על ההכאה בסלע יש שכר?! | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

הלו?

כן, כמה שבעה?

יאללה.

נציב יום, שרה בת אסתר, רפואה שלמה מהרה,

שתחלים ברגלה מהרה,

שסוכרת תיעלם,

הגוף יהיה בריא ושלם,

תהיה לה שמירה מכל מרעין בישין ושלום בית נאמן ואיתן, אמן.

אמן.

ויאמר אדוני אל משה ואל אהרון, יען לא האמנתם בי,

לכן

לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ.

זה עונש או שכר?

עונש או שכר?

עונש אתם אומרים.

על הכתוב הזה שואלים המפרשים,

איך ייתכן שמשה רבנו הוא אדון כל הנביאים,

שהשם העיד עליו, לא כן עבדי משה,

בכל ביתי נאמן הוא,

פה אל פה אדבר בו.

ופה בפרשת מי מריבה,

הכה את הסלע, לא דיבר אליו כפי שציווה השם.

משה רבנו מגיע לידי כך שהקדוש ברוך הוא מעניש אותו שלא שמע בקולו,

יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל.

לכן,

לא, תביאו את הקהל הזה לארץ אשר נתתי להם.

נראה לבאר את העניין הזה על פי דבריו של הרב הקדוש מבורקה,

זכותו יגן עלינו, שהוא שואל

מדוע בתפילת הגשם בפסח אצל האשכנזים מזכירים את זכות אותה הכה של משה רבנו על הסלע,

את זכות

ההכה של משה בסלע.

ככתוב, זכור משוי, זה משה רבנו שנמשה מן המים,

זכור משוי

על הסלע,

הח,

ויצאו מים.

תזכור את הזכות של משה רבנו שהוא משוי,

שהכה בסלע ויצאו ממנו מים.

איזה זכות יש כאן להתפלל ולבקש מהקדוש ברוך הוא שיוריד לנו גשם, בזכות משה שהכה על הסלע ויצאו ממנו מים.

לכאורה משה חטא בכך

ואפילו נענש בכך.

אז מזכירים את החטא כזכות?

מה זה, זכות לחטות?

בעיר הרב הקדוש מבורקה בדברי קודשו, כי כוונת משה רבנו,

כשהוא היכה את הסלע,

זה היה לטובת ישראל.

שכן, אם היה מדבר אל הסלע,

כמו שהוא צווה מהקדוש ברוך הוא,

והיה מוציא את מימיו.

הנה, כאשר ישראל היו חוטאים

ולא שומעים בקול השם,

היה קטרוק גדול בשמיים על ישראל.

למה לא למדו קל וחומר מסלע?

מה הסלע הזה שהוא לא שומע ולא מדבר?

עושה את רצון הבורא.

ישראל שיש להם דעת ונשמה,

חלק אלוק הממעל לא שומעים לקדוש ברוך הוא.

אז היה מתעורר מיד קטרוק שהיה להם ללמוד מן הסלע.

אין לו שכר, אין לו עונש, שומע.

אין לו אוזניים, שומע.

אתם יש לכם אוזניים, יש לכם דעת, חלק אלוק הממעל, איך אתם לא שומעים? יהיה קטרוק.

לכן הרועה הנאמן, משה רבנו,

ידע ברוח קודשו שישראל עתידים לחטוא,

מסר נפש למען ישראל,

ויכא על הסלע במקום לדבר אליו,

כמו שאמר לי ישראל לאחר מכן,

ויתעבר אדוני בי למענכם.

הקדוש ברוך הוא כעס בי, אבל מה אני עשיתי?

כל מה שעשיתי

זה למענכם.

ולכן השם התעבר בי, עברי הכעס.

כל מה שעשיתי היה למענכם, כדי שלא לעורר חלילה קטרוק עליכם שהסלע הזה הוא אבן דוממת,

מדברים אליו, הוא שומע,

מקיים את הדברים, ואתם לא שומעים.

לכן למנוע קטרוק כלפיכם, נטלתי עליי אחריות כבדה לדבר,

לא לדבר אל הסלע על עקותו,

להראות שגם הסלע לא ממושמע, כמו ישראל.

