לא לשכוח את האחד! | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום למשפחת מנוס,

רפואה שלמה,

בריאות הנפש והגוף,

אריכות ימים ושנות חיים,

יזכו לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו.

זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' לאמור.

הגאון הקדוש, החידה,

זכר צדיק לברכה,

בספרו נחל קדומים אומר,

בפסוק הזה,

זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' לאמור.

יש רמז

למה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בחגיגה ט'.

אינו דומה

שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד,

שכן אומר החידה הקדוש,

ציווה בגימטריה מאה ואחד.

כוונת התורה לרמוז לנו שחוקת התורה היא

אשר ציווה ה' לאמור.

כלומר,

ללמוד ולומר את התורה בפה מאה ואחד פעמים כמניין ציווה.

זאת חוקת התורה.

איך החוקה הזאת של התורה

ציווה ה' לאמור.

מאה ואחד פעם לאמור.

אז זה אומר הגאון הקדוש החידה,

שזה רומז למה שאמרו חכמים, אינו דומה שונה פרקו מאה ואחד לשונה פרקו מאה.

הרמז הזה מתקשר היטב לדברי רשי.

מביא בשם ריבי משה הדרשן

שמצוות פרה אדומה

היא כפרה על חטא העגל,

כפי הדברים הקדושים.

משל לבן שפחה,

שטינף פלטין של מלך.

בן שפחה

טינף את הארמון של המלך.

אמרו,

תבוא אימו ותקנח את הצואה של בנה.

תבוא ותנקה את הלכלוך, אימא שלו.

מי זה אימא שלו של העגל?

הפרה.

מי האימא של הילד?

האימא.

כך תבוא הפרה, מתחפר על העגל.

אז כך תבוא מצוות פרה אדומה,

מתחפר על חטא העגל

של ישראל.

הנה ידוע שבגלל חטא העגל

משה רבנו שבר את הלוחות,

ככתוב, ויהי כאשר קרב אל המחנה,

וירא את העגל ומחולות,

ויהי חרף משה,

וישלך מידיו את הלוחות,

וישבר אותם תחת ההר.

על זה אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

שעל ידי שבירת הלוחות

ירדה שכחת התורה לעולם

כמו ששנינו.

אלמלא לא נשתברו הלוחות הראשונים,

לא הייתה משתכחת תורה מישראל.

משה שבר את הלוחות, בזה נגרם שכחת התורה.

אם לא היו משתברים הלוחות הראשונים,

לא הייתה משתכחת תורה מישראל.

מה שהאדם היה לומד זוכר לעולם.

נמצא שעל ידי חטא העגל

גרמו ישראל לשכחת התורה.

אם כך, צריכים הם לעשות פעולה

שלא תשתכח התורה מהם.

ועל כן אומרת התורה, זאת חוקת התורה אשר ציווה

101 פעמים לאמור.

כדי לתקן עניין זה שהתורה לא תשתכח מהם.

וצריכים ללמוד אותם 101 פעמים כמניין ציווה.

הארי הקדוש מוסיף ואומר כי מאה

בגימטריה סמ'.

סמ' זה 160 ו-100.

זה שמו של היצר הרע.

הוא השר של השכחה.

הסמ' הוא שר השכחה.

הוא משכיח את האדם.

כמה מספרו? מאה.

אבל 101 זה גימטריה מיכאל,

שהוא מכניע את הסמ' ומבטל את שכחת התורה.

אז אם אדם לומד 101 פעם, אינו שוכח.

עד 100 יש שליטה לסמ' להשכיח אותו.

זאת אומרת, אם אדם למד 100 פעמים דבר,

כשהוא יגיע לעולם האמת, הוא יכול לשכוח את מה שלמד.

למה?

מהפחד של מה שהוא יראה שם,

יש כוח לשכוח.

אבל אם הוא יפחד אפילו כשהוא יראה את מה שיראה בעולם האמת,

בבית דין של מעלה,

והוא למד 101,

אפילו אם הוא ישכח,

מובטח לו שמיכאל מזכירו.

