בזכות מה נקרא האדם אדם? | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

אנחנו נמצאים עכשיו בפרשת חוקת,

בחלק ד',

בזכות מה נקרא האדם, אדם.

בכל דבר אשר בגידולין

יש חיצון

ופנים.

מוסכם בפי כולם

שכל הרושם החיצון

מתהווה מן הפנים.

יש אילנות,

אינם דומים זה לזה,

אפילו במראה.

וגם הקליפה שלהם שונה מחברתה.

יש בעלי קליפות לבנות,

יש קליפות אחרות.

כל מיני אילנות

משונים הם בקליפותיהם זה מזה.

וכשאנו רואים

שהם מחולקים בחיצוניותם,

נבין גם שהסיבה לזה זה הפנימיות שלהם שאינה שווה.

מהחיצוניות

מביטים על הפנימיות.

גם האדם, מראהו וטוהר פניו

מביעים את פנימיותו. יש חוכמת הפנים. מי שיודע יכול לזהות את כל הפנימיות של הבן אדם.

איבן עזרא יש לו ספרים שהוא מסביר,

מראה העיניים,

גודלם,

זוויתם, הכול,

עובי השפתיים,

רוחבן,

ציפורניים.

כל דבר מביע את המהות של הבן אדם בפנים.

טוב, רע, כמה,

אכזר, לא.

הכול רואים בפנים. ככה רק להסתכל, רואים.

החיצוניות

מגלה את הפנימיות.

והחיצוניות זה רק השתקפות של הפנימיות.

רק מה?

זה בניכר.

זה רואים.

מזה יכולים להבין

מה פנימי.

לפעמים השוני יכול להיות רק בנקודות.

אבל מזה מבינים את הפנימיות.

וכמה שיש יותר ריבוי כוחות הנמצאים בפנימיותו של האדם,

כך רואים שינויים בחיצוניות.

אבל העיקר זה הפנימיות.

והחיצוניות זה רק הסימנים המובהקים.

עכשיו, כשאנחנו רואים בעלי חיים

עם כוחות שונים, מיוחדים זה מזה,

זה מראה לנו שהפנימיות שלהם שונה.

כי לכל בעל חי

יש פנים מיוחד.

ולכן,

אם נראה פעולות המתייחסות לכוח הבעל חיהו,

נבין כי הוא,

מהפעולות שלו נבין כי הוא,

כמו שהנמלה זדריזה,

וכמו שהיונה

נאמנה,

וכמו שהתרנגול מפייס.

ועכשיו נלמד על הנחש.

כל בעל חי אינו עושה דבר כי אם להנאתו.

אבל כשאנחנו מוצאים במין הנחש

שהוא ממית אפילו בלי הנאה,

מקיש,

בלי הנאה, לא תמיד לצורך אוכל,

נבין שזו פנימיותו.

זה כוחו של הנחש, להזיק.

ולא נוכל לייחס את הכוח הזה לבעל חי אחר.

נגיד זאב או טן,

הוא קורע את הבעל חי שתופס עליו בשביל לאכול.

אבל לא סתם להזיק.

הנחש

הוא מזיק.

לא מצאנו במין אחר את הכוח הזה של הנחש.

ואם

יראה מעשה

של איזה כוח,

מזה נבין מיהו זה המין.

מהמעשים נוכל לאבחן

לאיזה מין זה שייך.

כי ידוע לנו הכוח

כשהוא מיוחס אל המין.

עכשיו כשאנחנו רואים

בני אדם, המין האנושי,

שיש בהם לא פעולה אחת,

פעולות הרבה שונות זו מזו.

יש לו גם גאווה,

יש ענווה,

יש אמת,

יש שקר, יש זריזות, יש עצלה, יש נדיבות,

יש קמצנות, יש

כל מיני, כל מיני כוחות שונים.

זו פליאה עצומה.

כל הכוחות שבעולם מקובצים במין האנושי.

לכן נקרא האדם עולם קטן.

אדם זה עולם קטן בפורמט קטן.

כל הכוחות נמצאים בו.

איפה זה כתוב?

זה כתוב בפרשת בראשית,

בזוהר הקדוש,

כשהקדוש ברוך הוא אמר נעשה אדם,

מה אמר נעשה אדם? לכל הבריאה הוא אמר נעשה ביחד אדם,

וכל אחד נתן כוח משלו באדם.

האדם נעשה מכל הכוחות שבעולם.

לכן האדם כולל את כל העולם, וכל הכוחות נמצאים פה.

