הלכות צניעות דנשים - י - כל כבודה בת מלך פנימה, צניעות בבית | הרב אמנון יצחק

בס"ד - הלכות צניעות דנשים - י'

"כל כבודה בת מלך פנימה"

האמהות הקדושות נשתבחו בתואר "נשים באוהל", וזהו השבח של כל אישה כשרה וכך שעושה כל מאמץ למעט ככל האפשר מלצאת מביתה. התואר "אישה יצאנית" זהו תואר שפל ביותר, ובו משתמשים חכמים זכרונם לברכה לנשים מהמדרגה הנמוכה ביותר, לתכונה ישנה השפעה גם על דורותיה הבאים של האישה הן לטוב והן למוטב, ואם אכן תשמור על עצמה יהיו גם בנותיה וגם ונכדותיה שמורות מכל רע. ומאידך יציאה שלא לצורך עלולה לגרום בעקבותיה תקלות ולהביא על אותה אישה חטאים ועוונות.

מנהגן של בנות ישראל הכשרות מדורות עולם היה מעולם למעט ביציאה ככל האפשר לרשות הרבים, והודיעה לנו התורה הקדושה את מעלתה של שרה אמנו וגם שאר האימהות, בתשובתו של אברהם למלאכים כשאמר להם "הנה באהל", "איה שרה אשתך? ויאמר: "הנה באוהל", כדי שנדע שמנהג זה הוא - הוא הגורם הגדול לקדושה וטהרה, וכל אישה יושבת באהל מראה בזה שגם שמגמתה להיות בקדושה ובצניעות והמזלזלת במנהג קדוש זה - מראה בעצמה שהיא חוששת על הקדושה. ואכן בכל הדורות נחשבו הנשים היצאניות לנשים שאינן צנועות.

וכמה חמור הביטוי המופיע בתרגום על תשובתם של בני יעקב לאביהם כשאמרו לו: "הכזונה יעשה את אחותנו?" במעשה שכם בין חמור שעשה מעשה שלא ייעשה עם דינה בת יעקב, אז הם הרגו את אנשי שכם 24 אלף איש, שמעון ולוי, אז יעקב אבינו התרעם על מעשיהם של הבנים, ואמרו לו הכזונה יעשה את אחותנו, התרגום אומר: "אך נפקת ברא יעשה את אחותנו", מפורש בגמרא התרגום הקולע ביותר לאותה מילה נוראה השייכת לפחותות שבפחותות, זה נפקת ברא, מה זה נפקת ברא? יוצאת בחוץ, מה זה הגדרה של זונה? הכזונה יעשה את אחותנו? יוצאת לחוץ.

ובמשנה "במסכת כלים" כד' טז': שוב מכנים חכמים זכרונם לברכה את הנשים הגרועות ביותר עלי אדמות בתואר "יוצאות חוץ", והשפעתה של אותה תכונה שאפיינה את אמותינו הביתיות אשר התחזקו ומשלו ברוחם נגד הטבע הגשמי, גרמה לכך שבכל הדורות תמשיך תכונה זו לאפיין את כל הנשים הצנועות,

כמו שראינו במדרש בויקרא רבה לב' ה: "שרה אמנו ירדה למצרים וגדרה עצמה מן העריות ונגדרו כל הנשים בזכותה".

ועל כן כל איש ואישה אשר יראת השם נוגע לליבם יסדרו לעצמם בכל אפשרותם ואף יותר מכך שתמנע האישה מלצאת החוצה ממה שאינו הכרח גמור, וכמו שראינו כשגם אברהם אבינו חולה ותשוש בכל אופן ראינו כי שרה נמנעה לצאת מאהלה ולשרת את האורחים, ואת כל מלאכת ההגשה עשה הוא בעצמו ביום השלישי למילה בהיותו בן מאה, חולה מסוכן, ובכל אופן היא לא יוצאת החוצה לשרת את האורחים,

ומאידך גיסא כאשר יצאה דינה לראות בבנות הארץ, לראות בבנות הארץ לא בבני הארץ, כמה גינו זאת חכמים זכרונם לברכה שבשביל שיצאה מביתה גרמה תקלה לעצמה במעשה שכם כידוע.

