ספר מלחמות השם | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת נעמי בת מרים ג'ערני בנוחתה עדן.

בפרשת השבוע,

משם נסעו,

ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היוצא מגבול האמורי,

כי ארנון גבול מואב

בין מואב

ובין האמורי.

על כן יאמר בספר מלחמות ה'

אתבהב בסופה בעת הנחלים ארנון

באשת הנחלים אשר נטע לשבט ער ונשען לגבול מואב,

ומשם

בארה

היא הבאר

אשר אמר ה' למשה

אסוף את העם

ותנה להם מים.

אז ישיר ישראל

את השירה הזאת

עלי באר

עינו לה.

באר

חפרו השרים,

קראו נדיבי העם במחוקק

במשענותם,

וממדבר מתנה,

וממתנה נחליעל,

ומנחליעל במות,

ומבמות

הגיא אשר בשדה מואב

ראש הפסגה

ונשקפה על פני הישימון.

שירת הבאר.

על מה ולמה?

אז ישיר ישראל את השירה הזאת, אומרת תנחומה.

נאמרה שירה זו בסוף ארבעים שנה,

והבאר ניתנה להם בתחילת ארבעים שנה.

אז למה אומרים שירת הבאר בסוף ארבעים שנה, אם היא ניתנה בתחילה?

מה רע לכתוב העניין כאן?

על כן יאמר בספר מלחמות אדוני,

עת ואהב בסופה.

מה הוא?

מה זה המלחמות?

מה זה ספר מלחמות השם?

מה זה אלקניה אמר?

אלא עשה הקדוש-ברוך-הוא אותות וניסים

בנחלי הארנון

כניסים שעשה להם בים-סוף.

מהם הניסים של נחלי הארנון?

אדם עומד

על ההר מזה

ומדבר עם חברו בהר אחר,

והוא רחוק ממנו שבעה מילים,

שבעה קילומטר,

והדרך יורד לתוך הנחל ועולה

לדרכן של ישראל

לעבור בתוך ההרים.

זאת אומרת, מי שרוצה לחצות שם צריך לעבור דרך ההרים האלה, לרדת לנחל ולעלות.

נתכנסו כל האומות לשם,

אוכלוסין שאין להם סוף,

ישבו מקצתן בתוך הנחל,

וההר מלמעלן עשוי מערות-מערות,

וכנגד המערות,

הר שכנגדו עשוי סלעים-סלעים,

כמין שדיים.

זאת אומרת, שני ההרים מקבילים,

פה יש מערות,

וכנגדם יש בליטות,

והבליטות תואמות

בדיוק

כאילו פעם זה היה מחובר,

והייתה רעידת אדמה, כאילו,

ואז הם נפרדו ונשארו ככה.

מה עשו?

נכנסו האוכלוסין האלה,

הגויים,

לתוך המערות,

ואמרו,

כשירדו ישראל לתוך הנחל,

אלו עומדים לפניהם בתוך הנחל שמתחבאים שם,

באנו למעלה מן המערות

ונהרוג את כולנו.

כיוון שהגיעו ישראל לאותו מקום,

לא הצריכה הקדוש ברוך הוא לרד למתן לנחל.

הרי היו צריכים דרך ההר לרדת לנחל ואחר כך לעלות.

זאת הדרך, זה הגבול, אי אפשר לחצות אחרת.

הקדוש ברוך הוא לא הטריח את ישראל.

מה עשה?

רמז להרים,

ונכנסו שדיים של הר זה לתוך מערות של הר זה,

ומתו כולן.

מחץ אותם בתוך המערות.

סגר עליהם.

והקיפו ההרים ראשיהם זה לזה.

עכשיו נתחברו כולם והראשים שלהם, שני הראשים של ההרים,

הקיפו זה לזה,

ונעשתה דרך כבושה למעלה.

לא צריך לרדת לנחל ולעלות.

התחברו ואפשר להמשיך על גבי ההרים.

