פחד ורעדה ברחובותינו | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בכבוד.

ויעתר יצחק לאדוני לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו אדוני.

איתא בגמרא ביבמות סד אברהם ושרה יצחק ורבקה עקורים היו

ואמר רבי יצחק

מפני מה היו אבותינו עקורים?

מפני שהקדוש ברוך הוא מתאבה לתפילתן של הצדיקים.

הקדוש ברוך הוא יוצר סיבה המביאה למצב של ויעתר יצחק

הרבה והפציר בתפילה.

אז הקדוש ברוך הוא יוצר סיבות

כדי שיתפללו אליו,

ובפרט הצדיקים,

להתבונן בכמה נקודות בעניין זה.

האם גדלותם של האבות הקדושים לא הייתה מושלמת ורצויה בעיני הבורא,

שהוא צריך ליצור להם סיבות כדי שיוסיפו בתפילה?

ועוד משמע, שהסיבה יצרה את התפילה.

שהשם מתאבה לתפילתן של צדיקים, לכן הם היו עקורים.

אז הסיבה היא יצרה את התפילה.

ובלי הסיבה

לא היה נוצר העניין של ויעתר יצחק,

למרות שהאבות היו כה מושלמים.

אבל ביאור הדברים הוא פשוט.

עליית אדם שייכת

אפילו במדרגות הגבוהות ביותר.

תמיד קיימת אפשרות לעלייה נוספת.

אין בזה נקודה סופית שממנה אי אפשר להתקדם יותר.

גם אבותינו הקדושים במעלתם הגבוהה

עמדו לפני סולם עלייה לגדול ולעלות עוד יותר.

גם אצלם שייך

מצב כזה,

שבלי סיוע של סיבה לא היו זוכים להתעורר יותר במדרגתם הגדולה,

כיוון שכך המציאות הבריאה,

שאדם זקוק לסיבות

התעוררות בכל המצבים שהוא נמצא בהם,

ואפילו במדרגות הכי עליונות.

זאת אומרת,

אין מצב שאדם לא יכול לעלות עוד,

אבל פעמים צריך להביא לו סיבה כדי שהוא יעלה,

שהוא יוציא מכוחותיו יותר,

מה שהוא לא מודע כרגע שהוא יכול לעלות יותר.

דתן ואבירם עמדו נגד משה רבנו,

קורח עמד נגד משה רבנו.

המטרה הייתה להעלות את משה רבנו,

כי בשעה שקמים כנגדו מתנגדים,

הוא מתעלה יותר, מתרומם יותר ומוציא מכוחותיו יותר.

צרותיו וייסוריו של האדם הן סיבות לרומם אותו ולהכשיר אותו להתקרב לבורא.

אתמול אמרתי

בהרצאה באר שבע,

מי שלא מבינים 50 יום מצוציק איתן,

צוציק קטן,

שהשם רמז לנו שצריך לחזור בתשובה,

שלא מצליחים להתמודד עם 1,000 מחבלים, עם צבא כזה גדול,

יצטרך להבין 365 יום את מה שהיה יכול להבין בימים ספורים.

אבל אין כוונות כנראה להבין, הציבור עדיין

חושב שהוא בטוח,

והיום נודע השם מרחם על הרצח

בירושלים בבית הכנסת, רחמנא ליצלן.

זאת אומרת,

זה סיבות

מאת השם כדי לרומם את בני האדם להיות מוכשרים, להתקרב לבורא.

הוא רוצה שנתקרב אליו, אנחנו לא רוצים להבין.

לא רוצים להבין, זה מה שקורה.

כי כאשר ייסר איש את בנו, אדוני אלוהיך מייסריך,

כאב המחנך את בניו,

כך נוהג הבורא כלפינו בנתינת הייסורים,

שהרי הם מקבלים צרות וייסורים, משתנים לטובה.

תמיד מדינת ישראל מחקה שירצחו כמה יהודים בשביל שתוכל לפעול קצת לגיטימית.

מבלי שיהרגו כמה אנשים היא לא יכולה לפעול.

עכשיו בטח עשו סגר על כל הערבים בכל המקומות וכו' וכו',

עד שהעולם יצעק וכן הלאה,

וככה זה ימשיך.

וכפי שכותב רבנו יונה בריש שער שני,

בדרכי הסיבות שהתעורר האדם בהן,

הדרך האחד,

כאשר תמצאנה את האיש צרות,

ישיב אל ליבו ויאמר,

אין זה כי דרכיו ומעלליו עשו לו אלה.