לכן אומרים לנו חכמים, מביא עז כנמר,

כלכן נשר, ארץ כצבעי, גיבור כארי.

בוא נעמה, ניגד חיות?

כן.

יש בך את כל הכוחות,

ותנצל את כל הכוחות

לעבוד את השם.

לעשות רצון אביך שבשמיים.

בשביל זה נשארו בך כל הכוחות.

לכן מוצאים שבאדם יש כוחות כמו שיש בעלי חיים,

אכילה, שתייה, שינה,

כמו בעלי חיים.

וזה האדם משותף עם בעלי חיים.

אבל כשרואים בו עוד כוחות שלא מצויים בבעלי חיים,

זאת אומרת,

יודעים שיש לו מעלה יתרה עליהם.

מה יש לו יתר עליהם?

נופחה בו רוח חיים,

נפש משכלת להבין ולהשכיל

בכוח הדיבור.

מה שאין בשום בעלי חיים.

וזה יתרונו עליהם.

והכוחות האלה מתייחסים אל המין האנושי.

ולא בחינם ניתנו לו הכוחות האלה.

וגם, כוחות הבעלי החיים שניתנו בו, זה גם כן לכבודו.

תמשילהו במעשה ידיך, כל שטה תחת רגליו.

זאת אומרת, האדם שולט בכל הבריאה,

והכל ניתן תחתיו,

ויש בו את כל הכוחות כולם.

והוא ימשול בכוחותיו אלה,

והתנהג בהם בתבונה ובדעת,

ואז זה כבודו.

לכן,

מי שמבין,

לא קורא לאדם שהולך על שתיים אדם.

כי אדם זה לא מי שהולך על שתיים.

אנחנו קוראים אדם על פי הפעולות של הבן אדם.

כי אם הוא לא פועל לפי הפעולות שהאדם צריך לפעול,

אז אנחנו באים אליו בתחנון, תגיד, אתה חמור?

מה אתה בהמה?

תראה איך הוא אוכל כמו פרה.

תראה,

תראה, זה מדבר כמו ציפור, לא מפסיק. ציפ, ציפ, ציפ, ציפ, ציפ, ציפ, ציפ, ציפ, ציפ.

אז אנחנו ישר מגדירים אותו לפי הפעולות.

כשאתה רוצה לקרוא לאדם אדם, זה רק מתי שהפעולות שלו הן מתאימות לאדם.

אבל אם הוא לא מתנהג כמו אדם,

אז צריך לקרוא לו בשמו.

היה פה אחד שלא אוהב שקראתי לו חמור.

אבל מה אני יכול לעשות אם הפעולות שלו הן כאלה?

אז זאת אומרת,

אדם נקרא על שם הפעולות.

ואם יתראה בו תמיד פעולות שמתייחסות ליתר הבעלי החיים,

עלינו לדעת שכוח בעלי החיים שולט בו.

ולכן מוכרחים לקרוא לו בשם הכוח של הבעל החיים.

אם אתה רואה אחד כל הזמן צוחק, אתה יכול לקרוא לו סוס.

כי הסוס סוהל.

הא הא הא הא הא הא הא הא הא הא הא. סוס?

מה זה כל הזמן? הא הא הא הא?

מה?

מה הצהלה הזאת כל הזמן?

זה תכונה של סוס.

אבל אם נראה אותו עם פעולות שמתייחסות לאדם,

זה אדם אמיתי.

ואז נקרא לו אדם. למי קורא התורה אדם?

למי?

למי?

תשובה יפה.

למי שמחזיר בתשובה.

אדם,

כי יקריב מכם קורבן. זוכרים את אור החיים הקדוש?

אדם לשון חשיבות,

אומר אור החיים הקדוש,

כי יקריב מכם, מן הפחותים שמכם

יקריב אליי

את הבנים שהתרחקו,

זה נקרא הקורבן הנבחר שהשם רוצה בו.

ולזה קוראים אדם.

זה הפעולה הנבחרת.

עכשיו,

לפי זה נוכל לבאר עניין נכבד מאוד.

שלא נחשוב חלילה שהנחשים שהקדוש ברוך הוא שלח בעם

היו בגדר לאו דווקא.

היה יכול לשלוח להם גם מין אחר. לא! חלילה לנו לחשוב כך.

בעל הטורים כותב

למה הקדוש ברוך הוא שלח עליהם את הנחשים לפי שהם עשו מעשי נחש.

הם הוציאו לשון הרע על המן,

קראו לו הלחם הקלוקל.