ולא נודע איזה הר נסמך לחברו מרוב שהם נדבקו.

ואותו נחל,

נחל ארנון, הוא מפסיק בין תחומי ארץ-ישראל לארץ מואב. זה הגבול,

גבול טבעי,

שנאמר כי ארנון גבול מואב,

בין מואב ובין האמורים.

הר שבארץ מואב לא נזדעזע.

זה שהיו בו השקעים, הוא לא הזדעזע.

הוא נשאר במקומו,

שבו היו המערות.

הר שבארץ-ישראל הוא נזדעזע.

הוא זז ממקומו.

שבו הסלעים כמין שדיים,

והוא נסמך להר שכנגדו.

ומפני מה נזדעזע אותו ההר שבארץ-ישראל?

למשל, למה הדבר דומה?

לשפחה אשר ראתה בן אדוני הבא אצלה.

קפצה היא וקדמה כנגדו וקבלתו.

אה, ברוכים הבאים, עם ישראל הגיע.

אז ההר קפץ

לקבל את פניהם.

כך נכנסו הסלעים לתוך המערות

וריצצו כל אותם גיבורים,

והבאר

ירדה לתוך הנחל.

הרי הבאר הייתה מתלווה עליהם

בכל מקום שהם הולכים,

ונתגברה שם,

ואיבדה את כל האוכלוסין כשם שאיבד אותם הים.

זאת אומרת, הבאר השפיעה מים

לתוך הנחל שלמטה היה,

והתחבאו שם כל האויבים,

ושטף אותם עד שחיסל את כולם.

וכך הכי שכתוב את והב בסופה לנחלי הארנון.

ועברו ישראל על אותם ההרים,

ולא ידעו את כל הניסים הללו.

הם באו על המוכן,

ולא ידעו מה התרחש.

לא ידעו שה' עשה להם ניסים וחיסל את האויבים שהסתתרו, והמתינו להם ורצו להרוג אותם נפש,

עם פליסטראות וכידונים וחצים והכול.

הכול היה מוכן.

אמר הקב' ברוך הוא,

הרי אני מודיע לבני כמה אוכלוסין איבדתי מפניהם.

ירדה הבאר

לאותן המערות.

ירדה הבאר

לאותן המערות,

והוציאה גולגולות וזרועות ורגליים שאין להן חקר, כמויות,

כמויות.

בישראל חזרו לבקש את הבאר.

איפה הבאר?

היא ירדה בשביל לעשות שם חיסול אחרון,

וראו אותה מאירק הלבנה בתוך הנחל, ומוציאה משם איברים-איברים.

ומניין שהבאר הודיעה להם

שנאמר באשד הנחלים ארנון,

אשד מלשון שד

שנדבק

ומשם בארה.

מה זה משם בארה?

וכי משם הייתה?

הרי הבאר הייתה כבר מתחילת ארבעים שנה עמהם.

אלא משם בארה, למה היא ירדה לפרסם את הניסים?

והיו ישראל עומדים על הנחלים ואומרים לה,

אני באר, עינו לה.

שבחו לה, היו משבחים לה, עלי ואר.

היא ירדה,

עלי ואר.

היא הייתה מעלה את כל הגופות והגולגולות והכול.

טוב,

זה הפסוקים,

וזה השירה בקצרה, ונשאלת שאלה.

איזה זכות עמדה לישראל שנעשה להם נס כל כך גדול?

הקב' ברוך הוא לא עושה נסים בחינם.

למה?

אלא נקדים תמיהת המפרשים.

כתוב על כן יאמר בספר מלחמות אדוני.

איפה הספר הזה?

אתם מכירים את הספר של מלחמות אדוני?

ועונים על זה שהכוונה היא ספר מלחמות אדוני.

זו התורה.

מלחמתה של התורה.

לכו, לחמו ולחמים.

כשאנשים יושבים בבית המדרש,

אומרים שהם לוחמים במלחמתה של התורה.

