הבורא יתברך הוא קובע!

עכשיו, בואו נראה איך הדברים מתגלגלים, יש דברים שנראים טובים, אבל אחריתם רעה, ויש רעות שמתבררות כטובה. העולם מבולבל. העולם מלא בלבולים. לא יודעים מה נכון, מה כן, מי צודק, מי לא, הרבה בלבלה. מי שבאמת מבקש אמת, הוא יכול להבחין, אבל לא מחפשים, כי כולם חיים בפשרה כל שהיא. זה מוגזם, זה לא נראה לי, זה לא זה, כי זה מפריע בחיים, כי אם תלך הכל לפי מה שצריך בדיוק אתה הולך ומצטמצם. זה קשה לחיות ככה. קשה להיות יהודי אמרו, לא? אז ממליא יותר קל לברוח לנישות כאלה ולהסביר ככה וככה.

אז בואו נראה כמה דוגמאות:

"ויקח את אביכם את אברהם מעבר לנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען". לא של אבו מאזן, כן. הרמב"ם באבות, פרק ה', משנה ג', מונה את העניין הזה ואומר: "לך לך מארצך אל הארץ אשר ארכך". אומר עלזה הרמב"ם: זה הניסיון הראשון שהתנסה אברהם. ויש להבין מה לא מנו את ההשלכה לכבשן האש על אמונתו? הוא מסר את נפשו. למה  אמרו שזה לא ניסיון? למה לא מנו את זה בכלל בניסיונות? לפי הרמב"ם, ולמה לא הראשון?

התשובה פשוטה: כי לא היה ניסיון. זה בשביל אברהם לא ניסיון. מתי יש ניסיון? מקום שיש לך קושי, התלבטות, התחבטות, התמודדות, שמה מתחיל הניסיון. אבל איזה קושי יש בניסיון של אמונה? אצל המאמין הכי גדול. והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. איזה אמונה? מה להשתחוות לפסל? מה זה? חס ושלום! עבודה זרה. "יהרג ולא יעבור". אז מה, איזה ניסיון יש פה? אין פה בכלל ניסיון. בשביל אברהם אבינו זה בכלל לא ניסיון. אז מה להגיד שזה ניסיון? איפה היה לו? היה לו התלבטות? היה לו משהו? לא היה לו. האם הוא יכפור חלילה בה' יתברך? מה הוא לא ימסור את עצמו להריגה על קידוש ה'. מה אברהם אבינו פחות מרבי עקיבא? משבעת הבנים של חנה? מה? מדובר באברהם אבינו! עמוד האמונה! אז זה לא ניסיון.

אבל הניסיון של "לך לך" זה קשה. מה קשה ב"לך לך"? הולכים לטיול. מה הבעיה? אומרים לך תחליף מקום, טיול. לא! הקושי הוא, הוא עשה נפשות בחרן. היה לו תלמידם, תלמידים שכבר די הכירו את הבורא, והכיר להם את הבורא, לימד אותם, גייר אותם, ופתאום הוא מצטווה לנטוש את כולם ולהתחיל מחדש. אז הוא יכול היה להרהר, היה יכול לערער, לטעון שכבוד שמים מצריך שהוא ימשיך את המפעל שלו כאן ולא ינטוש את התלמידים ואת כל המוקירים שלו. אבל הוא לא הרהר ולא ערער. זה ניסיון! בלי שאלות. גם לא אומרים לו לאן, "אל הארץ אשר אראך". תתחיל ללכת. לאן? טוב לאיזה כיוון?ימיה? שמאלה? לאן? תלך! שאלה ראשונה לאן? אין שאלות! הולכים. זה אברהם אבינו! אתם מבינים? לא קל להבין דבר כזה. אז ניסיון כזה מציינים.

עכשיו, ידועים דברי הגאון רבי חיים מוולוז'ין, זצ"ל, שעל כן אמרו במשנה הזאת: "בעשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולן".

יש משנה אחרת: "מה בין תלמידיו של אברהם לתלמידו של בלעם". לא כתוב "אבינו".

אבל במשנה הזאת כתוב "אבינו". למה כתבו אבינו? כי הוא השריש בנו את היכולת לעמוד בניסיונות שלנו. בזה הוא אבינו! אנחנו הבנים שלו, והוא השריש בנו את זה. לכן נאמר בעשרה ניסיונות התנסה אברהם אבינו. כי בזה הוא היה אבינו, אנחנו התולדות שלו.

אז מה אנחנו למדנו ממנו דבר ראשון?לא להרהר ולא לערער! אל תראה את המציאות אומרים לך ככה, מספרים לך ככה, כל פעם אתה מחליף דעות, למה כי בא מישהו סיפר לך, בא משיהו אמר לך, כל רגע אדם קופץ ממקום למקום, כי אמרו לו שמעתי, אמרו לי, שמעתי, אמרו לי. חאלס! אתה יציב? אתה יודע בכלל מה אתה עושה? אתה יודע למה אתה עושה? לא יודע! כל פעם יש לו הרהורים, ערעורים, מערערים אותו... מסכן! עולם של בלבולים.

זאת אומרת, לדעת שאיננו משיגים ואיננו מבינים, אבל סומכים אנו על אבינו שבשמים שמדריך את צעדנו. לא לזוז מהתורה הקדושה. מה שהיא אמרה ללא שינוי! ללא הרהור! ללא ערעור! אנחנו לא יכולים להשיג ולהבין את הכל. הלוואי שהיינו יכולים. סומכים על אבינו שבשמים שמצעדינו.

