שביעית בזמנינו | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אמרנו.

כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לאדוני.

ארץ ישראל היא אחת

מן המתנות הטובות שקיבלנו מהשם יתברך.

וחייבים אנחנו להודות להשם על כך שזכינו לשבת בארץ הקדושה.

אך בעיקר עלינו להתחזק לקרב את עצמנו לקדושת הארץ.

להתרחק מטומאת הרחוב,

שלא נהיה חלילה כפויי טובה להשתמש במתנה הזו, ההפך מתכליתה.

נצטווינו בפרשה על מצוות שמיטה.

כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לאדוני.

מהי המשמעות של המילה שבת במצוות השמיטה?

נכון.

חג הפסח גם הוא נקרא בתורה בשם שבת.

כמו שכתוב, וספרתם לכם ממחרת השבת.

והמהר״ל מבאר שבפסח נהיה עם ישראל לעם על ידי יציאתנו ממצרים.

ורק אז קיבלה השבת את שלמותה על ידי עם ישראל,

שהם שומרים את השבת,

שהיא נפש הבריאה.

על פי דבריו, יכולים לבאר גם כאן, מצוות השמיטה מסמלת את קדושת הארץ,

והשלמת קדושת ישראל היא על ידי קדושת ארץ ישראל, כשהם מתחברים יחד.

אם כן,

כשם שיציאתנו ממצרים היה בה תוספת שלמות לשבת,

שאנו בני זוגה,

כך כניסתנו לארץ ישראל

היא משלימה את קדושת עם ישראל,

וגם בה יש תוספת שלמות לנפש הבריאה, שהיא השבת.

רבי שמעון בר יוחאי אומר, שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל,

וכולן לא נתנן אלא על ידי ייסורין,

ואלו הן תורה,

ארץ ישראל והעולם הבא.

תורה מנין?

דכתיב, אשרי הגבר אשר תייסרנו יה,

ומתורתך תלמדנו.

ארץ ישראל, מאיפה לומדים? הכתוב, ידעת אם לבבך כי כאשר

ייסר איש את בנו, אדוני אלוהיך מייסריך,

וכתוב אחריו,

כי אדוני אלוהיך מביאך אל ארץ טובה.

עולם הבא, מאיפה לומדים?

נכתיב כי נר מצווה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר.

זאת אומרת, דרך חיים זה העולם הבא,

תוכחות מוסר זה בא על ידי ייסורין.

יש לשאול,

הלוא לכל עם יש ארץ משלו.

מדוע ארץ ישראל נקראת מתנה?

הלוא בדין מגיע לנו.

דבר שני, לאיזה ייסורים הכוונה כאן?

הלוא לפני כניסת ישראל לארץ הבטיח הקדוש ברוך הוא ליהושע בן ינון.

חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה, את הארץ.

וגם בעליית היהודים מבבל מצינו בספר עזרא,

שקיבלו את הארץ בקלות.

וכורש, מלך פרס,

ציווה לבנות להם את בית המקדש.

דרך אגב,

יש איראני אחד מאוד חשוב ומפורסם אצלם שחזר על הדברים האלה,

שאכן בית המקדש הוא שלנו, יצאו עליו עכשיו בקצב גדול.

מהו הסדר הזה? תורה, ארץ ישראל ועולם הבא.

הלוא ראוי היה להזכיר את ארץ ישראל לבסוף,

באשר היא פחותה במעלתה מן התורה ומן העולם הבא.

אז למה נאמר הסדר הזה? תורה, ארץ ישראל ועולם הבא.

המהר״ל מבאר בהקדמה לדרך חיים

שארץ ישראל היא הארץ הקדושה.

היא נבדלת משאר הארצות

גם בעניין השכל,

אשר על כן אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

בבא בתרא,

קנח,

אבירה דארץ ישראל מחכים.

ודווקא באה שורה הנבואה,

כמו שכתוב בילקוט בראש יחזקאל.

ומשום כך נקראו

ארץ ישראל, התורה ועולם הבא בשם מתנות.

כי מתנה היא מה שאינו שייך לאדם מצד עצמו וניתן לו מזולתו.

ודברים אלו הם נבדלים, דברים נבדלים אלוקיים.

והאדם הוא בעל גוף חומרי.

ואין הדברים האלו נקשרים אליו,

לכך לא ניתנו,

אלא על ידי ייסורים שהם ממעטים את החומר עד שראוי האדם לדברים אלוקיים הללו.

אז אפילו שארץ ישראל היא בעינינו כגשמית,

הוא אומר, לא, היא רוחנית גם בענייני השכל.

אווירת ארץ ישראל מחכים. נבואה שורה רק פה,

וכן על זה הדרך.

ודברים כאלה שהם מתנות שניתנו לנו כאנשים חומריים.

אז כדי שנשיג אותם ונתחבר ונדבק,

אז חייבים להוריד מהחומר אצלנו.

אז לכן צריך ייסורים, שהייסורים ממעטים את החומר

בחיבור אליו,

וממילא אפשר להידבק בתורה בארץ ישראל

ולעולם הבא.

נרחיב מעט את דברי המהר״ל.

כשאברהם אבינו נצטווה לעזוב את ארצו ומולדתו, ללכת

לארץ בלתי ידועה, נאמר לו, לך לך?

אבל לא אמר לו, לאן?

ויצאו ללכת ארצה כנען.

נשאלת השאלה, מאחר שלא נאמר לאברהם לאן ללכת,

מדוע פנה דווקא לכיוון ארץ כנען?

מבאר אספורנו, שהייתה מפורסמת אצלם ארץ ישראל לארץ מוכנת להתבוננות

ולעבודת האל יתברך.

אז העולם ידע שארץ ישראל היא מיוחדת לעניינים אלה הרוחניים.

אצל יעקב אבינו כתוב ויהי כן את חלקת השדה,

וכותב האי בן עזרא ומביא אותו הרמב״ן,

הזכיר זה הכתוב

להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל,

ומי שיש לו בה חלק,

חשוב הוא כחלק עולם הבא.

ומפני גודל מעלתה נוהגים רק בה ענייני צרעת הבתים.

ומפרש האי בן עזרא שזה נוהג בארץ לבדה בעבור גודל מעלת הארץ,

כי המקדש בתוכה והכבוד בתוך המקדש.

