מה דינו של החי בלי שימת לב?
תאריך פרסום: 19.01.2016, שעה: 09:22
http://live.shofar-tv.com/videos/5789 19-1-16
"ויאמר השם אל משה, בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו". אמרו במדרש, הדא הוא דכתיב כובד האבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם. הפשט, כובד האבן, לאבן יש כובד, ונטל החול, המשא של החול שאדם נושאו, זה דברים כבדים, אבל כעס אויל כבד משניהם, עדיף לו לאדם לשאת משא כבד עליו מאשר לסבול את הכעס שהאויל מכעיסו, איש משכיל מבין בעצמו שכל הדברים הינם פשוטים בתכלית. אין שום כבדות בבריאה.
אמרו זכרונם לברכה בקידושין פ"ב. מימי לא ראיתי ארי סבל ושועל חנווני, כל הבריות על מתכונתם נבראו ואין כל קושי וכבדות בכל ענינם ומציאותם.
כשהגמרא אומרת מימי לא ראיתי ארי סבל, זאת אומרת למרות שהוא בעל כוחות גדולים האריה, אבל הוא לא מחפש לו עבודה להיות סבל, הוא לא צריך להיות סבל, הוא נברא על מתכונתו מסודר, הוא לא צריך לעשות שום השתדלות, שום השתדלות, הוא נברא מוכן לבריאה במתכונת ראויה. ושועל לא מצאנו חנווני, בשביל להיות חנווני צריך להיות שועל, פקחות, אבל לא מצאנו שהוא חנווני, למה הוא לא צריך שום השתדלות, הוא נברא על מתכונתו כראוי, כל הבריות נבראו על מתכונתם באין כל קושי וכבדות ועניינם ומציאותם, מוכנים ומזומנים לבריאה בלי שום תוספת וגרעון. הכל אצלם ברור ופשוט, כל החיים שלהם ברורים ופשוטים, כל תכליתם, אז מאין לו זה האדם שהוא כל כך תוהה בחיים ולא יודע מה הוא צריך לעשות, כל הזמן הוא מתחבט, מה עליו לעשות, מה עליו לעשות, מה עליו לעשות, אולי אני אעשה ככה אולי ככה, כל הזמן מחפש עצות מה לעשות עם עצמו, למה הוא לא כמו ארי, כמו שועל, למה הוא לא מבין לשם מה הוא נברא? למה הוא תוהה כל כך בחיים? הכל לפניו סתום, ואין לו כל ידיעה מעצמו ומחייו, תראו כמה ספרים בספריה, כל זה להסביר לנו למה אנחנו חיים ומה צריכים לעשות. לחיות לבהמות אין אפילו מחברת, הם יודעים לבד, בלי ללמוד, בלי בתי ספר, בלי כלום, למה הכל סתום? אין לו ידיעה מעצמו מחייו כמעט, ואין לו כל מבוא במה שהשם אלקיו שואל ממנו. ומה התכלית של חייו?
היסוד של הדברים הוא, אמר הכתוב בקהלת ז', "ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים", האמת שלא צריך להיות תועה ולא כלום, אם האדם נשאר ישר כמו שברא אותו השם, אבל המה ביקשו חשבונות רבים, אדם וחוה הם כבר התחילו עם חשבונות, אפשר לאכול מהעץ, אי אפשר לאכול, אם נוגעים מתים לא מתים, טעים, נחמד למראה, משכיל מה, איש ישר רואה את הכל בישרות בבהירות ובפשטות באמת. ואם יש כבדות בבריאה זה רק מאשמתו של האדם עצמו, מהחשבונות הרבים שהוא שם עליו בעצמו, וזהו הסוד של החטא והתאוה והרצון שמעכירים את זכות שכלו, הם מסירים מאדם את הדרך הישרה לדרך עקלקלות. ואז כבר אין ישר פעולו. אחרי החטא אדם הראשון כבר היה צריך 130 שנה לישב בשקו ובתענית בתשובה, אדם הראשון על חטא אחד. זאת אומרת הכל מתחיל מזה שאדם עוזב את הישרות ומבקש חשבונות, אין יותר פשוט מפשוט, אבל הוא מסבך את הכל עם חשבונות, מה יהיה, מה יגידו, מה זה, אולי הוא אז גם ההוא אז למה הם... כל הזמן חשבונות, במקום ללכת ברור מה השם אמר, זה מה שעושים.