ובדומה לכך גם פירש רש"י את הפסוק: "ומצאה איש בעיר", אז אומר: "אילו לא יצאת בעיר לא היה מסתקף לה", מה זה בעיר מסתבר שפרצה קוראה לגנב", זאת אומרת: "ומצאה איש בעיר", זה הגורם שאחר כך כתוב: "כי יהיה נערה בתולה מאורסה" וכו' וכו'. אז זאת אומרת זה הגורם עצם זה שיוצאים החוצה זה פרצה קוראה לגנב.

וידועים דברי הרמב"ם בהלכות "אישות" פרק יג' יא' האומר: "גנאי הוא לאישה שתהיה יוצאה תמיד, פעם בחוץ ופעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחנה לצאת, אלא כמו פעם אחת בחודש או כמו פעמיים בחודש לפי הצורך, שאין יופי לאישה - אלא ליישב בזוית ביתה. שכך כתוב בתהילים: "כל כבודה בת מלך פנימה", זה הרמב"ם הלכה!

ואני חוזר עוד פעם על ההלכה ברמב"ם: "גנאי הוא לאישה שתהיה יוצאה תמיד, פעם בחוץ ופעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחנה לצאת, אלא כמו פעם אחת בחודש או כמו פעמיים בחודש לפי הצורך, שאין יופי לאישה - אלא ליישב בזוית ביתה. שכך כתוב בתהילים: "כל כבודה בת מלך פנימה".

צניעות בתוך הבית:

גם בתוך ביתה צריכה האישה לכסות את גופה, היות "ומלוא כל הארץ כבודו", לבישת מכנסים לאישה זהו פריצות, וזאת גם כאשר היא לבדה בתוך ביתה, אלא אם כן הן נתונות מתחת בגדיה, גם בילדיה ובני ביתה שייך יצר הרע כלפיה כאשר גופה אינו מכוסה כראוי, וכל התנהגות של לבוש של פריצות לפניהם גורם להם פגם גדול ונזק חמור לרוחניותם.

סוג נוסף של צניעות מובא בהלכה והוא: "מלוא כל הארץ כבודו", וכך כותב השולחן ערוך, יזהר האדם שאפילו בשעת פשיטת ולבישת בגדיו לא יתגלה גופו, ואל יאמר הנני בחדרי חדרים ומי רואני? כי מהקב"ה מלוא כל הארץ כבודו, וכל זמן שאין הכרח לגלות את הגוף שייכת הלכה זו, אז עד עכשיו דברנו לא רק באישה אלא גם בגבר, "והצנע לכת עם השם אלוקיך".

וכן לעניין לבישת מכנסיים לאישה, אשר מלבד הפריצות שייך בהם גם איסור שלא יהיה כלי גבר על אישה, וכבר כתבו הפוסקים שדין זה נוהג גם כשהיא בביתה לבדה, אלא אם כן היא לבושתן תחת בגדיה כגון מפני הקור והצינה וכד', {גם כשהיא נמצאת לבד ואין אף אחד}. למה? "הצנע לכת עם השם אלוקיך כי מלוא כל הארץ כבודו".

עוד צריכה אישה לדעת שאל לה לחשוב שחוסר צניעות בפני ילדיה אין בכך כלום ואין לילד יצר-הרע באמו מפני שזה נכון אך ורק במצב רגיל, ואולם כאשר מגיע מצב של הסתכלות במקומות המכוסים שוב גם בהם שולט יצר הרע. וכמו שכותב בספר חסידים בסימן תת שלח: שאומנם אנשי כנסת הגדולה סימאו את עיניו של יצר-הרע דזנות והועילו בזה שאדם אינו מתגרה באמו ובאחותו, אך על ידי הסתכלות גורם שישלוט יצר-הרע גם בהם.

