ההכנה הראויה לקבלת התורה | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

תודה רבה.

והיו נכונים כי ביום השלישי ירד אדוני לעיני כל העם

על הר סיני.

ידוע כי ביום מתן תורה נותנים תורה מן השמיים,

אולם זקוקים גם לקבלת התורה מצד האדם,

וזה תלוי בהכנה שמכין עצמו לקבלת התורה.

הכנה שנאמרה עליה פרשה בתורה.

לך אל העם

וקידשתם היום ומחר

וכיבסו שמלותם

והיו נכונים ליום השלישי.

הכנה לשבת

היא הכנת צורכי שבת,

לבישת מלבושי שבת,

אולם בהכנה לקבלת התורה לא מצאנו שום הכנה חיובית.

הפרישה

היא התנתקות מעניינים גשמיים

באופן של שלילה.

היעדר העשייה

הוא המכשיר

לקבלת התורה.

נבאר.

ביום מתן תורה מקבלים תורה מן השמיים, אבל צריך להיות מקבל.

מי מקבל? צריך שאתה תהיה כלי ראוי לקבל.

בשביל להיות מקבל תורה זה לא כמו בשבת. בשבת צריך לעשות הכנות,

להכין צורכי שבת,

להכין בגדים,

לעשות כל מיני פעולות של הכנה.

בהכנה לקבלת התורה צריך לפרוש,

להתנתק מענייני הגשמיות, מהחומריות.

ככל שאתה פורש ומתנתק

ומתערטל מכל אלה,

אז אתה יותר פנוי לקבל.

את הכלי שלך פנוי לקבל.

זה העיקרון.

על זה נאמר ויהיו נכונים,

כי ביום השלישי כך וכך.

ועל זה נאמר לחיל העם וקידשתם.

זאת אומרת קדושה זה פרישות.

אתה פורש מענייני החומר וכולי, ממילא זה לא רק פרישה מחומר, גם המידות הרעות שהן

מפריעות ומגבילות.

קנאה, תאווה, כבוד, כל הדברים האלה גורמים שאתה לא יכול לקבל.

אז גופה של קבלת התורה הוא רק מן השמיים, הוא נקרא מתן תורה.

ואילו קבלת התורה אינו מעשה,

כי היא מעדר.

כפי גודל העדר כך גודל הקבלה.

גם ההכנה לשאר המצוות בכלל זה.

הכנה לקבלת שבת

היא הכנה לקבלת קדושת השבת.

הכנה לקבל אותה היא לא באופן חיובי,

אלא עשייתך ככלי

לקבל שבת.

אתה צריך להיות ראוי לקבלת השבת.

כך בכל המצוות. הכנה היא

הריני מזמן את פי

ולייחד עצמי לקבלת השפע.

זאת אומרת אני צריך להיות מוכן

לקבל שפע מאת הבורא ידברא.

ויש שואלים מאחר שאנחנו עוסקים בתורה למה אנחנו לא מגיעים לאותה המדרגה שקבענו לעצמנו להגיעה?

התשובה היא כי קבלת התורה זקוקה להכנה וחסרון בהכנה גורם חסרון בקבלה.

הגאון מווילנר עשה את כל ההכנות

והחסיר והדיר מגופו כמעט הכל, לא נתן שינה לעיניו, רק שעתיים ביממה

מחולקות לחצי שעה.

מה הוא אכל?

כבר סיפרנו

שהוא היה שולק מים עם לחם

כדי שלא יהיה לו הנאה אפילו מאכילה.

צריך לאכול את זה? אין בעיה.

אבל אם אני אוכל ולא עש, אני טועם, אני נהנה.

גם זה הוא לא רצה.

כי גם זה מפריע לקבלה.

כמה שיש לך יותר היעדר בהרגשים החומריים,

אתה לא מחובר אליהם, לא מחויב להם,

אתה יכול להתנתק מהם.

ככה אתה פנוי לחלוטין, נקי וזך לקבל.

לכן היו פורשים הנביאים למקומות מרוחקים מיישוב בני אדם,

הם והקדוש ברוך הוא, שם אין את כל החברה והסובב והרעש וכל המותרות שיש במקום שהוא מיושב.

פת, לחם, מים, וזהו.

