מי מרוויח למי? | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 12.01.2017, שעה: 11:18
הרב יעקב גלינסקי, זכרנו לחיי העולם הבא, אומר: הגעתי לארה"ב להתרים למוסדות התורה, להיכן אפנה. מי ומי בנותנים? יש יהודים טובים שנחלצים לעוזר ולסייע. מכירים את כולם, את אורחם וסיגם, מסיעים אותך ואף מדריכים ומזהירים.
פלוני חסיד נלהב, תקנה אותו בוורט על רבו. תגיד איזה דבר תורה על הרב שלו, קנית אותו! יתן לך כסף. פלוני תלמיד של המשגיח, ראוי לצטט משהו מתוך ספרו. זה אוהב אמירה על פרשת השבוע. זה נדיב. אם תעשה לו חקירה, ככה על הדף היומי, פששש! באמת העצות של ה"דרייבר" היו שוות זהב! פשוטו כמשמעו. "דרייבר" זה הנהג שלוקח שמה בחו"ל, הוא מקבל כסף ומביא אותך לכתובות, ואתה נכנס, הוא אומר לך מראש למי אתה נכנס, מה אתה צריך לעשות, איך אתה תצליח להוציא ממנו, והוא כבר אומר לך מראש כמה הוא יתן.
שאלתי אותו, את גביר פלוני: "אולי כדאי לפנות אליו?". קיבל שמות, הרב יעקב, אמר לי לשון הרע לתועלת: "אינו נותן פרוטה להחזקת התורה. בקיא הוא בפרקי אבות, והוא יצטט באוזנך את המשנה: 'כל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון'". יעני, לך תעבוד. "ויגיד לך גם את המשנה: 'יפה תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון', יגיד לך עוד משנה: 'כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה'. אמרתי לו: "בוא, בוא ננסה. אבל בתנאי אחד: שאתה בא איתי ולא נשאר ברכב". תמה על התנאי. מה יש לו לעשות שם? לראות את הביזיון שלי? איך משיבים את פניי ריקם והוא לא נותן לי כלום? אבל הסכים.
עלינו. קיבל פנינו בכבוד, שמע, התעניין, אבל הבהיר: "זה עקרון אצלי! מי שטרח יאכל, מי שלא טרח מה יאכל?" הוא לא מפרנס אוכלי לחם חסד. "הלל הזקן, היה חוטב עצים, רבי יוחנן היה סנדלר, רבי יצחק היה נפח, רש"י סחר ביינות, הרמב"ם והרמב"ן היו רופאים, חפץ חיים עזר לאשתו בחנות, ולרבי מנחם זמבה הייתה חנות לפרזול. הרש"ש היה בנקאי, רבי אפרים זלמן מרגליות היה סוחר, וגם החיי האדם עסק במסחר. ליעבץ היה בית דפוס, אתה יודע?".
היכן שיעורי בית העשיר הזה. בשביל לא לשלם. "לא תבע האוזן לשמוע". אבל הוא לא ידע שאני התכוננתי לכך. אמרתי לו: "אני שמח לשמוע שאתה איש עקרונות. למי שמגיע, מגיע. למי שלא, לא! אז אולי תשפוט ביני לבין הדרייבר שיושב פה". הביט בסקרנות, גם הדרייבר עצמו מופתע. לא ידע שיש בינינו סכסוך. אמרתי: "אני אוסף כסף להחזקת כסף, ואנשים תורמים בידיעה שכספם קודם למטרה הנעלה. הדרייבר, גם הוא מוקיר תורה, הוא מסיע אותי בהתנדבות. אבל ביקש שאחזיר לו לפחות את הוצאות הדלק. מילא אינו מרוויח, תורם מזמנו, אבל להפסיד אינו חייב. ואני אומר לו: 'מהיכן יש לי כסף? רק מהתמיכות של התורמים. אבל הם תורמים לתורה! לא לדלק של מכונית'. ואתה? איש עקרונות, נכון שאני צודק? לא, אל תענה מיד. שהוא לא יחשוב שפסקת לחובתו בלי מחשבה. תעיין בדבר, ותפסוק". ככה הוא מבקש מהגביר.
