לברוח מן הנסיון | הרב אמנון יצחק

"ויעזוב בגדו אצלה וינוס החוצה". והקשה הרמב"ן: וכי לא היה כוחו גדול משלה? ולא הוצרך לעזוב בגדו אצלה? מדובר על יוסף הצדיק שברח מאשת פוטיפר ועזב בגדו אצלה. הרמב"ן שואל מה כוחו לה היה גדול משלה? למה הוצרך לעזוב בגדו אצלה? עיינו שם.

ועכשיו אנחנו אומרים יסוד גדול בעבודת האדם. היסוד הזה אומר שעיקר העבודה לברוח ממקום הניסיון ולא להילחם פנים אל פנים עם יצר הרע. והדבר הזה הוא הקשה על האדם יותר מכל. ואפילו אם יניח יצר הרע לאדם לעיתים לא לחטוא. רק לפי שעה כמובן, הוא לא מניח לו להתרחק ממנו לגמרי, כדי שיהיה קרוב לחטא וקרוב לסכנה תמיד. לכן, הוא תמיד, יצר הרע, בקשר עין. גם אם הוא מניח לנו לכמה זמן. על כן, יוסף הצדיק נס החוצה והשאיר את הבגד אצלה, כי רצה להתרחק ככל המוקדם מן הניסיון. ואילו היה נאבק עימה אפילו לרגע קט, הרי הוא מעמיד את עצמו עוד רגע במקום הניסיון והסכנה. ואת זה רצה יוסף הצדיק למנוע מכל וכל. ואף על פי שעל ידי שהוא השאיר את בגדו אצלה, נתן בידה עילה להתעולל עליו בעלילה, אף על פי כן מסר את נפשו וכבודו כדי להימלט הרחק ממקום הסכנה. כאשר ינוס אדם מפני אש מתלקחת. כי היצר בוער, הוא כמו אש. כמו שצעק רבי עמרם: "אש בבית עמרם!". אש התאווה. אז לכן הוא ברח. שלא חלילה לשהות בניסיון רגע אחד מיותר.

וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה בבא בתרא נ"ז: ועוצם עיניו מראות ברע, זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. איך אדע מה? אי איכא דרכא אחרינא רשע הוא. ופירש רשב"ם: רשע הוא ואף על פי שעוצם עיניו. שלא יהיה לו לקרב. אלא להרחיק מן העבירה. דקיימא לן הרחק מן הכיעור. מה כתוב כאן? ועוצם עיניו מראות ברע- מדובר על זה שאינו מתסכל על הנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה. פעם היו הנשים הולכות לשטוף את הבגדים, לכבס, ליד הנהר. לא היה מכונות כביסה ולא היה ברז בבית. אז צריכים ללכת לנהר הקרוב, לנחל. כשהן היו הולכות ומכבסות שם, הן היו יושבות על ברכיהן אז היו מפשילות את השמלות קצת והעובר שמה עוצם את עיניו. מה הוא עוצם? הוא לא מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. מה מדובר?מדובר באדם שעובר שם כשאין לו שום בירה ושום דרך אחרת, אפילו ארוכה, לעקוף את המקום שהן נמצאות שם. אבל אם יש דרך אחרת והוא לא הולך בה. אבל הוא אומר אני אלך דרך פה ואעצום את עיני, זה נקרא רשע! אז עכשיו ההולך לחתונה של אחותו, כמו שדיברנו היום בשבת, ואומר אני רק בחופה ואני אעצום את עיני לא לראות את כל הפריצות שם, רשע! כי אתה ודאי תכשל במראות אסורות שם. אז הוא אומר כן, אבל אני הולך רק בשביל הברכות, לשמוע את הברכות, רק את המצווה. וכמה עבירות יהיה לך עד המצווה? מי אמר שמותר לעשות עבירות בשביל המצווה? ואם זה ברכות מה שחסר לך, מה הבעיה? תגיד לאשתך שתברך על הפירות, כמה ברכות , עץ, אפילו "בורא פרי הגפן" ותיצא בברכות, יהיה לך, לא חסר. אם תרצה תברך גם אתה. ופירש רשב"ם רשע הוא ואף על פי שעוצם עיניו. שלא היה לו לקרב אלא להרחיק מן העבירה. וקיימא לן הרחק מן הכיעור.