הוא מובא בגמרא בכתובות כף יוד

לעולם ידור אדם בארץ ישראל,

אפילו בעיר תל אביב, הכוונה אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים,

ואל ידור בחוץ לארץ אפילו בעיר שרובה ישראל כמו ברוקלין,

שכל הדר בארץ ישראל דומה

כמו שיש לו אלוה,

וכל הדר בחוץ לארץ

דומה כמי שאין לו אלוה.

ולומדים זאת חכמים, זיכרונם לברכה, מן הכתוב בפרשה אני אדוני אלוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוהים

ועוד מובא בגמרא שם.

אמר רבי אלעזר, כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עוון.

צריך ביאור, וכי בארץ ישראל אין חטאים ואין חוטאים.

מבאר המהר״ל מפראג

שבהיות ארץ ישראל קדושה ואין בה מן החומרי והגשמי,

לפיכך הדר בה,

כאילו הוא גר עם הקדוש ברוך הוא,

ומשום כך הרי הוא מסולק מן החטא,

שהרי במחיצתו של הקדוש ברוך הוא אין מקום לרע,

כי דכתיב לא יגורך הרע.

הלוואי והיינו בעלי המדרגה הזאת להבין ולהרגיש את מה שאומר לנו פה המהר״ל מפראג. נחזור עוד פעם.

שבהיות שארץ ישראל קדושה

ואין בה מן החומרי והגשמי.

לפיכך

הדרבה,

כאילו גר עם הקדוש ברוך הוא,

ומשום כך הרי הוא מסולק מן החטא,

שהרי במחיצתו של הקדוש ברוך הוא אין מקום לרע,

כי דכתיב לא יגורך הרע.

יש כאלה שהיו מקפידים כשהגיעו לארץ לא לירוק על אדמתה,

שלא לדבר על אלה שנישקו אותם.

בפיהם.

אבל היום איך אנחנו מחזיקים מארץ ישראל?

חוץ מטיולים ופיקניקים.

אז זאת אומרת אנחנו לא מבינים אפילו מה גודל המתנה שזכינו.

יש אנשים גרים מאוד קרוב לישראל

והם מעדיפים לגור בחוץ לארץ.

הם גרים באילת.

אלעד זה חוץ לארץ.

משה רבנו רצה מאוד להיכנס לארץ, מאוד התחנן, תקטו תפילות,

ולא זכה להיכנס לארץ. אתם מבינים דבר כזה?

משה רבנו רוצה להיכנס לארץ, והוא לא זוכה.

אנחנו יושבים פה בבני ברק,

בעיר של ריבי עקיבא.

יש לנו אפילו רחוב ריבי עקיבא.

לא מלא בתי מדרשות, מלא חנויות, כמו אמריקה,

אבל בכל אופן אנחנו נמצאים פה.

מעלה גדולה שאנחנו בארץ ישראל.

אבל אמרתי לחבר'ה האילתים,

אתם יודעים שמשה רבנו לא נכנס לארץ.

אז הם אומרים כן, אנחנו יודעים.

אמרתי להם, אבל אתם יודעים שהוא היה באילת ובעציון גבר.

באילת, כתוב שהוא היה באילת ובעציון גבר.

אז פירושו זה חוץ לארץ.

הוא לא נכנס לארץ.

כמה מטרים לעבור קצת את הגבול ולהגיע לארץ ישראל,

אבל הם מעדיפים, יש פחות מער.

אמנם גם לעם ישראל מגיעה ארץ, גם לעם ישראל מגיעה ארץ.

אך יכולים היינו לקבל ארץ רגילה וגשמית.

אתם שומעים? זה לא ארץ רגילה וגשמית.

זה לא רק מזג האוויר, זה לא עניין קו המשווה.

זה לא ארץ רגילה וגשמית.

בכלל לא.

גם לעם ישראל מגיעה ארץ. אך יכולים היינו לקבל ארץ רגילה וגשמית.

ונתן לנו הקדוש ברוך הוא מתנה את הארץ הקדושה.

אתם רואים שכל העולם רוצים את ירושלים.

כל העולם מאמינים בקדושת ארץ ישראל.

נוצרים ומוסלמים וכולם באים לארץ הקודש. קוראים לה ארץ הקודש. גם בלשונם הם קוראים לה ארץ הקודש.

The holy land.

הארץ הקדושה.

אז כולם יודעים בקדושתה של ארץ ישראל, רק אנחנו שכחנו לצערנו הרב.

אז הקדוש ברוך הוא נתן לנו מתנה את הארץ הקדושה,

שכבר בזמן אברהם אבינו הייתה מפורסמת, אפילו אצל הגויים,

כמסוגלת במיוחד לעבודת האלוקים,

כפי שבאר המהרל.

זוהי הסיבה שארץ ישראל נקנית בייסורים,

כדי לסלק את פחיתות האדם עד שיהיה ראוי למתנה הרוחנית הזאת.

אז ייסורים מוכרחים כדי לקבל את ארץ ישראל.

למה?

לסלק את פחיתותו של האדם כי הוא מחובר לגשמיות.

יש עולים מצרפת, עולים ממדינות שונות שמגיעים לארץ ואומרים שלא הסתדרנו,

לא מצאנו עבודה, לא מצאנו פה, החברה לא מתאימה, וזהו, חוזרים בחזרה.

הם לא מבינים שארץ ישראל נקנית בייסורים והם צריכים להוריד את הפחיתות שלהם.

הם חזרו למקום הפחיתות, כי הם רגילים לזה.

הם רגילים לחיים של ארץ גשמית, חומרית,

מלא הנאות וטובות העולם הזה.

הם לא מבינים בקדושת ארץ ישראל, למרות שהם שמעו על זה.

אבל כשהם מגיעים לניסיון ויש להם קצת ייסורים, איזה ייסורים?

לא משהו רציני.

לא מסתדרים קצת, כבר עוזבים.

כבר עוזבים.

כמו תנועת בילו.

בילו.

בית יעקב לכו ונלכה הייתה קבוצה שבה תנועת בילו הם עלו לארץ,

והאשכנזים הציונים פרסמו שהייתה תנועת בילו.

על העלייה התימנית לא כתבו כלום. הם היו הרבה הרבה לפניהם, הרבה יותר מהם,

ולא כתבו.

אבל בילו?

מאיפה באו בילו?

מרוסיה.

כמה באו?

17 איש.

תנועת בילו.

תזוז, תזוז, יש פה תנועה. תנועה, תזוז.

17 אנשים הולכים.

תנועה.

ומי שקורא בספרי ההיסטוריה חושב מאות אלפים הגיעו, תנועת בילו.

אבל לא כתוב שאחרי חצי שנה בגלל החמסין הם חזרו לרוסיה,

ולא נשאר כלום, רק התימנים.

