"מעשה תמר וזלייכה ומעשה דארעי ו-170 נציגי ש"ס במועצות" | הרב אמנון יצחק שליט"א

12-12-14

"ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר שר טבחים איש מצרי" פירש רש"י וז"ל: ויוסף הורד - חוזר לענין ראשון, אלא שהפסיק בו כדי לסמוך מעשה אשתו של פוטיפר למעשה תמר, לומר לך, מה זו לשם שמים נתכוונה אף זו לשם שמים. שראתה באיצטרולוגין שלה שעתידה להעמיד בנים ממנו ואינה יודעת אם ממנה אם מבתה.

אנו רואים מכאן דבר נורא, שאע"פ ששתיהן נתכוונו לשם שמים, בכל זאת תמר נשארה הצדיקה ברוחה לפי כל, ומשיח בן דוד יוצא ממנה, ואשת פוטיפר שגם נתכוונה לשם שמים קוראים לה ארורה פרוצה רשעה, ומה זאת? ועל מה זאת?

אכן מסוף המעשה נלמד על המחשבה תחילה, תמר אחרי שחשדוה בזנות ויהודה עצמו פסק את דינה להשרף לא עשתה כלום להודיע שמיהודה היא הרה, אלא היא מוצאת, עומדת ממש להיות מוצתת, והיא שלחה אל חמיה לאמור לאיש אשר אלה לו אנכי הרה. ופירש רש"י ז"ל, לא רצתה להלבין פניו  ולומר ממך אני מעוברת, אלא לאיש אשר אלה לו. אמרה, אם יודה מעצמו יודה ואם לאו ישרפוני ולא אלבין פניו. ומכאן אמרו נח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים.

ומבואר עוד בחכמים ז"ל שידעה שהיא מעוברת בתאומה ושממנה כל בנין הגאולה השלמה, וכך אמרו במדרש רבה, מלמד שהיתה מטפחת על כרסה ואומרת מלכים אני מעוברת, גואלים אני מעוברת. ובכל זאת אמרה אני לא אביישו בשום אופן, אלא אם יודה מוטב ואם לאו אשרף אני ושני בני. כלומר, אם לא יודה ויעזוב אותה לנפשה להשרף, הרי היה יהודה נחשב להורג שלש נפשות ודאי, ובכל זאת מסרה נפשה ונפש שני בניה וכל היעוד העתידי ובלבד שלא להלבין פניו ברבים. לכן זאת תמר הצדיקה.

לומדים מכאן יסוד גדול, סוף מעשה במחשבה תחילה, מהסוף של המעשה שעמדה במדרגה גבוהה ונפלאה כזו, למדים עד כמה טהורה ונקיה היתה המחשבה בתחילה, שאם היה עובר במחשבתה איזה תערובת כל שהיא של תאוה, רצון עצמי, לא היתה יכולה לעמוד בנסיון הקשה הזה למסור את נפשה ונפש בניה לשריפה, ובלבד שלא לבייש את חמיה ברבים. מעשה זה של מסירות נפש אי אפשר להיעשות ולעשות רק ע"י בן אדם שאין בו שמץ של אהבת עצמו, והוא נקי מזה לגמרי.

כיון שכל הענין של "ותשב בפתח עיניים" היה קדוש בכוונה טהורה לשם שמים בלא שום פגע כל שהוא, לכן מצוה גוררת מצוה. לפי מידת הטהרה שעשה אדם בתחילה במידה הזו גוררת מצוה זו מצוה שניה בתוספת קדושה וטהרה.

מכאן למדו הרי חכמים שמוטב לו לאדם להפיל.

ודרגה גבוהה זו של ביטול אהבת עצמו מכל וכל אך ורק לטובת חברו שהיתה בתמר, הכשירה אותה להיות אם המלכות של בית דוד, כי כאן נעוץ הסוד והיסוד של המלכות, להיות המלך מלך המשיח דורש טוב לעמו ולא לעצמו.