ונראה שאין הכוונה שהוא דבר מכוער בעיני הבריות דאין יודעין שהוא עוצם עיניו. לא מפאת זה אומרים שהוא רשע. שאנשים לא יודעים וחשובים שהוא לא עוצם, לא בגלל זה. אלא מכוער הוא עצם הדבר שהוא אינו מתרחק מן החטא ככל יכולתו. הרי "אי איכא דרכא אחרינא, אז למה אתה צריך? למה אתה לא מתרחק מן החטא ככל יכולתך? וביכולתך להתרחק מן החטא. וכן פירש המהרש"א אף על פי שעוצם עיניו, אם הוא הולך לשם, הרי זה מתכוון לעבירה. הרי זה מתכוון לעבירה. והלכה פסוקה היא שעל האדם לברוח מן הניסיון ולא להביא עצמו לידי ניסיון על מנת לכפות את יצרו. הרי זאת הייתה המכשלה של אדם הראשון. כולם מתים בגלל הניסיון הזה. שהוא אמר לעצמו מה זה חוכמה לא לאכול ולעמוד בניסיון מול היצר. החוכמה זה כמו שאומרים לרדת לתוך הניסיון, לאכול ואחר כך מתוך זה להוכיח לבורא שאנחנו לא נכשלים. מי ביקש ממך את זה? כולם מתים בגלל זה. אדם לא נכנס לניסיון ולא מביא עצמו לידי ניסיון כדי לכפות את יצרו. כמו שכתוב בסנהדרין כ"ז: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי ניסיון שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי ניסיון ונכשל. וכן אנו מתפללים "ואל תביאינו לידי ניסיון". כי כשאדם מביא את עצמו לידי ניסיון, הוא מתקרב ליצר הרע ולא זו דרך ה'. פעם הסבירו את זה, זה כמו קצין מודיעין. התפקיד שלו לעבור את הקווים של האויב, לדלות את המדע שהוא צריך ולחזור. המשימה שלו לא להתגלות ולא להתקרב לכוחות של האויב. כי הוא עלול להתגלות. המשימה זה להביא את המידע ולחזור בריא ושלם. אבל אם הוא יגיד אני גם מתגושש איתם, מתקרב אליהם קרוב, דופק לו בראש, מתחבר לו למטה ועושה לו ככה... הלו! מה אתה מז'נון?! מי ביקש ממך? מה אתה קצין קטטות? אתה קצין מודיעין. אותנו שלחו מהשמיים לא להתגודד עם יצר הרע. תבוא לפה, תיקח את כל המידע של התורה, של המצוות, כל מה שאתה צריך ותחזור בשלום. זה הכל. "ויבוא יעקב שלם". לבוא שלם. זה הכל! לא ביקשו מך שתעלה לזירה, תתקוטט, תריב, תוכיח שאתה חזק. לא צריכים את זה. אסור לך להיכנס לזה. זה לא התפקיד שלך. תברח מניסיון!

