמצא שדווקא על ידי גנבת לב של לבן השיג לבן את שלושת הדברים שטבע מיעקב אבינו,

ולולא זה היה משיג הפגם של שלושת הדברים.

אם לא היה גונב את ליבו ובורח

יעקב אבינו,

כל מה שאומר לבן שהוא הפסיד היה עוד יותר גרוע בשבילו,

כי היה קטטה וחבל על הזמן.

וככה יצא שאת כל השלוש תביעות הוא קיבל ובגדול.

נמצא ללמד עם יעקב אבינו והנהגתו עם לבן שני דברים.

דבר ראשון,

כדי להיטיב עם זולתו,

כדאי לקבל על עצמו הנהגה של אי כבוד

והוצאת לעז,

שכאילו הוא אינו נוהג כשורה,

אם רק אפשרי על ידי זה להציל את חברו מביזיון,

צער ושנאה

ולהעלותו למצב של ישרות והגינות.

זאת אומרת, כדאי לו לאדם,

כדי להיטיב עם זולתו, לקבל על עצמו הנהגה של אי כבוד והוצאת לעז,

כאילו הוא אינו נוהג כשורה.

פעם עלו יותר מדי אנשים

לעלייה,

והייתה שאלה מי זה שעלה יותר, ושמואל הקטן אמר, זה אני, וירד, וזה לא היה הוא.

היה מוכן לקבל ביזיון בשביל חברו,

ואמר על עצמו שהוא עשה את הדבר.

היו שם בעניין קביעת השנה, עיבור השנים.

שהדרך להשאיר,

דבר שני, הדרך להשאיר את האדם הבלתי ישר היא על ידי הנהגה

של ערמומיות הנראית לכאורה כהנהגה בלתי ישרה.

הדרך להשאיר את האדם

הבלתי ישר

היא על ידי הנהגה

של ערמומיות הנראית לכאורה כהנהגה בלתי ישרה.

הנהגה של גניבת לב וגניבת דעת

כי אי אפשר להעשיר את הרמאי על ידי ישרות

לכן מוכרחים לעצות כאלה המתאימות למצב נפשו של הרמאי

אבל כל זה צריך להיעשות לטובתו של הזולת כדי להעשירו

זאת אומרת רואים מפה שמותר לגנוב את לב האדם

אם הוא רמאי

בשביל להעשיר אותו

זאת אומרת

איך מנהיגים אדם שהוא לא ישר

על ידי הנהגה של חרמומיות

שהיא נראית כמו הנהגה לא ישרה

הנהגה של גניבת לב, גניבת דעת

כי אי אפשר להעשיר את הרמאי על ידי ישרות

לכן מוכרחים לעצות כאלה המתאימות למצב נפשו של הרמאי

אבל כל זה צריך לעשות טובתו של הזולת כדי להעשירו

מפה לומדים

ונמצא לפי זה

כמו שחיוב הנהגה עם ישר ותמים לנהוג בישרות ותמימות

וזה לטובת התמים

כמו שכתוב אם תמים תטמם

כן ינהגה עם עיקש תטפל

שמה שהקדוש ברוך הוא נוהג עם העיקש בדרך פתלתול ועיקשות

הלא היא בוודאי הנהגה של חסד לטובת העיקש

אלא שלפי עיקשות ליבו אי אפשר להישירו בדרך של ישרות

ומוכרחים על ידי עיקשות לעלותו לדרך הישרות

כמו כן עלינו לנהוג וללכת בדרכי הקדוש ברוך הוא

ולהתנהג עם העיקש לטובתו

ולחפש כל מיני עצות של ערמומיות בכדי להישירו ולטבעמו

ועלינו גם כן לומר

מתי יגיעו מעשיים למעשי אבותי עברם סבי יעקב

שכולם דרכי הקדוש ברוך הוא בחסד ואמת

אז רואים שכל ההנהגות שלכאורה נראות מוזרות

אצל יעקב אבינו

ויש לנו שאלות איך הוא עשה ואיך זה

זו הדרך האוריגינל האמיתית

שככה צריך להתנהג

והתוצאה מדברת בעד עצמה

שכל מה שטען בעצם לבן שהוא הפסידו

מהכבוד מהשמחה ומהנישוק של הבנים והבנות והפרידה

את כל זה הוא זכה אחרי שהוא התעקש איתו ועשה לו בדרך עיקשות ופטלטול

להביאו לתוצאה הזאת שיטען את הטענות

ויקבל אותן

כמו שצריך

אז צריך ללמוד את הסוגיות האלה טוב טוב בשביל לדעת

כיצד להתנהג והכל כמובן לטובת האחר

לא לטובתו שלו

רבי חנאי אומר את זה שאומר

רצועה גדוש ברוך הוא זכות השרויין

להפיק כוח ארבונו