תנועת בילו.

כי ארץ ישראל נקנית בייסורים.

כדי שהאדם יהיה ראוי למתנה הרוחנית,

צריך לסלק את פחיתותו של האדם.

ונראה שאין כוונת חכמים, זיכרונם לברכה, בעניין ייסורים,

לתעניות ולסיגופים בדווקא.

אלא ליסורים כאלה שיסלקו את פחיתות הגשמיות מאיתנו ויעשו אותנו לרוחניים יותר.

כשאנחנו עמלים בתורה ומתגברים על תאוות עולם הזה,

מבטלים את כל רצונותינו בפני התורה,

אלה הם ייסורים של אהבה שאין בהם ביטול תורה ותפילה.

אשרי הגבר אשר תייסרנו יא ומתורתך תלמדנו.

כל זמן שיש לך ייסורים ואתה יכול ללמוד תורה, אשריך.

זו המטרה שהיא נקנית על ידי ייסורים התורה.

זאת אומרת, אם מבטלים את הרצונות בפני התורה,

מתגברים על תאוות העולם,

עמלים בתורה, אה,

זה ייסורים של אהבה?

אין בהם ביטול תורה ותפילה.

ואלה הם ייסורים שנקנית בהם ארץ ישראל.

כדי לזכות

במתנה רוחנית

יש לשלם גם תשלום רוחני.

מה צריך לעשות?

להתעלות ולהתקדש על ידי לימוד התורה הקדושה.

כעת יש לנו ביאור נוסף על סדר הדברים.

תורה,

ארץ ישראל ועולם הבא.

תורה עצמה נקנית בייסורים, בהתגברות

ובשבירת הרצון הטבעי.

ועל ידי כן יכולים אנחנו לקנות באותם הייסורים

גם את שתי המתנות האחרות,

את ארץ ישראל שהיא קודמת

ועולם הבא.

אז ארץ ישראל,

אנחנו זוכים למתנה הזאת בעולם הזה,

ובעולם הבא אנחנו זוכים בייסורים של התורה שקיבלנו על עצמנו.

בעמילות התורה והתשת כוחנו אנחנו זוכים גם לעולם הבא.

ישנם שחושבים שהם מקיימים מצוות שמיטה

בזה שהם לא זורקים קליפות של קדושת שביעית,

ובזה הם מבינים שהם מקיימים את קדושת השביעית.

כמובן צריך להיזהר ולדקדק בכל הדינים,

אך בכך לא יצאנו ידי חובתנו בלבד.

מוטל עלינו גם להתחזק באמונה בהשגחת השם יתברך,

להתחזק לקנות את קדושת הארץ

על ידי העלייה הרוחנית בתורה ויראת שמיים.

אז איך קונים את קדושת הארץ?

איך נרגיש את קדושת הארץ?

דווקא אם אנחנו נקבל עלינו את התורה ונלמד אותה בעמל וביגיעה,

ונוריד כמה שיותר מהחומר,

ועל ידי הרוחנית בתורה ויראת שמיים נזכה לקדושת הארץ,

וחלילה להיות כפויי טובה ולנצל את מתנת ארץ ישראל לרעה.

ואם נתחזק בקדושת הארץ,

אז זה גם ישפיע מחוץ לכותלי בית המדרש,

וגם הם יושפעו מן הקדושה ולא יחללוה,

כי אין הדברים שאמרנו בדרשה בצהריים.

ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת להשם.

הפסוק בישעיה אומר, מי בכם ירא השם

שומע בכל עבדו אשר הלך חשכים

ואין נוגה לו יבטח בשם אדוני מישען באלוהיו.

מי הוא המאמין והבוטח בשם

דווקא זה שנבחן במידה שיש לו מצב של חשיכה.

מי שמרגיש את הניסיון הקשה כשהנהגת שמיים היא נסתרת מעינם

והוא סובל ונרדף בעולם הזה,

ובכל אשר פונה מר לו,

ואינו מצליח בחיי העולם הזה,

והוא לא רואה סימן ברכה בעבודתו הרוחנית,

אין נוגה לו,

ועם כל זה לא סר מאמונתו,

זה האדם שיכול להיקרא ירא השם ושומע בכל עבדו.

כך מחייבת האמונה

שלמרות החושך

להאמין כי הכל מידו יתברך,

וברצונו של הקדוש ברוך הוא יהפוך את החשיכה לאורע אפילו במ...

מצב שאין כל מוצא טבעי לכך.

כל הכוחות כולם

הם רצון השם בלבד.

כל דברינו ומקרנו כולם ניסים,

אין בהם טבע ומנהגו של עולם.

בין ברבים בין ביחיד, בין לכלל האומה בין כל יחיד ויחיד.

הכל זה ניסים,

כולל החושך,

כולל הצרות, כולל המחלות, כולל הייסורים.

הכל זה ניסים.

הכל, כל המקרים.

וזה יסוד האמונה,

לא לתלות את התופעות בסיבות.

לא להגיד בגלל שזה אז נהיה זה ובגלל זה זה.

לא.

להכיר גם את השקר בהבנת כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.

אדם אומר אין בעיה, אני אצא מהברוך הזה, אל תדאג.

יצאתי מדברים קשים יותר, אני אצא מזה.

אתה לא יכול לצאת משום מצב, חביבי.

רק השם יכול להוציא אותך.

אתה נכנס ויוצא רק בגלל שהקדוש ברוך הוא רוצה ועושה.

צריך לדעת כי הכל מתחדש ומתהווה ברצונו של הבורא יוצר הכל.

ועל זה ניתנו לנו מצוות השבת,

שנה שביעית שמיטה

ויובל

להשריש את האמת הזו בלבבות שאין לנו כוח כלל

ואין כוחי ועוצם ידי.

וכפי שכותב החינוך במצווה פ״ד, מצוות שביעית, וזה לשונו.

משורשי המצווה לקבוע בלבנו ולצייר ציור חזק במחשבתנו,

עניין חידוש העולם. פירושו שהשם

חידש את עולמו מן העין האפס והתוהו.

חידש עולם.

והוא כעניין שאנו מונים ששת ימי השבוע.

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשישה ימים ובשביעי שבת.

והמחזור הזה של שבעה חוזר חלילה.

אז זאת אומרת העולם הזה הוא מחודש.

והוא כעניין שאנו מונים את ששת ימי השבוע.

לקח, ציווה הקדוש ברוך הוא

להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה הזו, שנת השביעית,

מלבד השביתה הבא.

