החכם האמיתי מבקש תוכחת וזוכה לגן עדן!

- - - לא מוגה! - - - 

יש כאלה

שנותנים להם מוסר

והם מתרחקים, הם יכולים להתדבק בעשו.

ושמעתי הרבה כאלה.

בתחילת דרכי,

כשהייתי מדבר עם אנשים, היה להם קשה מאוד לקבל דברים. קשה מאוד.

קשה מאוד.

מי אתה?

מה אתה חושב את עצמך?

מה אתה?

לא חושב את עצמי כלום.

אני אומר מה שכתוב בספר.

מה, אסור להקריא?

מה עשיתי?

תקרא אתה לבד, עזוב אותי. הנה, תקרא, קח לבד.

הנה, כתוב, תקרא.

בגלל שאני מקריא לך, אתה כועס?

מה, אני כתבתי את התורה?

הקב'-ברוך-הוא כתב את התורה.

הוא אומר, לא ידעת? אני מודיע לך.

אחד בא להיכנס באין כניסה, ואומר, סליחה, אדוני,

זה אין כניסה.

אני עשיתי את התמרור.

אתה רוצה לנסוע באין כניסה?

אני רק מודיע לך, זה אין כניסה, זה הכול. מה אתה רוצה ממני?

יש כאלה שבגלל זה ייסעו באין כניסה ויעלו על המדרכות גם.

למה אמרת לי?

איזה מין דבר זה?

אמר הצדיקים?

הוא אומר, אדרבא, אני מוכן לשמוע.

מה יש לך להגיד?

מוכן לשמוע.

זה ההבדל.

מי זוכה לכאן העדן?

אם הוא שומע תוכחת

בקרב חכמים ילין,

הוא יהיה בגן-עדן עם הצדיקים.

שונא את התוכחות,

הוא לא יכול לחזור בתשובה. זה אחד מ-24 הדברים המעכבים את התשובה.

אדם ששונא את התוכחות,

אין מי שיוכיח אותו.

ממילא הוא מקבל תוכחת,

הוא הכי צדיק, הוא הכי שלם, הכי מושלם, הכי מבין, ואין מה להגיד לו.

נו,

אז אחד כזה יכול להגיע למשהו? הוא יכול לתקן את עצמו?

הוא לא יכול.

הוא מפסיד את חייו,

כי יש לו כבוד רב לעצמו.

אוי, אומר ישעיה הנביא, אוי, חכמים בעיניהם

ונבונים נגד פניהם.

הוא חכם בעיניו, הוא צדיק, הוא קדוש, הוא הכול, הוא 100%. הוא לא צריך לקבל מאף אחד שום תוכחת.

אבל באמת לא היינו צריכים בכלל לא להגיד דברי תוכחת, לא היינו צריכים כלום.

אם כל אחד היה תופס את הספר ולומד לבד

והיה מסתכל בספרי המוסר,

היה מגלה בדיוק מי הוא, כמה הוא שווה,

מה הוא צריך לתקן,

איך הוא יכול לתקן ואיך הוא יכול להשיג אורחות חיים,

לזכות בעולם הזה ובעולם הבא.

אבל רוב האנשים עצלים.

הם אוהבים שייתנו להם את הכול אינסטנט,

בפרט בדור הזה.

אז לאדם אין לו סבלנות לשבת, ללכת, ללמוד, להשקיע וזה.

אם יש משהו על הדרך,

יאללה.

אבל גם כן, שלא יהיה אישי.

לא יהיה אישי.

לא ממש ישר.

ספר לי על אנשים, ספר לי על חיירים.

זה מה שאמר שלמה, מלך החכם מכל האדם.

הוכח לחכם

מי אהבך

אל תוכח לץ

פן יצנאיך.

הוכח לחכם,

חכם, צריך להוכיח אותו, הוא יכול ללמוד לבד, לא?

אבל נגיד שהוא צריך אותו חכם,

מה הוא יעשה? הוא יאהב אותך.

תודה רבה לך, תודה רבה לך שאירת את עיני. תודה רבה לך, תזכה למצוות.

אם תראה בי עוד מום כלשהו,

תעשה טובה, תודיע לי.

זה חכם.

אבל אל תוכח לץ.

פן יצנאיך.

מי אתה?

טול קורה מבין עיניך.

ויש מפרשים כך,

אם אתה כבר רוצה להוכיח,

הוכח לחכם.

תגיד לו, מה קרה לך? אתה בחור חכם, אתה נבון.

למה אתה צריך להגיע לדברים כאלה?

הוכח לחכם, תעשה ממנו חכם,

תגדיל אותו,

תשבח אותו,

תגיד עליו דברים טובים.

אם תעשה ממנו חכם,

יאהבך.

או, זה יודע מי אני.

כל הכבוד.

אל תוכח לץ.

אל תגיד לו, לץ.

אתה רשע, אתה.

אתה עושה ככה וככה.

אל תוכח לץ. אל תגיד לו, לץ.

פן יצנאיך.

צריך בזה

חוכמה.

אבל יהודים יקרים,

החכם האמיתי

זה מי שמבקש תוכחת.