וכן מצינו בגמרא בעבודה זרה י"ז, כבר אמרנו פעם כדבר הזה: "רבי חנינא ורבי יונתן הוו קאזלי באורחא"- הלכו בדרך. "מטו להנהו תרי שבילי" – הגיעו לשני שבילים. "חד פצי אפיתחא דעבודת כוכבים וחד פצי אפיתחא דבי זונות ". עכשיו שביל אחד מוליך פתוח לפתח שהם צריכים לעבור ליד עבודה זרה. ואחד מהשבילים מוביל לפתח פתוח של בית זונות. "אמר ליה חד לחבריה ניזיל אפיתחא דעבודת כוכבים דנכיס יצריה"- אמר לו נלך דווקא בצד של הפתח של העבודה זרה ונשחט את היצר. אמר לו: "אידך, אומר לו השני ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא"- בוא נעבור בצד הפוך. בצד השני, ושם נכפה את יצרנו כי עלול אדם להימשך, נכפה את יצרנו ונקבל שכר. לפי הכפייה, לפי הקושי שנצליח גם לקבל שכר. "אמר: מנא לך?", מאיפה מותר לך בכלל לעושת כזה דבר. דהיינו, רש"י מפרש: מנא לך דסמכת אנפשך למיתי הכא ולא מיסתפית מיצר הרע. רש"י אומר שכהוא אמר לו "מנא, מנא לך", מאיפה יש לך שהאפשרות וההיתר שאתה סומך על עצמך לעבור דרך פה ולא לפחד מיצר הרע?  אז הוא אמר לו יש לי פסוק. אמר לו: "מזימה תשמור עליך תבונה תנצרכה". הפירוש הפשוט: "מזימה תשמור עליך"- תורה נקראת מזימה, היא תשמור עלייך. ותבונה תנצרכה. הביאור לפי זה, הדרש, מדבר זימה תשמור עלייך תורה. לא בלשון מזימה, אלא מזימה. דהיינו, מהזימה תשמור עלייך תורה. ופירש רש"י: ואנו הולכים הלוך ודבר בדברי תורה. היות ונלך בשביל הזה ונדבר דברי תורה, אז התורה תשמור עלינו שלא נתפתה אחר יצרנו. כי אדם לומד תורה, אז היצר לא יכול להטרידו. אם פגש בא מנוול זה, מושכו לבית המדרש. עד כאן לשון הגמרא.

אז מה רואים פה מבלעדי שמירה מיוחדת של התורה אסור לאדם לסמוך על עצמו שיוכל לעמוד בניסיון. אם לא היה לו הפסוק הזה והאמת שהם אנשים קדושים, שהם גם מדברים בדברי תורה, אסור לאדם לסמוך על עצמו שיוכל ללכת במקום של ניסיון. אלא אליו להתיירא מיצרו הרע ולברוח מנו עד כמה שאפשר. אבל מה האלטרנטיבה? ללכת בשביל שפתוח למה? לעבודה זרה. אז כדאי אפילו על פתח עבודה זרה שעלייה נאמר "אל תקרב פתח ביתה". וכמו שכתבו התוספות שם: מכאן יש ללמוד שדרך להרחיק מפתח עובדה זרה כל מה שיכול, משום שכתיב "אל תקרב אל ביתה", שהרי מוכן היה לילך דפתח דבי זונות ובלבד שלא יעבור על פתח שער העבודה זרה. ולמרות זאת, לולא שמירת התורה הרי אף הפתח של עבודה זרה ייחשב מקלט ומפלט מיצר הרע. כי שמה זה יותר קשה להימלט מיצר הרע, בפתח של בית זונות. ובלבד שירחיק ממנו ככל שאפשר. אם לא היה שם את הפסוק וההיתר הזה, אז היה עדיף ללכת בצד ההוא של העבודה זרה.

ומתבאר מדברי התוספות שאילו לא היה שביל השני פתוח לעבודה זרה שחייבים להרחיק ממנה, לא היו הולכים על פתחה דבי זונות אף על פי שהיו הולכים הלוך ודבר בדברי תורה. שלא יסמוך אדם אפילו על המשירה המעולה ביותר. אלא אם כן אין לו דרך אחרת כלל. נמצא דבר תלוי על קו משקולת דק ביותר. באופן שיש דרך אחרת, אין להסתמך על שום שמירה בעולם ועל האדם להתרחק מהיצר הרע כמה שיותר רחוק. ואם הדרך האחרת פתוחה לעבודה זרה אז הדבר תלוי. באין שמורה של "הלוך ודבר בדברי תורה", מוטב פתחה דעבודה זרה מפתחה דיצר הרע. ובאם זכה ובידו השמירה החזקה הזו, שהוא ילך וידבר בדברי תורה, יוכל להרשות לעצמו להתקרב לפתח של יצר הרע, כדי לקיים "הרחק מפתח ביתה" של עבודה זרה. אז השיקול הוא תלוי. מי אתה ועד כמה שאתה ומה האלטרנטיבות שיש לך. בלית ברירה. עדיף ללכת ליד פתח עבודה זרה שכתוב הרחק מפתח ביתה ואם אתה לא יכול ללכת ליד בית הזה... ולשמוע על תורה כל הדרך. שהיא תשמור עלייך. אז עדיף ללכת שם. אבל אם אתה לא יכול, אז בלית ברירה כשאין דרך אחרת תצטרך לעבור ליד פתח של עבודה זרה ולא לבוא לידי מצב שאתה תתגרה ביצר הרע והוא יפיל אותך ויפתה אותך.