אתה שומע קרבות,

דופקים בסטנדרים,

קושיות, תירוצים,

בלאגן.

מלחמה ממש. כשאתה נכנס לבית מדרש,

אתה מקבל הלם.

מי שלא מכיר,

כמו שאני, פעם ראשונה הגעתי לכל רחזון איש.

לא הבנתי איך אפשר ללמוד ברעש כזה, ולא הבנתי איזה דרך ארץ. מה זה, ככה מדברים? דברו בשקט.

צעקות, בום, טאח, זה, וואי, וואי, וואי, מלחמה.

אז אומרתי, לחמו ותפלפלו בלחמי, בתורה שלי. התורה נמשלה ללחם כמו שהלחם מזין גופו של האדם,

כך התורה מזינה את נשמתו של האדם.

אז ספר מלחמות השם זה התורה.

כמו שמובא במדרש שוחר טוב על הכתוב בתהילים,

דוד המלך אומר לדוד,

ריבה אדוני את יריבי.

שואלת הגמרא, יכול חבד

בשר ודם לומר לבעליו,

ריבה אדוני אויבי וצא ילחם עליי?

אתה מפחיל את הקדוש ברוך הוא ואומר לו שהוא יילחם בשבילך ויעשה לך את המלחמות?

מה זה?

ריבה אדוני את יריבי?

מתרצת הגמרא כך.

הקדוש ברוך הוא אמר לדוד,

עסוק בתורה,

ואני לוחם את מלחמתך.

אם אתה נלחם בבית המדרש,

מלחמתה של התורה לברר כל סוגיה וסוגיה וכל קושייה לתרץ,

אני פוטר אותך ממלחמה אחרת.

מלחמות אני עשיתי. אני אעשה את המלחמות שלך בחוץ.

אתה תעשה את המלחמות בפנים,

ואני פוטר אותך ממלחמות בחוץ.

וכן משה אומר, על כן יאמר בספר מלחמות אדוני.

אם עסקתם בתורה שהיא נכתבה בספר,

אז אני נלחם על ידכם.

וכך אמר דוד, ריבה אדוני את יריבי.

עכשיו מבואר שהפסוק על כן יאמר בספר מלחמות אדוני מכוון לאלה שעוסקים

במלחמתה של התורה, מפלפלים בקושיות

של התורה, ואז מבטיח השם

מידה כנגד מידה,

אתם תלחמו במלחמת התורה, תפלפלו בה,

ואני נלחם עם האויבים שלכם,

אתם לא צריכים לצאת למלחמה.

נו, צריך להודיע לביבי שיש פתרון

נגד העפיפונים, נגד הכול.

לפי זה מובן

איך זכו ישראל לנס כל כך גדול,

שלא היו צריכים להילחם כלל, וההרים זזים, ומדביקים אותם, והבאר יורדת, ומעלה את הגופות,

ומראה להם, הנה, עסקתם בתורה,

על מגש.

בבקשה, תראו,

במקום שאתם הייתם צריכים להנחם או להיות מופתעים, והיה שם מארב,

והייתם יכולים לגמור,

תראו,

למדתם תורה,

תראו מה קרה.

לא למדתם תורה,

רפו ידיכם נא תורה בעמלק.

מלחמות זה בגלל שלא לומדים תורה.

לא נלחמים בתורה, נלחמים בחוץ.

אתה רוצה לא להילחם בחוץ? תילחם בתורה.

סוגיית הגיוס,

טמבלים, אין מישהו שיכול להסביר להם.

תראו, היסטוריה של עם ישראל,

כשעשו את רצון הבורא הוא נלחם להם.

לא עשו את רצון הבורא.

יהושע בן ענון

נלחם נגד 31 מלכים, פתאום בא לו מלאך.

הוא אומר לו, על מה באת?

הוא אומר לו, עתה באתי. מה עתה?

זה היה שעת לילה.

גמרו את המלחמה, בלילה לא היו נלחמים.

לא היה אינפרה אדום.

לא נלחמים.