ועל זה אומרים בתפילת הגשם, זכור משוי על הסלע, הַכ!

ויצאו מים.

כיוון שמזכירים כאן את הזכות של משה שהכה על הסלע והתכוון להציל

את עם ישראל מקטרוק גדול.

זה לא פלא על משה, שהרי משה,

השם אמר לו, אני הולך לכלות את עם ישראל ואני אעשה ממך גוי גדול, אז הוא אומר,

אם ככה מחני נא מספרך אשר כתבת,

אני לא מוכן להמשיך לחיות.

לא מוכן.

זאת אומרת,

היו מקרים שראינו שמשה רבנו עומד על דעתו בשביל לא לגרום נזק,

והחכמים אמרו לנו שאמר משה רבנו שימותו אלף כיוצא בו,

ולא תיפול ציפורן מציפורנן של ישראל.

משה אמר ככה על עצמו, שתיפול,

שיפלו, כמוהו אפילו,

אלף,

וציפורן מציפורנן של ישראל לא תיפגח.

וזה אחרי כל מה שכמעט הושכלוני ואחרי.

הרעיון הזה גם הובא בספר הקדוש, אור מלא לרב הקדוש מקסני,

זכר צדיק וברכה,

בשם הרב הקדוש מקאלב,

לא זה של היום,

בפירושו על הפסוק, ואתחנן אל אדוני בעת ההיא לאמור.

ככה אומר הרב הקדוש מקאלב. מה הוא אומר?

רש״י הקדוש מפרש

שתפילתו של משה בעת ההיא, למה כתובה את חנן אל השם בעת ההיא?

זה היה לאחר הניצחון של ישראל על סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן.

אם כך שואל,

מדוע דווקא עכשיו, לאחר הניצחון על סיחון ועוג,

מתחנן משה רבנו בתפילותיו,

שהשם הכניס אותו לארץ?

והוא משיב, ידוע לנו שמשה רבנו נענש

ולא נכנס לארץ,

משום שחטא בכך שהכה על הסלע במקום לדבר איתו.

שתי הקאות הוא הכה.

שתי הקאות הוא הכה.

אתם יודעים?

כן,

שתי הקאות.

שתי הקאות. אתם יודעים מה יש בשתי הקאות?

יש סלע, כשכותבים סלע,

אם אתה כותב סלע, אז סמך

זה סמך מ'כ',

למ' זה למ' מ'ד',

ע' זה ע' י' נ', נכון? זה סלע.

מה האותיות הראשונות?

סלע.

מה האותיות האחרונות?

מה?

קדן.

קדן.

מה האותיות האמצעיות?

מים.

מכה אחת לאותיות סלע, מכה אחת לקדן.

יצאה מים.

המים היו באמצע.

מכל מקום,

משיב ידוע לנו שמשה רבנו נענש ולא נכנס לארץ

משום שהוא חטא בכך שהכה על הסלע במקום לדבר אליו.

הכוונה של משה הייתה טובה.

המחשבה הייתה לשם שמיים.

למנוע קטרוג מעם ישראל.

אפילו שהמעשה שהוא עשה לא היה ראוי.

כי היה צריך לדבר.

והוא היכה.

אז במעשה הוא לא נהג כראוי.

אבל במחשבה מה הייתה הכוונה על שם שמיים?

להציל את עם ישראל מקטרוג.

הנה משה רבנו,

במלחמה עם עוג מלך הבשן,

היה ירא שמא תעמוד לעוג הזכות.

ויבוא הפליט, זה עוג שנפלט מהמבול.

הוא בא להודיע לאברהם אבינו שלוט נפל בשבי.

פירשו חכמים שעוג,

מה אמר?

רצה לקחת את שרה, לכן בא להגיד לאברהם אבינו

שנשבע לוט.

אברהם ילך למלחמה נגד ארבעה מלאכים, נגד מיליונים.

מה הסיכוי שלו? אפס.

הוא ימות במלחמה,

ואז הוא ייקח את שרה.

זו הייתה המחשבה של מי?

