"הבנתי שיש לי בעיה. יש לי זרעים של בשמים" - סיפור אישי מדהים מכבוד הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

פעם היו לי לבטים גדולים מאוד שכבר לא ידעתי מה אני עושה עם עצמי.

מצד אחד אני לומד תורה ואוהב תורה ויכול לשבת בלי הגבלה.

מצד שני אני מרגיש שאני צריך לזכות את הרבים שאם לא כן אז כאילו אני מפקיר אנשים שיכולים לדעת ואני יושב לי ולומד והם

חלילה יגיעו לגיהינום.

הרגשה לא טובה זאת.

אז אתה לא יודע מה לעשות.

כמה יהיה המינון? איך לעשות?

מן השמים ראיתי מכתב מאליהו שדן בסוגיה הזאת ואומר שיצר הרע יש לו תמיד. אתה הולך ללמוד אז הוא אומר אתה לא מזכה את הרבים.

אתה מזכה את הרבים, הוא אומר, אתה לא גודל, אתה לא לומד.

וככה הוא מבלבל את הבן-אדם כל הזמן.

אז הוא נותן עצה שם

שאדם ימלא את עצמו עד רמה מסוימת,

אחר כך יחלוק אותה עם אחרים, לאו דווקא בחוץ, אפילו בין בני הישיבה,

ואחרי זה שוב יחזור ללימודו ושוב יעשה כך, וככה הוא יעלה במדרגות.

אבל במקרה שלי זה לא היה מתאים בדיוק.

יום אחד לא יכולתי יותר, התחלתי לבכות כמו ילד קטן.

ריבונו של עולם, אני לא יודע אם אני עושה נכון, לא עושה נכון, כמה אני עושה נכון.

אני רוצה לדעת מה לעשות.

ביקשתי מהקדוש ברוך הוא שייתן לי תשובה, אבל תשובה שלא יהיה לי עליה עוד פירוש.

שאני יכול להגיד, אבל אולי הכוונה כך, אולי הכוונה ככה, אני רוצה תשובה ברורה.

לקחתי ספר

של הרב שכנא מלפני 150 שנה, קוראים לזה מזכה הרבים.

פותח את הספר באיזה מאמר,

מתחיל לקרוא.

אחרי כמה קטעים שאני קורא,

פתאום אני רואה את דברי הגאון מווילנא.

יערוב כמטר לקחי, תזל כתל אמרתי.

הוא אומר שהתורה נמשלה למטר.

כשהמטר יורד על האדמה,

אם יש באדמה זרעים של חיטה,

מה מצמיח?

חיטה.

אם יש זרעים של פסמים, מה מצמיח?

פסמים.

אם יש זרעים של קוצים, מה מצמיח? קוצים.

אומר כך בני אדם,

יש אנשים שבלבם יש זרעים של חיטה, הוא רוצה להיות ממה רחיטייה,

אלה שלומדים תורה בלי הפסקה.

מרה רחיטייה.

אז כשהתורה נכנסת ללבו,

כשהוא לומד תורה, לומד תורה, לומד תורה, מה זה מצמיח?

עוד חשק, ועוד ועוד ללמוד תורה, ועוד ועוד ועוד ללמוד תורה, אותם זרעים.

יש בן-אדם שיש לו זרעים של בשמים,

הוא רוצה לזכות את הרבים,

כמו הבשמים שמפיצים את ריחם בכל העולם,

ככה הוא לא יכול, הוא צריך להפיץ

בכל העולם.

כשהוא לומד תורה הוא לא יכול לשבת במקומו,

ברגע שנכנסת לתורה הוא כבר מרגיש הרגע שהוא צריך ללכת ולחלוק אותה עם אחרים.

יש כאלה שיש להם זרעים של קוצים,

כשהם לומדים תורה ישר הם קמים, מחפשים את מי לקנטר

ולהגיד לו איזה קושיות ולראות אם הוא יודע ללמוד וככה, כל העניין שלהם זה רק קוצים.

קראתי על הבשמים, הבנתי שיש לי בעיה.

יש לי כנראה זרעים של בשמים.

כשאני לומד,

לא יכול לשבת,

חייב להגיד את הדברים האלה לאחרים.

ופה כתוב את זה במפורש.

מרגע שהגיע להכרתו המלאה,

לא היה יכול לכבוש אותה בתוכו,

אלא היה מוכרח להודיע את האמת לבריות. מוכרח פירושו אנוס.

מוכרח.

מי המכריח? ההכרה האמיתית שיש לו היא המכריחה אותו לקום, הוא לא יכול לשבת במקום.

אז התיישבה דעתי.

הלכתי לרב שפירא ושאלתי אותו, כבוד הרב, מה החיוב שלי בלימוד התורה?

כמה? רציתי פעם אחת להגיד לרב,

תשמע, כבוד הרב, אני רוצה ללכת ללמוד שנה בלי הפסקה.

עוד פעם, לעשות נתק,

שנה ללמוד. הוא אמר, אסור לך,

אתה לא יכול.

אמרתי לו, אז כמה אני צריך ללמוד? הוא אמר, חיוב של קביעת עיתים לתורה בלבד.

חייב

להפיץ

כמה שיותר.

אז מתיישבה דעתי.