ויש לנו פסוק מפורש "ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערוותה והיא תראה את ערוותו - חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערוות אחותו גילה - עוונו ישא". מה זה חסד הוא? חסד פירוש חרפה כי התרגום "כי חרפה היא לנו" אומר התרגום הרי חיסודה היא, יונתן תרגם "ושמתיה חרפה חיסודה" בלשון חכמים: מפני שחיסדו ברבים, הכוונה בייש אותו. או כמו שכתוב במשלי: "פן יחסדך שומע", ייעשך חרפה בגלותך סוד אחר. מדוע שורש חסד מציין חרפה? אולי המשמעות המקורית של המילה חסד היא לובן, מכאן חסידה ציפור לבנה, ומכאן גם "חיסודה" זה הלבנת פנים וביוש, והצדיק נקרא חסיד כי החסיד צריך לסבול בושת כדי לקיים את התורה. מי שחסיד מביישים אותו: "הי הגזמת, קיצוני, אתה גם כן",

בקיצור רואים כשחכמים בטלו יצר הרע דזנות, סימאו את עינו, בכל זאת זה הועיל שאדם לא מתגרה באמו ובאחותו, {בדרך כלל, היום - זה כבר השם ירחם!}. על ידי הסתכלות גורם שישלוט יצר הרע גם בהם. ויעוין בפסוק שלמדנו עכשיו המרמזות -שראיית גוף האישה יכול להכשיל גם מקרבה מדרגה ראשונה. אז אמא צריכה גם בפני בניה ומשפחתה הקרובה להיזהר להיות בצניעות. אמרנו גם מבלי שיהיה אף אחד היא צריכה ללכת בצניעות מפני "כבוד האלוקים והצנע לכת עם השם אלוקיך".

חייב כל אדם מן התורה להוכיח את חברו על כל דבר אשר לא כדת שרואה אצלו, כדי להפטר מהיתר זה "מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין" אז צריך שיתקיימו שני תנאים: רק בדבר שאינו מפורש בתורה יכול להיות מצב שיגיד: מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין וכאשר ברור הדבר שהשני לא יקבל את התוכחה ולא יאמין לה, כגון: לץ רשע ואחרים. אבל אם זהו דבר המפורש בתורה כל מצוה שהיא כתובה בתורה במפורש, או אם סיכוי שהוא כן יאמין ויקבל - חובה להוכיחו. חובת בתוכחה שייכת כאשר גם המוכיח עצמו טרם נקי מאותו עוון ואין עליו שום פטור מחמת זה. שתיקה של מצב חיוב תוכחה- מהווה הסכמה עם החוטא ועם חטאו. אם אדם לא מוכיח אז הוא מראה שהוא מסכים עם החטא ועם החוטא. הדרך הטובה לקיים מצוה זו היא על ידי ארגון שיעורים וכנסים לחיזוק בעניינים אלו. או הפצת דיסקים או שליחת שיעורים כאלה כדי לזכות את הרבים.

הגמרא במסכת שבת נד' מספרת על פרתו של רבי אלעזר בן עזריה: שהיתה יוצאת בשבת כאשר רצועה היתה קשורה בן קרניה שלא ברצון חכמים, ומבארת הגמרא שלא היתה באמת הפרה שלו כי אם שלך השכנה שלו, מדוע אמרו רבותינו שזו היתה הפרה שלו? היות והוא לא מחה בה על החטא הזה, אז רואים שזה נחשב – החטא שלו - וקראו לה פרתו של רבי אלעזר בן עזריה {איזה פרה שלו, פרה של השכנה} פרתו. זאת אומרת אדם שרואה ולא מוכיח והיו לו סיבות מוצדקות לדעתו, אבל חכמים לא הסכימו איתו, אבל חכמים אמרו: החטא נקרא על שמו על מי שיכול להוכיח ולא הוכיח.