איך אמר דוד מלכנו: "ואני בער ולא אדע בהמות היית עמך". או פסוק אחר: "אדם ובהמה תושיע ה'"- אלו בני אדם., הערמות בדעת, בעלי שכל והשכלה ומשימים עצמם כבהמה. כלפי ה' אין שאלות, בהמה לא שואלת שאלות, למה, מה ,מו, אין שאלות! כלפי ה', אפילו שהם ערומים בדעת, חכמים גדולים והכל ויכולים לשאול שאלות, לא שואלים! פעם אחת הוא שאל, אברהם אבינו, 400 שנה זה עלה. ארבע מילים: "במה אדע כי ארשנה". וזה לא שאלה חס ושלום שאלה כאילו שהוא לא מאמין או זה, הרי מעיד עליו הכתוב שהוא האמין. אלא, שאהל. איך יזכו בניי, "במה אדע כי אשנה", מה יקרה, איך יקרה, מה, מו?

לפי כך, חייבו אותנו להודות על הרעה כשם שמברכים על הטובה. כי מה אתה יודע מה טוב מה רע? למדנו בשיעורים הקדומים שמרור הוא חלק מהגאולה. אלמלא המרור שהכבידו עלינו את העבודה, לא היו מקצרים לנו את השהות מארבע מאות שנה ל-210. אז הרעה הייתה טובה. לכן מברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה.

ופירש הרמב"ם בפירוש המשניות בברכות פרק ט', משנה ה': לפי שיש דברים הנראים טובים ואחריתם רעה, ויש רעות שמתבררות כטובה. אז לכן, אדם צריך לדעת שהוא לא יודע את דרכי ה' ומה מזמן לו, אבל ה' יודע בדיוק מה הכי מתאים לו, מתי ואיך וכמה, הכל הוא יודע! הכל מחושבן לטובה תמיד! "כי טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך". הוא טוב וישר. "וטוב ה' לכל". גם לרשעים.

והגמרא מספרת את הסיפור הידוע, נחזור עליו, בברכות ס', שרבי עקיבא הלך בדרך והגיע למקום ישוב, ביקש שיארחו אותו ללינת לילה וסירבו. אז הוא אמר שכל מה שהוא עשוה הקב"ה עושה לטובה. אז אתה יודע מה זה להיתקע באמצע הלילה, אין לך מקום לישון? איך אתה חושב על האנשים שטרקו את הדלת, כמו שאומרים ולא נתנו לך להיכנס? הלך ולן בבמדבר. והיו עמו תרנגול וחמור ונר. באה רוח כיבתה את הנר, בא חתול, טרף את התרנגול. בא אריה, טרף את החמור. ואמר כל מה שהקב"ה עושה, עושה לטובה. אנחנו היינו אומרים ככה? באותו הלילה באו גייסות ולקחו את בני היישוב בשבי ובזזו להם כל הרכוש. אמר: "כלום לא אמרתי שכל מה שעושה ה' לטובה? שאלו היה נר דולק, החומר נוהר או התרנגול קורא, היו באים ושובים גם אותי". אז הקב"ה הקדים תרופה למכה שלא תבוא. אז הוא סילק את כל המפריעים שיכולים לגרום את הנזק. אז מה זה רעה? באותה שעה מי שיסתכל מהצד יגיד רעה אחר רעה, מכה אחר מכה. וזה רפואה וישועה וגאולה! אדם חייב לדעת שהוא אינו יודע, הוא אינו יודע ואחרים אינם יודעים. רק ה' יודע!

לא כמו הקואצ'רים, אתמול ראיתי את זה שמספרים עליו, אתמול סיפר הרב דב ברקוביץ', קואצ'רים, הוא אומר לך איך אתה יכול לשלוט במחשבה ולעשות ככה ולהגיע למה, בכל דבר שתרצה. בין בממון, בין בבריאות הנפש, בין ברפואה, זין בזה, בין בהצלחה, בין בזה. הכל אתה יכול! תשמע רק את הפירמידה שלו, תעשה מה שהוא אומר ואתה מסודר. רק אל תשכח לשלם ,כן, על האימונים. על הקואצ'ר.

מעשה באדם אחד שאמר: "הרווחתי 90 דולרים בדקה". שאלו אותו: "איך הרווחת 90 דולר בדקה?". הוא אומר: "נסעתי ברכבת ומולי ישב גוי, פתחה שיחה: "מה מעשייך?", נו, אני עשיר, יש לי אחוזות, נחלאות והכל. אומר לו: "ומה אתה מעשיך?". אומר לו: אני יהודי מתפרנס משאלת שאלות. הגוי לא הבין. אז היהודי הסביר: "אתם הרי, הגויים, אתם מאוד מלומדים, ואנחנו היהודים נבערים, אין לנו הרבה שכל. אז אני מציע לך עסקה. אני אשאל אתך שאלה ואם לא יודעים תשובה, אתה נותן לי 100 דולר. אתה חכם. אח"כ תשאל אותי שאלה, ואם אני לא אדע, אני אתן לך עשרה דולר. כל אחד למי מה שהוא. אתה עשיר, אני לא עשיר, אתה חכם, אני טיפש. ככה, צריך פרופורציה. הגוי הסכים. הוא סמך על ההשכלה שלו. טוב, שאל אותו היהודי: "לאיזה בעל חיים יש שבע רגליים, שלושה ראשים ונוצות כתומות". אמר לו: "אני לא יודע". אמר: "טוב, תן מאה דולר". נתן לו מאה דולר. עכשיו תורך לשאול אותי". אמר לו: "לאיזה בעל חיים יש שבע רגליים, שלושה ראשים ונוצות כתומות". אמר לו: "גם אני לא יודע. קח עשרה".

כסבורים אנחנו שאחרים יודעים, איש אינו יודע מלבד הבורא יתברך. הוא מחולל את המאורעות. אל תחלום את החלומות. הבורא יתברך הוא קובע. לא קואצ'ר ולא חארטה ברטה.