וחכמים ז"ל למדו ממעשה תמר ואמרו נח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים, מנלן? מתמר. ובל נטעה לחשוב שהמאמר הזה הוא רק הארה מוסרית, להגזים על ענין הלבנת פנים ולהכיר לנו את המשמעות, אלא הלכה פסוקה היא, הלכה למעשה, וכמו שאומרים התוס' שם, דלפיכך לא מנו חז"ל דבר זה בהדי שלש דברים שיהרג ואל יעבור, מפני שאינו מפורש בתורה כהני שלשה דברים. ז"א בעלי התוס' אומרים לנו דבר מדהים, הם אומרים שבעצם זה גם ביהרג ולא יעבור. אז ז"א, יש שלש יהרג ולא יעבור, שפיכות דמים עבודה זרה וגילוי עריות, וגם זה נחשב בפנים, אבל למה לא מנו את זה חכמים? משום שזה אין לזה פסוק, אין לזה פסוק מפורש בתורה, אם היה לזה פסוק מפורש בתורה אז היו אומרים ארבעה דברים יהרג ולא יעבור, משמע לפי התוס' שזה ממש יהרג ולא יעבור, זו הלכה פסוקה.

ויש את המעשה עם מר עוקבא שכבר לדנו בדרשות הקודמות, לא נחזור, שהוא ממש קפץ לתנור, אמנם גרוף, אבל קפץ לתנור לוהט ונכווה, בשביל לא לבייש את העני שרדף אחריו לראות מי עושה עמו צדקה.

אז כעת נתבונן באשת פוטיפר, גם היא היתה כוונתה לשם שמים, ואיך עלתה לה? אמרו חכמים ז"ל שהיא ראתה באיצטרולוגין שהיא עתידה להעמיד בנים ממנו, ואינה יודעת אם ממנה אם מבתה, והנה כיון שאינה יודעת ממי אז למה היא מדברת אליו יום יום?

אמרו בגמרא ביומא ל"ה. בכל יום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית, כל הביגוד היה רק בשבילו, אמרה לו השמע לי, אמר לה לאו, אמרה לו הריני חובשתך בבית האסורים, אמר לה ה' מתיר אסורים. הריני כופפת קומתך - ה' זוקף כפופים, הריני מסמאת עינים - ה' פוקח עיוורים, נתנה לו אלף כיכרי כסף שישמע לה ויתרצה לשכב אצלה להיות עימה ולא רצה. עד כאן עוד אפשר לומר שהכוונה לשם שמים, עד כדי כך הכוונה לשם שמים שהיא מוכנה הכל לעשות רק העיקר שתתעבר ממנו, אבל ההכרעה דמה שעתידה להעמיד בנים ממנו קאי עליה ולא על בתה, את ההכרעה הזו זה בא לה מכח התאוה אל יוסף. כי לא היה לה בירור על האמת, אם זה ממנה או מבתה. אז למה את מכריעה שזה את? ולמה את לוחצת אותו יום יום? ומכיון שנתערב כאן כח תאוה גופנית לא יכלה שוב לעמוד בנסיון ונזדקר בה בענין זה כח גופני שהוא רצון עצמי, עיז יתגבר כח התאוה על הכוונה לשם שמים, והלכה מדחי אל דחי עד שהגיעה למה שהגיעה.

ויעזוב בגדו בידה ויצא החוצה, והנה יוסף היה בעל כח גדול, למה עזב בגדו בידה לתת לה אמתלה להעליל עליו?

אבל הרמב"ן פירש כי לכבוד גבירתו לא רצה להוציא בגדו מידה, למשוך ככה זה גבירתו, איזה כבוד היה להם, איזה כבוד היה להם, דרך ארץ. ואכן לא היתה באה לעלילה זו שהוא יכנס לכלא לולא שעזב בגדו בידה, כי פחדה פן יגלה עליה לבני הבית או לאדוניו, מה שנקרא היום שהוא יתהפך עליה, היא חששה, והקדימתו לאמור ההיפך ממה שהיה, זהו מה שכתוב "והיה כראותה כי עזב בגדו בידה וינוס החוצה ותקרא לאנשי ביתה", עד כה תוכן דבריו של הרמב"ן.