זאת אומרת,

אם באים על אדם צרות, הוא צריך להשיב אל ליבו ולומר,

ודאי שהדרכים והמעללים שלי עשו את הדברים האלה.

וחטאיו הם שחוללו לנפשו.

ואז ישוב אל ה' ורחמיהו. זה מדברים באדם מבין.

באדם שרוצה להתקרב לבורא ויש לו קשר איתו.

כי העניין שנאמר, ומצאוהו רעות רבות וצרות,

ואמר, הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה.

זאת אומרת, הסיבה שבאות הצרות,

והייסורים,

כדי שאדם יפקח עיניו ויאמר על מה באו כל הצרות.

כי אין אלוקיי בקרבי.

בלי הרעות לא היה עומד להתבונן.

כך טבעו של האדם, כשהוא שבע הוא בועט.

לעומת זאת, כשהוא רעב וכואב לו, אז הוא פונה אל ה'.

אפילו דור המדבר, דור דעה, שהיו מעמד הר סיני,

מצינו עליהם בגמרא ביום העין ו',

מה שאמרנו אתמול בהרצאה.

שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי מפני מה לא ירד להם לישראל מן

פעם אחת בשנה.

אמר להם, אמשול לכם משל מה דבר דומה.

למלך בשר ודם שיש לו בן אחד,

פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה,

ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה.

עמד ופסק מזונותיו בכל יום,

והיה מקביל פני אביו כל יום.

אף ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמישה בנים,

היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר,

ונמצאו כולם מתים ברעב,

נמצאו כולם מכוונים את ליבם לאביהם שבשמיים.

מה שהקדוש ברוך הוא לא נתן להם,

לא נתן להם הקדוש ברוך הוא,

מה שלא נתן להם מן פעם בשנה, זה בשביל

שיפנו אליו כל יום.

אפילו על דור דעה אומר רבי שמעון בר יוחאי כי הייתה הנהגת סיבות של פחד ודאגה

כדי שיכוונו ליבם יותר לאביהם שבשמיים.

הפחד והדאגה זה שנתבונן לשם, אתם מבינים מה אני אומר.

הפחד והדאגה מטרתו להתבונן לשם, לחזור בתשובה.

בחייו האדם לנצל את הסיבות הבאות עליו

כדי שימלאו את המטרה שלשמה הם ניתנו.

אם האדם מרכך ליבו ומתפלל אל ידי השם,

אז נוצרת עלייה והתקרבות,

שזה כל עניין התפילה.

מהותה של התפילה היא לגבש באדם את ההכרה שאין עוד מלבדו.

הכל ניתן על ידי השם, אליו אנו פונים,

רק בו תלוי הכל.

וכשפונים אליו ממילא נוצרת התרוממות הנפש

בקרבת אלוקים,

כמו שאמר חובת הלבבות בחשבון התשיעי.

וראוי לך, אחי, שתדע

כי כוונתנו בתפילה

אינה כי אם כלות הנפש אל האלוהים

וכניעתה לפניו,

אם רוממותה לבוראה

ושבחה והודאתה לשמו והשלכת כל יהבנו עליו.

כל העניין של הכוונה בתפילה

שאנחנו נהיה חפצים

בחפץ רב, בכלות הנפש של האלוקים

וכנועים לפניו

בידיעה שאין עוד מלבדו והכל מכוחו.

ועם הרוממות לבורא והשבח וההודאה

שאנחנו נשבח לשמו,

גם נשליך את כל יהבנו עליו, את כל ביטחוננו נשים עליו.

זהו תוכן התפילה, להשליך כל יהבנו אליו.

שהרי הכל תלוי בו.

להודות ולשבח לו על מה שיש לנו,

שהרי מידו קיבלנו זאת.

הכרה זו יוצרת רוממות הנפש ובונה את מעלת האמונה באדם.

כן הרמב״ן בסוף פרשת בו מודגש כי עניין התפילה מטרתה שנאמין באלוהינו.

לכן נותן הקדוש ברוך הוא צרות

ואיסורים

שיביאו לתפילה וממילא לחיזוק הכרת האדם ואמונתו בבורא.

לא לסמוך על כוחי ועוצם ידי, אין ביטחון.

זה שהשם לא נותן בליבם של האויבים עד כדי כך לעשות,

אני לא רוצה להגיד אפילו מה,

זה רק רצון הבורא.

כי מצד רצונם הם, אני גם לא רוצה להגיד.