עם הקדוש ברוך הוא,

בן אדם הכי הכי מנותק שאפשר להיות וכולי.

אז חסרון בהכנה גורם חסרון בקבלה.

אדם צריך ליצור בעצמו שיהיה כלי ראוי לקבל תורה.

יצירת כלי הוא דווקא על ידי הימנעות

מעניינים אחרים.

נמצא שהאדם מצד עצמו הוא כלי ראוי לקבלת הקדושה.

ומה שאינו מקבל,

אין זה אלא מפני טמטום הלב,

סותם את הכלי.

ובהיעדר הטמטום נפתח אותו כלי שקיים באדם.

אז ככה, בואו נסתכל.

אם אנחנו ניקח כוס, יביאו לנו כוס לשתייה,

ואנחנו פתאום רואים שיש בפנים איזה לכלוך קטן.

אנחנו לא נסכים לשתות.

אפילו אם נראה טביעות אצבעות ככה או משהו כזה,

תשטוף את זה עוד פעם, אני לא שותה בזה.

ואם יהיה לכלוך דבוק כזה או משהו קטן,

זה לא, מה זה, ביחס לכוס זה כלום, בטל בשישים.

לא, לא נשתה.

רוצים את הכוס? צח ומזוקק,

זך ונקי.

נכון?

אם נראה בגד שיש עליו כתם של שוקולד, לא נלבש.

מה זה אנחנו מבינים? בעניינים גשמיים אנחנו מדקדקים שכל דבר יהיה כמו שצריך.

אבל אם בן אדם צריך לאכול ולשתות,

אחרי שהכלי נקי,

אז הוא לא בוחל בבדיקות יותר מדי. זה כשר, כתוב כשר.

זה בדץ, מה אתה רוצה ממני?

וידוע שהרבה בעיות יש היום בנושא הכשרות, כמו שהבהיר פה הרב רבין.

ואנשים לא מבינים שהם נהיים סתומים.

סתומים, מטומטמים.

ונטמטם בם, אל תקרא ונטמטם, אלא ונטמטם בם. נהיה אדם מטומטם.

כל אלה שאוכלים את ההכשרים של הבדצים שהם לוקים בחסר,

שחלק מהם הזכיר הרב רבין פה,

זה בעיה. לכן האנשים האלה סתומים ולא קולטים בכלל מה מתרחש סביבם. הם לא מבינים.

זה נקרא טמטום הלב.

אז זו דוגמה אחת, אבל יש גם מידות שמטמטמות את הלב.

שגם כן האדם נהיה סתום ואטום.

למה אנחנו אומרים, מטהר לבנו ולעובדך באמת?

מה זה לטהר את הלב?

מה זה, שולחים אותו לניקוי יבש?

מה זה לטהר את הלב?

מהמידות הפסולות

שיש לאדם.

צריך שהלב יהיה מטוהר מנגיעות, מפניות

זרות לתורה.

ואז אם הלב טהור,

אז לעובדך באמת אפשר לעבוד באמת. זה יהיה עבודה אמיתית.

אחרת אתה עובד את המידות שלך.

אתה משרת את המידות שלך.

כמובן שאתה מצטעצע בתורה וכאילו אתה מסלסל בתורה ועושה לכבוד תורה ולשם שמיים.

קשקוש.

זה הכל לצורך עצמך.

לא יהיה בך אל זר, זה האל זר שיש בך.

אז לכן אדם צריך ליצור כלי.

והכלי הזה, הימנעות מעניינים אחרים.

אז מצד עצמנו, כולנו, יש בנו את כל הראויות להיות ראויים

לקבל קדושה.

אבל למה לא מקבלים קדושה? מפני טמטום הלב הסותם את הכלי.

כשיעדר הטמטום, ייפתח אותו כלי הקיים בכל אדם.

סיפרתי בעבר למי שלא שמע.

היה פעם פה עורך וידאו חילוני מקיבוץ.

שנים עבד. יום אחד שאלתי אותו, תגיד, למה אתה לא חוזר בתשובה? הרי אתה יודע שמה שאני אומר זה נכון.

הוא אומר, זה נכון.

זה נכון. אין ספק שמה שאתה אומר זה נכון.