זאת אומרת, גם מפקירים

את כל היבול שיש לנו,

וגם שובתים ממלאכות של האדמה.

כל זה כדי שיזכור האדם

כי הארץ שמוציאה אליו הפירות

בכל שנה ושנה זה לא בכוחה וסגולתה,

כי יש לה אדון על אדוניה,

וכשהוא חפץ הוא מצווה עליו להפקירם.

אל תחשוב שאתה האדון על הדונמים שלך,

יש אדון על האדונים.

וכשהוא חפץ הוא מצווה להפקיר את כל היבול.

ועוד יש תועלת אחרת שנמצאת בזה,

שעל ידי זה מוסיף האדם ביטחון בשם יתברך,

כי הוא רואה שהקדוש ברוך הוא נותן לו בשנה השישית

כבר לשלוש שנים.

יוצא שהוא לומד בזכות זה ביטחון.

אז הוא רואה שיש בעל הבית על הבריאה,

והוא גם מקבל ביטחון,

כי הוא רואה שבאמת מי שזן ומפרנס בלי העבודה כלל זה הקדוש ברוך הוא.

וגם

שלא יגיד שכל ימיו צריך להיות משעובד לאדמה, שנה שלמה לך ללמוד.

אין עבודה עכשיו,

אין עבודת האדמה, אתה פנוי.

לך תלמד שנה שלמה עכשיו,

וזה שנת שבתון.

מפה לקוח השם שנת שבתון.

אז הולכים ללמוד.

כדי להשריש את האמת הזו,

שעל מוצא פי השם יחיה האדם,

הוליך הקדוש ברוך הוא את אבותינו ארבעים שנה במדבר,

והאכיל אותם לחם נס.

הקדוש ברוך הוא לא נתן לעם ישראל נס

קטן יותר.

היה יכול לתת נס

שיגדל להם צמחים

בטעמים שונים במדבר.

זה נס.

ייסוסו מדבר וציה ותגל ערבה, זה נס.

מדבר זה מדבר. למה קוראים לו מדבר? זה לא כרם ולא פרדס.

ואם היה יוצא להם פתאום עצים במדבר, זה היה נס.

למה הקדוש ברוך הוא הביא לחם מן השמיים ומים מסלע?

כי אתה היית אומר, זה ברכה.

אין נתברכה. המדבר נתברך. אנחנו עברנו פה, זה יתברך. קיבלנו תורה, זה יתברך.

היינו ממציאים איזה משהו.

אבל כשזה בא מהשמיים, אין אדמה, אדמה עליה. אין אדמה.

אין אדמה. אז אפשר להביא לחם ישר, מוכן,

מהמאפייה

בלי אדמה.

מהשמיים.

ממקום שלא שייך בעולם שיבוא לחם, מגיע לחם.

מאבן, מדומם,

מסתום,

שאין בו כלום, אין בו חלל, כולו יציקה אחת.

יוצא מים אין סוף, למיליונים ליום,

להשקותם ולרוחצם וכו'.

מה זה?

אלא הקדוש ברוך הוא רצה להרגיל את עם ישראל בביטחון,

אבל יום יום,

שיום יום יום יום ירו נס.

יום יום ירו נס. אומר היעבץ,

אין נס יותר גדול מנס המן.

כי נס לא מתמיד, נס זה פעם ב.

אבל נס שמתמיד

זה נסי נסים שאין כדוגמתם.

כל זה עשה השם לטובתנו, להרגילנו, להשריש את האמת הזאת,

שעל מוצא פי השם יחיה אדם. לא על הלחם יחיה אדם.

על מוצא פי השם.

לכן הולך הקדוש ברוך הוא את אבותינו ארבעים שנה במדבר והאכיל אותנו לחם שהוא נס.

והמסע הזה במדבר

נטע בעם לדורות את האפשרות להכיר,

כי פרנסת האדם כולה נס,

בכל מקום ובכל זמן.

זה נס.

והנה עניין זה של הכרת הנס שבטבע מקובל הוא גם לעניינים גשמיים.

אולם בשטח הרוחני אנחנו לא מורגלים לחשוב כך.

פה יש לנו לקונה.

אנחנו לא רואים כלל את ההנהגה הניסית בעניינים רוחניים.

אנחנו חושבים שהכול מתנהל במהלך טבעי.

ופה אני רוצה לתת עידוד גדול לכל אלה חושבים

שהם לא ניחנו בכישרונות,

או שהם לא מיועדים לגדולות,

או שהם חושבים

שהם זכו להיות בדור שיש בו אנשים גדולים אבל הם לא יזכו.

אז צריך לדעת, בשטח הרוחני אנשים חושבים שאין ניסים,

חושבים שהכול מתנהל במהלך טבעי.

פלוני בעל כישרונות, לכן הוא מצליח בלימודיו,

וזה חסר כישרונות, לכן לעולם לא ילמד ולא ידע ללמוד.

פלוני, אין לו שייכות למדרגה של גדול הדור,

ולא שייך כלל שיזכה להשתוות אליו.

וכולם רואים כאילו מהלך טבעי של עלייה והישגים,

ושוכחים

שאם בגשמיות כל ההנהגה היא ניסית,

אז קל וחומר שבעניינים רוחניים שלמענם נברא האדם בעולם,

ודאי

שבהם קיים אך ורק רצון השם.

אז אם גשמי צריך להתנהג על פי טבע,

והוא לא מתנהג על פי טבע?

רוחני ונעשה, זה היינו הך.

ורצון הבורא, זה הגורם והקובע.

ואם הכוונה שמה שנברא האדם זה לעניין רוחני ולא גשמי,

אז ודאי ששם ישלוט הנס.

אם צריך לדאוג שבן אדם יאכל, אז עושים לו ניסים כדי שיוכל.

ואם האדם עצמו רוצה להיות גדול,

אז השם ימנע ממנו?

חס ושלום.

הוא ייתן לו כפי מה שהוא רוצה.

אם הוא רציני ואמיתי,

כפי מה שהוא רוצה.

ואתם יודעים מה? גם יותר ממה שהוא רוצה.

גם יותר ממה שהוא רוצה.

גם יותר ממה שחשב,

ואפילו לא חלם.

ואין כל מקום לתלות הצלחה וכישלון בסיבות טבעיות.

אדרבה,

רואים אנו בדברי חכמים, זיכרונם לברכה.

עד כמה קיימת הנהגה ניסית בעלייה הרוחנית.

