דימונה - דימונה 27.11.2005

 

- - - לא מוגה! - - - 

לשנות את הטבע

זה לא כל כך פשוט, קשה מאוד, קשה מאוד לשנות את הטבע.

מידה רעה,

אדם שהוא אוהב כסף,

קשה לו מאוד להשתנות.

מה קורה אצל עפרון?

דרך ארץ, נימוסים,

אז כל זמן שזה לפני אנשים אז הוא בסדר.

אבל כשמוציאים לו פתאום את השטר,

הוא כבר לא יכול לשלוט בעצמו, וישר

הוא אומר סכום גדול.

פעם באו חכמים לפני מלך מצרים ואמרו לו,

בוויכוח עם הרמב״ם,

שניתן לשנות טבע, והרמב״ם אמר שלא ניתן לשנות טבע.

והם אמרו שהם יכולים לשנות טבע אפילו של בעל חי.

והרמב״ם אמר שאי אפשר.

והם אמרו שהם יוכיחו.

והרמב״ם הסכים.

והמלך חיכה,

לקחו חתול

ואילפו אותו במשך חודשים רבים

שיהיה מלצר.

ולימדו אותו תכסיסי מלצרות.

והגיע היום המיוחל,

ועשו שולחן ארוך ושמו עליו אנשים חשובים ונכבדים.

והמלך נמצא שם.

וההצגה מתחילה.

מוזיקה ברקע.

וחתול עם פפיון וסינר,

הולך על שתיים וצלחת על היד,

ונכנס לפי המוזיקה טינג טינג טינג טינג טינג ניגש,

שם צלחת,

שם מפית,

סכין מזלג,

חוזר, מביא עוד אחד, שם לו עוד אחד וכן הלאה.

כל הזמן הולך, חוזר, משהו מדהים, כולם משתוממים.

מה זה? זה ממש כמו מלצר.

מסתכלים על הרמב״ם ואומרים לו, נו,

הוכחנו שאפשר לשנות את הטבע.

אמר להם, רק רגע.

הוציא מהכיס שלו קופסה קטנה,

הוא פתח אותה,

קפץ משם עכבר קטן,

והחתול חזר להיות חתול,

קפץ על הצלחות, רץ על האנשים, רודף אחרי העכבר, שכח שהוא מלצר,

אין פפיון ואין שנאה.

אמר להם, אתם רואים, אי אפשר לשנות את הטבע.

לשנות הטבע זה לא כל כך פשוט, עבודה קשה ביותר

בשביל לשנות הטבע.

אז יש בן אדם כלפי חוץ, הוא נראה בסדר.

אבל אם משחררים לו את העכבר, הופ, הוא נהיה חתום.

הרבה אנשים הם מאוד מנומסים מדרך ארץ. רק תדרוך לו על הרגל, רק תעקוף אותו,

רק תעשה איזה משהו זה, פתאום אתה רואה משהו אחר לגמרי.

משהו אחר לגמרי.

זאת אומרת, טבע ומידות קשה מאוד לשנות.

אהה הכל ידוך והכל יש שם חופה והכל יאמרו והכל יאמרו הקדוש קשה.

הכל ידוך והכל יש שם חופה והכל יאמרו והכל יאמרו הקדוש קשה.

הכל יאמרו... ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח.

והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

בפרשה שלנו, פרשת חיי שרה,

שתי דמויות

שיש מה ללמוד מהן,

אחת לשלילה ואחת לחיוב.

הראשון, עפרון החיתי.

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים,

שני חיי שרה,

בתמוד שרה בקריית ארבע היא חברון בארץ כנען.

ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה.

ויקום אברהם על פני מתו וידבר אל בני חטא לאמור.

גר ותושב אנוכי עמכם,

תנו לי אחוזת קבר עמכם,

ואקברה מתי מלפני.

ויענו בני חטא את אברהם לאמור לו.

שמענו, אדוני, נשיא אלוהים, אתה בתוכנו.

במבחר קברנו קבור את מתיך.

איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבור מתיך.

ויקום אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חטא.

וידבר איתם לאמור,

אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפניי,

שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר.

תן לי את מערת המכפלה, אשר לו, אשר בקצה שדהו,

בכסף מלא תננה לי בתוככם לאחוזת כבר.

