הלכות צניעות דנשים - ה - בגדים אדומים ובגדים צבעוניים | הרב אמנון יצחק

בס"ד - הלכות צניעות דנשים ה - בגדים אדומים ובגדים צבעוניים

מלבד אורכם רוחבם וצורתם של הבגדים נדרשת זהירות נוספת הנוגעת לצבעם של הבגדים. בגדים צבעוניים הינם כשרים ומומלצים ללבישה כאשר האישה בביתה ומשתמשת בהם במקומם הראוי ואולם לא תצא בהם לרשות הרבים.

ואולם בבגדים אדומים ישנה חומרה נוספת: בשייכת איסור הליכה בחוקות בגויים ולכן היציאה בהן חמורה יותר, למרות שהיום נמצאו שמות שונים לכול מיני צבעי האדום אין הדבר משנה כלל וכול סוגי האדם בכלל האיסור.

האיסור תקף גם באיסור פריטים קטנים כמו חוטים לקשירת השיער וכדומה. מלבד הזהירות שלמדנו עד כה באורך הבגדים ורוחבם אז נדרשת זהירות גם מצד צבעם של הבגדים שלא יעוררו תאות הסתכלות ומכשול.

הנה בברכותיו של אברהם אבינו נאמר בבראשית מט' א': "כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ", מפרש רש"י שם: שבגדי צבעונין נקראין בלשון "סותו", וזאת מכיון שבלבישתן מסיתה האישה את האיש ליתן עיניו בה, אז כִּבֵּס בַּיַּיִן שזה צבע אדום חזק לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ: זה גורם להסתה, בלבישה זו נותן האיש עיניו בה, כי האדום הוא מושך את העין מאוד, מזה יש לימוד מפורש שבגדי צבעונים של אישה זה הוא הדבר המכשיל את רואיה בהסתכלויות והרהורים אסורים.

והדברים מפורשים ביתר שאת בילקוט שמעוני על הראשית ו' מד' שם כתוב: שהיו מביאים ביום הכיפורים קרבן כפרה מיוחד "שעיר לעזאזל", כדי לכפר על הרהורי עבירה שהיו נגרמים מבגדי צבעונים ותכשיטים של נשים. ובפרט שישנו מלאך מיוחד שתפקידו להסית ולגרות את האנשים להרהר בבגדים אלו. אולם הדבר פשוט שכול זה הוא רק בחוץ, אבל בביתה מותרת להתקשט בהם, {כמובן שלא יכנסו אורחים שכנים וכו' כן}

ולכן ברך יעקב אבינו את בניו שכך יהיו מלבושיהם היות וישראל קדושים ואין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה ואין שיבואו להסתכל האחד באשת חברו, לכן אמר "כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ". לפי זה גם בגדים אדומים שתלבש האישה בביתה פנימה להתקשט בהם בפני בעלה, וכול האישור שייך שהאישה יוצאת בהם.

אני לא מרשה בכלל גם בבית, בכלל - גדר גמור.

ואולם בשו"ת "באר משה" חלק ד' סימן קמ"ז אותיות ז': כתב שכל מורה ורב מחויב לדרוש ברבים להזהיר הבתולות וכל שכן הנשים שלא שבשלה או בחצאית אדומה כי פיגול הוא, תועבה היא, ואל ימצאו בבית ישראל הנאמנים לה' ולתורתו וחס מלהזכיר בבית החרדים לדבר ה', וידוע ומפורסם שמרן החתם סופר זכותו יגן עלינו לא הניח שום בגד ושמלה אדומה להכניס לביתו, והיה מקפיד על זה עד למאוד כמו שאמרנו,

ועוד הזהיר והוסיף שם: שהבתולות הקושרות את קליעת שערן לא יעשו זאת חס ושלום בחוט אדום אלא ישאירו זאת לבתולות הנוכריות. וראוי לעורר על כך שאף על פי שבזמננו קבעו שמות מחולקים וכמה סוגים ומינים השייכים באדום בכל מרום בלשום התורה כל שינויי ללשון הללו אינם קיימים אלה רק לבן שחור ירוק ואדום {זאת אומרת: אלה הצבעים שהתורה משתמשת בהם}

