והיא שעמדה לאבותינו | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

וישמע יתרו כהן מדיין חותן משה את כל אשר עשה אלוהים

נחלקו חכמים

אם יתרו בה קודם מתן תורה

או לאחר מתן תורה

וכתב הרמב״ן

אני שואל על הדעת הזו

שאמר הכתוב

וישמע יתרו את כל אשר עשה

למה לא אמר

ששמע מתן תורה שהוא מהנפלאות הגדולות שנעשו להם

וכשאמר

ויספר משה לחותנו

למה לא סיפר לו מעמד הר סיני

וממנה ידע כי השם אמת ותורתו אמת ואין עוד מלבדו

מבאר הרמב״ן דפשטות הכתובים מורים

כי מאן דאמר דלפני מתן תורה בא

אבל צריכים ליישב

למאן דאמר דלאחר מתן תורה בא

למה לא סיפר לו ממתן תורה?

לפי הפשטות של הכתובים

מה שהוא לא סיפר לו ממתן תורה זה בגלל שהוא בא לפני מתן תורה

אבל לפי מאן דאמר שהוא בא אחרי מתן תורה

למה לא סיפר לו ממתן תורה?

איתא במדרש,

בלשון שחטא פרעה

בו עשה תשובה,

והצילו הקדוש ברוך הוא מבין המתים לספר כוח גבורתו,

שנאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך,

והלך ומלך בנינווה

וכששלח הקדוש ברוך הוא יונה לנינווה נינווה עליה להחריבה,

שמע פרעה ועמד מעל כסאו וקרע את בגדיו

ולבש שק ואפר.

כך אומר המדרש.

לספר את הנפלאות של יציאת מצרים אפילו פרעה יכול לספר.

לכן, הציל אותו הקדוש ברוך הוא כדי שיפרסם את הניסים הנפלאות של יציאת מצרים מקריעת ים סוף.

אבל לספר מתן תורה במעמד הנבחר,

רק בני ישראל יכולים לספר ולא גויים.

מעמד גדול כזה,

אם לא הכניסו לתוך עומק ליבו ופנימיות נפשו,

עד שישוב אצלו חוש

לא יועיל כלום.

מעמד הר סיני צריך להיכנס לפנימיות האדם.

הגמרא בשבת אומרת שעל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן

והחזירנה הקדוש ברוך הוא.

זהו גדר קבלת מעמד הר סיני.

עד שפרחה נשמתן

דבלי זה עדיין אין כאן קבלת התורה.

דקבלת התורה צריך להיות עם הפנימיות.

זה הביאור למאן דאמר דיתרו בא אחר מתן תורה

ולא הגידו לו ממעמד הר סיני.

דמעמד הר סיני אי אפשר לספר לגויים.

בזה חלוק מעמד הר סיני מיציאת מצרים.

ביציאת מצרים כל העולם ראו הניסים

ואפשר לספר נפלאות הקדוש ברוך הוא.

ולכן ניצל פרעה לספר נפלאותיו של הקדוש ברוך הוא.

אבל מעמד הר סיני אי אפשר לספר רק

למי שהרגיש בנפשו והכניס לתוך עומק ליבו

כמו כלל ישראל.

אז יכול להרגיש מעמד הר סיני.

ומי שלא הרגיש כן אי אפשר לספר לו ממעמד הר סיני.

קח דרכה של תורה.

פת במלח תאכל,

מים במסורה תשתה,

ועל הארץ תישן.

ואם אתה עושה כן,

אשריך בעולם הזה,

בטוב לך בעולם הבא.

להרגיש

ולהבין את אשריך בעולם הזה במצב כזה,

אי אפשר בשום אופן,

רק לאלו שעושים כן,

ומי שלא קיים את זה בעצמו,

אי אפשר לא להבין איך ייתכן להיות אשריך בעולם הזה כשאוכלים פת במלח,

מים במסורה ויושבים על הארץ.

איך יכול להיות דבר כזה?

רק מי שעושה כן מרגיש.

לכן אמר התנאו, ואם אתה עושה כן,

פירוש הוא קיים את זה בעצמו,

אז אפשר להרגיש ולהבין את אשריך בעולם הזה.

ואני אומר לכם שהאשריך הזה הוא ברור,

והרגשתי אותו טוב מאוד שבע שנים.

אין אשריך יותר מזה.

ליתרו, שלא היה במעמד הר-סיני,

לא סיפרו לו כלום מאותו מעמד.

ואף, אגב, דוודאי שמע ממעמד הנבחר,

מכל מקום לא יכול להרגיש כלום.

ובלי פנימיות,

בלי פנימיות,

בלי פנימיות שמע.

מה שהוא שמע זה שמיעת האוזן בלי פנימיות.

ובלי פנימיות אין תורה.

איך היא הדרך לבוא לידי הרגשה של פנימיות התורה?

זה על ידי היראה.

וכן מפורש בפסוק

והחוכמה מאין תימצא.

ויאמר לאדם, הן יראת אדוני היא חוכמה.