אז זה סוד החטא התאוה והרצון שהם מעכירים את זכות השכל. כי כשיש תאוה אז זה קודם, לכל דבר אחר שהשכל אומר, כשיש רצון זה מבטל את השכל, אז אתה מתחיל להתעקם. אבל אם אתה אומר אין לי שום רצון, יש לי רק לקיים את רצון הבורא, אז אני אלמד מה הוא עושה ואני אעשה וזהו, לא יהיה לך שום בעיה, לא תסתבך לא כלום. פשוט, אסור לאכול – אסור, גם ההורים – גם ההורים, צריך להביא סירים – נביא סירים, צריך להגעיל – נגעיל, מה צריך כל דבר מה שצריך צריך, אין שאלות. פשוט, לא אבל תראה למה הוא אמר למה הם אומרים זה, מתחיל להסתבך.
ומאז האדם הראשון שחטא צריכים כבר מיליארדים של מיליארדים פלפולים כדי להגיע בחזרה לפשטות שהיתה קודם החטא. כמו שאמרנו בהרצאות שצריך ששת אלפים שנה לתקן את חטא אדם הראשון להגיע לגאולה השלמה, ואז יגיעו כולם לישרות.
את כל זה אנחנו לומדים בפרשה של פרעה הרשע, ורוב הלימודים לומדים ממנה. הנה. בתחילה כשבאו אליו משה ואהרן ועשו לו את המופת הראשון, למרות שגם חרטומי מצרים עשו כן בלהטיהם, בקלות היה יכול להבחין ולהכיר כי יד השם במעשה הזה כי הלא עיקר מציאות השם גם הגויים יודעים שהשם קיים, אלא כי ישגיח בשפלים פה בארץ זה היה קשה לפניו להבין. פרעה וחרטומיו הבינו שיש אלקים, אבל שהוא מתעסק בשפלים, זה לא מתאים, בורא עולם גדול לאין שיעור, ויש לו איזה פשפשים קטנים כאלה קוראים להם בני אדם, הוא יתעסק בהם ובחשבונות שלהם מה הם אומרים מה הם עושים מה הם מהרהרים? ככה הבינו וחרטומיו.
אבל בכל מקרה יכול היה בנקל להבחין בין מעשה כשפים למעשה השם, זה כן אתה יכול להבחין, כמו שביאר הספורנו זכרונו לברכה, כתוב "ויבלע מטה אהרן את מטותם", אז רואים שרק השם לבדו נותן נשמה ורוח שהמקל יכול לבלוע, נתן בו חיות כדי שיבלע את מטותם, ולא היה כח בחרטומים לתת תנועה בתנינים, אז רואים את ההבדל בין מעשה השם לבין הכישופים, "ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם", ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם. ולמרות שזה לא דומה, בכל אופן הוא חיזק את ליבו פרעה ולא שמע אליהם, אבל אתה רואה את ההבדל, אתה רואה שמטה אהרן בלע את מטותם, אתה רואה שהתנינים אין בהם תנועה, נו אז מה קרה למה אתה לא מבחין?
הנה הפשטות בהכרה וידיעה אשר היה מלפניו מקודם, עכשיו גם אלה בכבדות ובקושי ראה אותם, כבר טחו עיניו מלראות מהבנה וידיעה קלה כזאת, אם היית שואל אותו מהצד, מה ההבדל למה שלו אכל את שלהם ושלהם לא יכולים? תענה, אם אתה אומר שהוא עושה כישופים אז איך זה הוא מצליח ואתה לא, אתה וכישופים יכול לתת חיות כזאת? אז מה קרה עכשיו, נתנו לו מופתים יותר גדולים מאלה, אתה לא הבנת את האות והמופת הראשון, קדימה בא נמשיך, שיעור שני. כדי להכיר כי אני השם בקרב הארץ קיבל מכת דם. במכה הזאת כבר בולטת יד השם וברור שהיא עשתה זאת, למה? כי במעשה אהרן נאמר "והדגה אשר ביאור תמות ובאש היאור" המצרים הצליחו לצבוע בצבע דם, אבל במכה של אהרן שנתן על היאור הפך היאור לדם ממש, נשתנה טבע המים והפך לדם, עד שכל הדגה מתה, והיאור באש, ריח מסריח, אז רואים שזה לא מעשה כישופים ולא להטוטים, לא יד השם עשתה זאת, אז זה כבר יותר ברור. אתה לוקח כוס מים הופך להיות לדם, אי אפשר לשתות, זה לא צבע, זה לא פטל, זה דם. אז היה יכול בקלות להבין את ההבדל שזה פועל אלוקי, ומה שעשו חרטומיו זה פועל כשופי. והפעולה של הקב"ה היתה שינוי בטבע של היאור שכולו בלתי נפסד, והפך אותו לטבע דם אמיתי עד שמתו בו הדגים ופעולת החרטומים היתה שינוי בדבר נפסד, ואולי באחיזת עיניים. זאת אומרת שינוי בטבע היאור על ידי פעולת השם היה בלתי נפסד, דהיינו מציאות, אבל אצלם זה היה דבר נפסד, ואולי אחיזת עיניים.
נו, ומה אתם אומרים, פרעה ישים לב על הדבר? גם לא שם את ליבו לדבר הזה. אבל זה דבר ברור, זה מוכח, רואים שינויים מהותיים. מחזק עדיין את ליבו, וככה גדלה הכבדות בליבו, והדברים הפשוטים עד הנה עכשיו כבר ימש חושך ויהי לילה ולא ידע במה יכשל. מרגע שהוא מוסיף טומאה על טומאתו, מרגע שהוא מכחיש הכחשה על הכחשתו, המצב שלו שהאור של השכל חשוך ונהיה לו כמו לילה, וכבר לא ידע במה יכשל. זה כמו שאדם מוסיף שקר על שקר, ואז ממילא הופך להיות מהות של שקרן, ואז ממילא הוא לא מקבל שום דבר, כי הוא החליט שהשקר עדיף לו ומשתלם.
כך הולך אדם ירוד ושפל, מוקף ומסובך ברבות החשבונות, ולא יבין אפילו דברים פשוטים בתכלית, כמו "ויט משה את ידו על הים ויולך השם את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את היד לחרבה ויבקעו המים". אז מה קרה פה? משה נוטה את ידו על הים, השם מוליך את הים ברוח קדים עזה כל הלילה, ואז הים נעשה לחרבה ונבקעים המים.
הרמב"ן שם מבאר, שהשם רצה לבקוע את המים ברוח מייבשת, רוח קדים, שייראה כאילו הרוח היא המחרבת את הים, בעבור זה חשבו המצרים, אולי הרוח היא עשתה את זה, ולא יד השם עשתה זאת, בשביל ישראל, אבל רגע, יש בעיה, ממתי רוח יודעת לגזור לשנים עשר גזרים, אז תתבונן, זה יתכן, ולא שמו את ליבם גם לזאת, ובאו אחריהם אחרי ישראל לתוך הים וטבעו מרוב תאוותם להרע להם, אז הם לא שומעים אפילו מה הם מדברים שטויות מרוב שהם רוצים להרע.
ובואו אני אשמיע לכם קושיה, אז זאת אומרת תשמעו עכשיו קושיה, קושיה פצצה, פצצה של קושיה שש"סניק מצוי שואל.
ש. גם אם הדעת שלו זה הרב שטינמן הוא לא צריך להגיד אני ארוץ יותר מהר, כי זה מתפרש כזלזול ברב עובדיה, אין בעיה שירוץ, שיעשה מה שהוא רוצה, אבל שואלים אותו שאלה, ככה הוא אומר אם הרב עובדיה אומר לך לא אז הוא אומר אז אני ארוץ יותר מהר, זה זלזול ברב עובדיה. את זה אין לו תשובה, וגם לך אין תשובה, וזה מה שכואב לי.
הרב: למה אתה אומר שאין לי תשובה, קוקוריקו, למה אתה אומר? אם הרב עובדיה יגיד לי לא להניח תפילין, ואני אענה אני אניח גם רבינו תם, זה זלזול? מישהו יכול למנוע ממני להניח תפילין? ואם אני אגיד שאני אניח גם רבינו תם אני מזלזל בו? בגלל שהוא אמר לי לא להניח תפילין? מישהו יכול לאסור עלי לעשות מצוה? אני אומר שאני אוסיף עוד מצוה, מה פירוש, מי יכול למנוע ממני לעשות מצוה? אז הוא אומר השוטה הזה, אפילו אם הרב שטינמן אומר לו, אבל איך הוא אומר שהוא ירוץ יותר מהר? מה פירוש איך הוא אומר, מה פירוש, אחרי מצוותיך תרדוף נפשי, מישהו ימנע ממני לקיים מצוות? הרי הרב עובדיה אמר ככל אשר יורוך, נו אז הורו אותי הוראה ואני עושה, איך אפשר לנוע ממני ככל אשר יורוך. מה, יש מצוה ככל אשר אוריך? רק אני אורך? אין יותר חכמים בעולם, אין יותר רבנים, אין יותר גדולים, אין מי שיכול להגיד חוץ מהרב עובדיה? לא מבין, השואל שאל אותי, אם הרב עובדיה יגיד לך לא לרוץ, אתה תרוץ? אמרתי שאני ארוץ יותר מהר, בודאי שאני ארוץ יותר מהר, הרי אני הולך לקיים מצוה, הוא יגיד לי לא לרוץ? מה פירוש לא לרוץ? למה שאני לא ארוץ? וזה קושיה שאין לו תשובה הוא אומר, שוטה, ש"סניק מצוי, מישהו יכול למנוע? מישהו יכול למנוע? אלא מרוב התאוה שלהם לשנוא, התאוה שלהם לרדוף, לכן הם אמרו כמו המצרים "ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאו ידי אריק חרבי תורישמו ידי" ווי ווי ווי, נשפת ברוחך כיסמו ים", טיפשים, כך היה אומר עליהם הרב עובדיה יוסף, טיפשים. לא רואים, לא מבחינים, אומרים שצריכים לשמוע לרבנים אבל אתה לא, אומרים שכל אחד צריך לשמוע לרב שלו אבל אתה לא. איזה מן דבר זה, מי אתם בכלל, בשם מי אתם מדברים, בשם התורה? איזה תורה שלכם? המצאתם תורה? מה יותר חמור, אחד שמקיים מצוות בריצה "אחרי מצוותיך תרדוף נפשי" או אחד שעובר על מצוה ועובר על "בצדק תפשוט עמיתך", מה, מה יותר חמור? אבל ככה זה כמו המצרים.
הנה היו כל כך עוורים ולא ראו אפילו דבר פשוט וקל כזה שאין הרוח בוקעת הים לגזרים, אלא יד השם עשתה כל זאת בעבור ישראל.
וגם הם לא יודעים שכל מה שעשה השם זה בשביל לגלות את השקר שלהם שהם חיים בשקר, שהם מטעים את הציבור, שהם עושים הכל לפרנסתם ולביתם, ואין להם שום ענין לא בתורה ולא בהלכות, הם משתמשים בתורה, קורדום לחפור בה ויוצאים נגד כל מי שמתאים לתורה שהם המציאו לעצמם, תורת עצמם ולא תורת האלקים, תורת האלקים כל אחד יכול לפתוח ולראות מה מותר ומה אסור, אבל הם המציאו דינים מיוחדים, דיני הפוליטיקה, דיני המפלגות, זה הדינים שלהם, יש להם דינים מיוחדים שדינים אלה עולים על התורה ועל חכמים ועל כולם.
