ספר חוכמת המצפון פרשת ויצא חלק ה

- - - לא מוגה! - - - 

וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אין צונו.

יעקב אבינו קרא לרחל וללאה שדה אין צונו לומר להם כי נצטווה לה שוב אל ארץ כנען אמר להם הקדמה גדולה

כי אך כלי לבן איננו כתמול שלשום ומה שהטל בו והחליף את

משכורתו עשרת מונים זאת אומרת לפי זה הוא במשך כל השנים לא התלונן בפניהם על אביהם מאומה עד עכשיו שהשם אמר לו שצריך לעזוב את ביתו של לבן עכשיו הוא מכנס אותנו ומסביר להם את הסיבות והמניעים

והוא אומר להם שפנה לבן איננו כתמול שלשום כאילו אתמול הוא היה בסדר ושלשום הוא היה בסדר

ומה שהטל בו והחליף את משכורתו עשרת מונים ובסוף אמר להם מה שנאמר לו מפי השם אתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אין ארץ מולדתך

והנה גם הם ענו כסדר הזה בטעם רחל ולאה בתאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית המינוי הלא נוכריות נחשבנו לו

כי מכרנו

ויאכל גם אכול את כספנו כי כל העושר אשר הציל אלוהים מאבינו לנו הוא ולבננו

ועתה כל אשר אמר אלוהים אליך עשה

קריאה עצומה

ושמה באו ההקדמות האלה בשעה שכך ציווה הקדוש ברוך הוא

אם השם אמר מה צריך את כל ההקדמות והתל בי פנם לא קודמות ראשון על התבזכותי

השם אמר אתה קומצא נקודה מה יש פה לדבר איזה סיבות או סיבות

וגם השם עונות לו רחל מינאה בתאמרנה לו

העוד לנו חלק מנחם ותגידו בעתה כל אשר אמר אלוהים אליך עשה כאילו לולא הטעמים האלה אם יכול היה מקום לא לעשות

הרי זה כאילו אמרו עכשיו שכך הוא הדבר כי מכרנו ואכל כספנו לכן כל אשר אמר אלוהים לך עשה

וזה פלא

שמשמע מכיוון שאין לנו מה לחכות

וכך אנו מסכימים שתעשה מה שאמר אליך אלוהים ואם לא היה כך

אם כן היה נותן להם מדוניה וגם היה להם לכבוד יאושה ממנו

לא היה צריך לעשות מה שאמר לו אלוהים אם חס ושלום

איך מבינים זאת?

אלא מכאן למדנו יסוד גדול בעבודת השם וברוך

שאל יאמר אדם

אמת

שאם יאבול את השם

ולקיים את התורה יהיה לי לסבול הרבה ולא יהיה לי טוב אבל כדאי להביא קורבן בעולם הזה

ומשם בעולם הבא יהיה לי טוב

החושב כן, טועה הרבה ולא זו הדרך בעבודת השם

כאדם מחויב

וכן תובע הקב' ברוך הוא ואת האדם

שיתבונן נמצא

שאם יקיים רצונו של מקום

הוא יהיה לו טובה וברכה בעולם הזה

והקרן קיימת לו לעולם הבא

כי בקיום התורה אין רע בשום מקום ובכל זמן

רב טוב תמיד

בזה ובבא

יכול להיות שהתנהלות של יונה, ביחס קיום אבא שלהם

זה סימנים

אבל הוא אמר בפירוש, אז מה צריך להגיד סימנים?

בסדר. אלא למדנו יסוד גדול בעבודת השם

אדם לא יאמר

אתה יודע מה?

אני מוכן לעבוד את השם, אני קיים את התורה,

מוכן לסבול בשביל זה,

אני יודע, אני מוכן להקריב את העולם הזה בשביל העולם הבא שיהיה לי טוב,

כך הוא חושב, אתה יודע מה?

אוקיי, אני נכנס לזה.

מי שחושב כך טועה הרבה,

זה לא עוד דרך בעבודת השם.

אדם מחויב וגם תובע הקב' ברוך הוא ממנו,

להתבונן ויכיר וידע וימצא שאם הוא מקיים את רצון השם יתברך,

יהיה לו תורה וברכה כבר בעולם הזה.

והכאלה היא מקיימת לעולם הבא כי מקיום תורה אין רע חס ושלום בשום מקום ובכל זמן רק תמיד טוב בעולם הזה ובעולם הבא.

בר יחשוב האדם שהעולם הזה

ניקס, מה זה ביידיש ניקס?

ניקס ניקס ניקס זה לא לא

ניקס יש להם עולם הזה לא מיני ולא מקצתי ניקס ניקס ניקס יש להם עולם הזה לא מנה ולא מילה אחרת, אתה מבין?

זה באמת ניקס

יש מילה אחת, ניקס, ויש שם ניקס.

קו

עין סמל.

ניקס.

מה?

ניקס.

לא מכיר.

רגע. קיצור, אל יחשוב האדם שהעולם הזה ניקס.

ניקס. ניקס. יש להם, עולם הזה,

אה, לא. עולומה זה ניקס.

אה? עולומה זה ניקס.

מה?

זה המשך של עולומה, זה ניקס.

אנשי העולם הזה.

אנשי העולם הזה? אוקיי.

ניקס זה אנשי?

זה לא מילה נפרדת זה... עולם הזה ניקס. זה נקרא אנשי?

אנשי העולם הזה? אנשי. ניקס.

רגע להגדיר את זה. על יחשוב האדם שאם העולם הזה יש להם עולם הזה.

לא מדנה ולא מקצתה.

מי שיש לו קצת התגרות להם, לא רק כמה אומללים הם ממש,

ואין להם גם מעונג העולם הזה, ולא כלום.