ועפרון יושב בתוך בני חטא,

ביען עפרון החיטא את אברהם באוזני בני חטא לכל באי שער עירו לאמור.

לו אדוני שמעני השדה נתתי לך,

והמערה אשר בו לך נתתיה,

לעיני בני עמי נתתיה לך קבור מתיך.

וישטחו אברהם לפני עם הארץ.

וידבר אל עפרון באוזני עם הארץ לאמור,

אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה.

ויען עפרון את אברהם לאמור לו.

אדוני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מהי

ואת מתך קבור.

וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דיבר באוזני בני חטא.

ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר.

ויקום שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה

אשר בכל גבולו סביב.

לאברהם למקנה לעיני בני חטא בכל באי שער עירו.

ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה על פני ממראי חברון בארץ כנען.

ויקום השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר מאת בני חטא.

זאת הפרשה הראשונה בפרשתנו השבוע.

אז מה מסופר כאן?

שרה אימנו נפטרת

ואברהם רוצה לקנות

אחוזת קבר כדי לקבור אותה.

הוא יודע שאצל עפרון החטאי יש את מערת המכפלה שבה קבור אדם וחווה.

והוא רוצה לקבור שם

גם את שרה אימנו.

ועתידים להיקבר שם גם אברהם עצמו,

יצחק,

רבקה,

יעקב ולאה.

הוא יודע ששישה צדיקים צריכים להיקבר שם.

ועוד אחד צריך להיקבר שם,

זה ראשו של עשיו.

בפרשה הזאת כאן

יש מספר פעמים

קבר ואחר כך מת,

קבר ואחר כך מת,

ובסוף בפעם השביעית

כתוב מת ואחר כך קבר.

איפה זה כתוב?

והקברה מתי,

הקברה קודם, קבורה, ואחר כך מת, מתי.

אחר כך כתוב במבחר קברנו קבור את מתיך, קודם קבורה ואחר כך מת.

אחר כך איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבור מתיך,

שוב פעם פעם שלישית קבורה לפני מת.

אחר כך כתוב וידבר איתם לאמור אם יש את נפשכם לקבור את מתי, פעם רביעית קודם קבורה ואחר כך מת.

בהמשך כתוב

קבור מתיך, עוד פעם קבורה לפני מת,

ואחר כך ואקברה את מתי,

ובסוף כתוב ואת מתך קבור.

קודם מת ואחר כך קבורה.

כיוון שאברהם ידע שצריכים לקבר שישה צדיקים, אז שש פעמים כתוב קבורה לפני מת. מדוע?

צדיקים אפילו במיתתם קרויים חיים.

צדיקים, אף על פי שמתו,

קרויים חיים.

אצלהם זו פטירה,

שהם נפטרים מן העולם.

ה, אבל הגמרא מקשה ואומרת, מעפר באת ולעפר תשוב.

מתרצת הגמרא, ההיא שעה אחת לפני תחיית המתים.

צדיקים,

ימותו מיתה שחוזרים לעפרם שעה לפני תחיית המתים.

לקיים את הגזרה מעפר באת ולעפר תשוב.

אז לכן, עד לאותה שעה הם רק קבורים,

והם נקרעים חיים,

והמיתה היא רק בסוף תבוא.

לכן שש פעמים מופיע בפסוקים פה, קודם קבורה ואחר כך מיתה.

ולמה בפעם השביעית כתוב,

ואת מתך קבור קודם מיתה

ואחר כך קבורה?

כשבאו לקבור שבטי יה את יעקב אביהם

במערת המכפלה,

בא עשיו וערער

ואמר שהמערה שייכת לו.

אמרו לו בני ישראל,

יש שטר מכירה שמכרת ליעקב אבינו?

איפה הם נמצאים? בחברון.

איפה השטר? במצרים.

הוא אומר, לא תקברו את יעקב,

תביאו את השטר.

נפתלי, איילה שלוחה, אמרו לו, תרוץ מהר למצרים,

תביא את השטר.

היה שם בינתיים חושים בן דן,

שבט דן.

היה לדן בן שקראו לו חושים,

והחושים הזה היה חירש.

