הלכות צניעות דנשים - ז - ההרהור דיבור והסתכלות באשה | הרב אמנון יצחק

בס"ד - הלכות צניעות דנשים ז' - ההרהור דיבור והסתכלות באישה

גם על הרחקות שציוו חכמים את האנשים {הגברים}, מחויבות הנשים לדאוג ולהישמר שהן לא תהיינה להן לניסיון ומכשול, וישמרו עצמן בכל מה שאפשר. והיות והניסיון בהסתכלות בנשים גדול וקשה ובנוסף לכך לרבים מן האנשים נדמה שאין בכל חטא ועוון- מחויבות הנשים להצניע עצמן לבל יכשלו בהן האנשים בהסתכלות אסורה ובהרהורי עבירה. גם הדיבור עמהן ייעשה בקיצור נמרץ ובתכליתיות. ותשמרנה מאוד מכל דיבור מיותר או מגרימת הנאה לאדם אתו הן מדברות, ועל אחת וכמה מלשיר בנוכחות או במקום שיכולים לשמוע אותה אנשים זרים, כמו שמכשילים ונכשלים הזמרים והזמרות הפסולות. כמו אסור לאישה לנהוג עם בעלה הנהגה של חיבה או ידידות לעיני זרים, היות ודבר זה גורם למכשול אצל הרואים.

ישנם איסורים רבים על כל איש בישראל המהווים גדר והרחקה לשומרו מכל חטא ועוון, ובודאי שחייב כל אדם להקפיד עליהם בכל עת וזמן, אומנם על האישה מוטלת האחריות שלא להוות הגורם לכך שמחמתה יחטא האיש, ואסור לה לנחם את חמתה: "שבודאי האיש ישמור את עצמו ואני לא פעלתי אוון", כגון דין: קול באישה ערוה, וכגון: אסור להריח הבשמים שעליה, {אישה לא יכולה להתבשם בבשמים רבים שנוטפים מאוד שכשהיא הולכת אז כל מי שעובר לידה היא משאירה לו שובל של ריח וזה מעורר את היצירה ואז היא מכשילה אותו}. אז לא יש איסור להריח ולה להסריח. שבודאי חייבת גם היא להישמר מאוד ושלא תביא שום אדם לניסיון ומכשול.

והנה נשים רבות מרשות לעצמן ללבוש בגדים שאינם כדת וטענתן בפיהן: "שהגברים ישמרו על עיניהם", או שאין סומכות על כך שאסור להם להסתכל "מה הוא מסתכל עלי?"

ועליהן לדעת שטענה זו אינה נכונה כלל ועיקר, שכן מלבד זאת שנצטווינו בתורה לפני עיוור לא תיתן מכשול ובעצם מציאות ובחוסר צניעות נותנת מכשול לפניו, עליה עוד לזכור את דברי הרמב"ם: באיסורי ביאה כב' ח' האומר "אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם לפרוש ממנו אלא - מן העריות - לשון הרמב"ם. ואמרו חכמים זכרונם לברכה במכות על הגויים: "גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן" {זה בטבע שלו} וראיית העיניים בנשים מהווה ניסיון קשה מאוד שכן אמרו חכמים זכרונם לברכה ביומא עד': "טוב מראה עיניים באישה יותר מגופו של מעשה", איך זה מסתדר עם הרהורי עבירה קשים מהעבירה עצמה? רש"י מפרש שטוב מראה עיניים באישה: אומר רש"י טוב לו ליצר הרע להחטיא את האדם בראיה יותר מגופו של מעשה, למה? כי בראייה זה מזדמן לאלפים ולרבבות וכל רגע, ובגופו של מעשה עד שבן אדם יגיע לא כל כך מהר, אז ככה הוא עובר על "לא תתורו" כל הזמן עובר על לאוים, לאוים, לאוים, ואם כן איך היא תסמוך על הגברים שלא יסתכלו?

"האהבת חיים" אומר: שהעין של האדם היא כנגד כל העולם, הלבן: זה האוקיאנוס השחור: זה היבשה, והאישון: זה ארץ ישראל ירושלים וקודש הקודשים, כשאדם חוטא בעיניו כאילו מחטיא את כל העולם, אם כן איך היא תסמוך על הגברים שלא יסתכלו? ומי ערב בדבר שכולם יהיו במדרגת גיבור הכובש את יצרו?

