מרכבת הסטרא אחרא | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אל תפנו אל האלילים נצטווינו אל תפנו אל האלילים לעובדם

אלילים

לשון אל

כלו הוא חשוב, כלו, כלו, מה החשיבות שלו? כלו,

על אלילים.

אומר הרב יעקב גלינסקי,

זיכרונו לחיי העולם הבא, בראש ובראשונה יש כאן לקח חשוב עבורנו.

אבל הוא מקדים שאלה.

נניח שלעבודה זרה היה כוח,

נניח

שהייתה בה ממשות,

ודאי שזה מופקע, אבל נניח.

האם אז כן מותר לו העובדה?

חלילה, ודאי שלא.

אם כן, לשם מה הודיענו הבורא יתברך שאין להם כוח?

וכלו הם חשובים.

אלילים על

כלו הם חשובים.

למה צריך? ואם יש להם כוח, נגיד.

אז מה, מותר לעבוד עבודה זרה?

ודאי שלא.

אז מה התועלת שאומר לנו שהם כלא,

שהם אלילים,

שהם על, בטלים ומבוטלים?

של מה?

והלא הנביא מוכיח את ישראל בדבר השם.

ירמיה הנביא אומר,

לכן עוד אריב איתכם,

עברו איי חיתיים וראו,

וראו, עברו איי חיתיים וראו,

וכדר שילחו והתבוננו מאוד,

וראו.

הן הייתה כזאת?

ההמיר גוי אלוהים והמא לא אלוהים?

ועמי המיר כבודו בלא יועיל.

שום עם אינו ממיר עבודתו.

ומה עוד? עבודת מלכו של עולם.

אז הנביא ירמיה יש לו טענה.

אני אריב איתכם, אומר הקדוש ברוך הוא.

תלכו לאיים

של כיתיים,

ותראו, תביטו שם מה קורה.

תלכו לקדר,

שילחו ותתבוננו.

תגידו לי אם היה כזה דבר,

שגוי המיר את האלוהים שלו למרות שהם לא אלוהים.

עבודה זרה,

בטלה ומבוטלת, אין בה כלום, אין בה ממשות,

עובדים אותה,

אבל תראו לי שהם המירו את זה במשהו אחר. תראו לי.

איפה יש דבר כזה?

אז איך עמי ממיר את כבודו בלא יועיל?

למה אתה הולך?

למשהו שאין בו ממשות?

אתם הולכים לעבוד עבודה זרה? יש לכם אלוקים חיים?

אלוהי כל הארץ?

אלוהי האלוהים?

כל הכוחות כולם?

אתם הולכים בלא יועיל? מה התועלת? למה עזבתם?

למה אתם הולכים לעבודה זרה?

שום עם לא ממיר עבודתו.

ומה עוד עבודת מלכו של עולם?

אלא שיש כאן גילוי הכלל.

יש לנו לנקוט בשתי דרכים כשאנחנו באים לכלל ניסיון.

כדי לעמוד בניסיון,

צריך לעמוד בו.

וכדי לעמוד בו,

אז יש שתי דרכים.

דבר ראשון, עלינו להקטין את הדבר.

כדי לעכל את הניסיון.

להקטין את הדבר.

מה אתה הולך להחליף?

אתה הולך להחליף אלוהים חיים

בעץ ואבן, פסל מת,

שאתה עשית אותו? מה אתה, מה?

בוא תסביר מה אתה, לאן אתה הולך? מה אתה תרוויח?

לאן אתה פונה?

למה?

אז קודם כל צריך להקטין את הדבר כדי להקל על הניסיון.

כלשון קודשו של רבנו ישראל מסלנט, זכר צדיק ברכה,

וכך כתב הסבא מקלם, זכר צדיק ברכה.

ולאור הדברים,

לפיכך,

כשהורה הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו לשוב לארץ ישראל,

הקדים יעקב וסיפר לנשותיו

כי פני אביהן

אינן כתמול שלשום.

והטל בו

עשרת מונים, מאה פעם שיקר אותו.

והחליף את משכורתו עשרת מונים.

וזה תמוה.

ואם לבן היה מאיר פנים

והיה נוהג איתו כשורה,

היה מקום חלילה לא לקיים את דבר השם?