אז גם אנחנו ננקוט באמצעי שמירה זאת של "הלוך ודבר בדברי תורה", כי היצר אורב מכל פינה. ואסור לנו להכניס עצמנו לידי ניסיון כל שיש דרך אחרת. לכן יש אנשים שלעולם לא נוסעים באוטובוס אפילו אם עולה להם מונית הרבה כסף ואין להם. ואני יודע שיש אנשים פה בבני ברק שאין להם הרבה כסף והם נוסעים רק במוניות ולא באוטובוס. למה? כי באוטובוס רואים דברים שלא צריך לראות, לפעמים יש דחיקות, לפעמים כל מיני דברים. מצבים שקשה להימלט מאיסורים ברורים ומוכרחים. אז לכן הם נוסעים במונית או הולכים ברגל. הולכים ברגל מקצה העיר לקצה העיר, אבל לא עולים באוטובוס. זאת אומרת, מהסיבות שמנינו.

ואף אם אין דרך.. כבר נודע מה אמר הגרי"ס, הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל, כי אף שהתורה היא סגולה להחזיר את האדם למוטב, מכל מקום אין לסמוך על כך. כי סגולה אינה מועילה אלא אם כן  נתקיימה על כל תנאיה ודקדוקיה. ואיה אדם שיאמר אנוכי יודע איך צריך ללמוד תורה שבכוחה להגן ולהציל מיצר הרע? מה אתה מהתנאים? שהם בעצמם פחדו! אומנם הקב"ה ניסה תאוות. אך יש הבדל בין אם הקב"ה מנסה את האדם לבין ניסיון שאדם מביא בעצמו על עצמו. ולא עוד, אלא שבשעה שהקב"ה מנסה את האדם, נותן לו יחד עם זאת גם כח לעמוד בניסיון. כך כתוב בגמרא שאין הקב"ה מעמיד בניסיון, אלא מי שיכול לעמוד בניסיון. לכן הקב"ה בהתחלה לא רצה לתת לדוד לעמוד בניסיון. למרות שהוא אמר לו: "ניסני ובחנתי נא". אז הוא אמר לו אתה לא תעמוד בניסיון. אז הוא אמר אבות עמדו. אומר לו אבל אתה לא תעמוד. והוא  לא עמד. כי הקב"ה בוחן רק את מי שיכול לעמוד בניסיון. משל למה? אדם שמוכר קנקנים, כשהוא רוצה להראות את טיב הקנקן אז הוא לוקח משהו ומכה עליו ואומר 'אתה רואה איך הוא חזק' טק! טק! טק! לא נשבר. 'אתה רואה?' טק! טק! טק! אבל הוא לא יעשה את זה עם קנקן שהוא יודע שהוא יעשה טק! והוא נשבר. אז הקב"ה לא ינסה בניסיון את מי שיודע ש"טק" הוא ישבר. אז לכן שאם זה בא מה' אז הוא גם נותן את הכח לעמוד בניסיון. אבל אם את המביא על עצמך את הניסיון, צריך לעמוד בכוחות עצמו. אין לו סיוע מן השמים לזה.