ומאחר שלמדנו שאדום אסור - ממלא כל מיני וסוג האדום נכללים בכלל האיסור, ומה שהעולם קראו שמות מיוחדים לכל מיני סוגים אין זה משנה כלום בהלכה היות וכולם מגרים להסתכל והמקלים בזה אינם אלא טועים. זאת אומרת: אם תקרא לזה: תפוז כתום כל מיני שמות כאלה בורדו, מה? ורוד בהיר- כשזה לא בולט וזה לא כל הבגד זה פחות בעיה, אבל אם זה בגד שלם כולו צבע אחד, נגיד היא עם צבע אחד כולו, לא כמו שחור או לבן או דברים כאלה אבל מאלה הבולטים אז זה ודאי שימשוך את העין כי זה ניכר בכל הסביבה, בדרך כלל מבליעים את הצבעים שלא יהיו בולטים כמובן לא שקופים וכו' וכו', וגם אם תהיה האישה בו יוצאות כולם בבגדים אדומים וכאשר תלך בבגדים שחורים היא תהיה שונה בכך משאר הנשים-אין לה לחשוש כלל שבגלל זה יסתכלו עליה אלא אפילו על מצב כזה הזהירה התורה: "הישמר פן תנקש אחריהן" שאפילו אם כוונתך לשם צניעות ולא לשום פריצות, אסור בשום פנים באופן להידמות אליהם וללכת בחוקותיהן.

זאת אומרת: תבוא אישה יהודיה והיא נמצאת בסביבה של גויות והן הולכות באדום, והיא תגיד אם אני עכשיו אלך בשחור אני יבלוט יותר מהן אני ימשוך את העין אז לכן לצורכי הצניעות אני ילבש גם אדום לטשטש את עצמי בן כולם, אומר לא אסור! למה? כי באדום בזה עוברים על "בחוקותיהם לא תלכו", זה מלבוש פריצות מיוחד שמושך, כמו שפתון אדום שנהגו המצריות לשים כדי לפתות בפרט בשפתיים צבע אדום, בא לגרות זה לא נגד יובש.

ומה שמבואר בהלכה שבגדי צבעונים נחשב מן התכשיטים שבעל מחויב לקנות לאשתו כדי שלא תתגנה עליו, כל דין זה שייך רק בביתה לפני בעלה ולא בחוץ, בעל רוצה שאשתו תתקשט בפניו יכול לקנות לה בגדי צבעונים לביתה---, שתתקשט בביתה לפניו בלבד. ואדרבא בדברי חכמים זכרונם לברכה מבואר ומפורש שלא נתנו תכשיטים לאישה אלא שתהא מתקשטת בהם בתוך ביתה, ונפסק להלכה: כשאין בעלה אתה אין לה להתקשט כלל, איפה זה היום? היום זה הפוך, מתקשטים לשכנים לאנשים ברחובות ולבעל עם חלוק סרוח, ואחר כך הנשים לא מבינות למה הגברים החלשים נותנים עיניהם באחרות, כי אחרות מתקשטות בפניהם, והאישה שלו לא מתקשטת בפניו, אז הוא תמיד רואה את האחרות יותר נוצצות בעיניו מאשר אשתו.

וכמו כן בגמרא במסכת "עבודה זרה" מבואר דף כ': שאפילו להסתכל בבגדי צבעונים השטוחים על הכותל אסור לאיש, זאת אומרת: כשתולים כביסה אסור לאדם להרים עניו ולהסתכל על בגדי נשים התלויים על הכביסה אם הוא מכיר את האישה אשר שייכים לה, כי הדמיון פועל,

ובספר "חכמת אדם" הוסיף: שכך גם הדין בכל תכשיטי הנשים, ואם כן איך יתכן שנתיר לה שתלך בהם בחוץ כשהן עליה? והיום כולם הולכים בחוץ כמה שיותר חנגו'רי בסטרי בשביל לרשרש בידיים בזהבים בטבעות ובעגילים ובז'מבורי וכל זה למשוך תשומת לב, זה עצם האיסור: למשוך תשומת לב של מי את מושכת תשומת לב? של כל האנשים, יש נשים ויש אנשים. וכבר הבאנו לעיל דברי רבינו יהודה הן הראש: שציוה שיקפידו על בגדים מבד עבה ושם כתב למנות בני אדם שתפקידם להקפיד שלא ילבשו בגדי רקמה אלא אך ורק בצבע שחור,

כשאני הגעתי פה לבני ברק וראיתי איך הולכות הנשים החרדיות - הזדעזעתי , אז כשהזמין אותי הרב וואזר וביקש ממני שאתן שיחה בנושא צניעות בפני נשים, רצו לארגן כנס של אלף אלפיים נשים