גם הספורנו מדקדק מה זה שכתוב וינוס ויצא החוצה, ואח"כ כתוב ויהי כראותה כי עזב בגדו בידה וינוס החוצה, לא כתוב וינוס ויצא, ביאר הספורנו כי מן החדר נס פן יגבר עליו יצר הרע, לכן זה היה ניסה, אבל החוצה יצא לאיטו, בלתי תנועת ניסה, שלא ישאלו מה לך כי תנוס, מי רודף אחריך? מה קרה, מה קרה לאן אתה רץ, אבל היא שראתה שנס מן החדר פחדה שמא עשה כן גם בחוץ, ואז ישאלו אותו והוא יגיד להם, היא מנסה לעשות לי כך וכך, לפיכך ותקרא לאנשי ביתה לזכות את עצמה בעיניהם.

אכן אח"כ נתוודע לה שאמנם רק מן החדר עשה  תנועת ניסה ואחר כך הוא יצא והלך לאיטו, זהו שהדגישה אח"כ ואמרה גם כן, "וינוס ויצא החוצה" היא בעצמה אמרה אח"כ, "וינוס ויצא החוצה" כדי לחזק עלילתה עליו שלפיכך רצה להשתיק הענין בחוץ, ז"א היא היפכה את זה, למה הוא הלך אח"כ לאט לאט, להשתיק את הענין שהוא ניסה לעשות את המעשה.

למדים מה גדול כח ההרס של תאוה גופנית, אפילו אם בא רק בתערובת בתוך כוונה לשם שמים, כי מכיון שנתערבה כאן אנוכיות שלה שוב לא היה בכוחה לעמוד בנסיון ולהודות על האמת. והגיעה למה שהגיעה ההיפך מן הקצה אל הקצה במעשה תמר. ז"א היא התכוונה לשם שמים, מעידים עליה חכמים, ממש כמו תמר, להעמיד צדיקים מיוסף, אבל היה מעורב בזה תאוה גופנית, אז ממילא הכל התמוטט והתבררה רשעתה.

כמו דארעי, מה עם דארעי? איך יכול להיות שהוא הספיק תוך פחות מחצי יממה כבר ש-170 ראשי מועצות ספרדים יוציאו מכתב נגד אלי ישי שמה? שישחררו אותנו  מעולו של זה. ממי? מאלי ישי. איך אפשר? 170 ראשי מועצות יכתבו  מכתב כזה נגד אלי ישי, בכל ביתי נאמן הוא, העיד עליו מרן בכל ביתי נאמן הוא, על דארעי הוא לא אמר דבר כזה, הוא לא רצה להחזיר אותו אחרי שהלך לכלא, שהרי ביום כניסתו לכלא מה הוא אמר? שהוא יצא כמו  יוסף ישר למלוכה, ומה קרה? הוא לא החזיר אותו ולא קרא לו ולא שום דבר. גם אחרי הקלון שנגמר הוא לא החזיר אותו. הוא לא רצה אותו, הוא יודע בדיוק מי הטיפוס הזה, הוא יודע מה הוא סבל ממנו וכמה בכה ממנו, אבל הוא איים עליו, הוא איים עליו ואמר, אם לא תחזיר אותי אז אני אצטרך לפתוח מפלגה נגד ש"ס, נו, אז התקמבן איתם עם הסקרים שלו, ובסוף התברר שהסקר היה בלוף כי הוא לא הביא אפילו מנדט אחד, ש"ס נשארה אותו דבר, 11, ואיפה השבע שמונה שלו? חרית ברית. אבל איך תוך חצי יממה כבר 170 נשמעים לקולו וסרים אליו ואומרים להציל. אתם עוברים על דברי מרן? אתם לא מאמינים למרן שהוא ה-נאמן שהיה לו, אתם לא מאמינים, מעולו של זה ז"א סבלתם גם את מה שמרן אמר, זה היה עול אלי ישי, זה היה עול, סבלתם ממנו מאד. במקום שתוציאו מכתב נגד דארעי ותכתבו, ה' יצילנו מענשו של זה, אתם מוציאים מעולו של זה? איזה שקר זה, זה מפלגת השקר. מה זה, אין כבוד טיפה למרן? טיפה? 170 חותמים ככה?

אז אפילו אם נגיד שהמפלגה הזאת קמה לשם שמים, אבל המפלגה הזאת בסוף זינתה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות...