מעשה בחמץ שעבר עליו הפסח | הרב אמנון יצחק

באחת העיירות שבסביבות פרצ'ב שבפולין הקונגרסאית, היה דר יהודי תם וישר ושמו רבי רפאל דובז'נסקי. עובד אלוקים באמונה היה האיש, ומתקיים בו "כל שרוח המקום נוחה הימנו ,רוח הבריות נוחה הימנו". הוא חכם מאת הפריץ, את בית השכר שבכפר הסמוך ופרנסתו נמצאה לו ברווחה. הבית המה מבוקר עד ערב. כל עובר אורח נכנס למצוא מרגול לנפשו בבית רבי רפאל. דומה באיש שמח בחלקו ומי שווה לו. דאגה אחת כרסמה בליבו והעיבה את אושר חייו- בנים לא היו לו. שנים חלפו, לא נשתנה סדר עולם, ששת ימי המעשה הוא ישב בכפר, וליום השבת שב אל זוגתו בביתם שבעיירה. יום אחד הגיע כומר שהוטל עליו לנהל את בית היראה המקומי ששנאת ישראל עמוקה פעפעה בו והחל מתענה לרבי רפאל, חצי רעל נתזו מפיו כלפי רבי רפאל וביקש מהכפריים שיחרימו את ביתו ולא יוסיפו להיכנס אליו. הכפריים שהטיפה מרה משכה אותם כחבלי קסמים, לא שאו לדרשותיו ודרישותיו של הכומר. והא ניסה את מזלו אצל הפריץ וביקש שיטול את רישיון הכריחה בחזרה מרבי רפאל. אבל גם הפריץ נאטם לדרישותיו. שראה כמור שהמזימה לא צלחה, נצנצה במוחו מחשבה חדשה. חג הפסח קרב, רבי רפאל יצטרך למכור את החמץ ואז יפרע ממנו. רבי רפאל היה רגיל למכור את החמץ לאחד הכפריים, הלך הכומר לאותו כפרי, הבטיח לו סכום פי חמש ממה שרבי רפאל משלם, מלבד שלא יקנה ממנו את החמץ, ואם לא ישמע לו, סופו שיירש גיהנום. וגם את הכפריים הזהיר שלא ייהנו לקנות את החמץ של רבי רפאל. הגיע ערב פסח, רבי רפאל מחכה לגוי שיבוא, רוצה לשוב לביתו לעיירה, להתכונן לחג. הגוי לא מופיע. הגיע שעת איסור חמץ, רבי רפאל ראה שהמזימה הצליחה לכומר, פתח את החנות לרווחה וקרא בפולנית "והוה ידוע לכם, הנני מפקיר את כל החמץ והרוצה לבוא ולקחת הרשות בידו". שסיים את ההכרזה, ארז את התרמיל ויצא לעבר ביתו. שבעת ימי החג, היה שרוי בשמחה יתרה, בטוח שזה ניסיון מן השמים ולאשתו הצדקנית לא גילה דבר, כדי לא לצערה. באיסורו חג רתם את העגלה והא ואשתו נסעו לכיוון הכפר. בדרך ראה את אחד הכפריים, עצר ושאל נו! איך עבר עליכם חג הפסח? האם הרוויתם את צמאונכם ביין שרף בשנה זו, לא כשבנים קדמוניות? לתדהמתו, הכפרי ענה לו "לא!", שני כלבים שחורים, מתלי אימה, שמרו על הפתח לחנותך ולא הרשו להיכנס. אני בעצמי ניסתי ללכלך שפתותיי בטיפות החדות של יין שרף, אולם שניסתי להתקרב לחנותך, חרצו הכלבים לשונם ונמלטתי כל עוד רוחי בי ממלתעותיהם.  שקרב רבי רפאל לעבר חנותו, ראה שני כלבים שחורים גדולים ושראו אותו ניגשו אליו, רחרחו ואחר נעלמו מן האופק כהרף עין.

רבי רפאל חש והרגיש שמן השמים מסייעים לו ולוחמים את מלחמתו נגד הכומר. אף על פי כן, אמר לנפשו אין משגיחים בבת קול. בביתו לא ילון חמץ שעבר עליו הפסח. תוך כדי מחשבה ניגש את הרזים של החביות והחל לרוקן אותם. אשתו נבעתה ממעשהו והחלה בוכה ומייללת. מה ראה בעלה למעשה זה, הרי כל היין שרף זה פרנסתם! איך אפשר לאבד ממון בידיים. רבי רפאל חס על דמעותיה של אשתו והחליט לשאול שאלת חכם. הרב שקל היטב את הדבר והעלה להלכה שהיין שרף מותר בהנאה. האישה שמחה על החלטת הרב ושבה לביתה עם בעלה לכפר. בדרך החל רבי רפאל לעשות חשבון נפש וכך אמר: אמת ונכון החביות יין שרף הללו הם מקור הפרנסה. ואם אבדו החביות, אבדה הפרנסה. הרב מצא היתר דחוק להשתמש ביין שרף וכדאי הוא לסמוך אליו, אבל ריבון כל העולמים, איך אני, רפאל דובז'נסקי, יכול להזדקק להיתר דחוק כזה, בגלל בצע כסף? שהגיע לכפר, גמלה בליבו החלטה איך שיכנס לחנות, יפתח את הברזים והיין שרף ישפך ארצה עד טיפת היין שרף האחרונה וכך עשה. שנשמע דבר באוזני אשתו, פרצה בבכי מר, שבה לרב לבכות בפניו על גורלה המר. בנים אין לי וכל ההון אבד, אנא בוא! ניחם אותה הרב, אל תבכי, שובי לביתך, הסירי דאגה מליבך ובזכות המצווה שקיימתם את חובקת בן שיאיר בצדקתו עייני העולם. לתקופת השנה נולד לה בן, הוא הצדיק רבי אברהם מצ'כנוב, אביו של האדמו"ר רבי זאב מסטריקוב זצ"ל, שעליו אמר הרבי מקוצק, זכרונו לחיי העולם הבא, מי יכול להידמות לאיש קדוש כזה שכל אבריו הם תורה וקדושה.

עד כאן, סוף המעשה מספר "יחידי סגולה"