כך כתוב בספרים.

עכשיו מבואר היטב.

למה דווקא כאן, במצוות פרה אדומה,

הזהיר הקדוש ברוך הוא, זאת חוקת התורה,

אשר ציווה אדוני לאמור?

למה פה הפסוק דווקא אצל פרה אדומה אומר לנו ציווה,

שזה 101,

שצריך לחזור וללמוד את התורה 101 פעם?

כי פרה אדומה היא כפרה על חטא העגל.

בגלל חטא העגל

שבר משה את הלוחות,

ובגלל העגל ירדה שכחה לעולם.

אם כך, כמו שישראל צריכים כפרה על מעשה העגל,

הם גם צריכים לעשות סגולה,

לא לשכוח את מה שנגרם בגלל העגל, אלא לזכור.

כמו שהיה אמור להיות,

הם לא היו חוטאים בעגל.

לכן צריכים ללמוד 101 פעם תלמודם,

כדי לבטל שכחת התורה שירדה לעולם בגלל חטא עם.

וזה לא צחוק ללמוד 101 פעם,

וזה לא איזה מעלה פה ושם.

בלכות תלמוד תורה,

בשולחן ערוך הרב,

הוא מביא איך לומדים, בארבעת פרקי תלמוד תורה, שמה טעינו,

איך לומדים בשביל לא לשכוח.

ואיך עושים חזרות כל שבוע על כל מה שלומדים.

ואז אדם משנן משנן וזוכר, כמו שראיתם,

את דנוך

שאמר 24 פרקים

בעל פה.

איך הוא אמר 24 פרקים?

אני חושב שהוא אמר לפחות 101 פעם, אמרת?

אמר 101 פעם, לפחות.

אז אם אומרים לפחות 101 פעם, אז זוכרים, גם 24 פרקים.

נוסיף לעניין הזה

את דברי בעל השם טוב.

בעל שם טוב,

הקדוש,

זכותו תגן עלינו, אמן.

הוא ביאר את דברי החכמים, זכרונם לך, בגמרא, בחגיגה ט'

מהי דכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע,

בין עובד אלוהים לאשר לו עבדו.

שם פירשו חכמים, זכרונם לך, שעובד אלוהים

זה לומד תלמודו 101 פעם,

ואילו זה שלומד רק

100 פעמים נחשב לא עובד אלוהים.

ראיתי בספר של הרב שכנא לפני 150 שנה,

הוא אומר,

ושבתם וראיתם בין עובד אלוקים

לאשר

לא עבדו.

מה ראשי תיבות עובד

אלוהים לאשר?

101. לא עבדו, מה ראשי תיבות?

100. אז לא עבדו זה 100.

ועובד אלוקים לאשר, 101. אז עובד אלוקים זה 101,

ולא עבדו

זה 100. אז זה גם רמוז בראשי תיבות

של הפסוק עצמו.

אבל לכאורה ייפלא, אומר הבעל שם טוב,

איך יעלה על הדעת שבשביל פעם אחת שלא למד אדם, הוא נחשב לאדם שאינו עובד אלוקים?

יש לזה הסברים, כבר אמרנו בדרשות קודמות.

אבל הוא מבאר בדברי קודשו כך,

הכוונה בשונה פרקו 101,

זה אדם שלומד תורה לשמה.

למה הוא לומד תורה לשמה אם הוא לומד 101?

אלא בשעת לימודו הוא זוכר את הקדוש ברוך הוא שהוא אחד יחידו של עולם.

יש אנשים לומדים תורה, אבל לא זוכרים שהם לומדים.

והם עובדים.

את השם יתברך באותה שעה.

הוא לומד בשביל להיות למדן, להיות חכם, להיות בחברה מקובל, יהיה לו תואר, יהיה לו זה.

הוא לא זוכר את האחד בשעת הלימוד.

זה כמו על מה אבדה הארץ.