אז אמרתי לו: "שאני לא מדבר בפני נשים", סיפרתי לכם,

אז אמר: "טוב תדבר מאחורי וילון",

אז אמרתי: "אם כך אני יכול להביא קלטת טייפ והיא מאחורי הווילון תדבר אולי אני יבוא וישמיע צעדים שנכנסתי ואני אצא בחזרה",

בקיצור אז הוא אמר לי: "יש לי פה את הכללים, היו לו עשר דברות של צניעות מה שצריך מה שפרסמתי בעבר ואמר תגיד את הדברים האלה ופה ושם",

אמרתי לו: "כבוד הרב אני לא מבין למה לא עושים בד"ץ לבגדים?"

אני הייתי הראשון שאמרתי את זה, היום יש בד"ץ פה בבני ברק, לא היה בד"ץ מה הבעיה יש פה בגדים של שחץ - לא רציתי להגיד פריצות, שחץ, מה הבעיה חנות תקבל אישור בד"ץ "הבגדים האלה הם לפי ההלכה" וכו' וכו', אז ממילא תהיה בעיה אם נכנסים לחנות כזאת ולא לחנות כזאת אז זה מראה על האישה,

ואמרתי לו עוד כמה רעיונות, והוא פחד, היו רעיונות די טובים, אני חושב שאם הייתי מפעיל אותם לא היום הרבה נשים שמסתובבות בבני ברק לא כראוי.

מכל מקום הנה כתוב פה במפורש רבינו יהודה הבן של הראש: שציוה שיקפידו על בגדים מבד עבה ושם כתה למנות בני אדם שתפקידם יהיה להקפיד שלא ילבשו בגדי רקמה אלא אך ורק בצבע שחור, והדבר פשוט שכל מני הצבעונים הם בכלל האיסור של בגדי רקמה היות ורקמה וצבעונים שניהם עניין אחד להם שהם מגרים להסתכל בהן ואסור.

וכך כותב הש"ך ביורה דעה קפג': שצבע השחור הוא דרך צניעות והכנעה, וכבר קדמו לו בכך: המהרי"ק, בית יוסף הדרכי משה, שכולם הביאו להלכה שדרכי ישראל ומנהגה כולם הוא הצבע השחור. ויש לבאר ולהסביר עוד את בגירעון בבגדי צבעוניים בחוץ על פי דברי המהרי"ק הנזכרים לעיל: האומר על לבישת בגדי ארגמן שהם מביאים לידי שחץ וגאווה, כך גם שייך בבגדי צבעוניים שחץ וגאווה, ולא באלה חלק יעקב, אלא דברי ישראל ודרכם להיות צנועים וענווים ולא לפנות אל רהבים.

וכמו שמצאנו בדברי רש"י: על אותם תחשים שמהם עשו את יריעות התחשים שהיו על המשכן וכך הוא כותב: "והרבה גוונים היו לה" ולכן מתרגם התרגום: ססגונא מלשון שהוא שש ומתפאר בגוונים שלו, וידוע שגם בבני אדם כך הוא דרך הטבע שמתפארים בגוונים שלהם, והתפארות זו גאווה היא, ואין מקומה אצל בני ישראל, וידוע "שתועבת ה' כל גבה לב", ואם אדם לובש בגדי שחץ כדי להתגאות בהן בעיני הבריות. תראו נשים שמצטלמות לדוגמה: איזה פוזה הן עושות: עם הגוף איך הן מניעות איך הן מצטלמות לפי זה אתם רואים, זאת אומרת: רואים את התנועות, זה לא רק ביגוד רואים את התנועות הרמת הקול זה המון דברים מסביב, להיות צנוע זה לא כל כך פשוט צריך ללמוד את זה, זה מקצוע מאוד מאוד לא פשוט, לא פשוט הרמת קול של אישה זה לא צנוע,

שלא נדבר על שירת נשים, יש נשים שהם שרות בתוך הבית, מותר לשיר בבית אבל שהשכנים לא ישמעו, אבל אם השכנים שומעים והילדות שלהם שרות כולם שרים- מה זה? גם משפחה שיושבים אז אפילו נשים שהם שרות עם בני המשפחה הן צריכות להנמיך את הקול כדי שלא יישמע קולן, וכן על זה הדרך.