הרי הקדוש ברוך הוא מורה ליעקב לשוב לארץ ישראל.

אז בשביל מה אתה אומר לנשים שלך

את כל הסיפור עם אבא שלהם, אבי חן את תלבי, והחליף משכורתיה עשרת מונים וכל הדברים? בשביל מה?

תגיד, השם אמר,

נוסעים לארץ ישראל.

בשביל מה אתה צריך?

אלא אמרנו, בשביל לעמוד בניסיון צריך להקטין.

איזה ניסיון?

האימהות הקדושות גם כן, כשיש ניסיון, צריך לעזור להן להקטין.

לעזוב את בית אבא זה לא פשוט.

אפילו אבא כזה,

אבל אבא,

ואפילו שהוא לבן הארמי, יש להקטין את הדבר ולהקל את הניסיון.

ובאותה מידה שאינו משתדל להקל את הניסיון,

הרי הוא בבחינת מכניס עצמו לניסיון.

שאז אינו מקבל עזרת שמיים לעמוד בו.

זאת אומרת, כל שאתה יכול להקטין ניסיון,

תקטין.

בזה תזכה לעזר משמיים.

אם לא תקטין,

אתה תיכנס לניסיון שלא תקבל עליו עזרה משמיים.

וזה מבוסס על סנהדרין קוף זן,

ובבבא בתרא נ׳ זן כתוב שהוא רשע.

אם אדם לא מקטין את הניסיון,

רשע.

לפיכך הורה אותנו הכתוב

שהם אלילים,

הבל ואין במועיל.

להקטין את הניסיון.

ולהורות לנו שזו הדרך

וזו החובה המוטלת עלינו בכל הניסיונות כולם.

צריך להקטין את הניסיון.

נשאלת אבל שאלה נוספת.

כאן הקטין את הניסיון הכתוב,

שאמר לנו שהם הבל הבלים, אלילים,

אל-אל, אין בהם כלום.

כלא חשובים הם.

ולהלן בספר דברים כט,

ט' זן, כינה אותם

שיקוצים וגילולים.

ורש״י מפרש שמאוסים קשקצים

ומוסרחים כגללים.

זאת אומרת,

שקץ

הוא מאוס.

גללים מסריח.

אז קוראים להם

שיקוצים וגילולים.

לכאורה זה מקטין את הניסיון עוד יותר.

זה מקטין את הניסיון עוד יותר.

הרי באותו זמן בער בהם יצר של עבודה זרה, כמו שכתוב בסנהדרין קב'

וביום הסט.

נו, אז אם בוער היצר הרע של העבודה זרה,

מה יגבר עליו יותר?

הידיעה שאין בהם ממש

או שהם מאוסים ומסריחים?

אם אין בהם ממש,

עדיין הניסיון בתוקפו להביא פורקן ליצר הבוער.

אבל אם הם משוקצים ושרוחים,

אז תקטן התבערה של היצר.

למה הדבר דומה?

אדם להוט אחרי בשר של צלי.

מה ימנע אותו יותר?

אם יגידו לו, תשמע, הבשר הזה

הוא לא מועיל לבריאות.

או אם יזהירו אותו, תשמע, הבשר הזה מקולקל ומסריח.

מה ישכנע אותו יותר לא לאכול את הצלי?

שהוא לא מועיל לבריאות?

או שהוא מקולקל ומסריח?

ברור שהוא מקולקל ומסריח. אז למה צריך להגיד

שהוא לא מועיל לבריאות? בשביל מה להגיד? תגיד,

מקולקל ומסריח. מי יעז להכניס את זה לפה?

אז למה לא מסתפקת כאן התורה ואומרת לנו רק שהם שיקוצים מגילולים ומספיק? למה צריך להגיד גם אלילים?

כי לא חשוב בכלל, כי אין בזה ממש.

התשובה,

שאין אלו שני חסרונות נפרדים,

אלא הם שלובים ומאוחדים.

ונספר סיפור,

סיפרנו אותו בעבר, טוב, נחזור עוד פעם.

כולם מכירים את חלם, כן? חכמי חלם, מושג בחוץ לארץ,

חכמי חלם.

זה מלשון סגי נאור, כן?

