הלכות צניעות דנשים - ו - פאה נוכרית, איסור גילוי בשר הקטנות | הרב אמנון יצחק

נציב יום: חזרה בתשובה שלימה בריאות שפע ופרנסה בנקל לכל משפחת דמטאו

ממשיכים - הלכות דצניעות דנשים ו' - פאה נוכרית

ברור ופשוט שהמטרה מבקשת התורה להשיג בכיסוי ראש האישה אינן מתקיימות כלל בלבישת פאה נוכרית, על אחת כמה וכמה בפאות של זמננו ומזה נגרם הרהורים רעים גירוי יצר הרע ופריצות. לגבי אמירת "קריאת שמע" ודברי תורה כנגד פאה, ישנם פוסקים שהתירו זאת וישנם שאסרו, אולם לגבי יציאה בה לרשות הרבים הנידון חמור עוד יותר ואסור לצאת בה מבלי לכסות אותה בשלמות כשם שמכסים את השיער עצמו.

מנהג הנשים לצאת בפאה ברשות הרבים כתחליף לכיסוי הראש הוא מנהג משובש שהגיע במקורו מן המתחדשים ואין לו שום תוקף של מנהג. נידון הפאה הנוכרית בעיקרו נתון במחלוקת ידועה ומפורסמת וכל הספרים מלאים מזה ועל כן לא ניכנס לגופו של עניין, אבל בכל אופן כולם מודים באיסור בפריצות והכל מודים בחיוב בצניעות, ומכיון שלמדנו לעיל שמעיקר כיסוי הראש אצל חוה היתה בושה על החטא תיקון המעוות, וחיזוק הצניעות, ההכנעה ויראת השמים, הנה דברים אלה אינם מתקיימים כלל בלבישת פאה נוכרית, ובפרט בדור הזה שהפאות נעשות לשם יופי ופריצות וזה גורם לגרות את יצר-הרע שיסתכלו בה ויחטאו בהרהורים רעים. וכבר למדנו שאסור לאישה להראות את יופייה ברשות הרבים ושהעונש על כך נורא מאוד, והמנהג הזה של פאה כתחליף לכיסוי ראש הוא מנהג מהמתחדשים לכמה דורות שלפנינו

ולפי מה שכתבנו לעיל: שכל קישוט האישה הוא לביתה לבעלה, ושאסור לה לצאת בהן לרשות הרבים ובודאי לא להתקשט במיוחד לקראת יציאה לרשות הרבים, אם כן ודאי שגם פאה נוכרית היא בכלל קישוט ואסור לצאת בה לרשות הרבים בלי לכסות אותה כמו שמכסים את השיער עצמו.

וכעת ראיתי בספר "עצי ארזים", שסיים את דבריו על סוגיה זו במילים: והמורים היתר חדשים מקרוב באו ועתידים ליתן את הדין. בעל הספר "עצי ארזים", הוא הרב נח חיים צבי ברלין שכותב לו רבי חיים מוולוז'ין מאחד המכתבים בשו"ת "החוט המשולש" סימן ט': הוא פונה אליו ואומר לו, ידיד השם ידיד נפשי הרב הגאון הגדול בדורו, רבים ישתו מבארו, פאר הדור והדרו, זיו הודו והדרו וכו': ואחר כך הוא כותב לו, והן עתה נתחזקתי בדברי קודשו יקר דעתו כדעת אחד מן הראשונים זכרונם לברכה, הוא חי לפני כ- 250 שנה. והוא כותב בסיום דבריו בסוגיה זו: והמורים היתר הכוונה בפאה חדשים מקרוב באו ועתידים ליתן את הדין.

והנה למרות שכתב הרמ"א שמותר לקרא "קריאת שמע" כנגד פאה נוכרית, הנה כבר כתב על כך בעל "חסד לאברהם" שברור הדבר שלא התיר הרמ"א אלא אך ורק לעניין קריאת שמע, ולא לצאת בא לרשות הרבים.

הרמ"א כתב שמותר לקרא קריאת שמע כנגד פאה נוכרית, זה לדעת הרמ"א, אבל אומר על זה החסד לאברהם שזה ודאי שלא התיר הרמ"א אלא רק לעניין קריאת שמע ולא לצאת לרשות הרבים. "החסד לאברהם" זה הרב אברהם אזולאי סבו או אבי סבו של החיד"א והוא כותב את הדברים האלה באופן ברור.

ולדעת "בפרי מגדים", נכנס נידון לגדר ספק דאורייתא, ויתכן שאף יצטרך לחזור ולקרא קריאת שמע אם קרא כנגד פאה נוכרית, ופשוט וברור ליציאה לרשות הרבים הנידון חמור הוא הרבה יותר מכך.

ויש להביא ראייה ששם הם מונים ומפרטים את כל סוגי הבגדים והכלים שצריך הבעל לקנות לאשתו, למרות שמפרטים בפרטי פרטים הם לא מזכירים כלל לא ברשימת הבגדים ואף לא ברשימת התכשיטים את הפאה, מה שמוכיח שדבר זה לא היה בשימוש אצל בנות ישראל. זה מופיע גם ב- "אבן עזר" סימן עג'. ומה שבכל זאת רואים במשניות ובש"ס שהיו נשים שחבשו פאה כבר בארו זאת רבותינו הראשונים שרק נשים בעלות מום שלא היה להן שיער או שהיה להן שיער פגום וחששו שיתגנו על בעליהן לכן לבשו אותן בביתן אולם כשיצאו לרשות הרבים היו מכסות אותה כמו כל שאר הנשים שהיה להם שיער רגיל ובריא, שהלכו בכיסוי ראש כדת. על זה נאמר בפסוק: "יפה את רעייתי כתרצה", פרש רש"י: הקב"ה משבחה ומקלסה את יפה כתרצה זה כשאת רצויה לפני, כי באמת הוא זה היופי של האישה להיות רצויה לפני השם בהנהגת הצניעות כרצונו יתברך. אז בעניין הפאה בקצרה בספר המלא של האדמו"ר מזוטש'קה שאנחנו מקריאים מתוך קיצור של הספר ניתן למצוא שם גם נימוקים ורעיות נוספות רבות.

עכשיו איסור גילוי בשר הקטנות

דין טפח מגולה באישה ערווה שייך כבר מגיל 3. גם דין איסור ייחוד, איסור הסתכלות בגופה וכן האיסור לנשק ילדה חל מעת הגיעה לגיל 3, חובה על ההורים להלביש את הילדות בצניעות שלא יהיה מגולה כל מקום החייב בכיסוי כבר מגיל זה, כמו מוטל על האבא שביתו לא תלבש בגדים שאינם מכסים כדת ואף הרואה ושותק נחשב כלביש אותה בידיו, ומלבד האיסור להלבישה בפריצות ישנו כבר חיוב להרגילה מקטנות להיות מלובשת בצניעות כדי כשתגדל תהיה מורגלת בטבעה לכך ותעשה זאת מעצמה.

בספר משנה ברורה מביא להלכה שטפח מגולה באישה, דינו ערווה גם בילדות קטנות בעת הגיען לגיל 3, גם לדבי איסור ייחוד, נפסק להלכה בשולחן ערוך "אבן העזר" כב' יא': שאסור להתייחד עם הפנויה מאז היותה בת 3 שנים, כידוע שהיא כבר ראויה לביאה כבר מגיל זה ולצערנו הרב אנחנו שומעים בדורנו חדשות לבקרים מה שנקרא פדופילים, שמתעסקים עם ילדות קטנות וכל מיני דברים כאלה אז רואים שכשחכמים אמרו אסור ייחוד אפילו בקטנה מגיל 3 הם יודעים על מה הם מדברים.

בנוסף לכך לנישוק ילדה בת 3 שנים הותר רק אב לביתו ואח לאחותו הקטנה ואולם לכל ילדה אחרת אסור הדבר כבר מן הדין. זאת אומרת: אי אפשר לנשק ילדות קטנות מעל גיל 3, וגם אחים ביניהם מעל גיל 3 זה חנג'ורי בסטרי, ובנים דינם מגיל 9, {בנים זכרים} הסיבה לכך שבילדה בת שלוש כבר שייך בה חיבת אישות ואפילו מגיל זה קיים בה כבר היצר-הרע ולכן אסור לה לילך בגילוי בשר ממקומות המכוסים משום שזה גורם הסתכלויות אסורות.

וכבר כתב הרמב"ם "בהלכות תשובה" פרק ד' ד': שראיית העיניים עוון גדול שהיא גורמת לגופן של עריות. לשון דומה כבר הרמב"ם לגבי איסור ייחוד באיסור הלכות איסורי ביאה כב': שיזהר האדם מן הייחוד שהוא הגורם הגדול לאיסור עריות, וייחוד הרי כבר נאסר מגיל 3, ונמצא שאין אפשרות להקל בזה כלל וכלל.

 סתם ככה אנשים לא יודעים שאחים ואחיות לא יכולים ככה להתנשק ולהתחבק וגם אם אחותך היא בת 98, זה לא משנה, מגיל 3 עד היום האחרון רק שלום שלום וחונג'רי וזהו אין יותר, ודין ייחוד זה ברור ואין צורך לחזור על זה, להתייחד איתה למקום שהוא סגור ויכול להגיע למצב של חונג'רי זה אסור ואפילו בילדה בת 3.

שואלים מה עם אח ואחות?

הרב: אסור לאח ואחות להיות בחדר אחד מעל ל-30 יום, נגיד שכרו חדר בבית מלון והיו צריכים להיות בחוץ לארץ מאיזה שהיא סיבה מעל ל-30 יום הם לא יכולים להיות ביחד. וגם אם נדמה לאדם שאין לו יצר הרע לגיל כזה ולפי דעתו אין לילדה יצר הרע בגיל 3 או 4 כבר אמר ספר החינוך במצווה קפ"ח בלשון הזו: ואע"פ שמוצא את עצמו חשוך התאווה קצת לא יאמר כיון שאני מוצא עצמי כך "מה אכפת לי אם אסתכל בנשים", אני חשוך לי איון יצר הרע או תאוות שנים וזה וזה, שהרי הרבה אמרו כן ונכשלו. זה קובע בעל "ספר החינוך". והיום שומעים שגם אבות רחמנא לצלן משעבדים את הבנות שלהם עד שזה מתברר ויושבים בכלא 20 שנה וכו' וכו'.

הנה מפורש לנו שאין אדם יודע לשער בנפשו כלל מה יהיה מצבו והרגשתו בעניינים אלו אפילו אחרי שעה אחת, קל וחומר שאין שום אדם יכול לשער מה יש בלבם של אחרים כלל ואי אפשר בשום אופן לדון ולהכריע מה הם ירגישו ומה הם לא ירגישו, לכן חס ושלום להזכיר שום היתר בגילוי בשרה של ילדה ואפילו קטנה בגיל 3, אחרי שאי אפשר לדעת את המכשולים שיכולים להיגרם בזה. ויש אימהות חסרות דעת והן דוקא נותנות לבנות ללכת בחצאיות קצרות גם מעל לגיל 3, שייהנו עד שיכסו בכיסויים כאילו זה חונק אותם מגביל אותם ממש, כמו בובות בובלה' כזאת, מה זה? חסר אנשים שיש להם...והגם שאמרו חכמים בברכות כד' על גיל יא'-יב' שאז גופן מתבגר, ומאז ואילך אדם מתאווה להן, כל זה דוקא במצב רגיל כשאין סיבה המעוררת וגורמת התאווה!, סתם אפילו מכוסה והכל, גם עם הכסוי כבר בגיל כזה היא מעוררת תאווה וכו', אבל על ידי סיבה מעוררת כגון גילוי הבשר, כשרואים את הבשר ממש- בודאי ובודאי ששייך יתר-הרע, וכמו שרואים מזה שאסרו את הייחוד איתן כבר מגיל 3ו.

זו אזהרה חמורה לאב והיזהר ולהיזהר מאוד מאוד ומה יענה ליום הדין המרגיל ביתו בגילוי בשרה בקטנותה הרי זה ממש להזנותה, כי הרגל נעשה טבע ועל זה הזהירה אותנו התורה "אל תחלל את ביתך להזנותה", פסוק ב-ויקרא יט' כט', שהרי אין לך מנהג חולין להזנותה חס ושלום להרגיל אותה בקטנותה לילך בגילוי בשר במקומות החייבים כיסוי. לכן אמרנו שלפי הרמב"ם התימנים נהגו מגיל 3 לכסות את הקטנה ממש מו גדולה בכל מכל כל.

וזה לשון אור החיים הקדוש שבאורו על הפסוק הזה: "יצו האל למי שיש לו בת שלא ינהג בה מנהג חולין להראותה לפני כל ולהתנאות לפניהם, אלא כבודה בת מלך פנימה" הכבוד של האישה זה פנימה. כך אומר אור החיים הקדוש: "אל תחלל את ביתך להזנותה", והגם שהתנהג בה להנאת זיווגה כדי שיוודע כי בת יפה ונעימה היא ותינשא להראוי לה- עם כל זה יצו האל כי חילול הוא לה והיוצא מזה הוא להזנותה לא להשיאה. אז איך ידעו שהיא יפה? ככה הוא אומר, מזהירים אותנו על הדבר הזה: "כי יבער בה אש טבעי ותחלל כבודה, ולא זו בלבד אלא שתהיה סיבה להבעיר אש בלב רואה וחומד ותזנה הארץ, ובסוף מלאה הארץ זימה ונמצא כל עוון הפשע תלוי בצווארו". אז גם אם הוא מתכוון אלא רק בשביל לזווג אותה שתמצא חתן אז מזהירים אותנו שלא יצא מזה רחמנא לצלן מה שאמרנו.

וכבר נתבאר בשולחן ערוך אור החיים עם סימן שמג': שאסור לתת בידיים לקטן שום איסור ואפילו אם זה איסור דרבנן, ובגדי פריצות זה וודאי וודאי זה איסור גמור, ועל כן חל איסור גמור על ההורים להלביש את בנותיהן בבגדי פריצות.

 ובספר "כף החיים" הוסיף שם: שאם הקטן אכל את האיסור ע"פ הוראתו-נחשב הדבר שהוא האכילו בידיים, זאת אומרת: לא צריך למסור לו בידיים ממש אלא עצם זה שהוא נתן לו היתר בפה אפילו, זה נקרא שהאכיל אותו בידיים. ודומה לכם ששייך הדבר גם כאן: שאומר לביתו לבשי בגד זה ואותו הבגד אינו מכסה כראוי את גופה-נחשב הדבר שבלביש אותה בידיים. אז זה לא מדובר רק בבעל גם באישה, אבל בגלל שהבעל הוא בדרך כלל מטווה את הדרך בבית אז לכן מדברים עליו.

ובספר "שאגת אריה" סימן נח': מבואר שגם הרואה ואינו מוחה- נחשב שעבר בקום עשה, כמו כן גם על האימא יש איסור להכשיל את הקטן או הקטנה באיסור ופשיטה שעל כל נפש בישראל יש איסור לגרום ולסייע שיעשה משהו נגד רצון השם, והכל חייבים להתנהג כרצונו יתברך. {אז גם אם אתה קונה מתנה למשפחה ונגיד קנית בגדים אתה צריך לדאוג שיהיו בגדים צנועים כאלה ואחרים שלא תכשיל, אתה מתכוון לטובה ואתה עלול להכשיל}.