לא היה שומע.

והוא רואה את יעקב אבינו מוטל על הרצפה,

והוא לא מבין.

מה קורה? למה מתעכבים?

שואל, מה קרה? אומרים לו, עשה מערער

על המערה.

אז למה מחכים?

אמר, הוא רוצה לראות שטר.

איפה השטר?

אמרו לו, במצרים, נפתלי עכשיו רץ. הוא אומר, ועד אז

אבי אבא ישכב ככה מוטל?

הוציא חרב מן הדנה,

התיז את ראשו של עשיו,

וראשו של עשיו התגלגל למערת המכפלה.

כיוון שרשעים קרויים בחייהם מתים,

אז עליו נאמר, ואת מתך קבור.

קודם הוא היה מת,

ואחר כך הקבורה נאמרה, אחר כך. בעוד שאצל הצידיקים נאמר הפוך, כך מתרץ הגאון מווילנא.

אבל

בפרשה הזאת רואים את עפרון,

שמכיר כמו בני חטא, שאברהם אבינו הוא נשיא אלוקים בתוכנו, דהיינו, יש לו מעלה מרוממת מכל בני האדם,

וכולם אומרים שאף אחד לא יכלה ממנו את קבור את מתו, כולם יסכימו לתת בחינם כל קרקע שצריך בשביל שהוא יקבור את המת.

וגם עפרון אומר בהתחלה כך,

אבל כשאברהם אבינו אומר לו שהוא מתכוון לשלם בכסף מלא,

והוא שומע את המרשרשים,

אז עפרון מתהפך,

וישר הוא עושה גימטריה.

והוא אומר, 400 כסף, בני ובנך, מהי?

הוא מבקש הרבה יותר ממה ששווה כל השדה.

אברהם ביקש רק את המערה, הוא אומר לו, את כל השדה אני גם נותן.

והוא אומר לו, בחינה.

אז אברהם אומר, בכסף מלא.

אז הוא אומר לו, 400 שקל בני ובנך, מהי?

מה זה בני ובנך?

תיקחו את הבן

של אברהם והבן

של עפרון.

אברהם, אלף, בית, רש,

ה', מ', מה באמצע הרש?

עפרון, ע', פ', רש.

ו' נון, מה באמצע הרש?

רש 200 ועוד רש 200 ו400. אמר בני ובנך, מה היא? כולה 400. עושה גימטריה, עפרון.

לא לקח את האותיות הקטנות, לקח את הגדולות, רש ורש.

זה עפרון.

בפרשה מרחיבה להגיד, איך התהפך זה האיש מאדם נדיב ליל?

לפני כולם הוא אומר, חינם אין כסף.

רק אומרים לו בכסף מלא, צ'ק.

פתאום מתהפך.

לשנות את הטבע

זה לא כל כך פשוט, קשה מאוד. קשה מאוד לשנות את הטבע.

מידה רעה,

אדם שהוא אוהב כסף,

קשה לו מאוד להשתנות.

מה קורה אצל עפרון?

דרך ארץ, נימוסים,

אז כל זמן שזה לפני האנשים, אז הוא בסדר.

אבל כשמוציאים לו פתאום את השטר,

הוא כבר לא יכול לשלוט בעצמו, וישר

הוא אומר סכום גדול.

פעם באו חכמים

לפני מלך מצרים ואמרו לו,

בוויכוח עם הרמב״ם,

שניתן לשנות טבע,

והרמב״ם אמר שלא ניתן לשנות טבע.

והם אמרו שהם יכולים לשנות טבע אפילו של בעל חי.

מה הרמב״ם אמר שאי אפשר.

והם אמרו שהם יוכיחו.

מה הרמב״ם הסכים.

והמלך חיכה,

לקחו חתול

ואילפו אותו במשך חודשים רבים

שיהיה מלצר.

ולימדו אותו תכסיסי מלצרות.

והגיע היום המיוחל,

ועשו שולחן ארוך ושמו עליו אנשים חשובים ונכבדים.

והמלך נמצא שם.

וההצגה מתחילה.