שניים הביטו בי בפליאה. הדרייבר לא ביקש הוצאות הדלק, והמארח שפסק פסקות, ודאי שהוא צודק! התורמות שניתנו לך ניתנו בזכותו! צדיק הוא! שהוא לא תובע אחוזים ואינו מבקש שכר. הדלק ודאי מגיע לו. זה הצדק?" שאלתי. "זה הצדק וזה היושר", ענה בנחרצות. "אם לא יהיה לו דלק, איך יוכל להמשיך להסיע אותך? אז מאיפה היה לך תרומות?". גם אני חשבתי ככה, הפתעתי אותו.
"אפשר לקבל מסכת ברכות?". מצחו התחיל להתקדר, התחיל לחשוד. פתחתי בסוף פרק שני, הקראתי לו: "שמעו אליי אברי לב הרחוקים מצדקה. רש"י אומר: שמעו אליי אברי לב לטובה. אשר אמצתם ליבכם ודבקתם בי. אבל הרחוקים מצדקה, שכל העולם כולו ניזון בזכותם. והם אפילו בזכות עצמם אינם ניזונים.
מה זאת אומרת? "שמעו אליי אברי לב", מי זה אברי לב? אלה שהלב שלהם אביר לטובה והם אימצו את הלב ודבקו בה', אבל הם רחוקים מצדקה, כל העולם ניזון מהם בצדקה, והם אינם ניזונים מהצדקה הזאת. כל העולם ניזון בזכותם והם אפילו בזכות עצמם אינם ניזונים. שכל יום יוצאת בת קול מהר חורב ואומרת: "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינה בני, וחנינה בני די לו בכף חרובים בערב שבת עד ערב שבת". זאת אומרת, כל העולם ניזון בזכותו, והוא לא ניזון בעצמו ממה שהוא זן את העולם כולו! הוא אוכל כף חרובים מערב שבת לערב שבת.
וסיפרו בגמרא, בחולין פ"ה: שתולעה נפלה בפשתנו של רבי יחיה, ואכלה בו. שאל בעצת רבנו הקדוש. אמר לו: שרה את הפשתן במים. ושחוט לתוכם עוף. התולעת אינה סובלת דם העוף והיא תברח. ושאלו: כיצד ייתכן שעלתה תולעת בפשתנו של רבי יחיה? והלא שנינו שמשעה שעלו רבי יחיה ובניו מבבל, פסקו הרעמים והברקים, שמפחדים את הבריות, פסקו הסערות ורעידות האדמה, היין לא החמיץ והפשתן לא לקה.וענו: זכותם הגנה על כל העולם ולא עליהם בעצמם. אז לכן זה שנפלה תולעת בפשתנו, היה להם את הכח להגן על כל העולם, אבל לא על עצמם. בבחינת "אין אסור מתיר את עצמו מבית האסורים".
אמרתי לו, לגביר, לאור מה שלמדנו עכשיו: "אמת שאתה עמל ואתה מרוויח, אבל לומדי התורה הם הדרייבר. הם הנהג. בזכותם אתה מרוויח. והם לא תובעים ממך אחוזים. וגם לא שכר. אבל תן להם דלק כדי להמשיך לסייע לך ולכל העולם! בזכות מה אתה מתפרנס? בזכות הצדיקים, לומדי התורה ומקימי עולם. אז תן את הדלק לפחות. כך פסקת אתה. ודאי שלי שהוא יסיע אותך, איך תגיע לאסוף תרומות אמרת לי, נו. ואם אני לא אהיה לי דלק, איך אני אסיע אותך בשביל שאתה תוכל לעבוד ולהרוויח, ויהיה לך הרבה כסף?".