ביתר עומק נבין את העניין על פי מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה: "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות". גמרא בסוטה ג'. חכמים זכרונם לברכה מביעים כאם תמיהה. הייתכן שאדם, בחיר היצורים, צלם אלוקים, יחטא? לא ייתכן הדבר. איך יכול להיות שבן אדם שנברא ע"י הקב"ה, בחיר היצורים, יחטא כנגד בוראו? איך יכול דבר כזה? לא ייתכן הדבר! אלא שאין אדם חוטא, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות. והנה מדובר כאן בעריות. לא צריך רוח שטות. נפשו של האדם מחמדתן. ואפילו באלו, אין להבין איך נכשל בהם האדם. גם באלה. צריך להבין איך אדם נכשל בזה. ולפי זה לכאורה אין האדם אשם כל בחטאו. שהרי רוח שטות תקפה אותו והרי הוא כאנוס. משל למה הדבר דומה? לאדם שעמד על שפת הבור, באה רוח שאינה מצויה והטילה אותו לבור. וכי הוא אשם? למה הוא נענש? מה אתם אומרים הוא אשם או לא? בטח אשם! למה בטח אשם? מי אמר לך לעמוד על שפת הבור? אתה צריך לקחת מראש את כל החשבונות שתבוא גם רוח לא מצויה. זה שכל הזמן יש רק רוח מצויה, רגיל הוא נופלים, בסדר. אבל הנה את הרואה הוריקן, אתה רואה כל מיני דברים, פתאום רוח מתחילה. אין התרעה, לא מודיעים לך. אז למה את העומד במקום שיש סכנה. אומנם הוא כן אשם במה שהוא הגיע עד שפת הבור. עליו להתרחק מן הבור. אילו היה רחוק, לא היה נופל. אפילו עם כח הרוחות נושבות לעין. ואין הרוח שטות נכנסת אלא בזה שעומד על שפת התהום. מתי רוח שטות תיכנס בך? מתי? שאתה העמדת את עצמך על שפת התהום. זאת אומרת התרחקת מהמקום הבטוח והכנסת את עצמך במקום הסכנה ואז באה רוח השטות של יצר הרע ומכניס לך רעיונות נפלאים! וככה הוא גורר אותך לתהום. ואפילו דוד מלך ישראל, משיח ה', שנודע לו מראש שהוא עומד להתנסות בעריות, ה'  אמר לו מפורש אני אנסה אותך בעריות. השביע את יצרו בהיתר ונתעלמה ממנו הלכה "משביעו רעב ומרעיבו שבע", כמו שכתוב בסנהדרין ק"ז. במקום להתרחק מן היצר בתחום המותר, הוא התקרב אליו ונכשל.