חכמי חלם.

עיר שכולה חכמים מחוכמים.

הגיעה אליהם הידיעה שבוורשה הבירה נחנכת הרכבת.

בוורשה,

פעם ראשונה בהיסטוריה נחנכה רכבת.

מה היא משמעה רכבת?

מה היא משמעה? אני לא יודעים אפילו מה זה, רכבת?

נחנכת רכבת. מה זה רכבת?

מרכבה בלי סוסים.

רכבת.

מרכבת.

בלי סוסים.

ולא עוד,

אלא מיגו דזכיא לנפשה, מושכת היא עוד קרונות אחריה.

זה לא רק זה שהיא זוכה בעצמה,

אלא היא גם

מזכה עוד קרונות

ולוקחת אותה איתם.

לא האמינו, לא האמינו למשמע אוזנם.

אבל אם אמת נכון הדבר,

לא ייתכן שוורשה תתפאר על חלם בירת החוכמה.

שלחו זקני המועצה של החכמים, מועצת החכמים של חלם.

שלחו שני חכמים

לעמוד על נכונות השמועה

ולהשיב אותם דבר.

הגיעו השניים לוורשה,

הופנו אל בית הנתיבות,

נכנסו וראו את הקטר האם מתני,

מפלצת פלדה, כבירת ממדים,

ואנשים עולים לקרונות.

הסדרן שורק במשרוקית,

הדלתות ננעלות,

שורק בשנית,

ארובת הקטר עלתה עננת עשן מצחינה,

הניף בדגלון,

והקטר צפר בעוז, והחל לדהור בשקשוק

גלגלים מחריש אוזניים.

השניים נותרו ברציף לבד,

מתבוננים אל פסי המסילה, נמתחים עד האופק.

הביטו זה בזה,

הניעו ראשם, אם כן,

אמת נכון הדבר.

שבו לחלם,

מסרו עדותם למועצת החכמים בהתחוללה סערה.

לא היא תוכן

שוורשה תיטול את כתר הבכורה.

על אתר הוחלט לסלול קו רכבת

ברחוב הראשי של העיר,

מקצהו האחד

עד השני.

תלו שלטי ענק,

מבקשים את צליחת התושבים,

כמו הרכבת שעושים בתל אביב עכשיו,

הכל נעשה לרווחתם.

צוותות פועלים עקרו אבני המרצפות,

קעקעו את הכביש,

התושבים דילגו על המהמורות,

המסחר ברחוב הראשי שבת,

מובן שרק באופן זמני.

השלוחים הדריכו בהנחת פסי הברזל לאורך הרחוב,

חיזקו אותם באדני העץ,

ריפדו אותם בשכבת חצץ,

בה בעת שקדו בסדנאות העירוניות על בניית הקרונות,

לא חסכו כל מאמץ להתקין מושבים מרופדים ונוחים,

שיוציאו שם רכבת חלם לתהילה.

גולת הכותרת

הייתה יציקת הקטר.

לפי רישומים מפורטים מזיכרונם,

המופלא של השלוחים.

ומה שלא ידעו,

הם השלימו מהיקש ומסברה.

רק הייתה להם בעיה עיקרית,

להעביר את הקטר

מהסדנה אל בית הנתיבות המפואר

שנבנה מול בית העירייה.

מה עשו חכמי חלם?

פירקו אותו

והרכיבו אותו מחדש על המסילה.

אין דבר עומד בפני חוכמת בני חלם.

נו, ביום הגדול הגיע,

הרחוב הראשי כוסה בדגלים צבעוניים,

חלם לבשה חג,

ורשה תתפוצץ מקנאה.

את הכרטיסים לנסיעת הבכורה הוציאו למכרז

שכיסה את כל הוצאות ההתקנה.

מעתה ואילך

הכל רווח

לשגשוג העיר ורווחתה.

הזוכים המאושרים ישבו במקומותיהם

זכוחים ודרוכים,

ומועצת החכמים הזקנים חקרה את שני השלוחים.

ומה כעת?

כעת

אמרו, שורק הסדרן במשרוקית

והדלתות ננעלות.

הלכו כולם ללוות הסדרן כחתן בחופתו.

ואיזה מדים הוא לבש.