אז צניעות זה לא רק זה, תראה בבני ברק אתה הולך אתה רואה בכל פינה עומדות בנות, בפינות דוקא לא על יד איזה פתח שזה גם לא צנוע אבל עומדות בפינות כאילו בצומת, בצמתים הן עומדות, מה את עומדת בצמתים? כל רכב שעובר הוא מסתכל והם מסתכלות עליו, לא הבנתי, ואלה בנות בנות טובות, רואים שהם בנות שצנועות לבושות, אבל למה זה לעמוד בפני אנשים? אישה אם אין לה הכרח ללכת לקנות משהו, אין מה לחפש ברחוב, וגם אם טררררר בריצה כמו שאומרים תיק לגמור את העניין והופ, אין מושגים לאנשים.

ולמרות שלדברי הפוסקים ראו ששמו דגש על איסור צבע אדום, היינו משם נידנו על איסור נוסף של הליכה בחוקות בגויים, ובאמת עוברת בו על שני איסורים: גם פריצות וגם חוקות הגויים, ואיסור זה שייך גם לאנשים וגם לנשים, {זאת אומרת גם גבר שילך בבגדי אדום}.

וזה עניין בפני עצמו וחייבים עליו מלקות, אבל לעניין מניעת הפריצות והנהגה בצניעות - בודאי שייך האיסור גם בשאר מיני צבעונים בפרט שהם בולטים. אחד מהכללים שלך צניעות גם זה שבעל לא יקח את הילדים לגן איפה שיש גננת, אסרו חכמים שגבר למה? בסוף לבו גס בגננת,

"בוקר טוב הבאתי את שלומי",

"בוקר טוב שלומי מה שלומך?" זהו ככה, לאט לאט לאט ככה השם ירחם ויעזור, זה גם מדיני צניעות, צניעות זה לא רק בגדים, זה בהרבה הרבה דברים.

אמרו רבותינו: לא ניתנו תכשיטים לאישה אלא שתהה מתקשטת בהם בתוך ביתה, אסור לאישה לעשות שום השתדלות לנאות את עצמה בעת שבאה לצאת מביתה, גם אם בכוונתה לנאות עצמה רק עם חברותיה ואין בליבה שום מחשבה רעה חס ושלום אסורה לעשות זאת, דין זה אינו שייך רק בתכשיטים דוקא אלא בכל מיני הייפוי, כגון מלבושים חשובים או צבעוניים, ואף אם כבר היתה מקושטת בביתה וצריכה כעת לצאת לחוץ - תסיר מעליה את אותו קישוט או מלבוש או שתכסהו בלבוש עליון בטרם תצא, אולם בביתה לכבוד בעלה מצוה עליה לקשט את עצמה ולהתנאות לפניו בתכשיטין ומיני צבעונין.

נבאר: תכלית קישוט האישה ומטרתו הוא לנאותה ולשאת חן בעיני הרואה אותה, דבר זה מותר רק בעיני בעלה לבדו, אמרו רבותינו וישלח א' ה: אסור לצאת בתכשיטין לרשות הרבים, מפני שהעם מסתכלין בה מפני שלא ניתנו תכשיטין לאישה אלא שתהא מתקשטת בהן בתוך ביתה שאין נותנים פרצה אפילו לפני הכשר, וכל שכן שלא לפני הגנב, כדי להמחיש את חומרת העניין די לנו לראות את דברי רש"י כא' אותיות ג': שבנות הנוכרים מתקשטות במלחמה בשביל להזנות אחרים עמהן, ומה הוא אותו קישוט? אומר רש"י: "והסירה את שמלת שביה מעליה לפי שהם נאים", זאת אומרת שהיו מתקשטות בשביל החיילים שהיו באים להילחם יזנו אותם, אז לכן אם ראה יפת תואר ורוצה לקחת אותה מה שהתורה התירה מה שיצר עומד במקום בספציפי הזה אז כתוב שהיא צריכה להסיר את שמלת שביה מעליה, היא שבויה עכשיו, והיא צריכה להסיר את השמלה שהיא נתפסה בה בשבי, למה אומר רש"י? בגלל שהם נאים. מאיפה הוא יודע שהם נאים? כי הן לובשות במיוחד בזמן מלחמה להזנות את החיילים, הנה לנו מפורש ששמלה נאה זהו תכשיט המביא לחטאים ולעונות,

ויש לדעת שהתורה הקדושה אוסרת להתנאות לפני בני אדם ואסור לאישה לגרום שיביטו ביופייה ויש לכך מקורות רבים ווי ווי ווי, בשום מקום לא מצאנו מקור להתיר לאישה להתקשט לפני אנשים אחרים.