מוזיקה ברקע,

וחתול עם פפיון

בסינר

הולך על שתיים וצלחת על היד,

ונכנס לפי המוזיקה טינג טינג טינג טינג טינג טינג ניגש,

שם צלחת,

שם מפית,

סכין מזלג,

חוזר, מביא עוד אחת, שם לו עוד אחת, וכן הלאה.

כל הזמן הולך, חוזר, משהו מדהים, כולם משתוממים.

מה זה? זה ממש כמו מלצר.

מסתכלים על הרמב״ם ואומרים לו, נו,

הוכחנו שאפשר לשנות את הטבע.

אמר להם, רק רגע.

הוציא מהכיס שלו קופסה קטנה,

פתח אותה.

קפץ משם עכבר קטן,

והחתול חזר להיות חתוך.

קפץ על הצלחות, רץ על האנשים,

רודף אחרי העכבר, שכח שהוא מלצר,

אין פפיון ואין שנאה.

אמר להם, אתם רואים, אי אפשר לשנות את הטבע.

לשנות הטבע זה לא כל כך פשוט, עבודה קשה ביותר

בשביל לשנות הטבע.

אז יש בן אדם כלפי חוץ, הוא נראה בסדר,

אבל אם משחררים לו את העכבר,

הופ, הוא נהיה חתול.

הרבה אנשים הם מאוד

מנומסים בדרך ארץ, רק תדרוך לו על הרגל,

רק תעקוף אותו,

רק תעשה איזה משהו, פתאום אתה רואה משהו אחר לגמרי.

משהו אחר לגמרי.

זאת אומרת, טבע ומידות קשה מאוד לשנות.

זה סיפור א' שראינו בפרשה בקצרה,

סיפור ב'.

ואברהם זקן בא בימים, וה' ברך את אברהם בכל.

ויאמר אברהם אל עבדו, זקן ביתו, מושל בכל אשר לו,

שימנה ידך תחת ירחי,

בהשביעך בה' אלוקי השמיים ואלוקי הארץ,

אשר לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני,

אשר אנוכי יושב בקרבו,

כי אל ארצי ואל מולדתי תלך

ולקחת אישה לבני ליצחק.

ויאמר אליו העבד,

אולי לא תובע אישה ללכת אחריי אל הארץ הזאת?

ההשב אשיב את בנך אל הארץ

אשר יצאת משם?

ויאמר אליו אברהם, ישמר לך פן תשיב את בני שמה.

השם אלוקי השמיים,

אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי,

ואשר דיבר לי,

ואשר נשבע לי לאמור,

לזרעך אתן את הארץ הזאת,

הוא ישלח מלאכו לפניך,

ולקחת אישה לבני משם.

ואם לא תובע אישה ללכת אחריך,

וניקית משבועתי זאת,

רק את בני לא תשב שמה.

וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדוניו,

ויישבע לו על הדבר הזה.

וייקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו,

וילך

בכל טוב אדוניו בידו,

ויקום וילך אל ארם נהריים, אל עיר נחור.

ויברך הגמלים מחוץ לעיר,

אל באר המים לעת ערב, לעת צאת השואבות.

ויאמר,

השם אלוקי אדוני אברהם,

הקראנה לפניי יום

ועשה חסד עם אדוני אברהם.

הנה אנכי ניצב על עין המים,

ובנות אנשי העיר יוצאו.

זאת לשאוב מים.

והיה הנערה אשר אמר אליה,

הטי נחדך ואשתה,

ואמרה שתה וגם גמליך אשקה,

אותה הוכחת לעבדך ליצחק,

ובה ידע כי עשית חסד עם אדוני.

ויהי הוא טרם קילה לדבר,

והנה רבקה יוצאת,

אשר יולידה לבתואל בין מלכה אשת נחור,

אחי אברהם,

וחדה על שכמה.

והנערה טובת מראה מאוד בתולה, ואיש לא ידעה,

ותרד עיינה, ותמלא חדה ותעל.

וירוץ העבד לקראתה, ויאמר,

הגמיאני נא מעט מים מקדך,

ותאמר שתה אדוני,

ותמהר, ותור את קדה על ידה, ותשקהו.

בתך להשקותו,

בתאמר גם לגמליך אשאב,

עד אם קילו לשתות.

ותמהר, ותער כדה אל השקת,

ותרוץ עוד אל הבאל לשאוב, ותשאב לכל גמליו.