הרמב"ן שם אומר, שהמצרים בראותם שנקרע הים לבני ישראל והם הולכים ביבשה בתוכו, איך ימלאם ליבם לבוא אחריהם להרע להם? ועל זה אומר הרמב"ן ואין בכל המופתים כפלא הזה וזה באמת שגעון להם, אין יותר משוגע ממי שרודף אחרי מי שהשם מסייע לו בכל דבר, אין משוגע יותר גדול מזה. אתם רואים שהשם עושה להם מופתים וגוזר להם לשנים עשר גזרים את הים, אז איך אתם רודפים אחריהם, הרי אתם תמותו, הוא אומר אין מופת יותר גדול מזה, השגעון של המצרים, ככה הש"סניקים, איך אתם רודפים אחרי אדם שהשם סייע לו יותר מכל הדור הזה החזיר כמיליון יהודים בתשובה, והשם עושה לו ניסים ומופתים כל יום כל יום לעשרות בכל מיני ציורים של פקידת עקרות, וריפוי חולים, ועוד ועוד כהנה וכהנה, הכל מופיע בכל ההרצאות שומעים כל יום באים להרצאות נושעתי מזה ונושעתי מזה וברכת פה ונהיה כך ונהיה כך, ואצלם אין שום דבר מזה, אתם רק בלהטים, אתם גם יודעים לעשות אבל להטים, בבות של חרטה, אבל אין חיות, לא יכולים להחיות מתים, לא יכולים להחיות מתים רק להטים, כישופים מה שאתם קוראים לעצמכם, איך אתם רודפים אחרי אדם כזה, אתם משוגעים? הרי יש לו סיעתא דשמיא, מה חשבתם, שתבטלו אותו מן העולם? מה חשבתם, שתבטלו המצרים את עם ישראל, טעיתם בסוף מה קרה – כולכם טבעתם.
פשטות כזאת, לראות אמיתת הדבר, ולהיות בבלבול כזה ללכת בים ללא כל התעוררות, והעמיד הכתוב את זה לפלא היותר גדול, "אמר אויב ארדוף אשיג", זוהי הנקודה היותר נעלית בשירה הזו, של אז ישיר. הטפשות שאני ארדוף, אני האויב, אני ארדוף ואני אשיג, איזה שטויות, לעולם לא ינצחו את האמת, כל השקר של העולם עומד כנגד האמת והאמת תנצח, כי האמת זה בצד של הקב"ה, והשם בצד של האמת, ומי שנמצא באמת סופו לנצח, והשקר ימס וימג מהרה אמן.
וזה מה שאמרו זכרונם לברכה במנחות כ"ט, "מפני מה נברא העולם הזה בה"א? מפני שדומה לאכסדרה, שכל הרוצה לצאת יצא". יש ה"א ולמטה פתוח, דומה לאכסדרה, כל הרוצה לצאת יצא. רש"י אומר, "כל הרוצה לצאת ממנה לתרבות רעה יצא". ולכאורה מה שייך לומר לצאת מרבונו של עולם, לאן יצא? איפה תצא?
אלא כך גזרה יכולתו יתברך שהאדם יכול לצאת ממנו כביכול,
"ומאי טעמא תליא כרעיה", למה הה"א יש לה רגל קצרה שהיא תלויה?
"דאי הדר בתשובה מעיילי ליה", אם הוא חוזר בתשובה אז מעלים אותו דרך החריץ למעלה. רש"י אומר "בפתח העליון בין רגל שבתוכו לגגו".
אומרת הגמרא "וליעייל בהך" וברש"י "ולעיילו בהך - פתח התחתון דנפיק מיניה", אז למה הוא לא יכול לעלות דרך הפתח שהוא יצא ממנו מהאכסדרה למטה שפתוח שמה שיצא משם,
אומרת הגמרא "לא מסתייעא מילתא", אין עזר אלוקי שאדם יחזור מאותו מקום. רש"י אומר, "הבא להטהר בעי סיוע מפני יצר הרע", מי שבא ליטהר, חוזר בתשובה, אז הוא צריך סיוע מפני יצרו, בלי סיוע הוא לא יוכל נגד יצרו. "הלכך עבדי ליה סיוע פתח יתירה", עושים לו פתח נוסף שמשמה הוא יכנס,
"ואמר ריש לקיש הבא ליטהר מסייעין אותו אבל בא ליטמא פותחין לו".
אז סוד הדבר שכל מי שרוצה לצאת כביכול יצא, כי מתחילה קל הדבר מאד להיות מחזיק על מעמדו, ואם רוצה עומד הוא בקל על מקומו ומצבו, אבל אם כבר יצא, לכאורה היה צריך להיות כי ישוב בקל למקומו הראשון ולמצבו הקודם, כי מה חסר לו, אם הוא שכח את דרכו הראשונה שעמד בה – יחזור. אבל זה מגלים לנו חכמים זכרונם לברכה סוד הדבר, אחרי שיצא פעם אחת מעולמו, כבר לא מסתייעא מילתא, עכשיו הכל הולך בכבדות, עכשיו הוא צריך סיוע ודאי, ובדרך הראשונה הוא לא ימצאנו. שמה הכל פתוח לכל הרוחות המנשבות והוא צריך עכשיו פתח יתר, פתח עליון, צריך הוא לעבור דרך חשבונות רבים, דרך כל הפלפולים הרבים והקשים, עד שיעמיד עצמו על המצב הראשון שהכל פשוט וקל.
תראו כמה מסבירים לש"סניקים, אלפי תשובות כבר נאמרו, בכל הנושאים שהעלו, ועדיין הם סתומים, לא רק בגלל המאכלות האסורות, סתומים בגלל שהם עשו חשבונות של קנאה, תאוה, כבוד, כבוד המפלגה וכן הלאה, ממילא זה סיבך להם את הראש והם לא יכולים לחזור ולשוב בחזרה להבנה הפשוטה, רק בדרך סיוע ולצאת מכל החשבונות והפלפולים והכל עד שאולי יצליחו בסוף להגיע לשכל פשוט וברור, שאם יבוא אפילו משה רבינו, כך כתוב בדין, יבוא משה רבינו ויגיד מצוה זו בטלה, אין שומעים לו והורגים אותו, נביא שקר הוא. מישהו יכול לבטל מצוה מן התורה? אז אם אמרו "שמוע בין אחיכם" ולא עושים, וכתוב ושמוע – צריך לשמוע לחכמים, ושמענו, אז איך הם מבטלים שמוע דאורייתא על ידי שמוע שצריך לשמוע והם לא שומעים. זה לעקור תורה. ורואים שעקירה הזאת גרמה לעקירה של מאות אלפים של בעלי תשובה מחלקם מגן עדן, איבדו את עולמם, העבירו זכויותיהם, כל זה נגרם בגלל ששמעו לדורעי מנהיג הגנבים שעומד בראש המפלגה, הרשע שקראו הרב עובדיה יוסף: "רשע, הוא לא ישמע לי, הוא עצמאי, הוא עושה מה שהוא רוצה!".
אז זה ביאור המדרש, אמר רבי יוחנן, מכאן פתחון פה למינים לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה, שנאמר כי אני הכבדתי את ליבו, אמר רבי שמעון בן לקיש, יסתם פיהם של המינים אלא אם לליצים הוא יליץ שהקב"ה מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל ליבו אל התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא.
