לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם

אבל קוהלת אומר "שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם".

אתם רואים כאלה באולימפיאדה, רצים רצים רצים פיששש... 4 שנים רצים מתכוננים לאולימפידאה, אלה רצים רצים ויש כאלה לפעמים לפני הסיום צי'ק... נכשלים "לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ" 4 שנים הלכו לטמיון נפלו לפני שהגיעו לגמר. כי יש כאלה שרצים 42 קילו מטר, רצים רצים כל יום, כל יום, כל יום, נהיה את התחרות אם הם פחות ממקום 3 מי זוכר אותם מי יודע בכלל מתוך אלפים הגיעו למקום 4 אף אחד בכלל לא יודע מי היה שמה בכלל והוא רץ רץ כל החיים שלו רץ רץ רץ.

"וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה" היה אחד קראו לו ברוזלי 'איש הזעם', פעם אחת עשה אה'... והלך! זהו, נגמר הסיפור.

"וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם" זאת אומרת אדם חושב שהוא חכם אז הוא תמיד ישיג "לֶחֶם" ויש כאלה שלא משיגים לחם אפילו שהם חכמים גדולים, ורעבים, ומסכנים.

בואו נראה כמה דוגמאות שמביא המדרש, דבר מדהים ביותר! ואם זה נאמר באותם צדיקים, וגדולים, וחסידים לפני השם יתברך! מה אנחנו נגיד?

כתוב "כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ" זה עשהאל שנאמר "וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה" (שמואל - ב ב, יח) ומה היה קלותו? שהיה רץ על סאסאי שיבוליא ואינם משתברים. אתמול "וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו" והיום "וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית" (שם כג).

מה היה הסיפור? עשהאל היה בן אחותו של דוד המלך, ואיש צבאו, שנאמר בו "וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה" וזה שנאמר "כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה" לומר לך מה היתה קלותו? עד היכן היתה קלותו של עשהאל? שהיה רץ בשדה על סאסי שיבולייא, על השערות זקן שעולות בראשי השיבולים וכשהן זקופות, כשהשדה בקומתה, דקות ויבשות ופריכות מאוד להשבר, אחרי שהם מתייבשות, מה זה השערות האלה שיש בחיטה? כלום. והוא היה רץ במהירות, ואינן משתברים מכובדו בדורכו עליהם במרוצתו, מתוך שהיה קל במרוצתו כציפור מעופף, מהירות הריצה שלו היתה כזאת, שלא היה נרגש אפילו על השיבולים, הכובד שלו!

מי שראה פעם צבאיים שהם מדלגים על המים כשהם עוברים במים אז גם כן בגלל המהירות של הריצה שלהם אז הם נוגעים רק במים ככה קצר וקטן והופ הם עוברים את המים על המים הם רצים ולא שוקעים מרוב המהירות, והמהירות של הצבי שלהם כך היה עשהאל שהיה רץ על ראשי שיבולים, ולא היו מתכופפות ואינן משתברים מכובדו, כיון שהיה קל במרוצתו כציפור מעופף.

ובסוף מה קרה איתו? נלכד ונהרג בידי אדם בתוך מרוצתו! אז "כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ" שכן אתמול נאמר בו "וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו" והיום כשהגיע שעתו מה נאמר בו? "וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו וַיִּפָּל שָׁם וַיָּמָת תחתו [תַּחְתָּיו]" הוא היה בטוח שהוא בורח, שהרי היה קַל "בְּרַגְלָיו" אבל לא עמדה לו לעשהאל קלותו משהגיע זמן פקדותו זאת אומרת "כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ".

אמנם, יש מצבים אחרים, מספרים על קלסיוס קלי, שפעם אחת הוא נכנס לאיזה מועדון, והוא תלה את החליפה שלו שמה, והוא נכנס לבפנים, אז הוא שם פתק בחוץ 'אלוף העולם באיגרוף', שלא יתעסקו עם החליפה... הוא חזר בחזרה הוא לא מצא את החליפה הוא מצא פתק אחר כתוב 'אלוף הארץ בריצה', אבל מכל מקום "כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ".

"וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה" זה אבנר, שכתוב "הֲלוֹא אִישׁ אַתָּה וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל?" (שמואל - א כו, טו) דאמר רבי אסי משום רבי יוחנן: נוח לו לאדם להזיז כותל 6 אמות בנוי בעובי, מלהזיז רגלו אחת של אבנר! והיום? "הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר?!" (שמואל - ב ג, לג).

מה הסיפור איתו? "וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה" הגיבור זה אבנר שהרג את עשהאל הוא אבנר בן נר שר צבאו של שאול מלך ישראל ובן דודו גיבור ישראל היה שכתוב בדברי דוד אליו "הלא איש אתה, ומי כמוך בישראל, ולמה לא שמרת את אדוניך המלך?" כשנכנס דוד המלך למערה, וכרת שמה מכנף מעילו של שאול, אז כשהוא יצא הוא טען כנגד אבנר הוא אמר לו "הֲלוֹא אִישׁ אַתָּה וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל וְלָמָּה לֹא שָׁמַרְתָּ אֶל אֲדֹנֶיךָ הַמֶּלֶךְ?"

זאת אומרת "הֲלוֹא אִישׁ אַתָּה" אין כמוהו גיבור בישראל וכמו שאמר רבי אסי משום רבי יוחנן נוח היה לו לאדם להזיז כותל מאבנים שש אמות בעובי, 3 מטר עובי! יותר קל להזיז קיר, כותל בנין חזק ביותר, מלהזיז רגלו של אבנר מרגלו השניה כשהוא צומדם זו לזו! אם הוא היה עושה מספריים, סוגר את הרגלים, יותר קל להזיז קיר של 3 מטר! זה היה הכח של אבנר, כך היתה גבורתו.