והאיש משתאה לה,

מחריש, לדעת,

האצליח השם דרכו, אם לא.

ויהי כאשר קילו הגמלים לשתות,

וייקח האיש נזם זהב, בקע משקלו,

ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם.

ויאמר,

בתמיעה תגידי נא לי,

היש בית אביך מקום לנו ללין?

בתאמר אליו בת בתואל אנוכי,

בן מלקאה, אשר ילדה לנחור.

בתאמר אליו גם תבן, גם מספור רב עמנו,

גם מקום ללון.

וייקוד האיש,

וישטחו לשם.

ויאמר, ברוך השם אלוקי אדוני אברהם,

אשר לא עזב חסדו ועמיתו מעם אדוני,

אנוכי בדרך נחני השם בית אחי אדוני.

מתי רוצה הנערה ותגד לבית אמה כדברים האלה?

ולרבקה אח

ושמו לבן,

וירוץ לבן אל האיש החוצה אל העין.

ויהי קירות הנזם ותצמידים על ידי אחותו,

וכשומעו את דברי רבקה אחותו לאמור, כה דיבר אליי האיש,

ויבוא אל האיש, והנה עומד על הגמלים על העין.

ויאמר בו ברוך השם,

למה תעמוד בחוץ?

ואנוכי פיניתי הבית ומקום לגמלים.

ויבוא האיש הביתה,

ויפתח הגמלים, וייתן תבן ומספול לגמלים, ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר איתו.

ויושם לפניו לאכול,

ויאמר לא אוכל

עד אם דיברתי דבריי.

ויאמר דבר,

ויאמר עבד אברהם אנוכי,

והשם ברך את אדוני

ויגדל וייתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדים ושפחות וגמלים וחמורים.

בטלת צרה אשת אדוני בן לאדוני

אחרי זקנתה וייתן לו את כל אשר לו.

וישביעני אדוני לאמור

לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בארצו.

אם לא אל בית אבי תלך

ואל משפחתי ולקחת אישה לבני.

ואומר אל אדוני

אולי לא תלך האישה אחריי?

ויאמר אליי

השם אשר התהלכתי לפניו

ישלח מלאכו איתך

והצליח דרכך ולקחת אישה לבני וממשפחתי ומבית אבי.

אז תנקה מעלתי כי תבוא אל משפחתי ואם לא יתנו לך

והיית נקי מעלתי.

ואבוא היום אל העין

ואומר

השם אלוקי אדוני אברהם

אם ישכנה מצליח דרכי אשר אנכי הולך עליה

הנה אנכי ניצב על עין המים

והיה העלמה היוצאת לשאוב

ואמרתי אליה אשכיני נא מעט מים מקדך

ואמרה אליי גם אתה שתה

וגם לגמליך אשאב

היא האישה אשר הוכיח השם לבן אדוני.

אני טרם אחלה לדבר אל ליבי

והנה רבקה יוצאת

וחדה על שכמה

ותרד עיינה ותשאב

ואומר אליה אשכיני נא

ותמהר ותור את כדם מעליה ותאמר שתה וגם גמליך אשכה

ואשת

וגם הגמלים השקעת

ואשאל אותה ואומר

בתמיעת

ותאמר בת בתוהל בן נחור אשר ילדה לו מילכה

ואשים הנזם על הפה והצמידים על ידיה

ואיכוד ואישתחווה להשם

ואברך את השם אלוקי אדוני אברהם

אשר הנחני בדרך אמת

לקחת את בת אחי אדוני לבנו

ועתה

אם ישכם עושים חסד ואמת את אדוני הגידו לי

ואם לא הגידו לי

ואפנה על ימין או על שמאל

ויען לבן ובתואל ויאמרו

מהשם יצא הדבר

לא נוכל לדבר אליך רע או טוב

הנה רבקה לפניך קח ולך

ותהי אשה לבין אדוניך כאשר דיבר השם

ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם

וישתחו ארצה לשם

ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים

ויתן לרבקה

ומקדנות נתן לאחיה ולאמה

ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו וילינו ויקומו בבוקר

ויאמר שלחוני לאדוני

תשב הנערה איתנו ימים או עשור,

אחר תלך.