הוא סוד הדבר שביארנו, כשבאו משה ואהרן אל פרעה ועשו לפניו המופת הראשון, היה נקל לו מאד להכיר ולהבחין בין מעשה השם למעשה כשפים, כמו שלמדנו, אבל הוא האשם, אחרי שלא שת ליבו ולא העיר את רוחו, אז הבא ליטמא פותחין לו להיות לץ ודאי, אם לליצים הוא יליץ, אתה רוצה ללכת בדרך זאת, אין בעיה, אתה רוצה להיות סתום – אני אסתום אותך עוד יותר ואכביד אותך עוד יותר טומאה על טומאתך בשביל לתת לך מכות, עד שיפתח סתימה ותבין, אבל בינתיים אתה תסבול.
פרעה הוא האשם, והוא נושא את הפירות, הוא בעצמו עשה דברים קלים וחמורים, שהיה יכול להבין בקל, נתעקש נתעקש והסתבך בשקרים כמו הש"סניקים. פשטות לכבדות עשה, לחשבונות, לפלפולים רבים, וכאן ודאי יסתם פיהם של המינים, כי הדברים בעצמם הם פשוטים בתכלית, אלא הוא הגורם לעצמו, בעצמו הוא סיבך אתם בחשבונות רבים, הוא בעצמו המשיך עליו את ערלת ליבו וטמטומו והבא ליטמא פותחין לו, מניחים אותו לדרכו עד שישתגע וירדוף ויבוא בעצמו בתוך הים.
היחידי שאמר בבירור מה הסיבה שרדפו אחרי, זה היה הרב שלום כהן, "אז למה פתח מפלגה?" מה יש איזה איסור זה? למה לך מותר לפתוח מפלגה? למה דורעי שרצה לפתוח מפלגה, אמר הרב עובדיה: "טוב, אם הוא רוצה שיפתח, שיפתח, נראה, נראה אותו, כמה יהיה לו, חמשת אלפים, נו שיפתח", למה הוא התיר לו? מה, יש איפה ואיפה? מי שמורד נגדכם בגלוי אז זה בסדר כי אתם פוחדים ממנו, כי הוא לא שומע לו, "הוא לא שמע לי", ולמרות זאת החזיר אותו הרב עובדיה מהפחד, אבל מי שעושה את רצון רבו והוא לא שייך אליכם, זה אסור לו, למה? כי הוא יקח לנו קולות, יקח לנו? שלכם? הכל של השם. יגדיל תורה ויאדיר. אתם רוצים "להחזיר עטרה ליושנה" רק דיבורים, אבל הוא עשה את זה בפועל, אז למה לא נותנים? רשעות.
זה מה שאמר רבינו יונה, המפליג , הוא מפליג ככה הרבה, ברעת המתאחר מן התשובה כי רבה היא, כל שמתאחר הולך וכבד, מה שאתמול היה פשוט וקל הנה היום כבדים הדברים, וכבר נצרך הוא לחשבונות רבים לעמוד על מצבו של אתמול, וכן מה שהיום קל ופשוט למחר עוד יתקשה בהם, וכך הולך הלאה נבוך ואבוד וכל החשבונות המסובכים, ולא מבין כבר אף לא את הדברים הכי פשוטים. ולכן ממציאים שקר על שקר, ועוד שקר ועוד תאוריה ועוד הסבר ועוד ועוד ועוד ובסוף הכל חרתה והם מסובכים בשקריהם, ולא יגאלו מהם, הם ימותו איתם, ולא ישובו בתשובה, וזהו ענשם. זה העונש של פרעה. זה העונש. אבל לפרעה היה מזל, הקב"ה רצה להשאיר רק אותו, רק אחד הוא השאיר מכל המצרים הטועים, כדי שהוא יראה שהוא הטעה וטעה. פה אין את מי להשאיר אפילו.