והיום? בבוא שעתו, נהרג אבנר בידי יואב בן צרויה, שר צבאו של דוד, ובן אחותו, בדמי עשהאל אחיו אשר הרגו אבנר שהוא היה גואל הדם של אחיו עשהאל שהרג אותו וכאשר דוד מקונן עליו "הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר? לֹא אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ" (שמואל ב ג לד) והיכן היתה גבורתו? איפה היתה גבורתו של אבנר בו ביום? לא עמדה לאבנר גבורתו משהגיע יומו. אז רואים שאומר שלמה המלך עליו השלום "וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה".

"וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם" זה שלמה, אתמול "וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח!" (מלכים א ה ב) וכתוב "עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים" (שם ג') אמר רבי יוחנן: וכן בכל יום ויום, וכן כל אשה ואשה עושה לו סעודה, כסבורה שהוא סועד אצלה, אלף נשים היו לו וכל אחת מכינה סעודה!

והיום? "וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי" (קהלת ב, י) מאן דאמר: גונדיה, ומאן דאמר: קנה, ומאן דאמר: כשרתיה. יש מי שאמר: קערה שלו, ויש מי שאמר: שזה המקל שלו שנשאר לו, ויש מי שאמר: רק החגורה נשארה לו.

מה היה הסיפור עם שלמה המלך? "וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם" זה שלמה המלך שהיה חכם "מִכָּל הָאָדָם" (מלכים א ה יא) ובחכמתו כלכל את ביתו, בכבוד ויקר, ובסופו? לא הועילה חכמתו בעוניו, כשהיה עני, שכן אתמול כשהיה גדול מה כתוב בו "וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח!" וכתוב שם מיד עוד "עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים!" (שם ג) כל זה סעודה של שלמה המלך "וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָּבִים הָאֵלֶּה אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְאֵת כָּל הַקָּרֵב אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אִישׁ חָדְשׁוֹ לֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר" (שם ז) וכל זה היתה כלכלת ביתו וכל זה היה לרוב כדי לכלכל אותו ואת כל אנשי ביתו.

וגם כאשר אמר רבי יוחנן: וכן בכל יום ויום, "וכן" מה פירוש? לא בבית אחד בלבד, אלא כל אשה ואשה מנשי שלמה בביתה היתה עושה לו כך, כל יום היתה עושה לו סעודה כזאת, וגם כל אשה עושה לו סעודה, שכן אלף נשים היו לו לשלמה, וכל אחת ואחת מהן בכל יום ויום, עושה לו סעודה גדולה כזו, לו ולכל בני פמלייתו המלוה אותו! למה? שהיא סבורה שהוא סועד אצלה היום, כך היה לחמו בחכמתו בשעתו.

והיום, בסופו? כשהוריד אותו הקב"ה מכסאו מה כתוב בו? "בכה ואמר "וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי"?" זה מה שנשאר לי החלק שלי "מִכָּל עֲמָלִי"?

מה היה חלקו מכל עמלו? כשהוא נטרד מביתו, שהקב"ה הוריד אותו מכסאו על 3 עבירות שהוא עבר; שהוא הרבה לו נשים, והרבה לו כסף וזהב, והרבה לו סוסים, והוא חשב שאם הוא יעשה והוא ירבה אז הוא לא יחטא, כי הוא הבין מה הטעם שכתוב בתורה, אז הוא אמר 'לי זה לא יקרה'.

אז הקב"ה ענש אותו, על כל עבירה שנה; 3 שנים הוריד אותו מכסאו! והיה עני ומסתובב בעיר, ומכריז ש: 'אני שלמה, אשר מלכתי בירושלים'. וכולם מלגלגים עליו... כי באותה שעה אשמדאי מלך השדים ישב על כסאו בדמותו והוא היה מנהל את המדינה והוא היה הולך ואומר 'זה אני, זה אני' וכולם צוחקים עליו. אז כשהוא ירד נטרד מביתו ומכסאו ומכל הרכוש שלו ונשאר לו רק נעט ממלבושיו וחפציו היקרים היה מראה בידו "וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי" - "וְזֶה" זה מראה באצבע.

מה נשאר לו? נחלקו חכמים בדבר חד מאן דאמר גודיה, הקערה שלו נשארה שדרך העניים הנודדים עמהם עם קערה לאסוף להם קצת אוכל מן הפתחים, ומאן דאמר קנה המקל שלו נשאר לו רק מקלו, ומאן דאמר כשרתיה רק חגורתו כדרך נודדי דרכים לחגור מותניהם בהליכתם ולהשען על מקלם, כל זה נשאר לו, מכל מה שתארנו קודם, כשהיה מחזר על הפתחים, נותנים לפניו קערה של תבשיל גריסים. זה מה שנשאר לו כל חכמתו של אותו חכם גדול "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם" (מלכים - א ה, יא) (וַיֶּחְכַּם מִכָּל בני קדם) לא נשאר לו כלום בעוניו, אז ראינו: "וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם".

נו, אני שואל את עצמינו: אם "לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם" כמו אלה הגדולים, מי מאתנו יכול לבטוח על מה שיש לו בכלל? כשמגיע הגזירה מהשם, והקב"ה מחליט שמגיע שעתו של האדם, שום דבר לא יועיל לו.