"פה להם ולא ידברו... כמוהם יהיו עושיהם"

- - - לא מוגה! - - - 

נחזור לפרשת בהר

משלים ציוד

כתוב שמה בפרשה

לא תעשו לכם אלילים ופסל וכו' וכו'

בתהילים

נאמר פה להם

נו מה ההמשך?

ולא ידברו

לא ולא ידברו, ולא ידברו

ונשאלת השאלה

מהי רבותא שדוד המלך עליו השלום אומר על העץ שהוא לא יכול לדבר?

הפסלים שלהם אומרים העץ

פה להם ולא ידבר

בטח שלא ידברו, איך עץ ידבר?

אבל,

אומר הגאון מווינלה

שהעבודה זרה של דורות ראשונים היה בצורת אדם,

היו עושים פסל בצורת אדם לכל דבר,

והיו עושים כישוף

שישרה עליו רוח אטומה.

על הפסל.

ולכן גם אמר, אף להם

ולא ירחום.

מה הפירוש?

אפילו שהם מריחים, אבל לא מאף.

מה הכוונה?

אלא מריחים ברוח אטומה.

והאף של הפסל לא היה לא מעלה ולא מורד.

וכן,

הפסל היה יכול לדבר מהיד, לא מה פה.

לא מדבר מה פה.

לכן כתוב בפסוק, לא יהגו בגרונם.

זה לא בא מהגרון.

ולכן תראו שכוח הכישוף

הקול של הכישוף הוא נמוך מאוד.

כמו שכתוב בנביא ישעיה,

כאוב מארץ קולך.

בכישוף הכול הוא ככה נמוך.

אבל אם הוא היה עושה את הכישוף ביד,

אז הוא היה מדבר ביד.

הכול היה יוצא מהיד, לא היה יוצא מהפה.

על זה אומר

הבן אישחי מביא מעשה,

אומר כתוב פה להם ולא ידברו.

נכון?

מה כתוב בסוף?

כמוהם יהיו עושיהם.

מה זאת אומרת, אלה שעשו את זה,

הם יהיו גם כן?

שהם לא ידברו?

מה הכוונה?

אז הוא מספר מעשה

שהיה איזה מישהו שהיה בלחץ כספי.

והוא כבר היה לא על הפנים, היה על הגב.

והוא החליט שאין מה לעשות.

הוא עושה מה שאסור,

אבל אין לו ברירה אחרת.

מה עשה?

נכנס לכנסייה.

משה מרחם, אסור להיכנס לכנסייה.

הוא נכנס לכנסייה.

הסתכל ימינה, שמאלה, קדימה, אחורה, ראה אין אף אחד.

אין אנשים.

נכנס, הוא רואה שם את הפסל.

והוא רואה

מעל הפסל,

יש מנורה,

אהיל, זהב,

משהו, משהו.

קיצור, טיפס על הפסל, על הסולם, לא יודע מה, פירק את האהיל הגדול עם הזהב.

אמר, איך אומרים?

תתפסו, תתפסו, זה מה יש.

אין, אין כבר, אין לברסים.

לקח ויצא.

חתך חתיכה מהאהיל הזה, לקח לצורף,

מחר לא.

הלך עשה שבת.

קיצור,

מגיעים לכנסייה, רואים, אה,

אין את האהיל, אין את המנורה, מה זה?

מיד עשו חקירה, מי יכול לקחת,

מה, מי וממי. אמרו, אין מה לעשות, זה רק

מישהו יהודי יכול לעשות דבר כזה.

גזרו על היהודים שאם לא יביאו את זה תוך 24 שעות,

גזרה על כל היהודים.

התכנסו היהודים, הרב דיבר.

אמר, אולי מישהו יודע מה, מו.

אותו יהודי ניגש לרב,

אמר לו, כבוד הרב, כך וכך המעשה.

אמר לו, אתה יודע מה אתה עשית עכשיו, אתה יודע, לא רק עברת איסורים,

עכשיו אתה סיבכת את כל היהודים,

יכול להיות מזה גזרה עצומה.

הוא אומר לו, אני מוכן לצאת ב... לשאת בתוצאות.

תגיד שמצאת את ההגנה, ואני אחזיר להם את המנורה,

מה שיחליטו, יחליטו.

אבל המצב שלי היה קשה, וזה מה שעשיתי.

אז

הוא מגיע לפני בית המשפט שלהם, כבר הכינו לו ככה את הגרדום.

ואז השופט שואל אותו,

למה עשית את זה?

אז הוא אומר לו, תראה,

המצב שלי על הגב מבחינת הפרנסה.

לא היה לי כבר מה לעשות.

ואתה יודע שאנחנו היהודים, אסור לנו להיכנס לכנסייה.

אבל אמרתי, מה אני אעשה? אני חייב להיכנס

ולדבר עם הפסל שלכם,

ולשאול אותו מה לעשות,

אולי הוא יש לו איזה פתרון.

אז נכנסתי, דיברתי איתו.

אמרתי לו, תשמע, כך וככה העניין.

אז הוא אמר לי, תשמע,

בוא תטפס עליי,

תוריד את המנורה,

תיקח אותה, תתפרנס ממנה כל החיים שלך.

אמרתי לו, אתה בטוח? אמר לי, בוודאי שאני בטוח.

מה, ולא יענישו אותי על זה? מה זאת אומרת, אם אני אמרתי לך, מי יעניש אותך?

אז עליתי ולקחתי.

עכשיו, אם אתם רוצים שאני אחזיר לכם את זה, אני אחזיר, אבל זה מה שהוא אמר.

אז השופט מסתכל על העדים, מסתכל על כל הנוכחים באולם.

לא יודע מה להגיד.

מה אגיד לו עכשיו?

שאל אותו שאלות, איך זה יכול להיות?

אז הוא אמר לו, טוב, אם הוא אמר לך ככה, זה מסודר.

איי, איי, איי.

אומר הבן ישחי,

על זה נאמר, כמוהם יועזם.

מה הכוונה? פה להם ולא ידברו, לא יכולים לדבר כלום.