בתלמוד ירושלמי כתוב: שהוא כה חשש וחרד מכך על מה שהוא לא הוכיח אותה, כשחכמים קראו לו - פרתו של רבי אלעזר בן עזריה, הוא כה חשד וחרד מכך עד שהושחרו שיניו מפני הצומות והתעניות שהתענה לשם כך לתקן את העניין, מאות תעניות עשה לשם כך עד ששיניו נעשו שחורות.

מכאן נלמד עד כמה חמורה היא התופעה אצל הזולת דבר שהוא לא כהלכה, ובמקום להסביר לו שאסור לו הדבר על פי תורתנו הקדושה - מעדיפים להעלים עין ולשתוק על כך. זה במקרה הטוב,

יש כאלה שבמקרה הגרוע גם מצדדין, כמו בנושא הבשר והעופות מה שדברנו שנים אחרונות כמעט כל יום וכל הרבנים כמעט אמרו "יאכלו ענבים וישבעו", אבל עכשיו שהטמבלויזיה בעצמה חקרה את הנושא העלתה את הדברים, צלמה ותיעדה דברים - שיש בעיות בסכינם, וטרפות, ושיש כשר וטרף מעורבבים וכל הצרות שאמרנו וזה על קצה המזלג מה שהם הביאו לעומת מה שאנחנו חשפנו, מה יעשו כל אלה? כל העוונות בצוואר שלהם, כל מי שאכל ואוכל אפילו אם הם רק שתקו - לא שאמרו "יאכלו ענבים וישבעו", העוון עליהם ועל צווארם.

וכבר כתב על כך בספר "תנא דבי אליהו" בפרק יא': שכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, וכן מי שיש בידו להחזיר את ישראל בתשובה ואינו מחזיר - הרי שכל הדם שנשפך כמים מעם ישראל, אינו אלא בעבורו לפי שכל ישראל ערבים זה לזה.

ואמרנו שכל 72 אלף שמתו בפילגש בגבעה, הקולר תלוי בצווארם של הסנהדרין ופנחס בן אלעזר, שלא הוכיחו אותם ולא הלכו מעיר לעיר ללמד אותם דרך ארץ ותורה.

אז בתנא דבי אליהו בפרק יצחק אמנון פרק יא' שם זה כתוב. שכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, וכן מי שיש בידו להחזיר את ישראל בתשובה ואינו מחזיר - הרי שכל הדם שנשפך כמים מעם ישראל, אינו אלא בעבורו לפי שכל ישראל ערבים זה לזה.

ומספר לנו המדרש "בספר איכה" בפרשה ב': שמידת הדין מקטרגת על ישראל ואומרת: "איזה מהן נהרג על שמך! איזה מהן נפצע מוחו על שמך! איזה מהן נתן נפשו על שמך! מי היה מוכן לעשות כזה דבר? בשביל להוכיח ובשביל למחות! ככה מקטרגת מידת הדין "תראה כולם שותקים אף אחד לא מדבר".

ומספר לנו המדרש בספר איכה את הדבר הזה, וכתוב שכל חורבן הבית היה על זה שלא הוכיחו זה את זה. "היו שריה כאיילים, זה דוחף ראשו תחת זנבו של חברו", אף אחד לא מרים את הראש להגיד לו: מה אתה עושה? כולם הולכים לא רואה לא יודע לא שומע, על זה בא החורבן שלא הוכיחו זה את זה.

וכל מה שאמרו זכרונם לברכה: "מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין" - זה דוקא בדבר שלא יקבלו ממנו, {יודעים זה אדם רשע לא מקבל תוכחת לא מקבל כלום}. וגם כשלא יאמינו לכך {הם בכלל לא מודעים, לא יודעים על מה אתה מדבר בכלל} ויתלוצצו, אז בדבר שלא יקבלו ממנו ולא יאמינו לו בכך ויתלוצצו, במקום כזה מוטב יהיו שוגגין, אבל בדבר שמפורש בתורה וכן בכל דבר שיש צד שיקבלו ויודו שחטא בידם-לא שייך כלל "מוטב יהיו שוגגין", ואם יכולים באיזשהו צד לקבל - צריכים להוכיח אם לא נתפסים בעוון.