אז למה אתה לא שומר מצוות?

הוא אמר, מה, אני אגיד לך, אגיד לך את האמת, זה לא מדבר אליי.

זה לא מדבר, לא מרגיש שום דבר, שום משיכה לזה, כלום.

אמרתי לו, אני אספר לך מה אמר לי החברותה שלי.

שפעם הוא למד

עם מישהו, עורך דין

מאוד מפורסם, למד איתו גמרא,

במשך שבועיים הבן אדם לא הבין סוגיה.

והוא השתגע,

עורך דין, אמר, איך זה יכול להיות?

אני מפלפל במשפטים, בדינים, לוקח תיקים ומצליח,

ופה אני לא מבין, אנחנו יושבים שבועיים על סוגיה, אני לא מבין.

אז הוא אמר לו, תגיד, אתה אוכל כל דבר?

אז הוא אומר, כן, אני לא מקפיד על כשרות.

אז הוא אמר לו, אה, אז תשמע,

שבועיים תאכלנה רק הכשרים מהודרים שאני אגיד לך,

ובעזרת השם אני מאמין שיפתח לך.

וכך עשה, באמת הבן אדם הזה השתנה לחלוטין מקצה לקצה וכולי וכולי, והתחיל להבין, חבל על הזמן,

כמו שהראש שלו צריך להבין.

אז אמרתי לו, אני שמעתי את זה מהחברותא,

ואני מציע לך אותו דבר.

אתה אוכל הרי כל מה שאתה רוצה.

בוא תתחיל לאכול רק מה שאני אומר לך, ולא לאכול בחוץ.

רק מה שאני אומר לך. שבועיים, מה אכפת לך? תנסה. אתה לא נגד לשמור מצוות, נכון? הוא אומר, לא.

ולא אכפת לך אם זה יבוא לך, נכון? אמרתי לו, אין בעיה, אתה מוכן שבועיים?

אמר, אני מוכן.

היום הוא בא על תשובה חבל על הזמן.

חבל על הזמן. מדקדק קלה כחמורה.

אף אחד לא יכול להאמין שזה היה קיבוצניק

שהיה אוכל, אני לא רוצה להגיד לכם מה.

אז זאת אומרת, זה לא סתם, כשהתורה אומרת ונטמטם בם,

ונטמטם בם, ונטמטם בם, זה טמטום, אין אטימה יותר מזה.

אז מי שאוכל מאכלות שהן לא בכשרות,

זה לא משנה אם כתוב בדצה, השאלה מה המציאות.

אם המציאות כמו שראינו עם הרב רבין,

אז זו בעיה חמורה.

מה ראינו עם הרב רבין? תראה.

מורנו ורבנו הגאון רבי אלחנן וסרמן,

זכר צדיק לברכה, בארתא גמרא,

יגעתי ומצאתי,

תאמין,

מגילה ו'.

גם אחרי הגיעה,

אין כאן אלא מציאה.

היגיעה שאדם מתייגע בתורה זה רק הכשר שמתקן את האדם

להיות ראוי למציאה.

אבל הכל זה מציאה, בגדר מציאה. יגעת ומצאת מציאה.

זה אמר הגאון רבי אלחנן וסרמן, השם ינקום דמו.

המשגיח, זכר צדיק לברכה, ממיר,

אוסיף בזה

כי כשם שהאדם מצד עצמו מוכן

לקבלת תורה,

כל אחד פה מוכן לקבלת תורה מצד עצמו.

כך הוא מוכן גם לקבלת נבואה.

ומה שאינו זוכה לנבואה

אינו אלא מפני טמטום הלב.

לכן הנביאים היו הולכים ופורשים מן האדם

בשביל להכשיר את עצמם.

והוא הוכיח את זה מפסוק בתורה.

ויגל אדוני את עיני בלעם.

אף על פי שבלעם רשע היה,

די היה בגילוי עיניו.

וכבר הוא מוכן לנבואה.

על הפסוק

ארחב פיך ועמלאהו

דרך אגב זה הפסוק שבזכותו אני דרשן היום.

כי הקדוש ברוך הוא אמר ארחב פיך ועמלאהו אתה רק תאפשר לי תרחיב את הפה תן לי אני אמלא אותו אל תדאג.