והגמרא במסכת שבת סב' מבואר: כמה וכמה דברים שעשו בנות ישראל לפני חורבן בית המקדש כדי להתנאות והן נענשו על בעונשים חמורים ונוראים, כתוב שבתו של רבי חנניה בן תרדיון הלכה פעם לפני אנשי רומי ואמרו "אה, כמה נאות פסיעותיה של זאת", אז היא דקדקה בפסיעותיה, מה היה עונשה: שהיא ניתנה בקובה של זונות, מפרשים המפרשים שהיא דקדקה בפסיעותיה: זאת אומרת היא הלכה בצניעות בשקט בלי עקבים הכל בסדר ומה? הם כל כך התפעלו כי היא לא הולכת כמו כל הפרוצות

אז אמרו: "מה נאות פסיעותיה!", אז היא דקדקה עוד יותר והיא נענשה בקובה של זונות,

אחד מן החכמים היתה לו בת יפיפייה היא היתה בגינה והיו באים ומציצים לראות אותה, שהיא צנועה בתוך הבית, הוא נתפלל עליה שהיא תמות והיא מתה, בשביל שלא תחטיא את האנשים, אתם שומעים דבר כזה?

רבי שלום שבזי זכר צדיק וקדוש לברכה היתה לו בת שחמד אותה ערל ורצה לקחת אותה והוא הרג אותה בשם קדוש, שלא תטמא לערל. אז שלא להחטיא ושלא לחטוא,

רואים שהדברים הם חמורים עד כדי כך שהפסוק תחת הנבואה מסיים: "כי תחת יופי" פרש רש"י: "כי כל אלה תחת יופייך", זאת אומרת: בישעיה ג': "תחת יופי" הפסוק האחרון בנבואה: מסיים במילים תחת יופי כי אלה יבואו תחת יופייך, כלומר: העונשים החמורים יבואו אליך בגלל שהתייפית לפני הגויים או האחרים בחוץ, הנה לנו מקור מפורש על איסור להתייפות המקום דרואין אותה זרים וראוי בזה לעורר נשות ישראל להתקשט! ולהתייפות! אבל לפני בעליהן דוקא לא בחוץ לפני אחרים. זאת אומרת שגם אם היתה מקושטת בביתה לפני בעלה כשהיא יוצאת לחוץ צריכה להסיר הקישוט, כדי לא למשוך אחרים ולא לגרום לפיתויים אחרים וכו'.

תראו כמה נשים מתלוננות תראו כמה הטרדות יש כן? תראו איזה מילים זורקים לנשים כשהם עוברות, יותר מ63% כמדומני זה היה הנתון של נשים שאמרו שהן הוטרדו ברחוב ובעבודה וכו' זה אלה שהסכימו להגיד האחרות בנראה שלא רוצות להגיד, ולמה זה? בגלל.

ויגדל העוון בכפלי כפליים על אותן נשים אשר בביתן אינן מקפידות להתקשט ואילו בעת שבאות לצאת מביתן אז הן מתקשטות שזה בודאי עוון גדול עד מאוד, מה יש לך להשתדל לישא חן בעיני זרים? ודבר זה אסור לפי חוקי התורה הקדושה וגם לפי נימוסי אנשים אנושיים ודבר זה ברור לכל בעל שכל ישר שיש בו ניצוץ מיראת אלוקים.

וכבר כתב המהר"ם מרוטנברג תבוא מארה לאישה שיש לה בעל ואינה מתקשטת, ותבוא מארה לאישה שאין לה בעל ומתקשטת, ומתוך זה אתה שומע שישנה מארה כפולה על אותה אישה שמתקשטת דוקא כשהיא יוצאת החוצה, בבית לבעלה לא ולבחוץ כן, שתי מארות שתי קללות, זה המהר"ם מרוטנברג זה יהודי קדוש, למה היא מחטיאה את הרבים, עוברים על איסור לאו: "לא תתורו אחרי עיניכם", זה לא תנאף, זה להחטיא את הרבים אוי ואווי מה יהיה גורלה. לכן היזהרו נשים הכשרות במאוד מאוד מלהקל בכל העניינים האלה, ויתאמצו לקדש את שמו יתברך הגדול והקדוש ובזה יזכו את הרבים, ותהיה משכורתם שלמה מאת הבורא ברוך הוא, ויתברכו ממעון הברכות ככל צורכיהן ומשאלותיהן אמן ואמן.