הודה: "נצחתני". ותרם בעין יפה. אבל אמר לי: "אני לא מבין! אם כל העולם ניזון בזכותם, מדוע נגזר עליהם להסתפק בכף חרובים?" זו שאלה טובה! וזה תשובה כתובה מפורשת בפרשת השבוע ואביר לך בסיפור:
בוינה, בירת הממלכה האוסטרו הונגרית, התגורר הגביר האדיר שמעון רוטשילד. אביו, שלמה מאיר, מימן להקמת מסילת הברזל מוינה. צפונה לוורשה ומערבה לגרמניה. תדירות הנסיעה פעמיים בשבוע. מי נסע מארץ לארץ באותם ימים. גם מחיר הנסיעה לא היה זול. יום אחד הגיע מברק שרשרת בתי עסק בפולין עומדת בפני פשיטת רגל. ואפשר לקנות את הסחורה בחצי מחיר ואפילו בפחות. אבל בתנאי אחד: התשלום במזומנים. רוטשילד החליט לנסוע לנצל את ההזדמנות. אבל לסוד שלו היה שותף- פקיד המברקה. בדואר. בעד חופן שטרות הלשין ושיתף כנופיית שוד בוינה, מסר להם את תוקף המבקר שהוא נתבקש לשלוח כתשובה לאלה שרוצים למכור את הנכסים, ואמר להם הוא מגיע ברכבת של יום רביעי. עשרה אנשים מהכנופיה קנו כרטיסים למחלקה הראשונה ברכבת, לקרון של ה- V.I.P, קרון הפאר. שמונה יעוררו מהומה, שניים ישדדו את העשיר וירדו בתחנה הראשונה ושם תמתין להם כרכרת מילוט. ליתר בטחון עלו שלושה למחלקה שנייה, המחלקה העממית, בה לא היו מושבים מרופדים בקטיפה. ועוד שלושה למחלקה שלישית, שבה נסעו העניים והצטופפו עם צרורותיהם בספסלים נוקשים. כולם סקרו את הנוסעים והתאכזבו. רוטשילד לא היה בינהם. שינה תוכניתו או היטל בהם. הרכבת הגיעה לתחנתה הראשונה, הם השקיפו בעד החלונות, סקרו את הרציף, אולי הוא הגיע לכאן בכרכרה, וכאן הוא יעלה לרכבת. אך לא. נוסעים ירדו, נוסעים עלו. הוא לא נמנה עליהם. הרכבת חצתה את צ'כיה והגיעה לקרקוב. חברי הכנופיה ירדו מאוכזבי ושבועל עקבותיהם. הרכבת המשיכה לוורשה, העשירים ירדו מהחלקה הראשונה, סוחרים מהשנייה, ועניים מהשלישית. הקרונות האחוריים הסיעו בהמות. סוסים, פרות וחזירים. כמה דלפונים קמו וניערו את הקש שדבק בהם. אבל הריח? איזה צחנה! אחד מהם ירד מקרון הבהמות עם מזוודה בידו כשהוא מהווה פניו בסלידה, הסיר את הסגין הארוך שלבש והנה חליפה מהודרת התגלתה מתחתיה. עצר כרכרה ונקב בשמו של מלון פאר. שם הוא יתרחץ וישלוף מהמזוודה בגדים נקיים.
אך אוי ואווי! הוא לא הביא בחשבון שהכרכרה שחיכתה כבמקרה הייתה של הכנופיה. בפינת הרחוב עלו עליה השניים, תפסו במזוודה ואילצוהו לרדת בלעדיה. המרכבה המשיכה בלעדיו. הוא התעשת מיד, עצר מרכבה אחרת, נסע למלון, עלה לחדרו, מצא שם את מנהל חשבונותיו שנסע עימו בקרון הבהמות וכבר הגיע למלון עם מזוודת בגדים בידו האחת ומזוודת המזומנים בשנייה. רוטשילד! "לו היית רוטשילד".
ומה למדתי מזה? שעולמנו מלא בשודדים, פיתויים, מדוכים, להדיח את האדם מעבודת ה'. ואנחנו עוברים את העולם הזה, אדם נוסע לבית עולמו, אנחנו בדרך לבית קברות,אתה יודעים, מרגע שנולדנו בדרך לבית קברות, באמצע הולכים חתונה, בית כנסת, תפילות, אבל כל הזמן בדרך לבית קברות. אדם נוסע אל בית עולמו.