הרי החכמים בעצמם אומרים,

יש קונה עולמו בשעה אחת. איך זה יכול להיות?

ויש קונה עולמו בשנים הרבה. איך זה יכול להיות?

במקום שבעלי תשובה עומדים,

צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד שם.

מה זה?

אבל זה היה עובר עבירות.

ופתאום הוא נמצא במדרגה כזאת שצדיקים לא יכולים לעמוד שם?

אתם יודעים שהזוהר הקדוש אומר שיש שבע עולמות למעלה,

מדורים אם תרצו,

והמדור שמעל מדורם או עולמם של הצדיקים זה מדור של בעלי תשובה.

ועליהם זה המדור

שרבי עקיבא ותלמידיו,

אלה שמסרו את נפשם,

על קידוש השם.

עשרת הרוגי מלכות והרוגי לוד וכו' וכו'.

אבל בעלי תשובה במעלה יותר גבוהה בעולם העליון.

איך זה יכול להיות?

הנה הוא היה מרוחק,

רחוק, משוקץ, מתועב,

כמו שאומר הרמב״ם,

איך היה רחוק מהשם? היום ידיד ורע ואהוב ונחמד.

איך זה?

איך זה?

הרי על פי טבע זה לא ייתכן.

זה עבר מסלול של צדיקות מבית אביו,

וגדל וגדל עשרות שנים, וזה בא ברגעים האחרונים, כמו שאומרים, של חייו,

ופתאום עלה לרום המדרגות. איך זה יכול להיות?

יש ניסים,

יש רוחניות, יש רצון אלוקי.

מי שפותח פתח לקדוש ברוך הוא, פיתחו לי פתח כחודו של מחן,

ואני אפתח לכם כפתחו של אולם, בלי יחס בכלל.

פי מיליון אם תקבל,

רק תפתח פתח מפולש,

ואני אתן לך.

ויש בשעה קלה לגן עדן,

שקדם אותו בשעה קלה לגן עדן.

זאת אומרת,

יקום איש צרורות שלגלג על דודו, שגררו אותו עם הסוס להוצאה להורג,

והוא הוכיח אותו,

ואמר לו, אם כך לאוהביו,

קל וחומר לעוברי רצונו,

אוי אוי אוי, נתפס לו העניין,

קיים בעצמו ארבע מיתות בדין בתשובה שלמה,

ונמנם

וראה שקדמני זה בשעה קלה לגן עדן.

בן רגע.

ברבי אלעזר בן דורדיא,

אשריך שאתה מזומן לחיי העולם הבא.

עד לפני כמה דקות הוא עשה את כל העבירות הכי חמורות בתורה.

מערער בתשובה ממש, ובכה ובכה ובכה,

עד שנפח את נשמתו בתשובה,

ויצא בת קול והכריזה,

אשריך רבי אלעזר, שאתה מזומן

לחיי העולם הבא. מה זה?

זה לא נס?

מה זה?

זה טבע?

זה לא טבע.

זאת אומרת, אדם יכול לקנות מעלות רוחניות ברגע.

אמר רבי אבדימי דמן חיפה

מיום שחרב בית המקדש

ניתלה נבואה מן הנביאים

וניתנה לחכמים,

בבא בתרא יב,

ואריתוה מבאר שם, וניתנה לחכמים שישיגו בשכלם

דברים הרבה שאין כוח בשכל טבעי להשיגם.

מרגע שניתלה הנבואה מן הנביאים

היא ניתנה לחכמים. מה הפירוש? לא שעברה אליהם הנבואה. דרגת נבואה זו דרגה שנתבטלה.

אבל מה כן?

ניתנה לחכמים שישיגו בשכלם דברים הרבה שאין כוח בשכל טבעי להשיגם.

ההנהגה ניסית קיימת גם לגבי השגת החוכמה והמעלות.

כשם שהם מוכרחים להשתמש במידת הביטחון והאמונה בשביל הפרנסה וכדומה,

כן, גם בעניינים הרוחניים.

זה שהלך חשכים ואין נוגה לו,

אינו מצליח בלימודיו ובתפילתו.

מה יעשה?

הוא מרגיש הכול חושך בעדו. מה יעשה?

יבטח בשם אלוקיו

ויישען עליו,

ואז יצא מחשיכה לאורה,

וברגע קטון יכול לזכות לגן העדן.

ברגע קטון.

הקדוש ברוך הוא משפיע בלי גבול, מידו הפתוחה והרחבה.

לא בשמיים היא.

כל אחד יכול לזכות.

אין בזה מהלך טבעי.

ההשפעה היא בלתי טבעית.

השם משפיע לא טבעי.

הכי קטן יכול לזכות למדרגת אדם גדול, איך?

אם יעמול ויקרב עצמו לבורא.

הרחב פיך ואמלאהו.

הקדוש ברוך הוא נותן ונותן.

לא נפלאתי ממך ולא רחוקיי.

האדם יוצר מרחק בינו לבין קונו.

בשכלותו מאבד את הטובה הגדולה עומדת קרובה ומוכנה לפניו.

כי קרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

הרמב״ן בספר האמונה והביטחון כותב על הפסוק

בטח באדוני ועשה טוב.

זה לשונו.

שהביטחון הוא שיבטח באדוני

שיעזרהו לעשות מצוותיו.

כשם

שקיימת שביעית בחיים הגשמיים,

שהיא תלמד אותנו את הנהגת הנס שבטבע,

כך קיימת שביעית בעניינים הרוחניים.

הנהגה ניסית קיימת בכל הזמנים.

תמיד רואים את יד השם,

כיצד העניינים הרוחניים מתפתחים למעלה מדרך הטבע.

כיצד מתקיימת הבטחת

לא תישכח מפי זרעו.

עצם קיומנו במשך כל הדורות בין אומות העולם,

כל זה מורה על ההנהגה הניסית ברוחניות.

פעם נשבו ארבעה מגדולי ישראל הגדולים ביותר

ולקחו אותם כשבויים באונייה

ופיזרו אותם למכירה

ומכרו אותם בשוק עבדים

בארבע מדינות בתפוצות העולם,

וכל זה היה מהשגחת הבורא יתברך

כדי שהם יהיו ראשי הקהילות שיעמידו אחר כך את עם ישראל בכל כנפי הארץ.

אז חוטפים ארבעה גדולים,

באותה שעה מה כתוב בחדשות?