אמנם גם אחרי כל הכבדות, אחרי כל המצבים, יש עדיין תקוה, ואף אם הרבו לפשוע ולמרוד ובגד בוגדים בגדו, לא סגר בעדם דלתי תשובה, שנאמר "שובו לאשר העמיקו סרה", ואף אם הרבו לפשוע ולמרוד ובגד בוגדים בגדו, לא סגר בעדם דלתי תשובה, שנאמר "שובו אשר העמיקו סרה", אבל הם לא ישובו, הם לא ישובו. תאות המפלגה היא ראש מעיינם.
רוצה לומר גם, אם כי הדרכים מתהוים יותר כבדים, וגם הולך ויורד עוד יותר ויותר, אבל לא נסגרו לגמרי, והבא ליטמא פותחין לו, אבל לא סוגרים בעדו, רק נלקח ממנו הסיוע, אבל לא נמנע ממנו האפשרות לתשובה, כמו שלמדנו בדרשות הקודמות.
מכל מקום רואים שהכל מתחיל עם חשבונות שגויים, חשבון אחד שגוי. היה פשוט, אתה רואה מופת, אתה רואה דבר כזה, וכשאתה רואה דבר כזה אתה צריך להגיד מה? זה שונה מהלהטים,
אתה רואה, באה אשה ואומרת לך: "הוא החיה את בני",
ואתה אומר: "לא, זה כישוף".
ואחרי רגע היא אומרת: "אני האשה",
- "לא, לא אמרתי כישוף, מה פתאום אמרתי כישוף",
רובי השקרן, לא אמרתי כישוף, אבל דקה אתה מוקלט, יא בן אדם אתה מוקלט, "לא אמרתי כישוף".
אותו דבר הרב בעדני, שואל אותו אחד: "הרב שלום כהן אסר לשמוע את קול ברמה",
אומר: "לא! לא הוא חזר בו כבר, הוא חזר בו אמרו לו את הדברים והוא חזר בו",
אז הוא מצלצל, מלצלצל לבן שמעון העוזר של הרב שלום כהן, אומר: "לא היה ולא נברא, הוא לא חזר בו ולא..."
אומר: "מה, אבל הרב בעדני הוא לא יודע מה קורה?"
אומר: "שמעת? הרב שלום כהן לא חזר בו והוא עדיין אוחז בדעתו לגבי קול בערמה".
חוזר לרב בעדני, אומר לרב בעדני: "כבוד הרב עכשיו דיברתי עם העוזר שלו, והוא אומר שהוא לא חוזר בו",
- "טוב מה אני יכול לעשות, הוא לא שומע טוב אני אדבר איתו וזה וזה..."
אז מה אתה יודע מה אתה מדבר או אתה לא יודע מה את המדבר.
מצלצל אליו מישהו יום אחרי ואומר לו: "כבוד הרב, הרב שלום כהן הוא אמר לא לשמוע קול ברמה אפשר לשמוע?"
אומר: "כן הוא חזר בו",
מה אתה משקר ככה עיני עינק? אתמול אמרת 'הוא חזר בו', הוכיחו אותך שהוא לא חזר בו, הודית 'אם ככה זה לא ככה', למחרת שואלים אותך אתה חוזר ואומר 'הוא חזר בו?!' אין להם בעיה לשקר, לא יאומן כי יסופר. וכבר אנחנו יודעים מה הדין של השקרנים, וזהו, זה העמיקו סרה, העמיקו סרה, רחמנא לצלן.
אז אם בארזים נפלה שלהבת, מה יאמרו ש"סניקים מצויים, שהם חיים מהשקרים האלה, שהם מאמינים לשקרים האלה, אבל הדברים מוקלטים, שומעים את אותו איש אומר כך וכך,
שומעים את עמאר אומר: "שבכל החוגים יש נבלות וטרפות!",
אחר כך אומר: "לא, אמרתי ברבנות",
אבל אתה מוקלט, לא מעניין אותו. וכולם משקרים, יש לנו אילן השקרנים, כל אלה הגדולים שלהם – כולם שקרנים. לא יאומן כי יסופר, רחמנא לצלן.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.