ארוחה בגן עדן

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ופה לא חיסר לו כלום. אין תמתין רגע, כבר מביאים לך. אין.

הכל נמצא.

כי מי שהוא רחום וחנון,

ברא את הבריאה בתכלית השלמות שהיא לא תחסר קול בה.

ומכיוון שכך הרי קשה עוד יותר.

אז מאיפה בא אי סדר כזה בקרב הבריאה בימינו אלה?

מאיפה החושך הגדול שמכסה ארץ?

צרות נוראות שנדחו על ראש עם ישראל,

על האנושות כולה.

איפה רחמנותו של יוצר כל היצורים על יצירתו?

אבל כאן עלינו להכיר אמיתות מידותיו של הקדוש ברוך הוא,

שברא את הבריאה בתכלית השלמות, אבל

מפי עליון

לא תצא הרעות.

מי שהביא לעולם את ההרס והחורבן

זה האדם עם תאוותיו ומידותיו שלו עצמו,

הקנאה והתאווה והכבוד.

קנאת אדם מרעהו,

קנאת עם בעם,

קנאת העמים העניים בעמים העשירים,

תאוות השלטון,

השתלטות על עמים גדולים, על הקטנים.

כל זה גורם מלחמות ומהומות,

ועמיהם כל הצרות והפורענויות שבעולם,

ותמלא הארץ חמאס.

והחמאס הזה גורם אחר כך למשפט

שהקדוש ברוך הוא דן תאומות,

ומזה בא אחרוניו.

אז מי גרם?

הקדוש ברוך הוא סידר הכול.

בא בן אדם, עשה בלאגון.

ואגב, הוא מתלונן.

איפה הרחמנות?

לא שלו, שלך איפה.

שלך איפה.

אנשים שואלים, איפה היה הקדוש ברוך הוא בשואה חצובים?

אתם מאמינים שהוא היה או אתם לא מאמינים שהוא היה?

אם הוא היה, הוא באותו מקום שהיה.

אתם הרצתם

את הגרמני.

אמרתם זה העם הנאור,

זה העם המתורבד,

זה העם המחונך.

אמרתם רק את הדברים הכי טובים עליו.

את הקדוש ברוך הוא בכלל לא הכרתם, לא רציתם להכיר.

ובא האדם המתורבת הזה עם מגפיים מצוחצחות בשחור,

כולו כפתורים מוזהבים,

והתחיל לרצוח אנשים.

ואתם שואלים, במקום חלוג,

איפה רחמנותו?

איך נזכרתם שהוא קיים?

כשמכרתם הכול והלכתם אחרי זה, הגוי הזה המצוחצח,

ורציתם לדמות לו בשפתו, במנהגיו,

בתפקידיו, בשררתו, בכול.

כשטפחה קערה על פיה וראיתם מיהו חיית האדם הזה,

פתאום נזכרתם שאותו גם קפטן לא מאשימים.

את מי אתם מאשימים?

את זה שלא האמנתם שהוא קיים בכלל.

מידותיהם הרעות של בני אדם משחיתים ומקלקלים את הבריאה.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לך, הקדוש ברוך הוא לקח את אדם הראשון,

החזירו על כל עירי גן עדן.

אמר לו,

ראה מעשי כמה נאים ומשובחים.

תראה, תראה, אתה רואה מה בראתי לך?

אתה רואה?

לא חסר כלום? יש יותר? יש עודף?

מה שלא חלמת ולא היית יודע לבקש?

יש או אין?

יש.

עכשיו, תן דעתך

שלא תקלקל אתה ולא תחריב אתה את עולמי.

העולם שלי בנוי פיקס,

מושלם.

רק אתה יכול לקלקל אותו,

רק אתה יכול להחריב אותו, והאשמה עליך.

תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי.

המין האנושי מקלקל את הבריאה.

והראשון,

היה האדם הראשון

שלא יכל לכבוש את אהבתו,

שלא לעבור את פי ה'

וכך זה תמיד.

אם רואים אנו שדם נשפך בעולם כמים,

זה לא גורע ממידותיו של הקב' ברוך הוא שהוא רחום וחנון,

כי מעשי בני אדם תלויים ברצונם עצמם,

בחופש הבחירה שלהם.