על עוזבם את תורתי, שלא בירכו בתורה תחילה. מה זה לברך בתורה תחילה? ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם

אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. את זה לא בירכו בתורה תחילה, על זה עבדה הארץ, נחרב הבית.

שכחו את האלוקים.

אפשר ללמוד

ולשכוח את האלוקים.

אז אומר הבעל שם טוב,

זה שונה פרקו מאה ואחד.

לא רק מאה פעמים, גם את האחד הוא זוכר.

אבל מי ששונה רק מאה פעמים ואין לו את האחד,

זה לא תורה לשמה,

כיוון שאינו זוכר שהוא לומד לשם השם.

לכן נחשב ללא עובד אלוהים.

עובד אלוהים זה זוכר את האלוהים תוך כדי שהוא לומד.

אבל אם הוא לומד ולא זוכר את האלוהים,

זה נקרא לא עובד אלוהים.

עובד אלוהים זה שזוכר שעובד את האלוהים.

אז זה הוא אומר רמוז

במאה ואחד.

בספר פרי חיים על מסכת אבות

מבוהרת שם משנה על פי המגיד הקדוש ממזריץ',

זכותו יגן עלינו אמן.

ריבי מאיר אומר,

כל השוכח דבר אחד ממשנתו,

מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו.

כאילו מתחייב בנפשו.

לייבוביץ',

להתהלך בגן.

ולכאורה גם כאן ייפלא הדבר,

איך אפשר שבשביל שכחה של דבר אחד מכל תלמודו מתחייב האדם בנפשו.

זאת אומרת,

בואו נגיד שהבן אדם יודע את כל המשניות בעל פה.

הוא שכח דבר אחד ממשנתו,

כתוב שהוא מתחייב בנפשו, גם על זה יש פירושים הרבה.

אבל נשמע מה אומר

המגיד הקדוש ממזריץ'.

אלא באורו הוא אומר, כמו שאמרנו, בשם הבעל שם טוב.

מי שעוסק בתורה הקדושה

הוא שוכח את האחד,

את הקדוש ברוך הוא ממשנתו,

כאילו מתחייב בנפשו.

אותו דבר.

אתה לומד משניות, אין בעיה, אתה גם זוכר,

אבל את האחד אתה שוכח מהמשנתו.

לומד ולא זוכר את האחד.

ככה מסביר המגיד במזריץ'.

והנה, על חטא העגל אומרים, חכמי ישראל יש לתמוה איך נפלו ישראל בחטא גדול כזה.

על כך עונים המפרשים.

ישראל עסקו בתורה הקדושה לא לשמה,

ושכחו את אחד,

יחידו של עולם.

ואם כך,

לימודם היה בבחינת מאה פעמים,

שזה בגימטרייה סמ״ם.

לכן על ידי עבירה זו שלט בהם

הסמ״ם.

כיוון שעבירה גוררת עבירה,

וכיוון שכבר שלט בהם,

אז הוא מצליח להחטיא אותם בעגל.

והראה להם מיטתו של משה פורחת באוויר.

חשבו שמשה מת.

וכך משך אותם יצר רע אחריו,

עד שהגיעו לעבוד עבודה זרה בעגל.

וכך רומזת לנו התורה בפרשה.

זאת חוקת התורה אשר ציווה אדוני לאמור

מאה ואחת פעם.

וזאת לרמוז

שעיקר התיקון של ישראל כנגד חטא העגל

וכנגד שכחת התורה שירדה לעולם בעטיו,

היא לימוד תורה לשמה.

כלומר,

נזכור תמיד בשעת הלימוד תורה את האחד,

את הקדוש ברוך הוא,

יחידו של עולם.

רבי חנניהו ברגשי אומר,

רשו הקדוש ברוך הוא רשו הכל ישרואין,

לפיכוח ארבונו על תורה ומשואות.

שנה אמור אדוני אדוני וסלמען שאת גוייר בין תורה ויעדינו.