הקראנו מספר פעמים בעבר את הזוהר הקדוש פרשת נשוא, שאמר רבי חזקיה גם כן: תבוא מארה על האישה אשר מניחה משערותיה חוץ לכיפתה כשהיא בתוך ביתה! שהיא גורמת עניות בבית!, שגורמת שבניה לא יהיו כשרים בדור! ושהיא מביאה טומאה הביתה!. אבל אם היא מכסה את כל שערותיה בתוך ביתה! ולא מוציאה חוץ לכיפתה, לא פאתה כיפתה כיסוי אז היא מביאה קדושה הביתה בניה יהיו גדולים בדור והיא מביאה עשירות הביתה. זה פרשת נשוא רבי חזקיה. יש הרבה מאמרים שנושא

שאלה בקהל (לא שומעים),

הרב: כן צריך להשתדל לכסות

שאלה )לא שומעים)

הרב: יש כאלה מסירים יש כאלה לא מסירים לכן צריך להשתדל לכסות לכן היו סמים כמו צעיף, בתימן היו הולכות עם גרגוש, גרגוש פרושו לא היו רואים את הצוואר בכלל, בתימן בגיל שלוש בנות היו הולכות בצניעות מלאה, עם כיסוי ראש מלא, ילדות מגיל שלוש כי בהרמב"ם כתוב: גם פנויה, אז יש אומרים פנויה מבוגרת ומגיל שלוש זה פנויה, מגיל שלוש בת ישראל היו שמים להם כיסוי ראש.

ועוד נקודה חשובה השייכת להלכה זו היא עניין המלבושים החשובים אשר גם בהם אסור לאישה לצאת לרשות הרבים מבלי לכסות אותם בכיסוי עליון, וכדי להבין עד כמה חמורה הלכה זו נביא את הגמרא מסכת ברכות כ': שם מסופר על רב אהדה בר אהבה שראה אישה שהלכה ברחוב עם בגד חשוב {זה נקרא כרבלתה} וכאשר הוא ראה זו וחשב שהיא בת ישראל קם וקרע ממנה את הבגד היות ויציאת אישה מקושטת בבגד חשוב היתה בעיניו עוון כה חמור שיש למסור עליו את הנפש, כשרצו להבין למה הראשונים היו מתפללים והיו נענים אז הביאו דוגמא ממנו שהיו מוסרים את נפשם, מה אתה מתערב עוברת אישה כך והוא מתאבד עליה וקורע את הבגד, יש אומרים כרבלתה זה היה בגד אדום, יש אומרים בגד חשוב, כמו כרבולת של תרנגולת, מכל מקום חייבו אותו ב-400 - זוז, קנס לשלם, אבל הוא מסר נפש על זה ומשבחים אותו בגמרא על קידוש השם, ותפילות שלהם היו נענות היו מוסרים את נפשם, אז רואים מפה שזה היה עוון חמור כל כך בעיניו שצריך למסור נפש עליו, בסוף התברר זה גויה בכלל.

המהרש"ל מברר על הגמרא הזאת שהתביעה שלו כלפיה היתה: כיצד יתאה בבגד חשוב בלי כיסוי סרבל מעליו? זאת אומרת: אם אישה הולכת עם בגד אחד אז זה מבליט את האיברים, אבל אם היא שמה עליה בגד נוסף מעל אז לא מבליט את האיברים כי זה מכסה אותם, או שהולכת עם בגדים שהם טריקו - אז בכלל זה בגד נצמד אז בכלל רואים הכל, אישה יכולה ללכת מכוסה מכף רגל ועד ראש וזה יהיה פרוץ לאין שיעור, היא תלך עד פה ועד פה {שרוולים עד חיבור כפות הידיים} ועד הקרסול למטה והכל יהיה מכוסה אבל בגד בלט, בגדי בלט מכבים הכל אבל זה פרוץ שאין כדוגמתו, אז לכן היו לובשות גם מעליהם סרבל, בגד עליון כלשהו שמכסה בנוסף ואז לא מבליט את האיברים. מתברר מזה כמה שוגות הן הנשים שמקשטות עצמן כשהם יוצאות לחוץ שהיא עבירה גדולה מאוד והיא בזה חוטאת ומחטיאה, ובעצם ההשתדלות שלה לגרום שיסתכלו בה אנשים אפילו שאין לה שום כוונה לכך, והיא רק רוצה להיות יפה בעיני חברותיה ושכנותיה היא גורמת בכל מכשול ומזמינה חטא ועוון לכל הרואים והמסתכלים. כל אישה עם נישואיה מחויבת להצניע ולהסתיר את שער ראשה ואסור לה להתנאות בו לעיני זרים. כסוי הראש צריך להיות באופן כזה שיחזק את מידת הבושה ההכנעה וצניעות.