הם בעצמם יכולים להיטיב את מצבם

על ידי מעשים טובים ומעשיית הישר והטוב.

והם גם יכולים לעשות ההפך,

להביא אסון לעולם על ידי מעשי מרעים.

המידות של הקב' ברוך הוא אמיתיות הן.

אנחנו רואים בכל יום מידת טובו של הקב' ברוך הוא.

הוא מאיר ומזריח את החמה,

ומוריד גשם לעולם,

והאדמה נותנת את יבולה,

ולא מחסר מן הבריאה גרגיר של חול.

כל זה לגבי מידת טובו,

מידת רחום וחנון של הקב' ברוך הוא.

אבל מה שנוגע לשאלה של הגיבור והנורא,

איה גבורותיו?

הרי אנחנו רואים שגויים מקרקרים בהיכלו ומשתעבדים בבניו,

הגם שזה גם כן עניין של בחירה אצל אותן האומות,

שהם בחרו ללכת בדרך הרשע והזדון,

והקב' ברוך הוא לא מתערב בבחירה של האדם.

אבל הרי לא רואים גבורותיו.

זה ששאל ירמיה ודניאל, אהיה גבורותיו?

הרי במידה זו של גבורת הקב' ברוך הוא,

אין לנו מקום לראות גבורותיו, מפני שגויים מקרקרים בהיכלו.

אז אם כן, איפה רואים גבורה אחרי שהאומות משתעבדות בבניו?

באו אנשי כנסת הגדולה והראו

שגם פה מונחת גבורתו של הקב' ברוך הוא,

שכובש כעסו מן הרשעים. כובש רק.

זמנית.

כובש כעסו מן הרשעים.

זו גבורה גדולה מאוד.

לכבוש את הכעס.

כי אם היה מוציא הקב' ברוך הוא כעסו על כל רשע ורשע,

לא היה מתקיים אף אחד.

גם אלה ששואלים שאלות.

כי על השאלה עצמה הוא היה צריך לעוף.

וכמו כן הכלל,

כך הפרט.

הקב' ברוך הוא מכין לאדם כל מחסוריו כראוי,

כמו שראוי לרחום ומחנון.

אבל אדם במידותיו הרעות

משחית ומחרים עולמות.

כמו שכתוב, תייסרך רעתך

ומשובותייך תוכיחוך.

הגוף של האדם מייסר אותו.

מחלות יוצאות מגופו שלו.

לא שמביא עליו.

החטא שהוא מכניס לתוכו,

הוא מייצר לו את המחלות.

תייסרך רעתך, הרעה שאתה עושה היא-היא שמייסרת אותך.

זה לא עונש משמים.

זה אתה הזמנת לעצמך את החולי.

אבל הקדוש ברוך הוא, מידותיו אמיתיות הן.

הוא לא פוסק אפילו רגע מלהיטיב לאדם ולבריאה כולה.

וכל כמה שהאדם משפר את מידותיו והנהגתו,

כך הוא נהנה מטובו של הקדוש ברוך הוא.

מי למד מהקדוש ברוך הוא את זה? אברהם אבינו.

איך אברהם אבינו

מביא לעובדי עבודה זרה שמשתחווים לאבק שברגליהם,

לאכול ועוד לשון בחרדל?

שוחט שור שלם

לתת להם לשון בחרדל. למי?

לעובדי עבודה זרה.

איך זה יכול להיות?

ממי הוא למד את זה?

מהקדוש ברוך הוא.

נותן לחם

לכל בשר

כי לעולם חסדו.

למה הקדוש ברוך הוא מזריע חמה רק לצדיקים ועל הרשעים? לא.

הוא לא מאכיל את כולם?

אין אוויר לכולם?

אין מים לכולם?

יש בחירה לאדם.

האדם בוחר ברע

ומביא רעה על עצמו ועל סביבתו.

ואם יבחר בתו, מביא טוב עליו ועל סביבתו.

המשחק ביד שלנו, לא אצלו הקדוש ברוך הוא, מפי עליון

לא תצא הרעות והטוב.