אז מה אמר לו הקדוש ברוך הוא?

אל תירא אותו!

אל תירא מעוג.

הוא פחד שהזכות הזאת

שבכל אופן ניצל לוט, מלוט יצא מלך המשיח.

מלוט

באה רות המואבייה,

ורות המואבייה הביאה לנו את דוד, ודוד מביא את המשיח.

אז זה היה בגלל הפליט שהוא הודיע, ואז הוא הלך והציל אותו.

אז אמר לו אל תירא אותו.

הקדוש ברוך הוא אומר לו אל תירא אותו.

נגד ציחון הוא לא פחד, אחיו, שניהם ענקים.

אבל מעוג הוא פחד. למה?

פחד מהזכות שלו.

אז אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תירא אותו.

למה? הכוונה שלו לא הייתה לשם שמיים.

הוא התכוון,

מה? להשיג את שרה זה כל הסיפור.

אל תירא אותו, כי בידך נתתי אותו.

המעשה של עוג היה רצוי.

הוא רץ

והלך להגיד לו, זה המעשה, תציל את לוד. זה מעשה.

המעשה היה רצוי, אבל הכוונה,

הכוונה לא הייתה רצויה, היא לא הייתה לשם שמיים.

עכשיו, הניצחון הזה על עוג,

משה רבנו, מה למד?

שכוונת הלב היא חשובה יותר במעשה.

כי הוא עשה מעשה רצוי,

והכוונה לא הייתה לשם שמיים,

אז לכן זה לא עמד לו הזכות הזאת.

לכן מייד אחרי הניצחון על עוג מלך הבשן, נתפלל עכשיו דווקא להשם שיבטל לו את העונש שלא להיכנס לארץ.

כי העונש נגזר על כך שהוא ייכה בסלע על המעשה,

אבל הכוונה הייתה לשם שמיים,

להציל את עם ישראל מקטרוג.

אם כך ראוי, שמה? שתתבטל הגזירה ומשה יוכל להיכנס לארץ.

יפה או לא יפה?

אז למה זה לא עבד?

אז אם זה החשבון, והחשבון נכון ואמיתי, למה זה לא עבד?

יש לנו אור החיים הקדוש.

אור החיים הקדוש כותב בספרו,

מה שהעניש הקדוש ברוך הוא את משה,

לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ.

זה היה רק לטובתם של ישראל,

לטובתם של ישראל. הקדוש ברוך הוא אמר למשה ואמרו, אתם לא תביאו את הקהל אל הארץ.

למה?

אני דואג לטובתם של ישראל,

שלא ייכנס משה רבנו לארץ ויבנה את בית המקדש.

כי אם הוא יבנה את בית המקדש,

מעשי ידיו של משה רבנו קיימים לעולם כמו המשכן,

והוא לא יחרב.

ואם בית המקדש ייבנה על ידיו, הוא לא יחרב לעולם.

ואז מה יקרה?

ישראל יחטאו,

והקדוש ברוך הוא, חלילה, לא יהיה לו על מה לשפוך את חמתו,

כמו שהוא שפך על בית המקדש,

שאמר במקום שאני אהרוג את ישראל אני אהרוס את בית המקדש, אוציא את חמתו וזעמו על העצים ועל האבנים.

אז על זה נאמר

מזמור לא אאסוף אלוהים בואו ורואים

אנחלו דאכו טמאו עד היכל קודשךו.

לא הבנתי,

מזמור לאסף

שבאו גויים בנחלתך וטימאו את היכל קודשך, את בית המקדש?

איך אומר דוד המלך מזמור לא אסף?

אלא, צריך להגיד, בכי לאסף, נהי לאסף, כינה לאסף, אבל לא מזמור,

מזמור מזמרים שנחרב בית המקדש,

שבאו גויים וטימאו,

אלא אומר דוד, אני מזמר לקדוש ברוך הוא ששפך חמתו על העצים ועל האבנים כשהוא החריב את בית המקדש,

ולא כילה חמתו,

חס ושלום, על בני ישראל כשהם חטאו.