והתקנות האלו שהתקינו לנו חכמים זכרונם לברכה להרחיק את האדם מן העבירה, אלה גופי תורה. אלה גופי תורה. כמו שכתוב בתורה: "קדושים תהיו". מצווה זו אומרת" קדש עצמך במותר לך". מה זה קדש? פרוש. קדושים תהיו, פרושים תהיו. תפרוש אפילו מן ההיתר. מותר לאכול בשר, מותר לשתות יין, אבל תפרוש כמה שיותר. כי אין הגבלה. התורה לא הגבילה כמה לאכול, אז את היכול אכול כמה שאת הרוצה לכאורה. וכל היום יהיה חגים. אבל התורה אומרת לא. לא, תפרוש מן המותר גם! למה? אפילו בתחום ההיתר תפרוש, כי אם תתקרב לתחום האיסור, תתקרב אליו, אפילו לא תיכנס עדיין, אל תדאג יצר הרע יבוא עם רוח שטות והוא ידחף אותך לאיסור. והכלל הזה הוא הראש והראשון במלחמה נגד היצר. ראש וראשון. "אל תביאנו לידי ניסיון". ואתה בעצמך אל תבוא לידי ניסיון. כי גם אם ה' ייתן לך ניסיון וייתן לך את הכח לעמוד בניסיון, לא ברור שאתה תבחר בכוח שהוא נתן לך להתמודד מול. אז אם את המביא על עצמך ולא נתנו לך כח גם לעמוד בזה ואתה בחרת את הניסיון, הכנסת לגבול של האיסור, אז תהיה בטוח שלא תעמוד בניסיון. כי אתה מתכוון כבר לעבירה. אם אתה כבר נכנס לכיוון הזה, ככה אמרו שמי שעוצם עיניו מראות ברע, שהולך ולא רוצה לראות את הנשים בשעת הכביסה, אם יש לו דרך אחרת הוא נקרא רשע! והוא מתכוון לעבירה אפילו שהוא עוצם את עיניו. וזה לימוד גדול ולומדים אותו מאצל יוסף הצדיק. ברגע שהיא תפסה אותו לעבירה , הוא עזב את בגדו בידה שלא יהיה לו התמודדות אפילו בשביל לעשות את ה"טראח", למשוך ככה בכח. זה לפי מי שאומר שהוא עשה את זה לא עשה את זה בשביל לא להשתהות. יש שאומרים שהוא לא רצה למשוך ממנה כי היא הכל אופן היא הגבירה, הוא מכבד את מעמדה. הוא לא רוצה, דרך ארץ, לא למשוך מתוך ידה. אבל לפי ההסבר המוסרי הזה שאנחנו לומדים, אז לא להשתהות אפילו רגע קרוב לעבירה! רגע אחד! לכן הוא נס וברח ויצא משם עם כל הסכנה שהיא תעליל והיא העלילה והוא ישב וזכות זה עשר שנים בבית הסוהר. אתם שומעים? עדיך עשר שנים בבית הסוהר מרגע אחד שיכול לבוא לאיסור חמור של עריות. והיה לו את כל ההצדקה להגיד שזה אונס. אבל לא, הוא היה צדיק באמת. והוא לא רצה להיות במקום הניסיון. אז מישהו שאל אז למה הוא שהה שם? למה הוא לא ברח לפני כן בכלל? אז ענינו: הוא היה עבד, ועבד שבורח הורגים אותו. והוא לא מחויב להיהרג על זה, בגלל שהוא עבד. אז כל זמן שהניסיון לא הגיע למצב של קרבה כזאת, כמו "ותתפסהו בבגדו ותאמר לו שכבה עימי", כל זמן שהדברים היו בגדר הבשמים, המלבושים, וכל מיני דברים, מנסה לפתות אותו כמו שאומרים מרחוק, אפילו בדיבור, אז כל זמן שהוא הרגיש שהוא מסוגל לעמוד בזה והוא באמת היה מסוגל, אז לא היה שום סיבה. אבל ברגע ש"ותתפסהו", די! זה כבר הגיע למצב כזה, הוא נס אפילו יקרה מה שיקרה. יהרו אותו, ייהרג ולא יעבור. אז מפה לומדים את היסוד הראש והראשון: לא להגיע למצב של ניסיון. להתרחק מכל דבר כיעור, מכל דבר מסוכן, להתרחק גם במקום של היתר עוד יותר רחוק. וככה אדם נשמר.