הנחש היה בעל לשון הרע,

כי הוא דיבר לשון הרע על הקדוש ברוך הוא,

שהוא לא רוצה שהם יהיו כאלוהים,

יודעי טוב ורע.

והם הוציאו לשון הרע כמו הנחש, אז הוא שלח להם את מה שמתאים להם.

את הנחש, כי הכוח של הנחש היה בהם.

מה כוחו של הנחש? להוציא לשון הרע.

לכן אתם עונים אומרים על אחד כזה, ה'נוחוש'.

זה נחש.

מגדירים אותו בדיוק לפי כוחו, לפי תכונתו.

זה נחש.

אמרו, זיכרונם לברכה,

אחיות שאלו לנחש,

גמרא בתענית ח',

מה הנאה יש לך?

אמר להם, לכו אצל בעל אל לשון הרע.

מה הנאה יש להם?

רואים מפה שהנחש מעיד בעצמו שאתה יכול לראות את הכוחות שלו אצל בעלי לשון הרע.

כי הוא אומר, לכו אצל בעלי לשון הרע, תראו מה הנאה יש להם. אתם שואלים אותי מה הנאה שיש לי שאני מקיש אנשים?

בבקשה, תלכו אליהם, תראו.

מה הנאה יש להם?

ובאמת זה כוחו של הנחש?

וכאשר הוציאו בני ישראל לשון הרע על המן,

השם זיכה אותם לפי מעלתם

להראות להם שהם אוחזים בכוחות המתייחסים לנחש.

ולכן שלח להם את הנחש לעורר אותם,

שהם החברים שלו,

חברים של הנחש.

יש ללמוד מזה הרבה לימודים,

אבל בואו נשכיל

ונדע

באופן מוחלט מה זה אדם,

ונצא מהטעויות של העולם

שקוראים למי שהולך על שתיים, אדם.

וזה טיפשות של בני אדם שמסתכלים על כל דבר,

רק בחיצוניות.

ולא יכולים לדון

מיהו האדם האמיתי.

אבל אם נסתכל בספר ותומר דבורה של הרמק קורדוברו,

רבי

משה קורדוברו,

נראה שכל הדברים רמוזים במילים קצרות שם.

שאילו ידומה בגופו

ולא בפעולות,

הרי הוא מכזיב הצורה.

אם אנחנו מדמים

את האדם רק על פי גופו ולא על פי פעולותיו,

ומייחסים לאדם על פי הצורה,

זה מכזיב את הצורה.

שהרי עיקר הצלם והדמות העליון

הם הפעולות של האדם.

ולזה ראוי שיתדמה.

כי אתה יכול לראות אדם,

אני אתן לכם דוגמה.

באחד מבתי הכנסת התפללתי בארצות הברית.

הגיע לשם מקובל, כאילו, מארץ ישראל.

מלא זקן, מלא זה, כיפה ככה גדולה על כל הראש, מרובעת.

תפורה, עם כל מיני תפרים.

והוא יושב ומדפדף

בתפילה

בלי סוף, דפים.

הכול שמות קדושים, וזה וזה, טראח, טריך, טריך,

חצי הספר, מעביר, ככה, רק מעביר, מעביר.

מי שרואה את זה מתפעל. בוא הנה, תשמע, מה הוא רואה שם? מה זה? כמה מילים? כמה זה? מה זה?

אבל הסתכלתי עליו, על התפילין, על הקשר תפילין.

הוא בכלל לא מניח תפילין, כי קשר התפילין שלו בעורף למטה, כי הכיפה המרובעת הגדולה

צריכה להתיישב על הראש,

והיא דוחפת את הקשר תפילין, והקשר תפילין נמצא בעורף.

אז המקובל, האלוקי, לא מניח תפילין.

העיקר הוא מדפדף.

נו,

אז אפשר לקרוא לאדם כזה מקובל?

אם לא יודעת ההלכה הפשוטה, איך מניחים תפילין?

בגיל 13 לא הסבירו לו.

מאז עד היום הוא לא יודע להניח תפילין.

מקובל שלא מניח תפילין.

כמעט לא היה בן אדם בבית כנסת

שהתפילין שלו היו כראוי.

ישבנו לתקן שם את התפילינות של כולם,

כי כולם שמים בעורף, מותחים טוב, שישב מאחורי,

בעורף טוב,

טוב, טוב, מאחורי הקרקפת, וזה חזק,

ברם, ברם, למטה, ברם, זהו, הופ, הופ, זהו.