הלא תיכלם ורשה.

שרג במשרוקית הכסף

והדלתות נזכרו.

נו, וכעת

אימצו את מוחם

ונזכרו.

הסדרן מניב בדגלון.

האות ניתן

והדגלון הונף.

נו, וכעת?

כעת

הקטר צופר ומעלה עשן

והרכבת נוסעה.

הכל מוכן.

הציתו את המדורה בבטן הקטר

והעשן התעמר מהארובה.

נהג הקטר תקע בחצוצרה ושום דבר לא זז.

משהו השתבש.

מועצת החכמים תולה את עיניה בשלוחים.

מצחם נחרש כמתים.

עיניהם הצטעפו.

ניסו להיזכר מה שכחו.

אה! אה! כמובן,

בקרה אחת,

ופני מועצת החכמים אורו.

מה הדבר?

אני זוכר.

כאשר עלה עשן הקטר,

התפשט ריח מצחין.

פרט זה נשכח.

נא להביא פגרי חתולים ולשטוח אותם על המדורה.

חברו הנהן במרץ.

אכן, נכון הדבר.

היה שם ריח מצחין.

ואז סוף סוף מועצת חכמי חלם

גילו תבונה ואמרו להם, הלו תבינו.

אילו זה היה נוסע,

אם היה אפילו סיכוי זעיר שזה יועיל,

היינו מגייסים את כל החתולים.

אבל גם לא לנסוע וגם לסבול את הצחנה של כל פגרי החתולים שנשרוף עכשיו,

זה כבר יותר מדי.

זה כבר יותר מדי.

נו, הבו גודל לחוכמתם

של מועצת חכמי חלם,

הם הגיעו למסקנה.

גם לא נוסע וגם עם צחנה,

זה כבר מוגזר.

אז זה לא מספיק רק צחנה.

גם אלילים,

שזה לא כלום.

כי אם זה היה לא כלום, אם זה היה משהו,

נו, אפשר היה עוד את הצחנה לסבול.

אבל גם לא,

וגם צחנה,

זה היה כבר מוגזר.

זה מה שאנחנו אומרים כאן.

לא עבודה זרה מוסרחת ומושא כגללים.

הלא,

הלא עבודה זרה.

היא מוסרחת ומושא כגללים.

אבל היא לא הייתה עוזרת.

נו,

אז העובדים היו סותמים את האף ונעזרים בה.

אבל אם היא גם אלילים,

דהיינו לא, אין בה שום תועלת, הבל,

ואין בו מועין,

אז נמצאו עובדיה לוקים בכפליים.

גם לא,

וגם מוסרחת.

והמבין יבין.

עכשיו,

נמשיך, נבער את זה יותר ברור.

אל תפנו אל העניינים.

ואלוהי מסכה לא תעשו לכם.

אני, אדוני אלוהיכם.

לכאורה כפל של לשון.

אבל נוקבים דבריו של אור המאיר בהסבר הכתוב.

הוא מסתמך על ספר היראים,

שיכול אדם להיות מרכבה לקדושה

או לטומאה.

מרכבה לשכינה או לסטרא אחרה.

כשהוא מקיים מצווה,

נעשה מרכבה לקדושה.

כשהוא עובר עבירה,

הוא נעשה מרכבה לסטרא אחרה, רחמנא לצלן.

וזה מובא גם בשמירת הלשון של החפץ חיים בשער התבונה, פרק ט״ז.

היצר הרע קרוי אל זר.

כמו שדרשו החכמים בגמרא בשבת כה,

לא יהיה בך אל זר.

איזהו אל זר שיש בגופו של אדם?

והיא אומרת, זה יצר הרע.

זהו שנצטווינו, אל תפנו אל האלילים.

היינו אחר היצר הרע עומדו חב.

הוא מדיח את האדם, כל מטרתו להדיח את האדם מן העולם הבא.

ואלוהי מסכה לא תעשו לכם.

היינו, אל תעשו עצמכם מרכבה לסטרא אחרה.

ואלוהי מסכה לא תעשו לכם, לכם, אתם תהיו,

אתם תעשו את עצמכם מרכבה לסטרא אחרה.

מה זה מרכבה לסטרא אחרה?

אומר הרב גלינסקי, אני אסביר.