נחטפו גדולי ישראל,

כולם אונינים וכולם בוכים

ונמכרים בביזיונות ועבדים ומציגים אותם

לפני כולם כמה הוא שוקל ואם הוא בריא ואם הוא חזק,

בודקים לו את השיניים כמו סוס ומחליטים כמה קונים אותו וקונים אותו ואחר כך מסתובב הכל בהשגחה והם נהיים גדולי עולם שכל התורה שלנו בזכותם ממשיכה.

איך זה עבר?

דרך מכירה כעבדים.

נו,

מישהו היה חושב שעם שמושפל 210 שנים במצרים

יכול לצאת להיות עם עולם שיקבל את התורה ושאת כל אלה שרדו בו ועינו ושעבדו אותו,

שהם יהיו למרמס רגליו אחרי שיפלוט אותם ים סוף?

מישהו היה מעלה באותה שעה את דעתו?

אף אחד לא היה מעלה את דעתו.

אם היו עושים הימורים כמו שעושים היום על כל מיני דברים והיו מהמרים,

לא היה אחד שהיה מהמר על זה.

למה?

כי הכל נס.

כל העניין הרוחני זה נס.

וכל הדרך שמשיח צריך לבוא זה לא נס.

הכל רק בדרכים הכי מקולקלות לכאורה,

הכי מגונות,

הכי לא הגיוניות.

לוט עם שתי בנותיו זה הגיוני?

מזה יכול לצאת משהו טוב?

כן, מזה יוצא עמון ומואב.

ומה מרוויחים מזה? את רות המואביה ואת נעמה העמונית.

מישהו יעלה על הדעת דבר כזה?

יהודה ותמר, מישהו יכול לעלות על הדעת שמדבר כזה יצא משיח בן דוד?

מישהו יכול לעלות על הדעת

שישי נמצא עם הפילגש ומתחלפת ברגע האחרון בלי שהוא ידע, וככה נוצר לנו דוד המלך ברגע האחרון?

בכל מיני דרכים כאלה שאתה לא יכול לעלות על הדעת שמזה יבוא מלך המשיח. למה?

כי אם הסטרא אחרת תדע איך הוא יבוא, היא תעשה הכל

בשביל שלא יתקיים.

מישהו מעלה על הדעת שמטרח יצא אברהם?

טרח!

גדול מחטיאה רבים בדור ההוא,

סוחר עבודה זרה גדול,

מקורב למלכות,

בבית נמרוד.

המלך הראשון שמרד בקדוש ברוך הוא.

נו,

יכול לצאת ממנו כזה בן אברהם אבינו?

איך יכול להיות?

טהור מטמא.

יכול לצאת טהור מטמא? אנחנו אומרים, הבא מן הטמא טמא.

הבא מן הטהור טהור. איך טהור מטמא?

מי יכול לעשות את זה? לא אחד, רק אחד.

איך יוצא אברהם טהור מטמא טרח?

רק על ידי הקדוש ברוך הוא.

בקיצור, אין מצב אבוד, אין מצב שאתה יכול להגיד אני לא.

אני לא יכול, אין לי שכל, אין לי זיכרון, אין לי שכל, אין לי יכולת, אין לי עצבים,

אין לי סבלנות.

אני לא יכול. אני לא יכול להיות גדול, אני לא יכול להיות חכם, אני לא יכול להיות כלום.

לא יכול.

אין דבר כזה.

זה הכל נס. תתקרב לבורא,

תשקיע קצת,

תתפלל,

תפתח את הלב ותראה.

הרבה מאוד מגדולי עולם, בעלי השמות הכי גדולים שיש,

הם היו נעבכים.

ממש מסכנים.

שלא היו מוצלחים,

אבל הם בכו ובכו והשתדלו והתייגעו בלי תקווה.

בלי תקווה.

אבל,

מה זה בלי תקווה? אחרים לא נתנו להם תקווה.

אבל הם המשיכו והמשיכו והמשיכו,

והקדוש ברוך הוא יום אחד פתח,

פעם אחת רק, פתח, ומשם זה כבר

עשייתה דשמיא מלווה אותם.

כל אחד יכול לזכות לזה, אין אחד שלו,

ואפילו ברגעיו האחרונים.

רבי אלעזר בן דודודיה לזכות אחרי חטאים גדולים לעולם הבא תכף ומייד. מה זה הדבר הזה?

אז לכן

אומר לנו הרמב״ן בספר אמונה וביטחון,

כמו שיש שביעית בגשמיות, יש שביעית ברוחניות.

עצם קיומנו במשך כל הדורות בין אומות העולם

זה מורה על ההנהגה הניסית ברוחניות.

אבל יש להוסיף הערה חשובה בזה,

שאפילו אם לא רואים הנהגה ניסית גלויה,

לא רואים,

תדעו לכם שקיימת הנהגה נסתרת בזה,

וההתפתחות הרוחנית שקיימת כבר עכשיו היא מוסתרת מעין האדם.

עולמות עליונים נבנים על ידי מצוות האדם,

ואין הוא יודע מזה מאומה.

אדם פועל וחושב שלא פעל מאומה.

אולם האמת, ההצלחה מוסתרת ממנו.

אדם מקדש את עצמו מעט,

אבל מקדשים אותו הרבה, איפה? הוא לא רואה.

אדם מקדש את עצמו למטה,

אבל מקדשים אותו למעלה, הוא לא רואה.

אבל יום אחד

זה יושפע עליו,

בין בעולם הזה, בין בעולם הבא.

זאת אומרת,

אין מצב שפעולה ולו הקטנה ביותר לא עושה השפעות גדולות.

אבל לא תמיד רואים את זה בחוש.

אבל זה מתרקם,

זה נעשה,

זה מוליד,

זה מביא פירות,

זה משליך.

אין דבר כזה.

אתה לא רואה מה עשית. הנה אתם יושבים פה,

שומעים דברי תורה,

ומה אתם תרגישו בסוף, היה יפה, היה נחמד.

למדתי משהו חדש, שמתי לב לרעיון הזה, מהיום אני אשתדל ככה וכו' וכו', והלכתם הביתה.

אתם חושבים ששום דבר יותר מזה לא היה,

כי רק מה שאתם מרגישים אתם חושבים שיש.

לא.

בשמיים הדברים הם פי כמה וכמה לעילא ולעילא.

פי כמה.

לאין שיעור.

מישהו מכם חושב שהוא מקבל עכשיו שכר על מה שהוא יושב,

כן? כמה זמן אתה יושב פה היום בערך?

כן. חמש שעות.

אתה חושב שאתה פה חמש שעות, נכון?

ואם אני אגיד לך שאתה יושב פה לפחות,

לפחות

אלף שעות.