ועוד יותר מכך כותב הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ד' ד': המסתכל בעריות מעלה על דעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר לעצמו: "וכי קרבתי אצלה?" מה פעלתי? וכבר אמרו חכמים זכרונם לברכה בסוכה כו': "פרצה קוראת לגנב", ואמרו רבותינו שהעובר במקום שיש בו חוסר צניעות כשיש לו דרך אחרת הוא נקרא רשע, ואפילו אם הוא עוצם את עיניו {אם יש לו דרך אחרת} על אחת כמה וכמה שאותה אישה מכניסה את האנשים בניסיון זה, של הסתכלות על ידי גילוי בשר וכדומה, בודאי ובודאי שהיא נקראת מרשעת. וגם אם יהיו כולם צדיקים וקדושים ומיד יסובבו את פניהם ולא ימשיכו להסתכל- והרי עד שיורידו עיניהם כבר הספיקו לראות לרגע אחד! ואף על פי שהם נקראים אנוסים! מכל מקום היא הכשילה אותם בראיית איסור.

כך גם לעניין דיבור: אמרו ריבותינו "אל תרבה שיחה עם האישה שסופך לבוא לידי ניאוף", נדרים כ'. ובדאי שהאיסור חל גם על האישה, וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך "אבן העזר" קטו'. שלאישה המדברת שיחה שלא לצורך עם איש זר ולמרות שבעלה מתרה בה היא ממשיכה בכך - בעלה מגרשה בלא כתובה, {עד כדי כך זה חמור}.

וכך לשון האשל"ה הקדוש "בשער הקדושה": "אל תרבה שיחה עם האישה ותחילת הזנות שיחה עם נשים",

הרב: אישה אחת ספרה מעשה מזעזע היא עבדה באיזה שהוא מקום וראש כולל התחיל לדבר איתה והשם ירחם דיבורים דיבורים דיבורים, ואחר כך היא שמעה את מה שאמרתי בשיחה שאסור לומר אפילו שלום לאישה בשוק, כי שלום נתתי תיאור בשוק,

"את סוחבת סלים איפה בעלך הוא לא עוזר לך?"

-         "לא! במילואים",

"מה את אומרת וככה את הולכת, מסכנה, את רוצה שאני יעזור לך?"

וכך עד שהוא מגיע, - "רוצה תה" רוצה בה בו בה טרינג,

אז אסור להגיד אפילו "שלום" לאישה אפילו עם בתו אפילו עם אשתו לכן יש כאלה שהולכים לא ביחד ברחוב,

אה! הורי היקרים מנוחתם עדן, אבא שלי היה הולך במדרכה ואמא שלי היתה הולכת במדרכה מצד שני, איפה יש דברים כאלה היום.

מכל מקום לשון השל"ה: "אל תרבה שיחה עם האישה ותחילת הזנות שיחה עם נשים שכן השיחה באין אל השחוק, ומתוך השחוק באין לידי קלות ראש, ומתוך קלות ראש באין לזנות, ונמצא ששניהן חוטאין ומחטיאין".

ומבואר בדברי השל"ה שם: שישנו חוק בטבע, שכל שיחה מיותרת איש עם אישה זרה- נמשך בעל כורכם לניאוף, אין דבר כזה שזה לא יגמר בניאוף, וניאוף לא חייב להגיע לגמר מעשה, ההשלכות האלה יכולים להיות לאדם בלילה כשהוא לבד.

המעשה המובא בגמרא במסכת עירובין נג': המספרת על ברוריה והוכיחה את רבי יוסי בגלילי שאמר לה: "באיזו דרך נלך ללוד"

והתרעמה עליו וקראה לו "שוטה!", ואמרה לו: למה הוא לא מסתפק והיה צריך להגיד לה- באיזו ללוד, למה הוא אמר לה ארבע מילים? באיזו דרך נלך ללוד, היה יכול להגיד באיזו ללוד, לחסוך שתי מילים, אמרה לו "שוטה!" לרבי יוסי הגלילי. אייייייה,

לומדים מפה ששיחה עם אישה לא הכוונה לריבוי שיחה מופרזת אלא כל מילה שאינה לצורך - אסור- והרי היא בכלל הלאו שיקרבו לגלות ערווה שלא תעשו דברים הגורמים לעבירה ערוה. זה איסור שכל דבר שמקרב לערוה עוברים עליו.