כך כתוב באיוב כח.

אבי אורו,

דנאי דתורה היא חוכמה,

ולכאורה תלוי בכישרון האדם.

ולפי גודל הכישרון כן יהיה מידת גדלותו בתורה.

אבל לכן בא כתוב לאורות שזה טעות.

אלא חוכמה נמצא

במי שיש לו יראה.

יראה היא המפתח לחוכמה.

רק יישמר לך

ושמור נפשך מאוד.

פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך

והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני אדוני אלוהיך בחורב.

פירש הרמב״ן,

וזה לשונו,

כשהכתוב בא להזהיר לשמור מאוד את מעמד הר-סיני,

כל הדברים אשר ראו עיניך,

הקולות והלפידים,

לא נסירם מלבנו לעולם.

מצווה במצוות עשה,

שנודיע בו לכל זרענו מדור-דור,

כל מה שהיה שם,

בראייה ובשמיעה.

הביאור בזה,

כדי לזכות לתורה צריכים תמיד לזכור מעמד הר-סיני

ולזכור את אותה התקרבות שהיה לכלל ישראל אז.

זה הביאור במה שאמר

והודעתם לבניך ולבני בניך.

מה כתוב אחרי זה? יום אשר עמדת לפני אדוני אלוהיך בחורב.

מה להלן באימה וביראה, ברטט ובזייע?

אף כאן באימה, ביראה וברטט ובזייע.

מכאן אמרו בגמרא בברכות כב עמוד א'

שבעלי קרעין אסורים בתלמוד תורה.

כדי לזכות לתורה צריך להיות מקורב

ויראה הוא סוד הקרבה.

אבל בעלי קרי שהם בקלות ראש

אין להם יראה

והם עומדים בריחוק

וממילא אי אפשר להם לזכות לדעת התורה ולכן אסור להם ללמוד.

היסוד לזכות לתורה הוא על ידי התקרבות ויראה.

הרוצה לזכות לעלות במעלות התורה ולהתקרב אל הקדוש ברוך הוא

צריך לעמול ולהיגע עצמו לקנות מידת היראה

ואז יזכה לתורה.

אם כן ראינו שיש חילוק

בין גוי לבין

ישראלי

בעניין של הבנת מעמד הר סיני.

אי אפשר לספר את זה כמו יציאת מצרים

כי פה צריך פנימיות.

מצב של יצאה נפשי בדברו

שנשמתן פרחה בכל דיבור ודיבור.

דיבור וחזרה, והשם החזיר להם אותם.

זה כל כך היה פנימי,

ללא התלהבות לראות זיקוקי דינור וכו' וכו'.

זה היה כל כך פנימי שהם לא יכלו להכיל את זה.

והנשמה יצאה והייתה צריכה לחזור

על כל דיבור ודיבור.

איך אפשר להסביר את זה?

אם תספר למישהו את זה, אז תפרח נשמתו והיא תחזור.

זאת אומרת, זה קשה מאוד.

אבל אנחנו מצווים להעביר את המסר הזה, ולכן יש אחת מעשר זכירות לזכור מעמד הר סיני.

לזכור זה לא לזכור שהיה,

זה לזכור איך היה.

לצייר את הציורים, ללמוד טוב-טוב מה היה מעמד הר סיני,

לצייר את זה בעיני רוחכם ולהעביר את זה הלאה לאחר.

מכאן רואים שיש חילוק גדול.

בשביל לזכות לתורה צריך יראה, כמו שקיבלו את התורה ביראה,

ברטת בזיעה.

ככה גם כרגע צריך ללמוד את התורה באותן רגשות בשביל לזכות לה. אם לא, אז אתה קורא, אתה לומד, כאילו, אתה יודע, ידיעות, יש לך ידיעות בתורה.

אבל זה לא אחד מהקניינים שנקנית בהם התורה. צריך יראה,

צריך שמיעת האוזן,

וכן הלאה.

אז אם כן, תנאי

ללימוד התורה זה יראה,

והיראה היא המביאה לחוכמה,

והן יראת השם היא חוכמה, הן זה בלשון יווני אחת.

אחת היא היראה, היא החוכמה,

ומי שאין לו יראה, אין לו חוכמה, לא יעזור שום דבר.

הוא חוכמולוג,

אבל חוכמה אמיתית, חוכמת התורה,

אין לו.

יואו.

אבל לא איתנו מסכים, זה לא נכון. הפוך.

היה להם יראה לקבל את התורה שבעל פה,

שהם לא יחזיקו מעמד.

הם הסכימו לתורה שבכתב,

אבל פתאום התברר שלתורה שבכתב יש תורה שבעל פה.

עכשיו, מי יוכל להחזיק ולהכיל את כל זה? הם פחדו.

אז הם לא קיבלו את זה מרצון.

אז כפה עליהם ארכי גיגית, זו החבילה.

זה הולך בחבילה, הכל ביחד.

אי אפשר זה בלי זה.