ארחב פיך ועמלאהו מפרש רשי

ארחב פיך לשאול ממני כל תאוות ליבך ואמלאהו אין לי שום בעיה למלא.

אני מילאתי עולם ומלואו בעיה פה אחד למלא.

מה הבעיה?

ככל אשר תשאל עמלא אומר רשי

יש ביד האדם לקבל ככל אשר ישאל

ואינו חסר רק הרחבת פה בלבד.

אבל האדם רוצה לבקש אני רוצה להיות גאון הוא לא פותח ספר אין דבר כזה.

אתה תשאל מה שאתה רוצה תכין את עצמך לקבלה מה שצריך לעשות הכנות

ואחר כך הקדוש ברוך הוא יעשה את השאר.

כי האדם לא יכול להגיע למה שהוא חושב תורה לא ניתנת להשגה

בכוח שכלי פשוט אין דבר כזה היא לא שכלית בכלל בשכל.

שפירושו של דבר ששכל אדם יכול להבין אם לא נטע חיי עולם בתוכנו

אם לא לימד אותנו מלאך והכין אותנו וזה נמצא אצלנו

בילד אין ואנחנו רק צריכים להוציא את זה החוצה

אז זה רק בגדר מציאה לפי מה שאתה מכין את עצמך.

נבן אמר פיניתי הבית

אתה רוצה להיכנס?

פיניתי הבית ממה פינה? מעבודה זרה הוא לא יכול להיכנס

אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא ייכנס ללבך כמו שאומרים אתה רוצה שיכנס תפנה את הבית

ממחשבות זרות אמונות זרות מידות זרות מכל הדברים הרעים אתה רוצה שיכנס אין בעיה הוא ייכנס

ועשו לי משכן שכנתי בתוכם

באיזה משכן הקדוש ברוך הוא מוכן לשכון מקום שהוא מוכשר שאין בו טומאה אם יש טומאה

וכתוב נטמא אתם אתה טמא אז איך אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא ישכין את התורה בתוך הלב שלך?

על בני תורה לחוש כי ראויים הם להשגות עצומות

לכל המדרגות

שהם שואפים להגיע אליהן.

כל מדרגה,

כל מדרגה ששואף לה והכין עצמו אליה זה העיקר,

הרי הוא ראוי לקבל אותה.

אין בידו למלות עצמו קדושה,

כי קדושה מעניקים מן השמיים, ולכן המקדש עצמו מעט,

מקדשין אותו מן השמיים הרבה.

אבל אתה צריך לשים מעט קודם כל,

תקדש את עצמך, תתחיל לפרוש,

לפרוש, לפרוש, כנגד זה ככה תקבל.

איך אמר אלישע,

יש לך, מה יש לך בבית?

אה, כי אם מסוך שמן, יופי.

משהו קצת עלה ואני אמלא את כל הכלים.

אין בעיה.

אבל קצת שיהיה.

קצת שיהיה התחלה ממך.

אבל בידו להפקיע טומאה וטמטום הלב מעצמו,

וממילא יזכה לקדושה.

אבל בידו,

בידו של כל אדם, להפקיע טומאה וטמטום הלב מעצמו. אתה צריך לעבוד על זה.

וממילא, מה זה ממילא?

ומאליו יזכה לקדושה.

כשם שהפקעת טומאה

וטמטום הלב מביאה בהכרח

לקבלת התורה,

ככה שהייה בתוך הטומאה וטמטום הלב מעכבת בהכרח את קבלת התורה.

תורה וגשמיות לא הולכים ביחד.

ידיעות בתורה אתה יכול, ידיעות זה לא בעיה.

אבל קניין בתורה.

תורה אמיתית.

תורה שתשנה אותך במהות

שאתה תהיה חפצה של טוירה, שאתה תהיה

תורה ממש, תורה מהלכת.

לא ידען בתורה, גם באוניברסיטה לומדים תורה, גם גויים לומדים.

זה לא נקרא תורה.

תורה פירושו שהיא הופכת אותך לאיש תורה.

שהתורה ניכרת בכל מעשיך.

החורבן במדרגה שלנו

זה שמדמים שאפשר להיות בן תורה בלי להיות בעל מידות.