מה זהו? מה הוא מדבר?

איך זה למעלה?

כל מי שנמצא פה מקבל גם כנגד כל מי שנמצא פה.

אחד ששומע תורה מקבל שכר של האחד ששמע תורה. שניים מקבלים שכר שניים.

יש מאה, הם מקבלים שכר של מאה.

זאת אומרת, כיוון שנעשה קידוש השם

במאה אנשים,

בכך וכך שעות,

ומי אחראי לכל זה? כל אחד ואחד.

כל אחד מקבל את כל מה שכולם מקבלים.

נו, אז ידעת בכלל שיש דבר כזה? למה ברוב עם הדרת מלך?

מקבלים שכר אחר כשלומדים או שמתפללים ברוב עם.

ברוב עם הדרת מלך.

זה אחד מהפירושים.

שאדם שנמצא ברוב עם זה אחר.

דבר שני, אתם חושבים שההבנה שלכם כרגע,

אפילו שזה לא שיעור מסובך,

אתם חושבים שההבנה והקליטה שלכם ברגעים כאלה זה דומה כשיש פה נגיד מאה אנשים

או שלושה אנשים?

זה לא אותו דבר.

אתם חושבים שסיעתא דשמיא היא אותו דבר? בכלל לא.

אתם יודעים שהשכינה בשניים היא שונה מחמישה ומעשרה וממאה?

אז זאת אומרת, ההשפעה הרוחנית כרגע על כל אחד ואחד היא לאין שיעור אחרת.

כל הדברים האלה אנחנו לא רואים. זה מסוטר מאיתנו, אבל זה זה.

זה עובד.

ואני אמרתי מקצת מה שאני יודע, ויש עוד קצת,

אבל מה שבאמת זה לאין ארוך מזה.

ומי יודע אם לא מרגע זה תרקם החלטה בליבו של מאן דהוא,

שמהיום והלאה הוא יהיה כך וכך.

ומהיום אני אאמין בעצמי,

ומהיום אני מחליט לקחת את הדברים ברצינות.

ואפילו אם אני לא אראה תכף ומייד את מה ששמעתי,

אבל אני מאמין באמונה שלמה,

כי הרמב״ן בספר האמונה והביטחון אמר שזה ניסים הכל ברוחניות.

והשם רוצה לעשות ניסים.

אז למה שאני לא אסמוך על זה?

למה שאני אאמין שאין לי כוחות ויכולות? למה אני אסתפק במועט,

אם אני יכול להגדיל את ערכי לעולם הבא?

ובשיעור של הרב רביבו שמענו

שאפילו אמן

זה נחשב ביטול תורה.

כמו שהוא אמר, בית שמאי ובית הלל בעניין ההבדלה, האם כן?

אחד מוציא את האחרים או לא מוציא את האחרים.

האם עניית אמן

זה נחשב ביטול תורה,

שאתה צריך, אם אתה מברך לבד,

אין אמן.

אז אתה מקצר את הזמן,

אתה יכול ללמוד תכף ומייד.

נו, אז אנחנו מבינים את הדברים.

לא הכל אנחנו מבינים. צריכים להבין את הכל, כן.

ובינתיים, כשלא מבינים, מאמינים.

אז בינתיים אפשר לסמוך על האמונה

ולהיות בטוחים שהשם רוצה בטובתנו.

וגם אם אנחנו לא מבינים,

אנחנו צריכים להיות מאמינים. כמו שבן מאמין באבא שלו,

שהוא לוקח אותו לאיזשהו מקום,

שאביו דואג לשלומו ורוצה להחזירו בבריאותו,

ככה אנחנו צריכים להאמין שהקדוש ברוך הוא לא רוצה לחסר אותנו,

אלא להוסיף ולתת לנו ככל מה שהוא יכול.

יש לו מגבלה לתת?

אין לו.

יש לו רצון לתת? ודאי.

אז למה אני לא מקבל?

אין דבר כזה שאתה לא מקבל.

אתה מקבל.

כרגע זה בנסתר.

כרגע זה בנסתר. יום אחד זה יגיע, אבל תמשיך.

אם תתייאש מזה,

אז זה יחכה למעלה, אבל פה לא תזכה לזה.

אבל אם אתה תמשיך, אתה תקבל את זה גם פה.

אתה תספיק לקבל את זה פה.

הנשמה מתעלה ומתרוממת.

אולם האדם הנמצא למטה לא מרגיש מאומה,

כי קיימת הנהגה נסתרת.

ואם כן, אין האדם יכול לפסוק בנקל על עצמו שהוא לא מצליח בעבודת ה'.

שהרי פרי עבודתו מוסתר ממנו,

ואפילו מדרגות,

מדרגות האדם שאנחנו רגילים לקבוע בוודאות.

ואנחנו אומרים, פלוני

זה מהדור הקודם.

ודאי שגדול מפלוני שקיים עמנו היום.

גם בזה קיים הסתר.

כי האמת כמו שהיא אינה ידועה לנו.

אין לנו כל מושג מגדלותם של בני האדם.

הדבר מוסתר מאיתנו.

טעות

לחשוב לקבוע שפלוני גדול מחברו.

ייתכן כי לאדם פשוט

יש ניצוץ מנשמה גבוהה מאוד,

וגדלותו האמיתית מוסתרת מעיני בשר ודם.

מכל האמור יכולים להסיק למעשה.

עד כמה מן הטעות הוא להתייאש בגלל חוסר הצלחה בלימוד התורה ובתפילה.

קיימת הנהגה ניסית בזה.

כל אחד,

אפילו חסר כישרונות,

יכול לגדול ולעלות בלי סוף.

רק שיעמול ויבטל את המרחק בינו לבין קונו.

החוכמה היא מתנת שמים,

והיא ניתנת

למי שמכין את עצמו לכך.

וכן בתפילה,

וכן במעלות הנפש.

כל אחד יכול להצליח ולגדול.

ואפילו כשאינו רואה פרי לעמלו,

זה לא ראייה שהוא לא מצליח.

ההצלחה מוסתרת, מקדשים אותו מלמעלה.

ואפילו כשהרגשה היא כי במחשקים הוא נמצא,

ואין נוגה לו,

יבטל.

בשם אדוני ויישען באלוהיו.

ונסיים במעשה הידוע שהיה ילד

שהוריו החליטו שהוא לא מוצלח.

וכל מה שהוא לומד בתלמוד תורה לא נושא פרי,

והמלמדים אומרים

אין מה לעשות, אין עם מי לדבר, זה לא עובד.