והפיתויים קורצים והנוכלים עורבים. בן תורה מבקש להשקיע עצמו בעולמה של תורה. לצבור, לאגור עוד ועוד נכסים רוחניים, אוצרות פז, בקהילות פז היקרים האלפי זהב וכסף. אבל מה יעשה? מה יעשה שלא ילכד בכף ולא יאבד הכל, בהתמכרות להנאות קלות ונפסדות? מה יעשה עולם מלא פיתויים. הוא נוסע במחלקה האחרונה והמרוחקת, המובדלת והמופרשת, בין האביונים בקבצנים, בקרון הבהמות, וכך יגיע עם ה אוצרות שלו בשלום. ויעשה את עסקת חייו וימשש את חסרו. אלה דברי המשנה.
כך היא דרכה של תורה: "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה. אם אתה עושה כן, אשרייך וטוב לך! אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא! טוב לך לעולם הבא, כולם מבינים, אבל אשריך בעולם הזה בתנאים כאלה, כיצד? אבל שנתבונן בדבר, איך חש רוטשילד, העשיר המופלג, שישב על הקש בין הסוסים, הפרות והחזירים. והשתקשק עם שקשוקי הרכבת? ביודעו שהוא מוליך את השודדים שולל, מצליח לעבוד על השודדים עם התוכניות ופניו לעסקת חייו. איך הוא הרגיש! צוחק על כל העולם! אז קצת נמצאים בין הפרות, הסוסים והחמורים והחזירים, אז מה?! אבל אני הולך לעשות את העסקה של החיים שלי. המזוודה אצל העוזר כבר. הוא במלון. ואני קונה חצי העיר אני קונה!
כמו שסיפר החפץ חיים זצ"ל: מעשה בסוחר באבני חן בפטרבורג, נסע ליריד אבני החן בדנציג וכספו עמו. לקנות אבנים טובות במחירי מציאה ולהתעשר. ברוך ה' מצא את אשר חיפש. רכש בכל כספו אבנים טובות במחיר נפלא! והשאיר ברשותו 300 רובלים בלבד לחזור. דמי נסיעה לביתו ושהייה באכסניות. בתנאים מרווחים כיאה למעמדו. עמד לצאת לדרך, זכה לביקור. סוחר מבוהל ומבועט, סגר בחשש את הדלת אחריו. "מתחרה פרש לך רשת לרגליך. רקם עלילה ועומדים לעצור אותך ולאסור אותך, להחרים לך כל הרכוש ולהעמיד אותך למשפט. עלייך לברוח מיד!". אז הוא מציע לסוחר שיקנה את כל היהלומים בעשרת אלפים רובלים במזומן, מחר מציאה. אומר לו: "אין לי ברשותי. משתתף בצערך". הוא רועד כמו עלה נידף. "חמשת אלפים". "אין לי". פתח את הקופסה שעמו והחדר התמלא אור מזהרורי היהלומים. שווים כפל כפליים מהרבבה המבוקשת. "עשה עמדי חסד" מתחנן, "אני חייב להימלט! לברוח, לנוס! אלף והאוצר שלך". "מצטער, כל הוני במזומנים 300 רובלים בלבד. רק להוצאות הדרך". "טוב! תן וקח". דחק בו הסוחר הנרדף. נתן והלה נמלט. נטל הסוחר את צרורו והלך רגלי. הרי אין לו כסף לנסיעות ואין לו כסף לאכסניות מפוארות. אבל יש לו מזוודה מלאה יהודים בשווי של רבבות. שהוא קנה אותם ב-300 רובל בלבד.
יש לך מושג מה המרחק לדנציג לפטרבורג? הלך. הלך ורקד. אבל הרגליים כבדו והמעיים המו. אין אוכל. ניש כסף, ניש גלט. הסתפח לחבורה של קבצנים, פשט עימהם יד, אכל שיריים, לן בצידי דרכים, אבל ידע כל הדרך שהוא עשיר מופלג. והעושר יתגלה מתי שיגיע למחוז חפצו. בכל עת שדאבה רוחו וקצרה נפשו, חמק לקרן זווית בייאושו, פתח אותה והציץ בקופסה ואורו עיניו. כל רגע שהיה מתייאש עסקה טובה מצוינת, אבל התנאים! עד שהוא יגיע הביתה... הביזיונות, לישון עם עניים, בצידי דרכים, לא לאכול, לאכול שיריים של קבצנים, שכולם נוגעים בידיים מלוכלכות, שחורות. אז כל פעם שהיה נכנס לייאוש, פותח את המזוודה, מסתכל על היהלומים ואורו עיניו. "עוד מעט אני אגיע". וכל היהלומים האלה מקבל עליהם אוצר.