בטעם פשוט, כי כל זמן שבאדם שותים מידות רעות,

אין להם שום הנאה בחייהם.

והנה שלמה,

המלך, על ראש שלו,

מסיים בספר קהלת.

בסוף דבר הכל נשמע.

את האלוהים ירק, ואת מצוותיו שמור, כי זה כל אדם.

וכשלשם מה לבן שלמה עד עכשיו?

ואמר,

הבל הבלים במר כהנת, הבל הבלים בצולמות.

ניסיתי זה, וגם זה אבן, וגם זה אבן.

אחר כך נסיים.

סוף דבר, כל הזמן אמרנו נרק,

ומצוותיו שמורות, כי זה כל אדם.

מה שייך זה לזה?

אם העולם טוב ויפה,

האם הוא בטל חס ושלום?

האם הוא בטל את סוף דבר הכל נשמע כי זה כל האדם?

אז מה אם העולם נרק?

למה צריך להקדים שהכל אבנים,

וגם זה האוול,

בשביל להגיע למסקנה שבסוף דבר הכל נשמע כי זה כל האדם? למה צריך לשלול

קודם את העולם,

חבל המנים? תגיד שהעולם על הכיפא וכל זה. מה זה שולל את זה שצריך להיות יר השמיים ושומר מצוות?

רואים לנו מכאן שהדרך שהאדם יגיע וירגיש צורך בעבודת השם מדבריו ואת העונג בזה,

הדבר הראשון שהוא חייב לדעת הוא להאמין שאין שום קורבת עשיית רצון השם.

אתה לא מקריב שום נבט בשביל זה שאתה נכנס לחבודת השם.

שום קורבן.

אדרבה, כל העולם הזה הבל המלאים. הכל יופיון וכל אפשרויותיו, אבל כל הבל המלאים הוא.

ולכן על ידי אדם מה שעוזר את העולם הזה, כי הבל המלאים הוא.

ועל ידי זה יבין אחר כך את הסוף דבר,

הכל נשמע את האלוהים ירא,

איך הוא כותב שמו, כי זה כל העולם הזה.

עכשיו נחזור לרחל ולאם.

וכן ברחל ובלאם.

שאמרו,

העוד לנו חנק ונחלה בבית אבינו?

הם אמרו ליעקב אבינו,

אמת,

אנו רואות שנוכריות נחשבנו לו.

כאילו לא בנות שלא בכלל.

ורואות לנו...

כשציווי השם יתברך לך לצאת,

טוב לנו גם כן.

לא הקרבנו שום קרבן.

וזה לא קרבן אצלנו, קיימת ציווי השם יתברך,

אלא אנו מרגישות בחוש,

כי טוב לנו לצאת מבית לבן אבינו,

כי עוד לנו חלק.

זהו מה שסיימו.

ועתה הקולשן אמר אליך אלוהים עשה.

ואין הכוונה לומר שאם לא היה חן לא צריך לשמוע על השם עד שלום,

אלא אמרו אנו מרגישות שציווי השם טוב לנו גם בעולם הזה וכן צריך להראות השם יתברך לדעת כי זהו העונג האמיתי ההתרחקות משקר של הבל המלא.

כל הזמן האדם יש לו תקוות מהעולם הזה.

אין לו שאיפות לעולם הבא,

אבל יש לו תקוות לעולם הזה.

אבל אם הוא ילמד ככה,

וכי יש לנו חלק ונחלה מהעולם הזה,

הרי אנחנו נוכרים בעולם הזה, גר בתושב אני אמר לך,

ואם אדם יתבונן ככה, לא ניקח מפה כלום, הכל חרפה, חבל להשקיע בדבר אבד ונפסד.

ממילא מבינים שאין פה שום קורבן.

ברגע אתה יכול להעלם את זה, ברגע, ברגע.

מאיפה כל עמלו וסוכניותיו ושבושיו?

איפה זה?

אז האדם הפיקח בנבון שם דעתו רק קדימה, קדימה לעולם הבא. קדימה, מה אפשר לאסוף לעולם הבא?

כמו אותו מעשה ואותו מלך שנביא אמר בנו בהם.

היה מעביר

לאיש

שנקראת לסיפור הזה, המלך לשנה אחת.

היה מלך אחד שאמר לו את המלך לשנה אחת,

והוא רוצה ליהנות, ומני שנה אחרי שנה העבירו אותו.

לא נמצא לו כלום, רק אבגבה.

כי אחרי שהוא נהנה כל כך, ותור מלך חזר להיות אדם פשוט,

זה עונש שאין כדוגמתו.

אבל פיקח אחר שבא במקומו, גם אותו שם הוא מלך לשנה.

אז הוא מיד מביא את הפרנדיסט,

שאל אם יש אי בסביבה,

אמרו לו כן, תקנו אותו עד שני, קנו,

התחיל להעביר את כל מה שיש במלכות שלו לשמה.

את כל הכסף, את כל הבנקים, את כל הכסף, את כל העניין,

את התמבלים שם,

את כל העניין.

על השנה הבאה זו הוא הלך לאי.

הכל חיכה לו, עכשיו הוא מלך לעולם.

לא באופן שנה.

אותו הדבר בעולם הזה, אם אתה בונה וזה ופה ושנת, זה שאלה אחרת.

אבל אם אתה כל הזמן מעביר לאי, שם שאתה תגיע, מעביר,

מעביר, מעביר, מעביר,

שתגיע לשם הכל מצוי.

אבל אנשים טיפישים,

כל הזמן משקיעים באבנים בשביל אחרים,

משקיעים בשביל העניים,

לא משקיעים בשביל עצמם.

השקעה בשביל עצמך זה להעביר למעלה.