ומלבד האיסור להלביש את הילדה בפריצות: יש גם דין חינוך השייך בן אב לבתו, ומצד מצווה זו חייב לחנכה בבגדים ארוכים וצנועים להרגיל אותה בהן לכשתגדל תהיה מחויבת בהם מעצמה, זאת אומרת כרגע זה מדין חינוך שהאבא חייב לחנך את בתו, היא לא חייבת מצד עצמה כי היא לא חייבת המצוות עדיין, אבל כך היא תתרגל כשתגיע לגיל מצוות שהיא חייבת בעצמה אז יהיה לה קל ללא שום בעיה.

וכמה גרוע המנהג של אלה המביאים את בנותיהם לבית הכנסת ומרגילים אותן בין האנשים זה אחד, ועל כמה וכמה אם הן אינן לבושות בצניעות שאז נכשלים המתפללים באמירת דברי קדושה כנגד הערווה, שיש ילדה כזאת שעברה את גיל שלוש והיא בבית הכנסת והיא לא מכוסה כפי הדין שלמדנו עכשיו- אסור להתפלל כנגדה, צריך לבקש מההורים להוציא אותה לעזרה או להחזיר אותה הביתה.

ומה שמבואר בדברי החזון איש שבגיל 3 אין עדיין הדעת נוטה אחריה יבואר אור החיים סימן טז': בודאי שאין בכוונתו להקל בזה חס ושלום ולהתיר גילוי בשרה שזה לא יתכן כלל, ובודאי שדבריו מתייחסים אך ורק לאמירת איסור קריאת שמע כנגד גילוי בשרה שבזה יש יותר מקום לדון להקל יותר בילדה קטנה, אולם לעניין הילדה עצמה-להלבישה באופן שאינו מחסה כראוי אין שום שייכות לדון בזה והדבר אסור מעיקר הדין. ודרך אגב: גם מגיל 3 גם אם אתה נוגע במקומות המכוסים אתה צריך לנטול ידיים, דברים שבקדושה. נאמר שהרמת את הילדה ונאמר שנגעת ברגליה ורגליה חשופות במקומות שיכולים להיות מכוסים והיא מעל לגיל 3 אז אתה צריך ליטול את הידיים להגי דברים שבקדושה וכו',

 שאלה, (לא שומעים)

הרב: גדולה כן, אבל פה מדובר על מקומות שראויים בכיסוי גם בכיסוי הצוואר זה נוהג שהחמירו בהן בנות ישראל בדורות הראשונים, מה נשאר מזה היום אפס אפסים, אבל כל שיוכל בגדרי הצניעות אשריו ואשרי חלקו.

ויראי השם וחושבי שמו החסים על כבוד השם יתברך עליהם מוטל להתבונן ולהתאמץ לחזק יסודי הקדושה ככל המזדמן ולא ירפו ידיהם חס ושלום, ולא יחושו על הזרמים הרעים בעולם, ולא יתייאשו חס ושלום מלהציל בכל האפשר. ואסור להיכנע לפני הזרם המקולקל במחנה יהודים שרגילים בכל עת לחפש צדדי הקולות בכל המזדמן, ולא די שאין גודרין לעמוד בכל הפרצות עוד מחזקים בזה את הפרצות על ידי שהם גורמים ומושכים עוד קולות כשלשלת שנמשכת קצתה אחר קצתה כידוע. וכל מי שיראת השם נוגע ללבו צריך להתאמץ לחזק הצניעות ולבטל הפריצות והוא תכלית עבודת השם ברוך הוא בזמן הזה.

וכבר אמרנו שהחזון איש אמר לרב מפונוביז' זיכרונם לחיי העולם הבא: שמה מבטל את היצר הרע אצל האישה? אצל הגבר זה התורה היא התבלין כנגד יצר הרע, והיא שלא חייבת בלימוד תורה מה איך היא תבטל את היצר: אז הוא אמר , בצניעות. כל מה שאנחנו צריכים ללמוד ולהתייגע בתורה תורה תורה תורה להתחמם באש התורה "הלא כל דברי כאש", כל הזמן כל הזמן בשביל להתחמק מיצר הרע! אישה שהולכת בצניעות מלאה מנצחת את יצרה הרע.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.