ולפי זה פשוט הדבר שצריך לסמוך בייסורים,

ומי שחייו שוטפים בשקט ושלווה הוא האומלל.

שהרי חסרים לו סיבות לשלמות וקרבת אלוקים.

מצינו שדוד המלך אמר,

שבטך ומשענתך המה ינחמוני.

שבטך, שבט זה ייסורים,

משענתך זה התורה.

שני העניינים הללו הם הנוחם והשמירה בהליכה בגיא צלמוות.

הם היוצרים את המצב של כי אתה עימדי.

הם יוצרים את המצב

של כי אתה עימדי.

מה גורם? גם השבט וגם המשענת.

גם הייסורים וגם התורה.

לאור הדברים האלה נבין גם כן את השאלה

על עצם התפילה, כשאנחנו מבקשים בקשות שיתמלאו.

אנחנו מבקשים חיים מאושרים, בלי קול צרה ופגע.

לכאורה, מה שייך לבקש מהבורא, שישנה את מצבנו.

אם סובלים אנו,

זה לא מקרה, זה רצון הבורא.

אם כן, צריך לקבל את הדברים כמו שהם,

הרי זה רצון הבורא.

ולהאמין שכל מה שעושים מן השמיים, עושים לטוב.

אף על פי שאין אנו מבינים את צד הטובה שבזה,

אולם ודאי שהעניין לטובתנו,

כמו שמבאר מסילת ישרים בפרק יט,

ואם כן, מה שייך להתפלל על מילוי חסרונותינו,

וכיצד התפללו האבות על מומם,

וכן חנה ששפכה נפשה לפני השם שייתן לה בן.

אבל לפי מה שביארנו,

כל עניין החסרון והמום,

מטרתו להביא את האדם לתפילה,

להתקרבות עוד יותר.

שירגיש בצרתו,

יבקש להסירה ממי שרק בידו הדבר.

זה רצון השם.

על ידי יצירת המום,

יביא הדבר להתעוררות וקרבת השם.

ואם הדבר שימש כדוחף לעלייה,

אם כן, שוב אין צורך במום.

מחלה שנשלחת לאדם זה לקרב אותו לבורא.

אם הוא הבין את זה, כבר לא צריך את הסיבה,

אפשר לקחת את הסיבה,

כי הוא התקרב,

זה מה שרצו.

אם הוא עושה את זה כמו שצריך,

כמו שאני יועץ לאנשים,

מה לעשות, ועושים את זה בדבקות, ולא אחרון, אני מקווה, את הזמן,

בין גזירה בדם,

אז הגזירה תתבטל, כי היא רק באה לקרב אותו.

אז אם הוא מתקרב, הרוויח.

לא מתקרב,

אז הסיבה תמשיך, רחמנא לצלן.

אם ישראל היו מבינים את החמישים יום בצוצי קטן,

אז גמרנו.

סולקה הסיבה.

העם הבין חזר לבוראו.

אין צורך יותר ברצועת מרדות.

אבל אם לא מבינים,

אז ממשיכה הסיבה ומתפתחת, רחמנא לצלן.

פחד ודאגה.

המטרה שלהם לקרב אותנו להבין שבשמיים.

לא מבינים את זה, יהיה יותר פחד ודאגה. ככה זה עובד.

לא מבינים, אז עוד יותר. איך אמרנו באינתיפאדה הראשונה?

לא הבינו באבנים. נהיה סכינים. לא הבינו בסכינים. נהיה נשק חם. לא הבינו בנשק חם. נהיה תתים קלעים. לא הבינו בזה. נהיה פיגועים. לא הבינו בפיגועים. נהיה טילים. לא הבינו בטילים. אטום בדרך וכן הלאה.

לא מבינים.

ועכשיו זה חוזר עוד פעם. אינתיפאדה שלישית.

מתחילים באבנים, סכינים, נשק חם וכן הלאה.

ככה זה.

אני לא רוצה להגיד לכם מה אני חושב שיהיה

בשלב הקרוב ביותר.

איזה סוג נשק השתמשו בתוך האוכלוסייה? אני לא רוצה להגיד.

אז לכן,

אם הדבר משמש כדוחף לעלייה,

אם כן, שוב אין צורך במום.

רצון השם הוא בהתאם למצב החדש שנוצר,

מצב שאינו דורש יותר את סיבת המום להתעוררות,

ואז השם מרפא אותו ממומו.

עכשיו נחזור לגמרא שהתחלנו.