דיברתי פה בשבת על הנושא של מאכלות אסורות שתלמיד חכם שנחשב שלומד הרבה, הרבה תורה והכל, בכל אופן מישהו מהקהילה שלנו התארח אצלו והוא שמע שהוא לא אוכל, הוא אמר לו: מה כן? אתה מקפיד על כל זה וזה, וזה, אמר לו: כן, כן. אמר לו: כן, אבל אתה יודע אפשר לסמוך על ביטול ברוב וכל מיני... תלמיד חכם ישר מתחיל ב"אפשר לסמוך על...". אז איזה תלמיד חכם אתה? למה את הצריך לסמוך על ביטול ברוב? אין ביטול ברוב. אבל נגיד והיה, למה אתה צריך לסמוך אם אפשר לקנות שבלי לסמוך, לא להיכנס לצד של ספקות והיצרים מפוקפקים אם יש בכלל וכו', אז למה אתה קונה "מהדרין"? תקנה מהשוק, סתם תקנה. ואפשר לסמוך גם שהואכל של הערבים, שמכניסים לחנויות של יהודים, אז זה בטל גם כן וכו', וכו'. תעשה לך כל מיני לומד'ס ותאכל מה שאתה רוצה ויעלה לך יותר זול. 12 שקל, 16 שקל. אין שום בעיה. מוכרים היום בשר כבר קילו ב-20 שקל גם כן. נו, אז מה זה יכול להיות? מהודר? אנחנו עשינו שחיטה בסוף שבוע, מתוך 115 יצא לנו 2. ואלה ששחטו לקחו קצת יותר, יצא להם 10 אחוז. וזה שחיטה איטית, בין עשרים ל-שלושים ראשי בקר לשעה. בשעה שאחרים שוחטים מ-60 עד 130 בשעה. זאת אומרת... ואנשים סומכים. סומכים. ה' ירחם עליהם! ולפני יום הכיפורים אולי יש עוד שניים שלושה שישכילו לקבל עליהם את הקבלה הזאת, לא לאכול אפילו בכלל יותר בשר ועופות. עדיף. ואם כן, אז רק  כמו שאמרנו, כמו שאנחנו עושים. בכל הדקדוקים, בלי שום פשרות, בלי שום דבר! לא חייבים לאכול. יש? אוכלים, אין? לא אוכלים. וזה הקורבן הנחפץ אצל הקב"ה.וזה ריח הניחוח לפני ה'. שציוויתי ושומעים בקולי. נעשה להקב"ה נחת רוח. הוא אמר ואנחנו מקיימים. או הא! איזה נחת רוח! ראו בריות שלי, בעלי תאווה והכל, מתגברים חודשים ושנים ולא אוכלים! גם בחוץ לארץ! שמה המצב הרבה יותר גרוע. והיום יש מושג חדש שאנחנו עשינו אותו. שיש "חבור'ס". פעם היה חבור'ס באמת, כמה אנשים שידעו מה הבעיות בשחיטה אז עשו בשושו, בשקט חבור'ס, אף אחד לא למד מהם ולא רצה ללמוד מהם. אבל היום שאמרנו שאין שום אפשרות בתעשייתי וכולם הבינו והצדיקו, אז גם התעשייתי עשה חבור'ס!  אבל זה בדיוק אותו הדבר! הנה עושים בדרום חבור'ס, חבורה גדולה של אלה ששוחטים מאה ו-15 אלף עופות ביום, עשו חבורה. אז אנחנו מוכנים לבוא לתוך החבורה שלהם, כמובן נבוא עם החבורות שלנו, שקוראים להם חוברות שמצידנו זה על פי הדין ונבוא עם האנשים שלנו בנוסף למה שהם שמגחים, וברגע שהם שמעו שאנחנו מהדרים לבדוק כל סכין ביבש ואין אנחנו בודקים וכו', וכו', צרירות דם וכו', אז הם התחמקו. אין לנו מספיק עופות, אין לנו זה ואין לנו זה. מאחורי הקלעים  גילו לנו שהם לא מוכנים כי זה יעכב אותם בליין והם ירוויחו פחות! אז לא משתלם להם. אז איזה מין חבורא זאת? הרי חבורא זה אני בא עם הדרישות שלי והוא בא עם הדרישות שלו והוא בא עם הדרישות שלו וזה נקרא חבורא. אבל אם אתה אומר חבורה בלי דרישות, כמו שאני רוצה לשחוט לך, זה לא חבורא! זה תעשייתי עם כותרת חבורא. וזה נקרא "חרטה ברטה". ואנשים קונים כי הם אומרים "חבורה", "חבורה". זה מכהו החבורה. זה לא חבורא.

אז לכן, כל המסכנים שסומכים ומאמינים וחשובים שאם הם רואים את השוחט נראה טוב, עם פאות וזקן ונחמד ונראה ירא שמים והכל, עדיין המרחק גדול עד למומחיות ויירא שמים מרבים, ובעל הרגש גדול ובדיקת הסכין והמתינות ומקום הבדיקה, ועוד הרבה, הרבה הלכות רק סביב הסכין. ואת התנאים האלה לצערנו הרב, בקצב שרוצים להרוויח כסף האנשים, אי אפשר לעמוד בזה. אי אפשר לעמוד בזה! בכל אופן מי ששומע ירוויח , מי שלא שומע יפסיד וכל אחד והחשבון שלו ביום הכיפורים.

חתימה טובה!