אז כמה יהיה "אשריך בעולם הזה", כאן, מלבד ה"טוב לך לעולם הבא". זה מה שנאמר בפרשה: זבולון היה סוחר ותומך התורה. "לחוף ימים ישכן... וירכתו על צידון". עסוק במסחר ושמח בו. ואילו יששכר לומד תורה. "חמור גרם", סובל את עולה של התורה כחמור חזק שמטעינים אותו משא כבד, "רובץ בין המשפתים", כמו חמור שמהלך ביום ובלילה ואין לו לינה באורבה. אלא רובץ בדרך בין תחומי עיירות שהוא מוליך לשם סחורה, זאת אומרת בין מסכתה למסכתה אין לו מנוחה. ישר הדרן עלך, ומתחיל את המסכתה החדשה. חמור גרם.
למה? הוא לא שואף לנוח, הוא לא רוצה לחיות חיים טובים? בטח! "וירא מנוחה טוב ואת הארץ כי נעמה". ומה? "ויט שכמו לסבול", את עול התורה, "ויהי לכל אחיו בני ישראל למס עובד". פוסק להם הוראות של התורה.
מה כתוב כאן כל מה שאמרנו? יודע הוא להעריך את כל מנעמי העולם, ואדרבא, הלא כל העולם ניזון בזכותו. התלמיד חכם. אבל הוא יודע שאין ערוך לכל מנעמי העולם מול הנאתו, עושרו ואושרו מן התורה. הרי זה האוצר האמיתי שיוצאים מפה.
לכן, בעולם הזה עוברים בתנאים לא תנאים. אבל אוספים את היהלומים האלה, היקרים, בהזדמנות. שמושלכים ואף אחד לא אוסף. מושלכים ואף אחד לא אוסף. תראו כמה ספרים יש פה, בכל ספר, אני אומר ככה בדרך ציורית, זרוקים מילים, מילים, מילים, מודבקים מילים, שחור על גבי מילים. מלא, מלא מילים! מלא! וכל מילה תרי"ג מצוות. יהלומים! יהלומים! מי אוסף? מי שחכם אוסף. עוד דקה, ועוד דקה, ועוד דקה, ועוד לימוד, ועוד לימוד, ועוד, ועוד, ועוד... אוסף, אוסף, אוסף.. והוא עייף, ולא אוכל כל כך טוב ולא ישן כל כך טוב, אוסף, אוסף, אוסף, אוסף... אבל יום אחד הוא יצא עם המזוודה, ואז יבואו לקראתו כל המלאכים וכל הצדיקים ויכול להיות שגם אברהם, יצחק ויעקב. יש צדיקים שיוצאים לקראת גם האבות הקדושים והקב"ה בא לקראתם. ומכריזים בשמים פלוני בן פלוני מגיע היום. ואיזה הילולא יש למעלה! יש תיאור על זה בספרים. אז זאת אומרת, אשריו של מי שחכם ויודע, יודע, "ויט את שכמו לסבול" אבל הוא "יהי למס עובד".
החפץ חיים, זצ"ל, התגורר בבקתה דלה. הרצפה הייתה עפר. כמו בתימן. הרהיטים היו דלים. יום אחד התאוננה הרבנית. "ראה נא, אצל השכן עורכים שיפוצים, מרצפים בפרקטים, מסיידים, מחליפים רהיטים". ענה לה: "הקב"ה חנן אותך בבעל בן תורה, בילדים מוצלחים שהוגים בתורה, בבית של תורה ואורה. ואותם שכנים לא חנן אותם בידיעת התורה ולא בלימודה, ולא בבנים שמסבים נחת יהודית. אז לפחות שיחליפו רהוט, יסיידו וירפדו. שיהיה גם להם ולו משהו מאשריך בעולם הזה". גם להם מגיע משהו מאשריך בעולם הזה. אצלם זה בסיד, בצבע, בריהוט. אצלנו זה ביהדות, בתורה, במצוות.