הגמרא ביבמות סד, אמרהם ושרה,

יצחק ורבקה,

עקורים היו.

אמר רבי יצחק, מפני מה היו אבותינו עקורים?

מפני שהקדוש ברוך הוא מתאבל לתפילתן של צדיקים.

מה, הם לא התפללו?

ודאי שהתפללו, הם המציאו את התפילות.

אז מה פירושו מתאבל לתפילתן?

אלא כל סיבה שמביא,

התפילה והדבקות בשם

גורמת לעלייה יותר להתקרב לבורא,

עוד יותר.

והסיבות האלה גורמות לעלייה יתרה,

כי אין גבול לעליות.

השם דורש מהצדיקים הגדולים להמשיך לעלות.

ביקש יעקב לשם בשלווה,

קפץ עליו רוגזו של יוסף.

אין דבר כזה לשבת ברגיעה, לעלות.

אם אתה לא עולה כל הזמן ברוחניות,

בעוד סיבות שיצריכו אותך לעמוד, להתפלל ולהתחנן

לפני הבורא שיסיר לך את הפחד, דאגה, ייסורים, עכבות וכו'.

לכן אדם שמעצמו עושה זאת, אשריו עושה חלקו. מי שמבין,

לא צריך להגיע לשלב הזה.

אבל צריך להיות כל הזמן במצב של מי יעלה בהר השם

ומי יקום במקום קדשו.

אדם רוצה שקט ושלווה, לנוח,

וזהו, אז באות עליו צרות וייסורים.

העם הזה אלפיים שנה מדושש.

במקום לחזור לאבש בשמיים

ולהגיד לו, מקבלים עלינו עול מלכותך,

כמו שצעקו הרבה מהיהודים בראש השנה,

אבל זה רק צעקות באותו יום.

אם היו מקבלים עול מלכותו יתברך,

הרחוב היה משתנה, היינו מרגישים שהרחוב השתנה,

היינו רואים שהשכנים השתנו, היינו רואים שהכול השתנה,

היינו רואים בתי מדרש מלאים מפוצצים,

היינו רואים הכול,

אבל לא רואים הכול כמו בשנה שעברה, נכון?

סימן שלא השתנו.

הבטחות יש,

ביצועים אין,

אבל הזמן מתקרב, הגאולה צריכה להגיע. אנחנו בסוף הגלות,

אז צריכים כבר להגיע.

אז אם אנחנו לא דוחקים שתבוא הגאולה,

אז הקדוש ברוך הוא דוחק בנו.

בעל הבית דוחק.

אין זמן, צריכים להזדרז.

נבין מהר, אבדות פחות.

לא נבין,

זה רק מתגבר.

פחד ודאגה ברחובותינו, רחמנא ניצלן.

זאת אומרת, אדם צריך להיות ער ולהבין.

כל אחד

חייב להתחזק בעצמו, לחזק בני משפחתו,

ולהחליט שזהו, לוקחים את הדברים ברצינות.

אם לא,

אנחנו עלולים להתעורר מאוחר מדי עם הרבה הרבה חס ושלום אבדות.

אז לכן צריכים לשים לב, יהודים עיקריים.

להיות ערניים, לפקוח עיניים ימינה ושמאלה,

להיות מצוידים במה שצריך להגנה עצמית,

ובעזרת השם יתברך, ביטחון בשם, תפילות

וחיזוק במעשים.

ואם ככה כל אחד ידאג שהרצאות יהיו מלאות,

שיקשיבו להרצאות ביוטיוב, בטלפון, בכול, להתעורר, לשמוע ולהשמיע.

אפשר שנערה עלינו רוח ממרום של חמלה ורחמים,

ואולי המנהגים, המנהיגים הטיפשים,

ייקחו סוף סוף יוזמה לטפל בבעיות כמו שצריכים לטפל,

ולא עם חשבונות מה יגידו השונאים שלנו.

אין לנו אוהבים בעולם, יש לנו רק שונאים.

אז לא צריך לחשוב מה חשבו השונאים.

בלאו הכי הם שונאים.

צריך לטפל בעניינים כדי לחיות בשלווה,

בשקט

ובביטחון.

זה מה שהבטיחו המנהיגים, הליצנים האלה.

אבל מה אנחנו מקבלים?

פחד ורעדה.

רבי חנניהו בן אגשיהו אומר, עושו הגבוש ברוך לזכות ישראל,

להביא כהור בנטרו וסמוד שנה אמור אדונו וסמנתו יגדיל טרו ויעדיר.