ויאמר עליהם אל תאחרו אותי.

והשם אצלי הדרכי שלחוני ואילך לאדוני.

ויאמרו נקרא לנערה ונשאלה את פיה.

ויקראו לרבקה ויאמרו אליה תלכי עם האיש הזה ותאמר אלך.

וישלחו את רבקה אחותם ואת מניקתה ואת עבד אברהם ואת אנשיו.

ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי

את היי לאלפי רבבה וירז רייך את שער שונאיו.

ותקום רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש

ויקח העבד את רבקה וילך.

ויצחק בא מבו באר לחי רועי והוא יושב בארץ הנגב.

ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות חרב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים.

ותשא רבקה את עיניה ותראה את יצחק

ותפול מעל הגמל.

ותאמר אל העבד מי האיש אל הזה ההולך בשדה לקראתנו?

ויאמר העבד

הוא אדוני.

ותיקח הצעיף ותתקס.

ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה.

ויביאה יצחק האוהל לעשרה אמו ויקח את רבקה

ותהי לו לאישה ויהווה וינחם יצחק אחר אחרי אמו.

משהו, משהו.

איך יצחק אבינו מתחתן עם רבקה,

באיזה שליחות עושה דמשק אליעזר עבד אברהם?

מי זה דמשק אליעזר?

דמשק אליעזר

היה דולה ומשקה מתורת ריבו אברהם לאחרים.

מה שלומד אצל אברהם

היה מלמד את האחרים.

דמשק אליעזר היה עבד נאמן,

דמשק אליעזר היה שולט ביצרו כמו שהיה שולט אברהם אבינו ביצרו.

צדיק גמור.

אבל מה לעשות,

דמשק אליעזר היה מכנען,

ועל כנען נאמר ארור כנען.

בשעה שאברהם רוצה לשלוח אותו להביא אישה ליצחק בנו, הוא מזהיר אותו לא לקחן מבנות כנען.

הוא בעצמו הייתה לו בת,

והוא רצה שהיא תהיה ליצחק.

אבל אברהם אומר לו, אין ברוך מתדבק בארור.

המציאות שלך זה שאתם באים

מזרע כנען המקולל בארור,

ואנחנו ברוך, וזה לא יכול להתחבר יחדיו.

אם אחד אומרים לו כזה דבר,

ושולחים אותו אחר כך בשליחות,

תודה רבה.

בן אדם כזה יכול למלא את השליחות כראוי?

אחרי שפוגעים בך ומעליבים אותך כביכול ואומרים לך דברים אמנם אמיתיים, זו האמת.

אדם יכול להתנהג כך?

וכל הזמן היה חושב,

דמשק אליעזר, אולי לא תובע האישה ללכת אחריי,

ואם היא לא תסכים אני אגיע לבית אביך למשפחתך ואני אבקש משם האישה, ואם לא תהיה אז מה יהיה?

אולי לא תובע, והוא מתכוון אליי.

לכן כתוב פעם אחת אולי עם ו' ופעם אחת בלי ו',

כמו אליי.

מכל מקום, כיוון שהוא מבין שיש לו נגיעה אישית,

וכיוון שהוא יודע שהשליחות היא שליחות של אדונו,

והוא צריך לעשות את מה שהוא מבקש, והוא משביע אותו בשבועה,

כדי שהנגיעה הזאת בפנים,

המידה הזאת שבפנים, שהוא חפץ ורוצה ביצחק,

להקים ממנו את זרע בית ישראל,

וכיוון שהוא יודע מי זה אברהם,

כדי להילחם באותה נגיעה, באותה נטייה טבעית שיש לו בפנים, כמו לכל אדם שרוצה שהוא יזכה והוא יקבל,

כל הדרך הוא עושה דברים

שהם לא על פי שכל לכאורה.

למה?

כדי שהוא לא יצטרך עם השכל לעבוד,

כי הנגיעה שבלב תטה את השכל.

לכן הוא מוסר את הדברים ביד שמיים,

מתפלל להשם שיצליח את דרכו, חוץ מהברכה של אדונו,

והוא גם אומר תנאי,

שהוא יבקש מהנערה לשתות, ואם היא תאמר לו שהיא תשקיע גם את הגמלים,

זאת אשר הוכיח השם

לבן אדונו.