איפה הרבנים שיסבירו, שיראו, שיסתכלו על הציבור, שידריכו?

רק הפעולות מגלות

מי זה לפנינו.

מי זה לפנינו?

עכשיו עלינו לפעול פעולות

שנותנות כבוד ותפארת למין האנושי.

כבוד והדר תעטרהו.

באיזוהי דרך ישרה שיעבור לו האדם

כלשהי תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.

ואין ביזיון יותר גדול אם אדם רוצה לדור בין הנחשים,

והוא עושה פעולות של נחשים.

ובאמת כאשר אדם מסיר מעצמו את הנהגת השכל,

ואין לו את העול של השכל שצריך להנהיג אותו,

אז הוא יותר גרוע מבעלי חיים.

כי באדם נמצאים כל הכוחות הרעים

וכל הכוחות השפלים שיש בכל הברואים בעולם.

ואם הוא ייתן להם לחגוג,

אז הוא יותר גרוע מחיות רעות.

למה?

יש מי שאמר שהנאצים, יימח שמם זיכרם,

היו חיות רעות.

אז היו שהתנגדו לתואר הזה.

כי אפילו חיה שהיא רעה,

בעינינו,

שהיא טורפת,

אבל זה צורך קיומה.

ככה השם ברא אותה, שהיא צריכה לאכול מין אחר.

אבל אלה יותר גרוע,

אלה הרגו ללא הנאה,

ללא שום צורך.

אז אדם משתמש עם הכוחות של בעלי החיים הרעים שנמצאים בו, ועוד מנהיג על הכוחות הרעים האלה את השכל שלו המעוות.

ואז הוא ממציא דברים הכי גרועים והכי שפלים שיכולים להיות, שאפילו החיה הכי רעה לא יכולה לדמיין

סוגים כאלה של עינוי

ודברים מהסוג שהם עשו ואחרים עושים.

אז זאת אומרת, אדם יכול להיות יותר גרוע מחיה, לא חיה.

חיה זה עוד תואר כבוד.

כי חיה ככה היא נבראה.

אין טענות על החיה, היא נבראה ככה.

מה אתה בא אליה בטענות? למה היא אוכלת?

היא צריכה לאכול, ככה היא אוכלת.

ואתה לא אוכל עוף?

ואתה לא אוכל בשר?

אז הייתה אחת שאמרה לי בהרצאה, כן.

לא לאכול בשר, לא לאכול עוף.

אמרתי לו, גם אם תאכלי בננה.

למה את לוקחת את הצומח וקורעת אותו במקום גידולו, ואחר כך לועסת את הבננה ככה מצד לצד?

אל תאכלי כלום.

אז גם אנחנו אוכלים.

מה לעשות?

כי השם ברא ככה שאנחנו צריכים לאכול.

מה אנחנו אוכלים?

מה שהוא התיר לנו, לאכול.

ומה הן אוכלות?

מה שהתיר להם, לאכול.

אבל אם בן אדם לוקח את כל הכוחות של החיות הרעות ועושה יותר גרוע, עם שכל של אדם, עושה דברים, אתם רואים איזה

דברים איומים ונוראים האדם יכול לעשות.

שלא עולה על הדעת.

מכל מקום, מה למדנו?

למדנו

שלא להסתכל על החיצוניות,

אלא להבין שהחיצוניות משקפת קצת מהפנימיות.

העיקר זה הפנימיות.

לכן, אדם בעל צורה, נראה טוב, וזה, פה זה לא אומר שום דבר. זה לא, אי אפשר לקרוא לו עוד אדם.

צריך לחכות לראות מה הפעולות שלו.

לפי הפעולות נוכל להגדיר אותו.

האם הוא ממין האדם או ממין בעלי החיים?

תלוי לפי הפעולות.

הוא יכול להיות חמור,

סוס,

פרה.

הוא יכול להיות גם אדם.

מעטים האנשים שאפשר לכנות אותם בשם אדם.

צריך לעבוד על זה.

לכן,

עייר פרא אדם ייוולד. מההתחלה הוא נולד כמו עייר,

שהוא פרא.

ואומר לנו הפסוק, אני רוצה שאתה

אדם אדם ייוולד.

תוליד לי מהעייר, פרי הזה, מכל הכוחות של בעלי החיים,

תוליד לי מזה אדם.

וזו העבודה שלנו לצאת מגדר בהמה ולהיות אדם.

נראה אם נצליח.

שיעור הבא בעוד כמה דקות.