גחזי,

היה משרת של אלישע הנביא.

גיבור בתורה היה,

כמו שהגמרה בירושלמי, סנהדרין, פרק יד הלכה ב' אומרת,

ועבר על ציוויו,

ואלישע דחפו וריחקו בשתי ידיים.

הסיפור ידוע, אני אומר בקצרה.

נעמן שר צבא ארם,

לקה בצרעת,

והייתה אצלו נערה ישראלית שבויה,

והיא אמרה לו, תשמע,

פנית לכל הרופאים,

לכל האלילים שלך, שום דבר לא עזר.

תלך לארץ ישראל, יש שם את הנביא,

והוא ירפא אותך.

שמע,

לקח את כל הגוורדיה שלו,

והלכו לארץ ישראל.

והמלך,

מלך ישראל נבהל,

פחד שהוא מחפש עלילה, שאם לא ירפאו אותו יעשה מלחמה.

אז אלישע שמע שהמלך פוחד, אז הוא אמר לו, תשלח אותו אליי,

שיראה שיש אלוקים בישראל.

ואז הוא בא אליו.

אלישע אפילו לא יצא אליו.

שלח את גחזי ואמר לו, שיינך לטבול שבע פעמים בירדן, והוא יתרפא.

הוא כעס.

הוא חשב שהוא יצא לקראתו.

שר צבא ארם.

מה זה?

מגיע.

לא יצא שלח לו את הנער, כמו שאומרים השליח, שהוא יגיד לו.

אז הוא אמר לו, מה?

אני באתי לפה, צלחתי לירדן שם? זה שביל כזה קטן? ירדן? מה זה ירדן?

יש לנו אמנה ופרפר, נערות, ענקים.

ואתה אומר לי, לא?

טוב.

אז

כן, תעשה, תעשה.

אז

אלה שהיו בגוורטיה שלו, אמרו לו,

תשמע,

כבר הגענו עד פה.

מה אכפת לך לנסות להיכנס לירדן?

עזר, עזר, לא עזר, לא עזר, אבל מה אכפת לך? מה עכשיו פרינציפ נלך וזה?

טוב, השתכנע, הלך, נכנס, טבע, שבע פעמים, יצא, אין צרעת.

פששש, בהלם.

שיבח את אלישע,

אמר לו, מה שכרך?

אני אשלם לך מה שתגיד,

וזה אמר לו, לא רוצה שום דבר.

קידוש השם,

לא רוצה שום דבר, לא רוצה כסף.

אמר לו, אני אקח מאדמת ארץ ישראל.

ואני אעמיד מזבח שם, במקום שאני נמצא בארם, ושם אני אקריב קורבנות לאלוקים שלכם,

ואבלבלבלבלבלבלבלבלבלבלבלב, בסדר.

אחרי זה הוא הלך, שלום.

גחזיר רדף אחריו היה חמדן, חמדן, אוהב ממון,

וכל המטרה שלו זה היה ממון, היה מחובר

לנביא בשביל ממון, ממון, ממון,

פלוס, פלוס, אישת ריגם וחונג'רי.

איי, איי, איי. רדף אחריו, אמר לו,

אלישע אמר שתיתן לי שני כיכרים.

אז הוא התפלא, איך יכול להיות? הוא אמר, טוב, אבל אמר, אולי הוא חזר בו, אולי הוא נתן לו.

חזר בחזרה,

ואלישע,

כמו שאומרים, קלט.

יש אומרים שזה לא היה בנבואה, בידיעה, זה ככה, אבל הוא הבין מהדברים,

שהוא לקח כסף,

ואז הוא קילל אותו,

ונדבקה בו צרעת.

זהו. והוא נצטרע. אותה צרעת של נעמן, שיצא ממנו, הדביק אותה עליו.

זה הסיפור שלו.

אז אני חוזר עכשיו להגיד לכם.

אלישע זה, אלישע היה נביא.

היה לו משרת, קראו לו גחזי.

הוא היה גיבור בתורה, גיבור בתורה.

והוא עבר על ציוויו של אלישע,

ואלישע דחף אותו וריחק אותו בשתי ידיים.

סילק אותו,

וזהו.