שהרי חכמים אמרו מפורש

תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו. מה הפירוש?

אפילו אם עבר על דרך ארץ אחד

כבר נבלה טובה הימנו.

שעל מי זה נאמר? על משה רבנו, שאם היה נכנס לאוהל מועד בלי רשות,

אחרי שהוא בנה את המשכן,

אחרי שהוא מדבר תמיד עם הקדוש ברוך הוא פנים אל פנים כדבר איש את רעהו,

אם היה נכנס בלי רשות,

בלי שהוא יקרא לו ויקרא אליו השם,

היה נכנס,

היו אומרים עליו נבלה טובה הימנו.

פעם אחת הם היו עושים את זה. פעם אחת.

באבות רבי נתן נאמר שאם משה היה מקדים פעם לדבר לפני אחיו אהרון,

היה נקרא גולם.

שבעה דברים בחכם והיפוכם בגולם.

אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו.

ואם הוא מדבר בפני מי שגדול זה גולם.

אפילו פעם אחת.

שהרי רחל הקדימה לדבר לפני אחותה לאה, הגדולה ממנה, פעם אחת.

בגלל זה הקדימה גם למות לפניה.

פעם אחת.

צריך להשתדל לא לטעות אפילו פעם אחת, כי אף אחד לא יודע מה זה יעלה לו.

ובלי תורה אפשר לא לטעות.

התורה שייכת אל הראש והראש הלא לומד.

מי שאינו מכין עצמו לא מהכנה בלבד הוא משתמט

אלא מקבלת התורה הוא משתמט.

אדם מתבונן אם כן כמה אחריות מוטלת עליו בזה.

אדם יכול ללמוד. יש לו ראש ללמוד.

אבל צריך הכנה. אם לא עושים הכנה אתה פשוט משתמט מקבלת התורה. אתה לא יכול לקבל תורה.

אי אפשר.

יש אנשים רוצים ללמוד עם נרגילה.

יושבים עם גת ונרגילה והם מבסוטים לומדים תורה עם גת ונרגילה.

איזה תורה זאת? זה מעשיות.

אם אדם לא לומד תורה בהכנה ראויה,

במסירות נפש, ביגיעה, במלוא תשומת הלב,

איך אדם יקנה תורה? זה לא הופך להיות קניין אצלו.

זה הופך להיות ידיעות שישכחו עוד כמה שבועות.

אבל אם זה לימוד עם הכנה ראויה,

אז האדם הזה התורה נמסכת בתוכו. נמסכת. זה הופך להיות אותו מט. מאותו רגע שהוא קנה וקיבל את הדברים,

זה לא ניתק ממנו יותר.

זה לא ידיעה רק בשביל לזכור אותה לדרשה.

זה הופך אותו להיות כזה.

ואפשר לראות על כל בן אדם ישר, אם הוא שייך בזה, לא שייך, בלי לשמוע אותו.

איך שהוא מתנהג. רק איך הוא הולך, איך הוא מדבר, איך הוא יושב,

איך הוא זה. זה רק במבטים.

ככה להסתכל על אנשים, ואפשר ישר לסווג אותם.

שייך, לא שייך, כן שייך.

רק מסתכל, אם יש לו דרך ארץ.

רק הנה, הלך מהמדרגות עד לפה, כבר יכולים לדעת אם יש לו דרך ארץ.

אם עשה עוד תנועות מיותרות, או הרים את קולו, או עשה קקאי,

הוא כבר יודעים מה המידות שלו.

עוד לא שמענו אותו אפילו.

ואחרי ששומעים, בכלל...

אז צריך להבין שצריכים להיות נכונים לקבלת התורה.

פירושו להכין את הכלים,

את הלב, לטהר אותו,

להתרחק כמה שיותר מהגשמיות.

מה שחייבים לאכול, לשתות, ומותר,

אז לעשות את זה בהסתפקות.

מתי שמותר להרחיב יותר, כגון שבתות וימים טובים, אדרבה מצווה.

וכל השאר, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל ארץ תשען, וחיי צער תחיוב התורה תעמל. אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא, כמו שכתוב במשנה.

ריבי חנניהו ברגשיו אומר,

רוצה הקדוש ברוך הוא זה כל ישראל לפי כוח,