סיפרתי פעם שהייתי 7 שנים, ברוך ה' זכיתי להיות עני מרוד. והיה לנו ארון במטבח של פעם, שלא היה נסגר. אז היינו עושים ממר מכופף, וזה היה תפס, זה פותח את הדלת, סוגר ומסובב את המסמר והוא תופס את הדלת. מבחוץ כמובן. ואשתי פעם אחת אמרה לי שהשכנים עשו מטבח כפרי. אז היה מטבח כפרי. והיא ביקשה ממני אולי אנחנו נחליף למטבח כפרי. אמרתי לה: "שאני אחליף? שהם יחליפו לשלנו".
אתם צוחקים? היום כל הצפונבונים מחפשים ארונות כמו שלי. משלמים הון עתק! עושים ארונות קלופים מצבע. קלופים! משומשים, מתולעים. אתם לא מבינים! אני הייתי בשיא של הקדמה.
רבנו הקדוש, ב"ה התשובה שלך ממש ריגשה אותי, מול סיפור כל כך קשה... תשובתך כל כך עושה נחת בשמים, יה"ר שבזכותך תבוא הגאולה, זה מדהים! חזקיהו המלך נבחר להיות משיח אך מכיון שלא אמר "תודה!" נלקח ממנו התפקיד... ואתה אומר לעם ישראל: "שבו תשארו ללמוד - "השם יִלָּחֵם לָכֶם" (שמות יד, יד) ואחרי הנס שיעשה השי"ת - שירת ההודיה שלך תהיה כל כך חזקה שבוודאי יבוא משיח... הרב תמיד מלמד אותנו רק לומר "תודה!" גם על הרעה... תמיד דמותך מול עיני כשיש קושי, כמה אתה מחזק אותנו... תודה לך על החיזוקים שלך (״בעלה של אחותי רצח אותה, איפה היה אבא שבשמיים?!״ אור יהודה 19.01.2011).
בוקר טוב כבוד הרב, ב"ה שמעתי את ההרצאה בקרית אתא. וואו איזה הרצאה, תודה רבה נהנתי מכל רגע וכמובן שלמדתי ממנה הרבה (קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
אנחנו מטופלים בבית חולים פסיכיאטרי בצו של בית משפט. וב"ה השמעתי לחבר שלי את הדיסק של 'הכשרות באספקלריה עכשווית' (shofar.tv/lectures/923) השתכנע והפסיק לאכול בשר, אבל אמרתיו שישמור בסוד, כי כל שינוי שאדם עושה במקום, זה ירידה במצב הנפשי שלו על פי הפסיכיאטרים... אחרי חצי שנה לערך התגלה שלא אוכל ואמרו לו "שאם לא יחזור לאכול בשר יעבירו אותו למחלקה סגורה!" ששם יש הרבה אלימות והוא פחד. התקשרנו ל: 'שופר' סיפרנו זאת והרב אמר לשיר פסוק תהילים ק, ב, הדלקתי את הרמקול שמתי את השיר של הרב והתחלנו לרקוד ועכשיו הוא לא אוכל בשר ואין עוד לחץ מהם על זה, לא מזכירים לו כולם על זה (סגולת השמחה "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" תהלים ק, ב Shofar.tv/articles/15096).