לימים, מספרת הגמרא, בסוטה ממזן,

הלך אלישע להחזיר אותו.

להחזיר אותו.

מה ענה לו?

אמר לו, קח מקובלני ממך.

כל מי שחטא והחטיא את הרבים,

אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

הוא שאל אותו, מה עשית?

יש אומרים שהוא תלה את העגלים של ירבעם בן נבט

עם אבן שואבת

והעמיד אותם באוויר כדי שיטעו בהם שהם אלוהות.

מה הוא עשה?

ירבעם עשה עגלים.

עכשיו הוא רצה שישתחוו ישראל לעגלים מירבעם ולא יעלו

לבית המקדש

בגלל ששם ישב רחבעם,

הבן של שלמה.

הוא יושב על כיסא

ומלך ישראל עומד.

מלך יהודה יושב על כיסא, מלך ישראל עומד.

אז הוא אמר, יחשבו שהוא המלך ואני העבד,

כי אני עומד לידו.

אז מה?

גאווה שלו,

שלא יתראה כך,

הוא החליט שלא עולים יותר לרגל.

הוא יעמיד עגלים ויגיד להם, אלה אלוהיך ישראל. תשתחוו פה, לא צריך לעלות עד לשם.

לא נספר את כל הסיפור. הוא זכה בגלל שהוא הוכיח את שלמה המלך. הוא זכה להיות בכלל מלך על עשר השבטים.

אבל טוב, זה היה הסיפור.

מי עזר לו?

גחזי.

הוא בא, עשה פטנט.

לקח אבן שואבת.

מה זה אבן שואבת?

מגנט.

למגנט יש שני כתבים.

יש קוטב אחד

שהוא ממגנט אליו את הברזל,

ויש קוטב השני שהוא דוחה את הברזל.

מה עשה?

שם באדמה

את המגנט באופן שהוא דוחה את המתכת.

ואז העגלים עמדו באוויר.

וכל מי שעבר,

וואו!

אמרו להם, אלה אלוהיך ישראל,

היו משתחווים והולכים.

אז הוחתי את כל ישראל.

זה יש מנדה אמר אחד, מה הוא עשה.

מנדה אמר שני אומר שהוא חקק על פיה של העבודה זרה שם.

והיא הייתה אומרת, העגלים היו אומרים,

אנוכי אדוני אלוהיך שרוצתיך מארץ מצרים, מבית עבדים.

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.

העבודה זרה אומרת, לא יהיה לך אלוהים אחרים.

נו, אז מי, תגידו לי, מי חכם ויכול להבין זאת?

איך אדם שהיה ליד אלישע הנביא יכול להיות סמרטוט כזה ולעשות דברים כאלה?

מזיכוי הרבים, שותף לזיכוי הרבים, נטפל

לנביא

זוכה כמו הנביא,

הולך להיות משמש לעבודה זרה במחטיא את ישראל. איך יכול להיות?

מי חכם ויבן זאת?

מי יכול להסביר לנו דבר כזה?

איך יכול אדם להשתנות

מן הקצה אל הקצה?

גיבור בתורה זכה לשמש את אלישע.

ראה אותו שום חיי מתים, ראה שום חיי מתים, ראה, ראה, דיבר, סיפר,

וכתוב שכל הניסים שעשה אלישע היה מספר את כל הגדולות שעשה אלישע.

ובסוף הוא נדחה.

מה ראה?

מה ראה לחטיא המונים מישראל?

ולהטעות אותם לעבודה זרה, מה ראה?

אתם יודעים מה גרם?

התשובה,

בתחילה הוא פנה אל האלילים.

מה זה האלילים אמרנו?

יצר הרע שבליבו

הלך אחרי יצרו הרע.

בחמדת עריות ותאוות הממון.

איך אנחנו יודעים שהיה לו גם

משיכה לעריות?

הוא הדף את השונמית.

בדיוק. כשהגיע השונמית לבכות

אצל

אלישע הנביא, כתוב שהוא הדפה.

אומרים חכמים, מה זה הלשון הדפה?

בהוד יופייה.

הוא

הדף אותה, כמו שאומרים, כן? גברת! לא להתקרב לרב! לא להתקרב לרב!

כן?