ומי שנמנע ולא מוכיח: ידע בנפשו שבכל הוא מבטא הסכמה עם החוטאים, וגם אם יבואו מחשבות חרטה ותשובה לאחד מהם יום מן הימים-מיד ישתיק את אותן מחשבות וינחם את עצמו "כי הרבה ראו אותי ולא מחו בי וזה סימן שאני בסדר, ואפילו רב פלוני וצדיק פלוני מכיר אותי ומעולם לא אמר לי מאומה, אם כן אין לי מה לשנות ואין לי מה לחזור בתשובה! אם היתה בעיה אז הרב היה מעורר אותנו! אם הוא לא עורר אותנו אז סימן שזה בסדר! הוא ראה שאנחנו מתנהגים ככה והכל בסדר!

זה מה שספרנו שהחפץ חיים אמר: שפעם אחת שלחו אדם לסיביר 15 שנה עונש ושאלו אותו מהי בקשתו האחרונה לפני שמשלחים אותו אז ביקש לדבר עם הרב,

והוא אמר לרב: "בגללך אני הולך לסיביר אם היתה מוכיח אותי על המעשים שלי לא הייתי נתפס ולא היו שולחים אותי לסיביר, אבל אתה ראית ושתקת הכל זה אתה".

אמר החפץ חיים: ככה ידונו כל הרבנים בעולם האמת, כל מה שיכלו להעיר לציבור ולהוכיח אותם ולא הוכיחו - כל אלה שבגיהינום יצביעו עליהם: הוא לא אמר ולא כלום לכן אני התנהגתי כמו שהתנהגתי, אני קבלתי אישור ממנו, זה שהוא שתק זו ראייה שזה בסדר מה שעשיתי.

אני חוזר וקורא לכם מה שכתוב: ומי שנמנע ולא מוכיח: ידע בנפשו שבכל הוא מבטא הסכמה עם החוטאים, וגם אם יבואו מחשבות חרטה ותשובה לאחד מהם ביום מן הימים-מיד ישתיק את אותן מחשבות וינחם את עצמו "כי הרבה ראו אותי ולא מחו בי וזה סימן שאני בסדר, ואפילו רב פלוני וצדיק פלוני מכיר אותי ומעולם לא אמר לי מאומה, אם כן אין לי מה לשנות ואין לי מה לחזור בתשובה!

פירוש הדבר למחות אינו חייב להיות דוקא אצל מי שידו תקיפה לא, לא דוקא אחד כזה אלא מבואר בספר "יערות דבש" שכל אדם יש בידו למחות ולומר לחברו "אל בני, לא טוב הדבר, וכדומה.

אומר רבי יהונתן אייבישיץ באותו מאמר, מאמר יא': "הוא אומר כשאדם מוכיח את חברו זה משפיע יותר ממנו פי כמה וכמה", אם אני יוכיח אומר רבי יונתן, אז יגידו –מה! זה אדם קדוש אדם צדיק, מי יכול להגיע למדרגות שלו על מה אתה מדבר, אבל אם יאמר אדם לחברו תשמע יש לי גם לי יש יצר הרע כמו שלך, גם אני, מה אתה חושב? שאני מלאך?! בא שנינו נתקן את דרכנו וכו', ברגע שיגיד לו ככה יתקבלו הדברים הרבה יותר. "אל בני לא טוב הדבר" ואם הוא לא ישמע לו? אז אתה תוכיח ומנוקה מהעוון, וגם מנוקה מן הערבות שיש לך כלפיו וכלפי כל אחד ישראל, אבל אם תישא את פניך בקרקע - אתה תישא גם את עוונו.