ודרך אגב למי שלא יודע הראשונה ששמה כיסוי ראש זו היתה חוה והיא שמה זאת לאות אבלות על החטא שלה שהיא חטאה ולכן היא חפשה במה היא תעשה תשובה - אז היא כסתה את ראשה לאות אבלה, חוה. אז כסוי הראש צריך להיות באופן כזה שיחזק את מידת הבושה ההכנעה וצניעות. במקומות רבים הוסיפו נשים וקבלו על עצמם ללבוש רדיד קטן כדי להסתיר את נוי צורת ראשן וכתפיהן, {כמו שאמרנו שהתימניות היו עושות מה שנקרא גרגוש וזה נקרא רדיד}, והיו שאף הוסיפו רדיד ארוך שיכסה את כל צורת גופן ותנועת הילוכן.

זאת אומרת: היו שמות אחד על הראש ועוד אחד נוסף ארוך שהיה מכסה לגמרה את הגוף {ואז לא רואים גם את התנועה כשהיא הולכת}. מבואר בגמרא שדרך הנשים היה להקפיד על כיסוי הצוואר מחוץ לביתן ולא היו מגלות אותו אלא בתוך ביתן, ונמצאנו למדים שהצוואר גם הוא נחשב לאחד מהמקומות המכוסים. הבתולה אינה חייבת לכסות את ראשה ואולם מחויבת בקליעת השיער, לא ללכת פזור אלא לקלוע את שערה, ואסור ללכת גם בשיער סתור וזאת גם אם השיער קצר {סתור זה פתוח גם אם השיער קצר}.

נו, אחר שהצליח הנחש הקדמוני להכשיל את חוה באכילת איסור מעץ הדעת, נכנסה בה בושה פנימית על כך שחטאה ומתוך בושתה נתעטפה הראשה, ובלשון הגמרא בעירובין ק': מובא שאחת מאותן 10 קללות שנתקללה חוה היתה עטופה כאבל. ומפרש רש"י שם: שיש לה בושה לצאת בראשה פרוע. פרוש פרוע - מגולה. והראתה בזה שהכירה שגיגתה ונצטערה ונכנעה וקבלה על עצמה אבלות קבועה בכיסוי ראשה. וכמו שחוה כיסתה את ראשה מצד הבושה הטבעית שהתעוררה בה - כך שייך הדבר בכל אישה ואישה. היות וכל נקבה נמשכת בטבעה אחרי טבעה של חוה {בגנים זה עובר} ולכן מתעוררת בכל אישה עם נשואיה את אותה בושה שהיתה לחוה, וכשאינה מתביישת ומכסה - אות הוא חצופה ופרוצה בטבעה ואין בה מידת הצניעות.

מה שאין כן בבתולה כל עוד לא נישאה עדיין לא נכנסה בה אותה הבושה הטבעית וגילוי שערותיה לא נובעות מפריצות ושאיפות פסולות. מלבד כל זאת פשוט וברור שהיות וחל על האישה איסור שלא להתקשט ולהתנאות לפני אחרים לכן מחויבת להצניע את שער ראשה מעיני בני אדם.