זה הוא היה נמשך לעריות, כן? גברת,

גברת, אתם מכירים את אלה שדוחפים את כולם ככה? כן.

אז הוא בהתחלה פנה אל האלילים

והלך אחר יצרו הרע בחמדת עריות ותאוות הממון.

ואחר כך הוא הפך להיות מרכבה לסטרא אחריו.

עשה לו אלוהים מסכה

והיה לעושה דבריו

לא רק לחטוא אלא גם לחטיא אחרים.

הוא כבר נהיה מרכבה לסטרא אחריו.

נו,

ואם אתם תמהים,

נגיד שאתם הייתם במצב כזה קרובים לנביא ורואים כאלה דברים, תחיית המתים וניסים ומופתים,

הייתם מתהפכים ככה? יכול להיות שהייתם מתהפכים ככה? בטח אתם אומרים לא, מה פתאום.

אנחנו ראינו כבר פה,

ראינו פה, מה פירוש?

דברים של כל יום.

אבל גם מי שלא היה פה ולא ראה פה,

אז תשמעו דוגמאות, מעשים של כל יום.

בחור באמצע הלימוד רוצה לעשות הפוגה.

חבל.

תורתו תעשה קרעים-קרעים.

ללמוד ברציפות

זה חשוב מאוד.

לפחות ארבע שעות רצוף,

שזה התחלת הלימוד,

כמו שאומרים חכמים.

אבל הוא כל כמה, חצי שעה-שעה, רוצה סיגריה, רוצה תה, רוצה זה, כמו קפיץ.

חבל.

תורתו תעשה קרעים-קרעים.

טוב, אבל אם זה רצונו,

ייגש אל הבר,

יעמיס על הצלחת גחלי רתמים,

מי יאכל בפה סגור?

כל הפורש מן התורה, כל המתבטל מן התורה,

מאכילים אותו גחלי רתמים.

טוב, אז תיגש לבר,

שים בצלחת גחלי רתמים, תאכל,

עם פה סגור רק.

לא!

הוא רוצה שגם החברותה

יפתח איתו שולחן.

ומי מדבר על זימון ועוד בשם?

זאת אומרת, הוא כבר מחטיא עשרה,

כבר צריך זימון, וכבר בשם.

כי אם הוא כבר חוטא, הוא כבר דואג לחטיא אחרים. מה, הוא לבד יאכל רעה?

גחלי רתמים?

נו,

מספר לנו עוד פעם הרב גלינסקי סיפור שכבר אמרנו.

עמדתי בראש ישיבת חדרה,

זכיתי לביקור של פרופסור מהטכניון.

באמת, כבוד גדול.

מה בא?

בא להתרשם או בא להירשם?

לא, לא.

חדור קרב היה.

באתי להתווכח.

מי קרא לך? מי הזמין אותך?

מי מעוניין להתווכח איתך?

אני לא מבין.

מילא

אני מעוניין להחזיר אותך בתשובה,

משום שלפי ידיעתי והכרתי זוהי האמת,

והיא מקנה לך ולי עולם הבא.

אז יש לי סיבה טובה.

אבל אתה לשיטתך סובר שאין עולם אלא אחד.

זה.

הוא נוצר באקראי מפיצוצים.

ואין לו משמעות.

אז מה אכפת לך אם אני דתי או לא?

מה אתה בא להתווכח איתי?

אין הדחף הזה נובע,

אלא מהסטרה אחרה.

מעל כורחך הוא עוד מוכיח את אמיתות האמונה.

הפרופסור מתעקש, אני רוצה להתווכח.

אמרתי לו, אין לי מה להתווכח איתך.

לאו בעל דברים דידי את.

אז הוא אומר לי, למה?

נפגע, למה?

שאלתי אותו, מה עיסוקך?

אמר לי,

אווירונאוטיקה.

אם אני זוכר טוב, זה תורת התעופה, משהו כזה?

אומר הרב גלינסקי.

יפה.

אז אני רוצה להתווכח איתך על עקרונות מדע התעופה.

אומר לו הרב גלינסקי.

הוא צחק.

תגיד לי, מה אתה מבין בזה?

מדענים חקרו במשך שנים,

פרסמו מחקרים,

קבעו כללים,

ערכו ניסויים,

מה אתה יודע מכל זה?