ועוד יש לדעת שבמידה והאיש נהנה בדיבור עם אותה אישה ממלא אסור לו לדבר איתה ואפילו אם זה לצורך גדול, זאת אומרת: אם מראש הוא יודע שיש לו הנאה לדבר איתה כי היא אישה נאה או לא משנה מה, או שהיא בעלת שיחה או כל מיני תירוצים - אז אסור מלכתחילה לדבר איתה אפילו לצורך גדול, וכן אם מביט ביופייה - אסור הדבר, וכמה צריכות הנשים להיזהר מאוד בדברן עם איש שלא תהיה גורמות לו להנאת איסור ומכשול.

במסכת כלה כתוב: "המרצה מעות מידו לידה על מנת לתת עיניו בה אפילו אם הוא כמשה רבינו - יורש גיהינום, נותן לה עודף מה שנקרא אבל על מנת להביט בה אפילו להביט באצבע קטנה שלה - הרי זה יורש גיהינום אפילו אם הוא כמשה רבינו. אז וכן אם הוא מביט ביופייה -אסור הדבר, וכמה צריכות הנשים להיזהר מאוד בדברן עם משהו שהן גורמות לו להנאת איסור ומכשול. ואין לנו לחשוב שחובה עלינו להמשיך את השיחה כשהשני ממשיך בפטפוטיו, משום מידת דרך ארץ שלא לבזותו, אלא חובה עלינו לעצור את השיחה מיד ועל זה ראוי להמליץ את דברי התנא באבות שאחד מקנייני התורה הוא - מיעוט דרך ארץ. במקומות כאלה צריך למעט בדרך ארץ. לא להגיד "לא נעים היא מדברת מדברת מה אני יפסיק אותה?",

ובנוסף לכך ראוי לציין את דברי חכמים זכרונם לברכה המספרים לנו על אותה אישה מפורסמת שלומית בת דברי, שהיתה מרבה שלומות לכל אדם, "בת דברי" דברנית היתה, פרסם אותה הכתוב, אחת היתה במצרים, שכאשר ניכנס הנוגש המצרי אצל בעלה היא שחקה לו – "בוקר טוב!", בזה מלמדים אותנו רבותינו שבכל נדנוד קטן של פריצות - גורמת האישה להביא על עצמה חטאים "ועל הכל יביא אלוקים במשפט",

ודבר נוסף המובא בפוסקים הוא: שאסור לאיש לנהוג עם אשתו עם דברים של חיבה בפני אחרים, וגם משום שהדבר גורם לרואים הרהור. תתאפק שלא יהיו אנשים, בפני אנשים שום דברים של חיבה.

ולאותם שטרם הבינו עד כמה חמור הרהור עבירה - נעתיק את לשונו של החת"ם סופר שהוא כותב: "כל המצוות נדחות מפני חטא הרהור עבירה" זאת אומרת: יש פעמים שאתה רוצה לעשות מצוה אבל המצוה הזו תגרום שיהיה לך הרהור עבירה, נגיד שאתה הולך לעבוד באיזה עבודה אתה הולך לפרנס את הבית או שזו עבודה שיש בה מצוה, העבודה עצמה מצוה, אבל אתה תהיה טרוד בענייני עבירה כי נשים מסתובבות מדברות וזה חלק מהעבודה אומר החת"ם סופר כל המצוות נדחות מפני חטא הרהור עבירה. אז בכל מקום שאתה הולך לעשות מצוה לחתן וכלה ולשמח ושם באות באים בפריצות ותערובת - אז כל המצות נדחות מפני חטא הרהור עבירה, הרהור אחד, והסתכלות, והנאה מהסתכלות, וניאוף, וכל שאר הדברים, מה? ואלה שהולכים להופעות של מוזיקה אנשים ונשים אפילו בנפרד שאסרו כולם, מה עם זה? והם שרות לפני והם מתנועעות וכו', לציון ג'ילג'לן שעדיין ממשיך להופיע במעורב ורוקדים לפניו ומחטיא את הרבים, איזה גיהינום מחכה להם? יה בה ביי, עם כיפות הם רוקדים וגם זקנים עם סימונים רוקדים בתימנית, כן איזה גיהינום מחכה להם, על גחלים רוקדים יפה מאוד כי אי אפשר לא לרקוד.

החת"ם סופר בשו"ת "חושן משפט" סימן קץ, סימן קץ, "ובספר חסידים" בסימן שצג' כתוב: "כל מצוה שבאה עבירה על ידה מוטב שלא ייעשה המצוה", כגון מצות חתן וכלה, שאם יודע שאינו יכול שם ללא הרהור או אינו יכול להימנע מלאות בנשים- אל יהיה שם! ספר חסידים חנג'ורי, עכשיו הכל ברור.

הרב: רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב "ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.