כמו כן אין שום אפשרות לתרץ את עצמו ולומר "אני פטור ממצוות תוכחה מאחר ואני בעצמי חוטא בזה", שהרי בודאי לא יתכן שבשביל שיש בידו חטא זה התורה תסכים שיחטא עוד פעם בביטול מצוות תוכחה, כי יש מצוות תוכחה, אז בגלל שאתה חוטא באיזה דבר אז אתה תבטל עוד מצוה שהיא נקראת "מצוות תוכחה"? לכן תמיד יש חיוב להוכיח שרואה את חברו שחטא בידו. "כל ישראל ערבים זה לזה" תדעו לכם אם לא משלם הערב ישלם. מזה רואים גם בעת שאדם חוטא יש עליו תביעה על הסכמתו על מעשיו הרעים של חברו, וענוש ייענש גם עליו, ואולם ודאי ובדאי שמוטל על כל אחד שמצד עצמו לתקן את מעשיו שלו, וללכת בדרך הישר והטוב.

מובא בספרים שכאשר רואה אדם או שומע דבר עברה מאיש יהודי, אאאאאה... ידע שיש בו גם שמץ מאותו החטא ומן השמים מראים לו זאת כדי שיחפש במעשיו ויעשה עליהם תשובה. למה השמיעו לך דבר זה, למה ראית דבר זה? מעוררים אותך מן השמים שתבדוק איזה צד יש לך שייכות מה לעניינים האלה.

אין שום דבר אדם ורואה סתם, מן השמים מזמנים לו.

על זה בכה החפץ חיים שפעם ראה חילול שבת, אז הוא בכה למה מן השמים מראים לו דבר כזה, כנראה שיש בו משהו של קרירות, משהו בענין שבת משהו לא יודע, בכה בכה בכה והלך לישיבה וסיפר להם מה הוא ראה ובוכה בוכה בוכה, אין דבר כזה שמראים לאדם סתם דבר.

והדרך הטובה ביותר לקיים מצוות תוכחה - זה על ידי שיעורים ברבים ומעוריים עוד ועוד על עניינים אלו, אבל נאמר אדם הוא לא רב והוא לא יכול להעביר שיעורים - אז יש אפשרות שליחה או לקחת דיסקים ולהפיץ אותם, אז ממילא הוא מעביר אותם וזוכה לקיים מצוות תוכחה והצלה גדולה בעם ישראל. ואצל רבים מתחדשים דברים שמעולם לא שמעו עליהם ולא ידעו מהם, ואפשר שיכנסו הדברים בלבם ויצייתו לכל אשר שמעו, ויפרשו לכל שגגו בו עד עתה.

הנה אנחנו רואים בעניין הבשר והעופות אנשים ורבבות של אנשים רחוקים מקיום תורה ומצוות, בגלל ששמעו את הדברים האלה-פרשו! ובאים פה לקנות בשר ועופות, הם לא שומרי שבת, ויש כאלה שלא שומרים טהרה, אבל הם שמעו: נבלות וטרפות?! חס ושלום הם לאכול, מה הם אוכלי חזיר ועכברים אוי ואבוי וקיבלו, מי היה מעלה על הדעת? יש כאלה שבאים לפה עם ראסטות אתה לא מאמין איך הגעת לפה מאיפה אתה? אני שמעתי, שמעתי את הדברים וזהו. זאת אומרת כמו שנאמר פה:

יש הרבה דברים שאנשים לא ידעו לא חלמו לא התעוררו לדבר ופתאום הם מתעוררים, כמו שאנחנו התעוררנו ברגע שהתברר לנו שהמציאות היא עגומה, מיד פרסמנו להציל את הרבים, אבל יש כאלה שלא רוצים להכביד על הציבור, אז אומרים להם "יאכלו ענוים וישבעו", אל תדאג "אני אהיה כפרה עליך" אני אכנס לגיהינום ביחד אתך אל תדאג לא תהיה לבד, הוא דואג לציבור הוא יהיה איתם בגיהינום.

הרב: רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.