אז אמרו, טוב, אז לפחות אנחנו ניתן אותו שיהיה שוליה של נגר,

והוא יעזור, יהיה יהודי ירא שמיים.

לא יהיה תלמיד חכם, אבל יהיה יהודי ירא שמיים.

והילד שמע את שיחת אביו ואימו,

והוא שמע אותה כשמדברים בלילה בשקט,

שלא ישמע, אבל הוא היה ער ושמע.

כשהם סיימו בהחלטה שהוא יישלח

כבר למחרת היום, לא לתלמוד תורה, אלא

לשים אותו כנער שיעזור לנגר,

הוא קם מהמיטה ופרץ בבכי,

והתחנן על נפשו ואמר שייתנו לו עוד צ'אנס ועוד צ'אנס.

אמרו לו, כבר ניסינו ונתנו ודיברנו,

אבל זה לא על היפה, זה לא נורא.

אם חמש שנים ניסו וזה לא הועיל,

אין מה לעשות.

אבל הוא לא ויתר, והתחנן ובכה, אני אעשה כל מאמץ.

טוב, נו, מה יש להפסיד אם הבן רוצה באמת? בואו נראה.

ונתנו לו את הצ'אנס,

והוא המשיך והתמיד והתמיד והתמיד,

ועלה ועלה ונתעלה ונתעלה ונתעלה,

עד שנהיה אחד מגדולי הדור,

הלא הוא הנציב מוולוז'ין.

זה הילד הנעבך שהוריו

הבינו שאין לו סיכוי.

מלמדיו אמרו שאין לו סיכוי.

הוא בעצמו לא הצליח כלום.

אבל ברגע שהוא החליט שהוא נלחם כי הוא תפס שהוא הולך להיות פלאח,

הוא נהיה פועל

והוא יעבוד כל החיים שלו,

והוא לא יהיה בן תורה והוא לא יהיה גדול בישראל,

ילד

והוא החליט

שהוא יילחם על חייו.

והוא נהיה נציב מוולוז'ין.

לפני שהוא נפטר,

הוא החזיק את הספרים שלו בידו ובכה.

אז שאלו אותו למה הוא בוכה, אז הוא אמר,

בעוד כמה זמן, זמן קצר, אני אעמוד לפני בית דין.

ואילו לא הייתי שומע את השיחה של ההורים שלי,

אז בין הסתם היו שואלים אותי, מי אתה, מה למדת, מה עשית ומה, והייתי אומר להם, אני נגר מומחה, אני עושה ארונות קיר, ארונות זה,

אני יודע לעשות פה ושם, ספריות אפילו.

ואז היו אומרים לי, תגיד, אתה מכיר את הספרים,

מעמק שאלה, מעמק דבר, אתה מכיר, שמעת פה כמה ספרים כאלה?

אתה יודע, אתה חומש טוב, אתה בקיא בזה וזה?

אני, לא, אני, ההורים שלי שלחו אותי להיות נגר.

ואז היו מוציאים לי את הספרים ואומרים, אתה יודע שאם היית ממשיך ללמוד,

היית המחבר של הספרים האלה?

ואז הייתי עומד ואומר, מה, אני,

אני הייתי יכול להיות כזה תלמיד חכם שיכתוב ספרים כאלה?

אומרים, לא כן. אם היית מתעקש,

אם היית למשל בוכה להורים

ואומר להם, אני רוצה,

אתה היית מוציא את הספרים האלה.

מה הייתי אומר באותה שעה כשהייתי רואה לאיזה מעלות הייתי יכול להגיע?

ובמקום זה עסקתי בנגרות ונסורת.

אז הוא בכה.

נו,

הוא בכה בהתחלה ובכה בסוף.

אבל איזה מקום יש לו בעולם הבא?

כדאי לבכות או לא כדאי לבכות?

אפשר להתחיל.

אז זאת אומרת, אם בן אדם באמת יחליט למה אני צריך להיות טמבן?

למה אני צריך להיות אדם פחות?

למה אני צריך להיות נחות?

למה אני צריך להיות זה שמבקש כל הזמן שיסבירו לי וזה? למה שאני לא אסביר לאחרים?

למה שאני לא אשקיע בעצמי? הרי אני, אני זה אני.

ואני אגואיסט ודואג לעצמי בכל דבר. למה בזה אני לא דואג לעצמי?

למה אני לא דואג לעתידי האמיתי?

זה העתיד האמיתי היחידי.

אין משהו אחר.

אז למה לא לבכות עכשיו על זה ולמסור את כל הנפש בשביל זה?

ויש הבטחה ברורה שהשם ייתן לך מה שאתה רוצה. אתה רוצה להיות גדול?

אתה תהיה גדול. גדול בישראל? תהיה מה שאתה רוצה.

השאלה אם אתה תסיר את המחיצות

בינך לבין השם, שזה התאוות, הגשמיות,

כל מה שאתה נמשך ערב לעולם וביטול הזמן והכול,

אם אתה תתקרב

אל הקדוש ברוך הוא יתקרב אליך עוד יותר.

אדרבא, כזאת אומרת, ממתין, מתי? מתי תבוא?

הכול מוכן, הכול מזומן.

אני אשים עליך כתר.

ברגע שישראל אמרו נעשה ונשמע,

ישר שלחו להם כתרים על הראש.

ישר.

רק אמרו נעשה ונשמע.

אם תגיד מהיום נעשה ונשמע,

אני הולך לעשות את רצון הבורא במאה אחוז, לא מענתי כלום, כל העולם הזה שקר והבל וייגמר ואין מזה שום מנה ולא יישאר עם זה כלום,

ואני הולך על זה בגדול, כמו שאומרים.

יהיה קשה, אני לא ארגיש, אני לא אבין, אני לא אאמין, מה שאתה רוצה, כל החרטוט של יצר הרע.

אבל אני אצא מפה כאחד שניסה לדבק. גם אם לא יראה את זה בחיי, יראה את זה לאחר זמן.

אבל אנחנו נראה את זה עוד בחיינו.

נראה, נראה, כי הקדוש ברוך הוא רוצה שנראה.

והקדוש ברוך הוא יותר ממה שרוצה שנראה, הוא רוצה שיראו אחרים,

שמי שמאמין בו ומי שמשקיע בו,

אכן זוכה.

על זה נאמר.

מה כתוב? אתה מרגיש אתה במחשקים

ואין נוגה לו?

יבטח בשם אדוני וישען באלוהיו אמן ואמן.