אז זה מזמור שהקדוש ברוך הוא היה מוכן לקבל תמורה במקום לשפוך חמתו על ישראל ולכלותם חלילה,

אז הוא כילה זעמו כביכול על העצים ועל האבנים.

עכשיו יובן, עומק הכתוב,

ויאמר אדוני אל משה ואל אהרן,

יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל.

באמת, משה לא חטא שאכה על הסלע.

מאיפה אנחנו יודעים?

מזה שמזכירים את זכותו

בתיקון הגשם,

ואומרים שהשם יזכור זכות משוי שהכה בסלע.

זה זכות מה שהוא עשה.

אין פה עונש.

אז איך אומרים?

ויאמר השם אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני העם.

זאת אומרת, היה צריך להיות קידוש השם.

אם הם היו מדברים לסלע והסלע שומע

ועושה מה שהשם אומר, היה קידוש השם.

אבל אתם האמנתם.

אתם לא עשיתם ככה.

אתם גרמתם שלא יאמינו.

למה?

שאתם כיוונתם בשביל להגיד.

הסלע הוא לא יותר טוב מבני ישראל.

אז אם ישראל יחטאו,

אז לא יהיה קל וחומר מסלע ויהיה קטרוג ויגידו, מה?

סלע שמע ואתם לא שומעים? מגיע לכם בכפליים.

מוות כפליים, לא חי כפליים.

אבל אין הקדוש ברוך הוא מעניש את משה, להפך זה שכר.

ועל זה רומז הקדוש ברוך הוא ואומר ככה, שימו לב.

ויאמר אדוני אל משה ואל אהרן.

ויאמר?

ויגיד?

וידבר?

זה לשונות קשים.

ויאמר זה ידוע שזה אמירה רכה.

אמירה, ויאמר.

הוא אמר להם את זה ברכות, הוא לא כעס עליהם.

ויאמר.

ומשה, בלשון רכה ומידת רחמים,

בגלל שהכוונה שלך הייתה לשם שמיים,

להציל את עם ישראל,

לכן,

לכן לא תביאו.

לכן לא תביאו.

רגע, זה עונש או שכר?

לכן, מאותה סיבה,

אתה התכוונת מה?

להציל את עם ישראל, נכון? מקטרוג.

לכן, אתה הכית ולא דיברת, נכון? מה רצית?

להציל את עם ישראל מקטרוג.

בגלל זה לא תבואו לארץ.

למה?

כי אם אתה תבוא לארץ, אתה תבנה את בית המקדש.

בית המקדש ייבנה,

ואז אני לא אוכל להחריב אותו,

ואז אני אצטרך לכלות את ישראל. זה לא רצית.

נכון שלא רצית?

שאני אחלה את ישראל?

אז איך אני אכניס אותך?

לכן, לא תביאו.

אז זה עוד פעם קיבל שכר, משה רבנו.

שעם ישראל לא ימותו בגללו עכשיו.

אם הוא ייכנס, הוא יבנה את בית המקדש,

ואז אי אפשר להחריב אותו.

ואז מה הוא אוכל שאתה מנעת קטרוג שם במים?

ופה עכשיו תיכנס ותגרום שהם ימותו, כי אם הם יחטאו,

ואתה יודע שהם יחטאו, אז מה יקרה?

אז זה יבוא עליהם.

לכן, לא תביאו.

אז אין פה עונש בכלל שמשה לא נכנס לארץ,

אלא להפך, שכר מצווה.

אתה רצית להציל את ישראל,

לכן אני ממשיך בקו שלך, אומר לו הקדוש ברוך הוא.

לכן, לא תביאו את הקהל אל הארץ,

ועם ישראל ימשיכו לחיות, בדיוק כמו שאתה התכוונת.

תהיה בריא משה רבנו.

יפה, אה?

מי חלם על דבר כזה?

רבי חנניהו ברגע שאומר,

מושר הקדוש ברוך הוא ראש הקדוש בישראל,

לפי כוח, רבונו לטורום ושמאל,

שנעמור אדונו וסמן סרגו יחדיל תורה ויהיה אדיר.