וגם,

שלא יקבל אדם רק מה שהוא רוצה, כי אחר כך הוא יכול להגיד, טוב, אני רציתי. היום אני לא רוצה.

אין.

יש כפייה דתית.

אתה חייב לקבל בכפייה.

יש יראה ויש אהבה.

אם קיבלת מאהבה, כל הכבוד.

צריך גם יראה.

היוו משמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס.

נכון?

נכון?

אל תהיו כעבדינא משמשין את הרב על מנת לקבל פרס. נכון?

נכון?

אבל ויהי מורא שמיים עליכם.

צריך שיהיה יראת שמיים.

חייבים שיהיה יראת שמיים.

בדחילו ורחימו.

התחילו זה יראה.

רחימו זה אהבה.

צריך בשניהם לעבוד את השם.

זאת אומרת,

צריך יראה.

עם ישראל קיבלו

בזמן מרדכי ואסתר את התורה מאהבה גמורה, דהיינו את התורה שבעל פה.

מאז התחילה תקופה חדשה.

מכל מקום,

שמה כשהם ראו איך הקדוש ברוך הוא בכל פרטי הפרטים משגיח עליהם וכו', והציל אותם ממיטה גמורה,

אז הם קיבלו על עצמם הכל. למה? שמה הם חשבו שיש יותר מדי.

יש יותר מדי, כאילו,

התורה שבעל פה מחייבת יותר מדי דברים.

יותר מדי דברים.

בגלל שנהנו מסעודתו של אחשוורוש, מה יש? אסור לאכול? המלך הזמין אותך, אז מה יש אסור לאכול?

רצו לענות קצת משהו?

בשביל זה הייתה גזירה.

מה, זה לא מוגזם?

כמה הלכו שם? 18,000 הלכו לענות שם? צריכים כזאת גזירה על כל היהודים?

אבל כשהם ראו את גודל ההצלה שהיה להם בכל,

אז הם הבינו שהכל כדאי לסבול.

הכל, מה שהקדוש ברוך הוא אומר.

איי, איי, איי, איי, איי, איי, אנחנו אומרים בהגדה של פסח,

והיא שעמדה, והיא שעמדה,

לאבותינו ולנו.

וכתוב שמגביהים את הכוס של היין.

עד מתי מחזיקים אותה?

עד שאומרים, צא ולמד, מה ביקש לבן הארמי?

מה ביקש?

לעקור את הכל.

מורידים את הכוס, כתוב. כשהוא מגיע עם שאו, מורידים את הכוס.

למה ואישעמדה מרימים?

למה שאו מורידים?

אלא הבן הרשע אומר, מה העבודה הזאת לכם?

מה אתם מעמיסים על עצמכם דברים? איפה הבאת את זה? איפה זה כתוב?

מה קרה לך? אתה מדי מגזים? די, נמאס כבר.

תן לנו, תן לעמוד בכיף, תן לנו מאהבה. מה אתה כל הזמן ביירה, ביירה, ביירה.

כל הגזירות וכל הדברים האלה זה גורם לנו רק צרות, וכל הגויים רודפים אותנו בגלל הדקדוקים שאנחנו מתרחקים מהם, וזה,

וזה, ואומרים, זה גוי, וזה ככה, וזה זה, ולא לשתות את היין שלהם, ולא ככה, ולא ככה,

ולא לשתה את יינם, שלא תיקח את בתם, וכל מיני כאלו.

מה, מה, מה,

מה, מה.

אז אנחנו אומרים לו, כשלוקחים את היין דווקא,

מה דיברת? על יין נסך, אה?

והיא שעמדה, והיא שעמדה לנו ולאבותינו.

דווקא כל מה שגזרו חכמים,

זה מה שהעמיד אותנו.

מאיפה אתה יודע?

הנה, אני מוריד את הכוס.

אין גזירות של חכמים, הורדתי את הגוס, נכון?

אין יין נסך, הורדתי.

צא ולמד, מה ביקש לבן הארמי?

אז עוד לא היה תורה שבעל פה,

לא היו גזירות של חכמים, לא היה תקנון.

מה ביקש? לעקור את הכול.

אז הגוי רוצה לעקור אותנו בלי גזירות חכמים, ואל תתלה בזה,

שטויות ואבלים!

אבל אם לא היינו מקיימים את הגזירות של חכמים והיינו מתקרבים אליהם, היינו מתבוללים?

אוי ואבוי, מי היה מעמיד את העם הזה?

לכן, והיא שעמדה,

והיא שעמדה.

זאת אומרת,

אנחנו צריכים יראה,

צריכים לדעת שהקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו יראה, אם יש לנו יראה ונשמע בקולו ובקול החכמים,

חכמי הגמרא שנתנו לנו את הדרך ואת התורה שבה על פה,

או אם נלך לפי זה,

הקדוש ברוך הוא ישמר אותנו,

ישמור אותנו,

יציל אותנו ויגאל אותנו בבהרה בימינו.

אמן.

רבי חנניהו בראשון ובראשון וברוחות הכל ניסוי בביכול.