"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך". שמונה שמות לעני, עני, אביון, מסכן, רש, דל, דך, מך והלך. עני - כמשמעו, עני זה מלשון עינוי, מעונה. אביון - שמתאווה לכל, מלשון תאוה, אביון, מתאווה לכל. מסכן - שהוא בזוי לפני הכל, כמו שאמר שלמה המלך ע"ה, וחכמת המסכת בזויה. רש - שהוא רש מן הנכסים, חסר נכסים, רש, התרושש, רש. דל - מדולדל. דך - שהוא מדוכדך, רואה דבר ואינו אוכל, רואה דבר ואינו שותה. מך - שהוא מך לכל, מלשון נמוך, שהוא עשוי כאסקופה התחתונה הנדרסת, התימנים אומרים דך מך, גם דך גם מך. הלך - שכל נכסיו הלכו לו. 

לפיכך משה מזהיר את ישראל, "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו" אם היו פותחים את לבו המר של העני ובוחנים אותו בעין בוחנת, כי אז היתה עין המשכיל מגלה בתוכו לא פחות משמונה מיני עניות, שמונה מיני צער ובושה, ואת כל זה נושא העני בליבו. בליבו המר הזה של העני מצוי הצער שהוא מתאווה לכל, כי מפני שאין לו כלום הוא מתאווה לכל ונשאר בתאבונו בלבד, שהוא תאב ואין לו, הוא מסכן ובזוי לפני הכל, אין אחד שישים ליבו עליו, הוא אינו נושא חן, ולכן אפילו יש בליבו תכונה טובה או חכמה מעולה, אין מי שירגיש בכך, אפילו שיש בליבו תכונה טובה או חכמה מעולה, אין מי שירגיש בכך. אפילו יש בו נכס רוחני יקר ערך, אין הוא נחשב בעיני הבריות, הוא מדולדל, נע ונד, אין לו מקום קבוע, הוא מדוכא כאסקופה הנדרסת לכל, מן הנכבד ועד לפחות שבפחותים, מן החכם ועד השוטה. וכאשר הוא צועק מרוב כאב אין זו צעקה אחת בלבד אלא יש בה שמונה מיני צעקה, ובדמעה אחת הזולגת מעיניו יש שמונה סוגי דמעה, וכאשר הוא נותן קולו בבכי בוקעים מליבו שמונה מיני בכיה, ואילו היו שוקלים במאזניים את איכות הבושה והחרפה שהוא אפוף בה, היה המשקל עולה כנגד שמונה. זה כנגד שמונה שמות שיש לו.

רק הקב"ה השומע ובוחן כל צעקה ודמעה, הוא מברר ובודק שאלו צעקות רבות ושונות, קולות שונים ומגוונים, ולכן הוא מזהיר לבני אדם, תטו אזניכם, שימו ליבכם לצעקת העני המדוכא, כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע. למה כפל את הלשון של הצעקה כי אם צעוק יצעק? כי צעקת העני איננה צעקה אחת, אלא היא כפולה ומשולשת, בני האדם אינם שומעים, הם אטומי לב וערלי אזניים, יואם הם שומעים אז מסוגלים לשמוע רק את קול הצעקה האחרונה, להבחין רק בדמעה האחת. אבל ה' אומר לנו "שמוע אשמע" אני כן שומע בצעקה האחת את כל מגוון הצעקות המצוי בתוכה, אני כן רואה את כל אוקיינוס הדמעות הצפון בדמעה האחת. כי לפעמים מה שהוא יכול לבטא - צעקה ודמעה ככה, אבל בעצם היה רוצה להיות פרץ של דמעות שלא יוצאות, שהוא בולם את עצמו, והצעקה שהוא מגביל את עצמו, אבל תוך תוכיותו יש לו כמו שכתוב, שמונה מיני צעקה. 

מסופר בספר קב הישר, בוא וראה מה שהביא בעל החרדים באיש חשוב תם וישר שהתאכסן אצלו הקדוש הארי ז"ל, ועשה לו כבוד גדול, וטרם נסיעתו של הקדוש הארי ז"ל אמר לו, מה גמול אשר אשלם לך בעד החיבה הגדולה שהראית לי? אז הארי שואל את המארח מה הגמול שאתה רוצה ממני שאני אשלם לך בעד החיבה הגדולה שהראית לי, ואני מוכן בתשלום גמולך הטרחה שטרחת בשבילי. השיב לו בעל הבית, שהיו לו בנים ואח"כ נעשית אשתו עקרה, וגילה לו הארי זללה"ה, הנה ידוע לך שהיה סולם קטן עומד בביתך, שהיו התרנגולים הקטנים עולים ויורדים בו לשתות מים בכלי של המים אשר סמוך לסולם, היו שותים ומרוים את צמאונים, פעם אחת אמרה אשתך למרשתת שתסיר את הסולם משם, אפילו שלא היתה כוונתה לצער את התרנגולים אלא כדי שהבית יהיה נקי, ומאז אשר הסירו את הסולם יש לתרנגולים צער גדול שאינם יכולים לפרוח כי עדיין קטנים הם, וסבלו צמאון גדול ועלה צפצופם לפני הקב"ה המרחם על כל מעשיו, ועל כן נגזר על אשתך להיות עקרה. והחזיר בעל הבית את הסולם למקום הראשון, ה' יתברך נתן לאשתו הריון וחזרה ללדת. 

אז אם צער של תרנגולים כזה משפיע ומכריע בשמים, מה עם צער הבריות? ובפרט אם אנחנו אשמים בצער, יחלאולאו מה מחכה לאותם אנשים. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....