ישמעאל חזר בתשובה בלויה, ומי לא? | הרב אמנון יצחק שליט"א

"ומגדנות נתן לאחיה ולאימה ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו". מלשון הפסוק משמע כי בסעודת האירוסין לא נכחו אלא אליעזר ואנשיו, ואילו רבקה ומשפחתה לא השתתפו, והסתפקו באכילת ממתקים. כיון שהשידוך נגמר בהסכמת כולם, מדוע לא ישבו יחדיו לאותה סעודה? 

ברם חכמים ז"ל גילו את אזנינו כי באמת התנגד בתואל אביה של רבקה לאותו שידוך, וכי נס נעשה לאליעזר ובא מלאך והמיתו לבתואל. מטעם זה נאמר בפסוק שלהלן "ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה איתנו ימים או עשור אחר תלך", ואילו בתואל אבי המשפחה אינו נזכר, שכן כבר לא היה בין החיים. 

כשישבו אליעזר ואנשיו לסעוד את סעודת האירוסין לא יכלו אחיה ואמה של רבקה להשתתף באותה סעודה, שכן היו אבלים והיו אסורים בסעודת אירוסין, אע"פ שבעצם האירוסין היו מותרים, ומשום כך רק מגדנות נתן לאחיה ולאמה, שנאסרו בסעודה, והיינו קליות ואגוזים, כמבואר במדרש. ברם אליעזר שלא היה אבל, נהג כדין בסעודת אירוסין ומשום כך "ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו". 

עכשיו מובן כל הפסוק, "ומגדנות נתן לאחיה ולאמה" אבל הם "ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו", רק הוא והאנשים ומה איתם? הם היו אבלים, אז הם לא יכולים לסעוד את הסעודה של אירוסין, להיות באירוסין כן אבל לסעוד סעודת אירוסין לא כי הם אבלים, אז לכן הם אכלו מגדנות, דהיינו ממתקים. זה אומר המשך חכמה. "וילינו ויקומו בבוקר ויאמר שלחוני לאדוני, ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה איתנו ימים או עשור אחר תלך, ויאמר אליהם אל תאחרו אותי, וה' הצליח דרכי, שלחוני ואלכה לאדוני" כמה שאלות יש בפסוקים האלה, לאחר שכבר אמרו לבן ובתואל, הנה רבקה לפניך קח ולך, כלומר רשאי אתה לקחת את רבקה לאלתר, כפי שמורה הלשון "קח ולך" באופן מיידי אתה יכול לקחת וללכת, מדוע חזרו שוב בני המשפחה וביקשו כי תשב הנערה איתם ימים או עשור ורק אחר כך תלך, מדוע שינו את דעתם? 

מאידך לא מובנת תשובתו של אליעזר, "אל תאחרו אותי כי ה' הצליח דרכי" כיצד זה נימק את זריזותו ומהירותו לחזור בהצלחת דרכו עד כה? 

עוד לא מובן מדוע אמר אליעזר תחילה "שלחוני לאדוני", כשחזר וביקש שוב לאחר בקשת אחיה ואמה של רבקה אמר "שלחוני ואלכה לאדוני", מדוע הוסיף את התיבה "ואלכה" מילה שאותה לא הוסיף קודם לכן.