שלום לכבוד הרב שליט"א, ב"ה זכינו לראות עין בעין 'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו' (מכות י, ב) היינו צריכים להגיע להרצאה האחרונה שהתקיימה ברמלה ונתקענו בלי רכב והצטערנו על זה... הגיעה חופשת בין הזמנים וסגרנו נופש בקרית אתא... ולא להאמין הפלא ופלא הרב שליט"א הגיע לתת הרצאה באולם רחוב מתחת למקום שנפשנו - ישתבח שמו לעד! הגענו בשמחה גדולה לגלות שהאולם מלא מלא באנשים ונשים ומלא בנערים ונערות. ישבנו עם הנוער מאחורה ברוך ה' הנוער נשאר עד סוף ההרצאה והקשיב. ברוך ה' שהנוער מתעורר לצדיק האמת החי. תודה על הרצאה מרתקת. יה"ר שהשי"ת יברך את הרב (קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
בוקר אור ומבורך לרב היקר והאהוב! יישר כח עצום ותודה רבה על עוד דרשה מרגשת ומיוחדת כמוך. ב"ה האופן הנדיר שהרב היקר והאהוב מנגיש את הידע והחשיבות העצומה בביצוע פשוט ובהתמדה זו הבשורה, הצגת ההקלטה לציבור בעניין הבחור שעבר תאונה קשה מאד ומשתקם בשל אימוץ ההמלצות ריגש מאוד, גם לאחר סקירה של מאות מקרים של ניסים ונפלאות בהעמקה, זה מדהים, מרתק ונדיר. יה"ר שהקדוש ברוך הוא ישמור אותך מכל משמר וימשיך לתת לך כח ועוז להשפיע בענק בעולם התשובה ולהרבות באהבה ובשמחה כבוד שמים בבריאות איתנה בכול האיברים והגידים בשמחה ונחת בכל התחומים והענינים. אמן ואמן!!! (קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
כבוד הרב, תודה על ההרצאה בקרית אתא המעלפת, המרגשת, המצמררת, וה-מחדשת בה”א הידיעה! פעם כבוד הרב אמר למישהו: “ב״ה יש קומץ אנשים שמצטופפים לשמוע את האמת” והערב זכינו לראות זאת כולם צפופים כמו סרדינים, והלב התמלא שמחה לראות אולם מפוצץ עד אפס מקום. בלי עין הרע "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" (בראשית מט, כב) אמן, כן ירבו כך כל ההרצאות! הגענו ב-20:50, אנשים עמדו, וגלשו אל מחוץ למפתן הדלת. גם לנו כבר לא היה כיסא, והבנו שנעמוד כל ההרצאה. ואז השי"ת שלח את י.ב. הי”ו עם רעיון מבריק – אילתר עבורנו ספסל מאחד החפצים במקום. איזו אכפתיות וטרחה בשבילנו! תודה רבה לו. ובזכותו זכינו לשבת בשורה הראשונה, הכי קרוב שאפשר – לשמוע כל מילה ולזכות לחזות בפני הרב. לקדש את העיניים! 74 ק”מ לכל כיוון 🚦🚦 – וכל ק״מ שווה עולם ומלואו. אחרי שכבוד הרב חידש לנו על גודל שכר הפסיעות והנסיעות לדבר מצווה, כל הדרך קיבלה משמעות אחרת. פתאום מבינים שכל מאמץ קטן בדרך לשיעור נרשם בשמים. ואפילו כששמענו מהרב שגם על קושי והטרחה למען מצווה יש שכר –תודה להשי"ת שזיכה אותנו לשבת על ספסל מאולתר😃 כל אחד מהסיפורים זה פנינה בפני עצמה. הסיפור על האדם שזכה לאריכות ימים בזכות עניית “אמן” – צמרמורת ואם כל הנסיעה היתה רק כדי לשמוע את החידוש של כבוד הרב על הפסוק “לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה’” (בראשית מט, יח) כבר היה שווה להגיע. איזה חידוש נפלא ואיזו עצה יקרה להתחזק בביטחון ובישועה! הדברים מאירים לנו את הפסוק באור חדש, אור שאפשר למצוא רק אצל כבוד הרב, שלא מפסיק לחדש, להפתיע ולרגש. ישר כוח עצום! אשרינו שזכינו ברב שמאיר את פסוקי התורה בעומק כזה, מגלה בהם אוצרות שלא תמיד שמים לב אליהם, ומעניק לכל מילה חיים ומשמעות חדשה. בכל שיעור זוכים לצאת עם עוד חיזוק, עוד הערכה למצוות, ותמיד מזכיר לנו שלא נהיה חלילה "מְלֻמָּדָה" (ישעיה כט, יג) אלא שנדע להעריך את כל היהלומים שהקב”ה נתן לנו – כל “אמן”, כל פסיעה, כל מצווה, כל רגע של תורה (גם 5 דקות מצילות!) וואו❗️ וכבוד הרב הוא בעצמו יהלום 💎💎יקר שאין לו מחיר. שליח נאמן של הקב”ה שמאיר את הדרך לאלפי יהודים, מלמדנו לגלות את היהלומים שבתורה ובמצוות, ומזכיר לנו בכל פעם מחדש כמה עושר רוחני הקב”ה העניק לנו. כמה השי"ת שמח בך! יה"ר שנזכה להדבק בו כמוך! תודה לרב על כל ההשקעה, המסירות והאהבה לעם ישראל. תודה שאתה מחדיר בנו אמונה, מחזק אותנו, ותמיד דואג שנגיע הכי רחוק שאפשר בעבודת השי"ת. 