מבואר מדברי רבותינו שכיסוי ראש האישה ביראת שמים משפיע הצניעות גם בכל גופה. וממילא כל אישה ייראת השם תקפיד שיהיה כסוי ראשה דוקא באופן שישפיע לחזק את כל היסודות הללו דהיינו: לחזק את מידת הבושה שהיא ייסוד יראת שמים, וכל האדם המתבייש לא במהרה הוא חוטא, ולחזק ההכנעה והצניעות התלויים אחת בשני שכל זה הוא בכלל התיקון של חוה ולכן, צריך להיות כיסוי ראש האישה באופן היותר צנוע ובקדושה. אחד מהדברים שלנשים יש את המקרה החודשי זה בגלל שחוה שפכה את דם האדם, וגרמה מיתה לעולם, לכן הן רואות דם, זאת אומרת הנשים מתקנות את חטא חוה אמא שלהן, כי יש דברים שבטבעה של חוה עבר לכל בנות חוה, לכן יש דברים שצריכות לתקן, חלה- הן צריכות להפריש חלה? כי היא גרמה למותו של חלת האדם, זאת אומרת: האדם היה חלה שכביכול נלקחה מן האדמה, האדם נברא מן האדמה הקב"ה כביכול הפריש מן האדמה וברא את האדם, הוא נקרא חלתו של עולם, אז גם כן צריכה להפריש חלה, למה? כנגד מה שחטאה חוה, אז יש כמה דברים שחוה עשתה והנשים חייבות לתקן את הדבר הזה, כמו שאת האדם הראשון היו צריכים לתקן: אברהם יצחק ויעקב וכו' וגם אנחנו מתקנים את החטא של האדם הראשון והנשים המתקנות את החטא של חוה.

אולם כל אשר אמרנו על היתר גילוי הראש לבתולה, זהו דוקא שאינה מחויבת לכסות, אבל ללכת בשער סתור ולא קלוע זה כבר לא בכלל ההיתר כמו שמפרש "הדברי אברהם", מדברי השולחן ערוך האומר: לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק- אחת פנויה ואחת אשת איש. בודאי אין כוונת השולחן ערוך לומר שגם הפנויות מחויבות בכסוי ראשן אלא הכוונה שאין להן ללכת בשיער שאינו קלוע, אבל כמו שאמרנו הרמב"ם, יש מי שמפרשים את הרמב"ם ומסבירים את הרמב"ם שגם הפניות צריכות כיסוי ראש, ומאיזה גיל מגיל 3 וכך נהגו בתימן.

יש להוסיף שגם אלה המקצרות את שערותיהן הוא נגד ההלכה היות ואז הן לא תוכלנה לקולען, וילכו בשערות סתורות חס ושלום. ואומנם מעיקר הדין מחויבת האישה בכיסוי ראשה בלבד, אולם במשך הדורות היו מבנות ישראל שהחמירו יותר וקבלו על עצמן שלא להסתפק בכיסוי הראש בלבד אלא להוסיף גם רדיד קטן שיעטוף את ראשן עם כתפיהן. והן עשו זאת כדי להסוות את יופי צורת ראשן צווארן וכתפיהן ונעשה מנהג זה ידוע וקבוע. כך מביא גם הרמב"ם עוברת על יהודית זו היוצאת בלי רדיד, ובמקומות שנהגו כך נהפך מנהג זה לחובה, עד כדי כך שכל בת ישראל שפורצת גדר זו היא נחשבת לחצופה וחשודה ויכול בעלה לגרשה בלי כתובה, זה באותם מקומות שנהגו כך.

יהיו שנהגו יותר מכך ולא הסתפקו רק ברדיד קטן אלא המשיכו להאריך עד שיהיה הרדיד חופה את כל גופן כמו טלית, והטעם שהקפידו על כך שבשעת הילוכה ניכרים תנועותיה, ודברים שאמרו זכרונם לברכה: שאסור לאיש ללכת אחרי אישה מפני שתנועות הילוכה מביאים את המסתכל בה לידי מכשול, ואותן נשים חששו לכך, שלא תצא תקלה בגללן ולכן הן הוסיפו את המלבוש הארוך מתוך השתדלות להסתיר ולטשטש כמה שיותר.

וטעם כיסוי הצוואר שהזכרנו יש לו מקור בשיר השירים, שם משבח הפסוק את נוי ויופי תואר הצוואר שנאמר: "צווארך כמדגל השן, ראשך עליך ככרמל" ובמסכת בבא בתרא עם התוספות שם בקנו': שנשים לא היו מגלות את הצוואר ברשות הרבים והקפידן לכסותו בצאתן מביתן. אבל בביתה אישה אינה מקפידה לכסות את צווארה,

וזכורני אומר הזוטש'קה זכרונו לחיי העולם הבא ראיתי בילדותי נשים הגונות שהיו מושכות מטפחותיהן והיו מכסות צדי פניהן וקושרין למטה אצל הצוואר, וכך גם ראינו לעיל פסק הלכה של רבי יוסף חיים זוננפלד זכר צדיק וקדוש לברכה וכל גדולי ירושלים שיש לכסות את כל בית הצוואר יעוין שם.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.