אז הוא אומר לו, על מה באת? הוא אומר לו, על עתה באתי. מה זה עתה?

לא עסקתם בתורה.

אחרי יום מלחמה,

לא עם מכשירים ולחיצות כפתורים וכטב״מים, לא.

חרבות, כידוניים, תחזיק חרם, לך תחזיק חרם. אתם ראיתם מה המשקל של החרם?

חתיכת ברזל כזאת?

אתה צריך לנפנף אותה, בום, טראח, בום, טראח, יום שלם,

ועל סוסים, וטה טה טה, ואה, יא חביבי,

אחרי זה אתה בא.

זה לא תבלינים,

זה חרבות,

אתה גומר את הכול,

ובסוף צריך עוד לעסוק בתורה,

והמלאך בא עם חרב שלופה.

מה זה?

כתוב שמיד לנ יהושע בעומקה של הלכה.

לא שהם לא למדו,

הם למדו,

אבל התרפו קצת.

למה?

תשושים, המלחמה.

אז לא עיינו, לא למדו בעיון.

על זה בא מלאך.

אתה שומע, אחרי יום מלחמה צריך לשבת ולעסוק בתורה.

איזה תורה?

לא לקרוא שניים מקרב אחד, תרגום.

להתפלפל בתורה, ואם לא, בא מלאך עם חרב. למה?

במלחמות של יהושע אף פעם לא נפל מישהו בקרב, חוץ ממקרה אחד,

בגלל חרם אחד.

אבל

כל הניצחונות הם ניסיים, ניסיים.

אין נופלים בקרב.

אין נופלים בקרב.

עוסקים בתורה,

הקב' ברוך הוא מנצח את המלחמות.

אז מפה רואים

מובן איך זכו ישראל לנס כל כך גדול,

שלא היו צריכים להילחם כלל.

שכן על ידי שישראל מפלפלים ונלחמים בספר התורה,

אז השם נלחם עבורם נגד האמוריים,

קרב את ההרים ומחץ את האויבים.

עכשיו,

יש רעיון נוסף נכבד.

מצינו בגמרא שכוח הפלפול בתורה נקרא עוקר הרים.

כמו שמבואר בגמרא בסנהדרין כד,

הרואה את ריש לקיש בבית המדרש,

מי שרואה אותו איך הוא לומד בבית המדרש,

כאילו עוקר הרים ותוחנן זה בזה.

ככה ההגדרה.

וכן, הרואה את רבי מאיר בבית המדרש כאילו עוקר הרים ותוחנן זה בזה.

אתם מבינים איזה מלחמה זאת? לקחת הרים ולטחון אותם בתורה.

מתאים למה שפה.

לוקחים את ההרים וטוחנים אותם אחד בשני.

אם מפלפלים בתורה,

אתה טוחן בבית המדרש והשם טוחן אותם בתוך ההרים ממש.

לפי זה מבואר בדרך פלא.

ישראל זכו שנעשה להם נס

ונעקר ההר ממקומו.

נתחברו ההרים למחוץ את האמורים

בזכות שעסקו במלחמתה של התורה ונלחמו בפלפול התורה.

ואז נעקרו ההרים ונתחברו יחד זה בזה וטחנו את האמורים שהתחבאו בתוך ההר.

או,

עכשיו שירת הבאר

תהיה יותר מובנה.

כדאי לעיין ברש״י על המקום

ולהבין את הפסוקים.

אבל הנה, למדנו סוד גדול

שהוא כתוב במפורש.

אם נלחמים במלחמת השם,

בתורה לא צריך להילחם בחוץ.

ואת זה הטיפשים עד היום לא יודעים,

והחכמים לא יודעים להסביר להם.

אז ממילא, ממשיכים עם העפיפונים.

רבי חנניהו בן הרש״י אומר,

יושב הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפי כוח,

הרבו לעם תורה ומשווד, שנה אמור.

אדוני חופש למען סדגו, יגדיל תורה ויהגדיל.