עכשיו הגיע התור שלי לצחוק.

אמרתי לו, כמה זמן קיים המדע הזה שלך?

מאה שנה.

כמה מחקרים פרסם?

מאות,

אלפים

ביהדות.

קיימת למעלה משלושת אלפים שנה.

והפרסומים שלה מכינים מאות אלפי ספרים.

ואתה נוחת פה ומתווכח,

מה אני יודע על מטוס?

שיש לו כנפיים.

ומה אתה יודע על פסח?

שוכלים בו מצות.

בראש השנה,

תפוח ודבש.

בחנוכה,

סופגניות.

בפורים, אוזני המן.

בשבת,

זורקים אבנים.

ועם הידע הזה אתה בא להתווכח? הרי זה כל מה שאתה יודע, מה אתה יודע?

והחצוף עונה ומתריס.

אני לא בא להתווכח על היהדות.

אני בא לשלול אותה.

שמעתם?

אפס אפסים כזה.

בא לשלול את מעמד הר סיני,

לשלול את הנבואה,

את אליהו הנביא,

את רבי שמעון בר יוחאי.

והוא אומר, אני מאמין רק במה שאני רואה.

טבעתי.

אומרים שפרופסורים חכמים?

האם ייתכן שלפרופסור יש שכל פחות מילדה בת שמונה?

והוא התבלבל, תסביר לי בבקשה.

סיפרתי לו סיפור שאירע בזמני.

מפקח סייר בבית ספר ברוסיה

בלוויית המנהל.

ביקש המורה למצוא חן בעיניהם.

אמר לתלמידים, אתם רואים את החבר המפקח?

ברוסיה הכל זה הולך עם חבר, חבר.

אז ענו התלמידים, כן.

הסימן שהוא נמצא,

ואת החבר המנהל אתם רואים?

כן, ענו כולם במקהלה.

סימן שגם הוא נמצא,

ואותי אתם רואים? כן, הכריזו כולם בשלישית,

אז גם אני קיים.

ואת אלוקים אתם רואים? לא!

הסימן שרחמנא לצלן עפר לפיו.

קמה ילדה בת שמונה וקרא, חברים,

חברים.

אתם רואים את החבר המפקח?

כן.

ואת החבר המנהל?

כן.

ואת החבר המורה?

כן. כולם במקהלה.

ואת השכל שלהם? לא!

הסימן שאין להם שכל.

ואני שואל,

מה דחף את החבר המורה?

מה דחף את עוקרי הדת?

מה דחף את עוקרי הדת הציונים במחנות העולים?

ומה דחף את הפרופסור

לבוא עד לחדרה?

ומה דחף את הליצנים שפרקו עולפו והתהפכו?

מה דחף?

דבר אחד אומר הרב דסלר,

שכשם שהצדיק הוא מרכבה לשכינה,

ככה רשע הוא מרכבה לטומאה.

הוא מכשיר להפצת כפירה והסתה לחטא.

הוא לא בא מעצמו.

אין הוא אלא הנהג של השטן.

הוא רק הנהג של השטן.

הוא לא בא מעצמו.

הוא נדחף כמו הרכבת.

יש קטר,

השטן, והוא מחבר אליו קרונות והוא מסיע אותם לאן שהוא רוצה.

עכשיו כל אחד יבחן את עצמו האם הוא נהג של השטן.

האם הוא מפיץ בטלה?

האם הוא מפיק לשון הרע?

האם הוא מלבה מחלוקת?

האם הוא מרבה לצון וקלות ראש?

האם הוא גורם לקרירות וזלזול במצוות,

בתפילות,

בייסורי נבלות וטרפות,

בתבלינים,

בזמרים פסולים?

הוא רוצה לאהוב את כולם.

אז ידע נאמנה,

שהוא הצטרף לצי הרכב של הסטרא האחרא.

פעם הוא היה נהג אוטובוס,

היום הוא הנהג של השטן ישירות.

רבי חנניהו בן-גשי אומר,

רוסו הקודש ברוך הוא לזרקות ישראל לפי כוח רבים תרום ונצוות,

שנאמור ה' אדוהו בסלמאן סטגו יגדיל תורומיה אדיר.