🩸איך בכלל אפשר אי פעם להודות ולהחזיר טובה לכבוד הרב כפי שמגיע לו⁉️❗️❗️❗️ יהי רצון שהקב”ה יעניק לכבוד הרב בריאות איתנה, אריכות ימים ושנים, שפע כוחות, סייעתא דשמיא בכל מכל כל, וימשיך לזכות את עם ישראל בעוד שנים רבות של תורה, אמונה, חיזוק וקידוש שם שמים (אמן) אשרינו מה טוב חלקנו שזכינו ברב כזה. 🙏תודה אבא שבשמים!! (קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
כבוד הרב היקר. ב"ה הייתה הרצאה מיוחדת במינה. ישבתי על הכסא בלי לזוז. כמו כן האולם היה מפוצץ באנשים וזה עשה לי נחת. איזה כיף שהגעת לכאן. ברוך תהיה ויישר כח גדול (אמן, קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
לכבוד הרב היקר, רצינו להודות מעומק הלב על הדרשה המיוחדת והמחזקת. ב"ה זכינו לעמוד ולהקשיב לדברי התורה של הרב, ולהרגיש את האור, החיזוק והאמונה שעוברים בכל מילה. הייתה לנו גם התרגשות גדולה לראות את ההשגחה הפרטית — ממש כרבע שעה לפני הדרשה קיבלנו לביתנו את תמונת הרב, כהכרת הטוב על החסד שזכינו לעשות - מאנשים שלא קשורים לקפ"ז - הרגשנו בזה זכות גדולה וסימן משמים. יהי רצון שנזכה תמיד ללכת בדרך התורה, להרבות בחסדים ובמעשים טובים, ושזכות הרב תמשיך להאיר ולחזק רבים. תודה רבה לרב על הזמן, ההשקעה והלב הגדול. מאחלים לרב נסיעה טובה ובטוחה, שילווה הרב בשמירה והצלחה, ויחזור לשלום (אמן, קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
אין מילים, ב"ה הרצאה נדירה!!! נסיעה טובה ובטוחה🙏 (אמן, קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
שבוע טוב ומבורך, כבוד מורי ורבי אלופי ומיודעי בהקשר לתולעים, ב"ה ראיתי בספר 'אוצר פלאות התורה' פרשת עקב עמוד שעב' על הפסוק: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבְעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךְ עַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: (דברים ח, י) הנזהר שלא לאכול בלי ברכה אין תולעים שולטים בו, דבר פלא כתב ב'שפתי כהן' (קכה) על התורה (כאן): "שמעתי שכל המברך על כל מה שאוכל, ואינו מכניס לגופו שום דבר בלא ברכה ראשונה ואחרונה, כשמת אין התולעים שולטים בגופו, לפי שהתולעים הם מהקללה, שנאמר (דברים כח, לט) "כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתּלָעַת" והברכה היא היפך הקללה, שנאמר (יחזקאל מד, ל) "לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" הוא הקבר, ברכה גימטריא כרז, שמכריזין שלא יגע בו שום נזק. עוד, ברכה גימטריא זכר, לפי שמזכיר שמו ומברך על כל דבר ודבר שהיה אוכל, ולא נהנה שום דבר בלא ברכה, לזה מצילין אותו מדין התולעים. ועוד, לפי שבשר גופו נתגדל ונתרבה על ידי ברכה, אין הקללה שולטת במקום ברכה. וכן מצינו רמז לזה "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת" סופי תיבות ארבע תוי"ן, גימטריא ברכת נהנים להציל מדין תולעים עם הכולל" (קכו) עד כאן המספר פלאות התורה! (לכתבה בדיקת חרקים ותולעים במאכלים shofar.tv/articles/12056).