החתם סופר מפרש, כידוע הגיע אליעזר לביתו של בתואל בקפיצת הדרך במשך יום אחד, ולא לחינם קפצה הדרך לאליעזר, היה זה כיון שבאותו היום מלאו לרבקה שלש שנים, ואילו היה הדבר משתהה אפילו יום אחד שוב לא היה יכול יצחק לקחת את רבקה, שכן היא היתה אסורה לו כדין גיורת בת שלש שנים האסורה לכהן, שהרי אף הוא שהיה עולה תמימה היה ככהן, משום כך נעשה נס לאליעזר וקפצה לו הדרך כך שמצא את רבקה עוד טרם היותה בת שלש שנים ויום אחד. כאשר ביקש אליעזר לקחת את רבקה ולצאת לדרכו הארוכה הסכימו אחיה ואימה של רבקה שיקחנה ויצא לאלתר "קח ולך", ברם לאחר שהוציאו אליעזר מפירותיה של ארץ ישראל שהביא עמו, נוכחו האנשים לדעת מתוך טריותם של המגדנות כי אמנם קפצה הארץ לאליעזר, לפיכך ביקשו האנשים כי תשב איתם הנערה ימים או עשור, שכן אם יחזרו לארץ ישראל בקפיצת הדרך הרי תוכל רבקה להתעכב כאן עוד כמה ימים. אין אפוא צורך למהר ואפשר לעכב את היצירה לדרך. אבל אליעזר שהבין לטעמה של אותה קפיצת דרך מסיבת שלש שנים, הבין גם כי לא הרי חזרתו כהרי ביאתו, וכי עתה לא יתרחש לו שוב נס של קפיצת הדרך, משום כך אמר אליעזר לאנשים - אל תאחרו אותי ותנו לי לצאת לדרכי לאלתר, שכן אינני מלומד בניסים כגון אלה, ורק כי ה' הצליח דרכי כאשר באתי לכאן, אך הפעם אני אחזור כדרכם של בני אדם, משום כך אמר "שלחוני ואלכה לאדוני" בהילוך רגיל. ובזה מצאנו את הפתרון לכל הדיוקים שהעלינו בדבר. 

"ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה". תרגום אונקלוס אומר ואשתי עבדא ליצחק את כל פתגמיא דעבד ועלה יצחק למשכנא וחזה והא תקנין עובדא כעובדי שרה אמי יסיב את רבקה והוות לי לינתו. בתחילה של הפסוק מספרת התורה שסיפר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה. מהם הדברים? רש"י על אתר מפרש שסיפר העבד ליצחק את הניסים שנעשו לו בדרך, קפיצת הדרך וביאתה של רבקה לקראתו, בכל זאת לא היה בכך די בענין יצחק להחליט על אישיותה של רבקה, משום כך היה צריך מבחן אחר. "והעלה יצחק למשכנא וחזה והא תקנין עובדא כעובדי דשרה אימי" יצחק עקב ודרש אחריה פעולותיה של רבקה, ורק אחר שנוכח לדעת כי מתוקנים מעשיה כמעשיה של שרה אמו אז לקח אותה לאשה. ללמדך כי גם ניסים הנעשים לאדם אינם מלמדים על מעלתו, ויש לבדוק במעשיו ובדרכיו הטובים הם אם לא, ניסים אינם ראיה לצדקות, מי אומר את זה? הגרי"ז מבריסק. המבואר מהנ"ל שהן אמת שהרבה מופתים נעשו בדרך לאליעזר, אבל גדלות האדם אינה תלויה במופתים כי אם במעשיו.

פעם ישבו לפני מרן הגר"ח מבריסק ז"ל כמה אנשים, ביניהם היה תלמיד של צדיק אחד, שהיה מרבה לספר מופתים נפלאים על רבו, ואנשים שישבו שם השיבו שלא יתכן דבר כזה, וראה מרן הגר"ח שאם לדעתם היה אמת הדבר אז היו מלאים התפעלות מהנזכר לעיל. ענה להם הגר"ח, שאמנם אין לזלזל במופתים, אך מופתים זהו דבר קטן מאד ומאד נקל לעשותם. ז"א שלא יחזיקו מהמופתים כמו שצריכים להחזיק מהאדם וממעשיו, לכן לא התפעל יצחק מכל המופתים שסיפר לו שהיו לו בדרך אליעזר ובחן אותה בהכנסתה לאהל שרה לראות האם יהיה לה נר דלוק וכו'. 

"ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות". רש"י אומר, "ולבני הפילגשים - הפילגשים חסר כתיב, שלא היתה אלא פילגש אחת, היא הגר היא קטורה, נשים בכתובה פילגשים בלא כתובה, פששששששש, רש"י תמוה, רש"י אומר שפילגשים חסר, ז"א אין מיעוט של לשון רבים אלא כתוב "פילגשם" - לא היתה אלא פילגש אחת והיא הגר, אז נשאלת השאלה לא כתוב פילגש, למה כתוב פילגשם? כתוב חסר בלי י', שים לשון רבים, פילגשם - מילה כזאת לא ברורה, ואח"כ אומר רש"י, נשים בכתובה, החילוק בין פילגשים לבין נשים שנושאים אשה זה עם כתובה ופילגש זה בלי כתובה, מה הוצריך רש"י להגיד לנו את זה עכשיו? תגיד חסר ותגיד שזה פילגש אחת וגמרנו. מה עכשיו הועלת לנו שאמרת לנו עכשיו שנשים בכתובה להבין יותר את הפסוק ולמה חסר, פילגשים נשים בכתובה, פילגשים לא בכתובה. 

רמז נפלא מצא כאן רבינו הגאון מוילנא, במעמד של הפילגש ביחס לאישה הרגילה, שכן אמרו חכמים ז"ל בסוטה י"ז על נישואי איש ואשתו, אם זכו שכינה ביניהם שכן באיש ישנה אות י', באישה יש אות ה', ובמילה כתובה ישנן אותיות ו' וה' שזה ביחד יוצר ארבע אותיות של השם הנכבד. אז איש ואשה שהם נישאים באיש יש י' באישה יש ה', זה חצי שם ה', ובמילה כתובה הרי נשים בכתובה, נשים בכתובה זה משלים את שם ה' כי בכתובה יש את הו' והה', ביחד שם ה' מלא. זהו שאמרו חכמים ז"ל כי שכינה ביניהם אותיות שמו של הקב"ה והנורא. כל זה באיש ואשתו החיים בכתובה כדינה של אישה, אז מתקבלות ארבע האותיות של השם הנכבד, אולם פילגש שדרה עם בעלה ללא כתובה וכדברי רש,י חסרות שתי אותיות אחרונות של השם הנכבד ונמצא שלא נותרו אלא שתי אותיות הראשונות, איש ואשה, יש פה איש ואשה בלבד, אבל אין כתובה שיהיה בה את הו' והה', ואז יש רק את מחציתו של השם המפורש. זה שרמזה התורה בכתיב חסר, שבמילה פילגשם מתקבלת המילה פלג-שם, חצי מן השם הקדוש, פלג זה חצי, פלג שם זה חצי שם, מכאן רמוזה בתורה שפילגש היא בלי כתובה, למה כי יש לה רק פלג שם, אם היה לה שם שלם היה לה כתובה. אז כל זה טמון בדברי רש"י, והגאון מוצא את הדבר הזה בפנים, לכן רש"י מאיר לנו שנשים בכתובה ופילגש בלא כתובה, לכן חסר י' בשביל שנקבל פילגשם - פלג שם. נו מי היה יודע את זה בלי הגאון? וזה טמון ברש"י, מה הוצרך רש"י להגיד את זה עכשיו, מה אנחנו דנים בדיני כתובות, מי יש לה כתובה, מה זה נוגע בכלל לפה? באת לעיר שלא היו לו פילגשים, היתה לו רק אחת לכן כתוב בלי י', אבל לא, רש"י כבר על הדרך אומר לנו גם למה נכתב פילגשם, היה יכול לכתוב פילגש, בא ללמד אותנו עוד דין בפילגשים ביחס לנשים. ג'מבורי בורנטו, אייי. 

"ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו" רש"י אומר מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו. מה ענין התשובה אל הכבוד שכיבד ישמעאל את יצחק בכך שנתן לו ללכת לפניו? כל חטאו של ישמעאל היה בכך שהוא כפר ביחוסו של יצחק אחר אברהם, כופר, אין ליצחק יחוס אחר אברהם, זה החטא של ישמעאל שהוא כופר ביחוס של יצחק אחר אברהם. והלא במו אזניו שמע כאשר הבטיח המלאך לאברהם כי בן יולד לו לשנה האחרת, הוא שמע במו אזניו את ההבטחה של המלאך, כמו שדרשו חכמים ז"ל על הפסוק "ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך, ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו", דרשו חכמים והוא זה ישמעאל, הוא היה אחרי האהל והוא שמע את זה גם כן. הרי שהוא שמע את הבשורה של לידת יצחק, אז איך אתה כופר? אתה שמעת שהמלאך מבטיח, עם כל זאת כאשר נולד יצחק התחבר ישמעאל לליצני הדור שטענו שמאבימלך נתעברה שרה, זוהי גם הסיבה לדעת רבינו עובדיה ספורנו שהיה ישמעאל מצחק על המשתה אשר עשה אברהם, שכן כל משתה זה לא היה לטענתו אלא דברים בטלים, מאחר ולדבריו לא היה יצחק בנו של אברהם, ונמצא אפוא שכפר ישמעאל במעלתו של יצחק עליו. אז הוא כופר שיצחק הוא מעליו, בכך שיצחק הוא בן הגבירה, כי הוא אומר היחוס שלו לאבימלך בכלל לא לאברהם. את החטא הזה תיקן ישמעאל בכך שחלק כבוד ליצחק והוכיח במעשיו כי הוא מודה בכך שהוא בן השפחה ויצחק בן הגבירה. בכפירה בדברי המלאך קלקל, ובאמונתו תיקן, וזו היתה תשובתו. מה היתה התשובה שהוא עשה? ממה שהוא כפר, כל הזמן הוא כפר ביחוסו של מי? של יצחק, שיצחק הוא בן הגבירה, הוא אמר הוא בכלל לא מאברהם, עכשיו הוא תיקן כי אם הוא נתן לו ללכת לפניו פירושו שהוא מודה שהוא בן הגבירה והוא החשוב יותר והוא בן השפחה לכן הוא הולך אחורה, אז עשה תשובה על מה שקלקל, כפר ועכשיו האמין זו תשובתו. מי אומר את זה? המשך חכמה. וזה כפתור ופרח, וחכמי המוסר אומרים שמעצם זה שהוא כיבד אותו ללכת בראש גם בלי המדרש, שהרי הם כל הזמן התקוטטו ביניהם מי מעלתו יותר גדולה מאז שהם קטנים, שישמעאל אמר לו אני מלתי ל-13 שנה ולא מחיתי, יכלתי למחות, אתה בסה"כ בן 8 עשו לך ברית גם בלי לשאול אותך, אז יצחק אמר לו אתה מסרת נפש במה באבר אחד, אני מוכן למסור בכל האיברים, ויהי אחר הדברים האלה נהיה העקידה, וכך היו מתווכחים מעלתו של מי יותר גדולה כל הזמן, בסוף הוא הודה שמעלתו של יצחק יותר ממנו כי נתן לו ללכת בראש, לויה של מיליונים. אז מי הולך בראש? זה הכבוד האחרון כמו שאומרים, אז צריך להיות בראש, זה ההזדמנות להוכיח, לא, הוא כבר ידע שהוא לא ויצחק הוא כן, לכן נתן לו מכאן שחזר בתשובה. אתם מבינים? זה נקרא לעשות תשובה. מי ידבר בלויה, מי לא ידבר, מי ישב שורה 14 ומי ידבר בפרונט, ככה זה עובד. עשה תשובה או לא עשה תשובה, אמיתי או לא אמיתי, מחל או לא מחל, שכח או לא שכח, נוקם ונוטר, כמו ישמעאל, הלואי, אפילו לא כמו ישמעאל, ישמעאל עשה תשובה והנ"ל לא עשה תשובה, וחזר לסורו. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...