ראה אנוכי נותן לפניכם היום את החיים ואת הטוב,

את המוות ואת הרע,

ובחרת בחיים. הנה אני נותן לפניכם.

יש פה שולחן,

יש פה מאכלים מתוקים,

מרים,

מלוחים,

חריפים.

מה שאתה רוצה תאכל.

מה שהכנסת לפה

תאשים את עצמך.

חריף לך?

מי אמר לך כאן מחריף? יש מתוק.

חמוץ לך?

מי אמר לך?

זה לפניכם, תחליטו.

אל תבואו אלי בטענות. הטענה עליכם.

חברת חשמל עשתה סמל לחשמל, זץ.

אם אתה רוצה להכניס את האצבע בפנים לראות מה קורה,

זץ.

אתה לא יכול

אתה לא יכול להאשים אותם.

הם סימנו לך בדיוק,

מזהירו בדיוק.

אתה רוצה להתעסק עם חשמל?

בבקשה.

אחריות עליך.

אז לכן הקדוש ברוך הוא לא שינה ממידותיו.

מידותיו אמיתיות.

אז למה ירמיה ודניאל

לא יכלו להגיד גיבור ונורא?

משום שהם לא, היה להם משהו קטן,

קטן,

קטן בפנים שלא השלים עם זה שהוא מניח לגויים לכרכר בתוך היכלו.

נו, הם יודעים שיש לו כוח והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, אז למה הוא לא עושה?

כי הקדוש ברוך הוא לא משנה ממידותיו.

הוא נתן בחי רע.

עם ישראל קלקלו,

הם הזמינו את הצרות.

הצרות באו לפי הזמנה.

מה שעשו ישראל בא להם.

מה כתוב בפרשת הקללות?

שאם ישראל לא ילכו ולא ישמעו בקול ה',

זה מה שיבוא.

קודם ברכות,

ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה, ברוך

תנאך ומשרתך, ברוך אתה בבואיך, ברוך אתה בצאתך. הכל ברוך, ברוך, ברוך, ברוך, ברוך, ברוך, ברוך, ברוך, ברוך, ברוך, ברוך, ברוך, ברוך, זה כשאתה שומע.

כשאתה לא שומע, תדע מה יהיה.

ארור אתה, ארור, ארור, ארור, ארור, ארור, ארור. מי עושה את זה?

אתה.

מה שאתה בוחר זה מה שיהיה.

אל תבוא בטענות רק על עצמך.

אז לכן, יהודים יקרים, אין שאלות על הקדוש ברוך הוא, השאלות הן עלינו.

ואם בן אדם ירצה להיטיב את עצמו, ייטיב. אם לא,

שלא יבוא בטענה.

לכן, ויקח אדוני אלוהים את האדם

ויניחהו בגן עדן ישר,

ולארוחה ישר,

ולא חסר כלום.

ומזהיר אותו.

הכול בראתי בשבילך, כל העולמות, הכול.

אבל אל תקלקל ותחריב את עולמי, זה לא עולמך.

אתה אצלי בבית,

אתה שובר לי את הרהיטים,

שובר לי את הבית,

מלכלך, מטנף, עושה הכול,

ואחר כך עוד בא בתחנות לבעל-הבית.

אחד הזכיר צימר,

פר,

עולה 5,000 שקל הערב.

נתן בחינם,

הכין ארוחה,

סדר הכול.

בא למחרת, נו, איך התמרוצה, חשכו עיניו.

ההוא עשה מנגל בפנים, פיח כל התקרה,

קרע את הכיסויים, מה לא עשה שם?

חבית-חבית, עקר את הדלתות וזה.

הוא אומר, נו, איזה צימר הבאת לי.

איפה אתה?

איפה היית?

מי עשה את זה?

אתה עשית את זה.

יש לך טענות, אתה שואל עליו?

בושה וחרפה.

זה המצב, יהודים יקרים, צריך להכיר בזה.

הקדוש ברוך הוא ברא אותנו מושלמים לשלמות.

ואם יש חסרון,

מצידנו הוא.

רבי חנניהו בראשי עומר.

רצוע הקדוש ברוך הוא.