מי מבקש דבר כזה?

מי אמר שיכול להתקיים דבר כזה?

זה כאילו אני מחפש דירה באיזשהו מקום,

ואני אומר,

אם אני אשאל אחד,

תשמע,

יש איזו דירה פה בסביבה,

והוא יגיד לי, לא רק שיש דירה,

יש גם מכונית וחנות.

זה סימן שאני צריך לקנות את הדירה שלו.

איפה יתקיים דבר כזה? מי מבקש דבר כזה?

ובאמת כתוב, אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן, שלושה שאלו שלא כהוגן.

שניים השיבו להם כהוגן

ולאחד השיבו לא כהוגן.

מי אלה ששאלו לא כהוגן? אליעזר עבד אברהם

ושאול המלך בן קיש

ויפתח הגלעדי.

ויעזר עבד אברהם אמר, והיה הנערה אשר אמר אליה,

עתינא חדך.

זו הייתה שאלה לא כהוגן.

למה?

אותה הוכחת לעבדך?

ואם תצא חיגרת או סומה

או אמה,

אז זה אתה תיקח לבן אדונך?

הרי יכולה לצאת חיגרת.

בכל זאת, השיב לו הקדוש ברוך הוא כהוגן, ונזדמנה לו רבקה.

שאול בן קיש

אמר והיה איש אשר יקנו.

שאול בן קיש

עומד גוליית ארבעים יום מול עם ישראל,

מחרף מערכות ישראל

ואומר דברי נאצה.

הוא אומר, תוציאו מישהו כנגדי ונכריע את הקרב.

שאול רואה שם מצב כך, כולם פוחדים, רועדים.

גוליית ענק,

עם שריון, מי יכול עליו?

אז הוא אומר, מי שיכניע אותו ומי שיקנו יקבל את ביתי.

זו שאלה לא כהוגן.

אולי יבוא להילחם איתו עבד או ממזר?

אז מה, תיתן לבת שלך עבד או ממזר?

שאלה לא כהוגן.

והקב' ברוך הוא השיב לא כהוגן והביא לו את דוד

בן ישי.

והיה עוד אחד ששאל לא כהוגן, זה ה' יפתח הגלעדי.

יצא למלחמה, ובשביל לנצח במלחמה אמר

שהיוצא אשר יצא מדלתי ביתי יקריב אותו לפני השם.

ואם היה יוצא חזיר,

תקריב אותו לשם?

אתה נודר נדר?

ככה אתה שואל לא כהוגן?

מה הוציא לו הקב' ברוך הוא? את הבת שלו.

השיב לו לא כהוגן.

מה ההבדל בין שלושתם?

מה, יש משוא פנים?

דמשק אליעזר ושאול בן קיש, אף על פי ששאלו לא כהוגן,

נענו כהוגן, ויפתח הגלעדי שאל לא כהוגן ונענה שלא כהוגן.

מה ההבדל?

ועוד יותר, רבנו החכמים, יפה שיחתן של עבדי אבות

מתורתן של בנים.

השיחה הזאת על עבד האבות, דמשק אליעזר,

שניים ושלושה דפים בתורה, ראיתם כמה קראתי? ארוך.

סיפור ארוך, הולך וחוזר, מה אמר לו אברהם, וחוזר על הסיפור.

והתורה מקמצת,

מקמצת אפילו בגופי תורה, אפילו במצוות,

יש דברים שלומדים רק ברמז,

יש דברים שבשל...

תורה בפסוק

שמור את יום השבת בלי הרחבות לא תבערו יש בכל מושבותיכם יום השבת

זהו

כל השאר תורה שבעל פה ופה

שניים שלושה דפים

יפה שיחתן של עבדי אבות

מתורתן של בנים שקיבלו בהר סיני

ועל מה נאמר יפה שיחתן של עבדי אבות על מה שליעזר עבד אברהם

שאל לא כהוגם

וזה יותר טוב

זה יותר טוב מתורתן של בנים

מהתורה הקדושה שקיבלנו בהר סיני?

אלא כיוון שיש פה לימוד גדול על מידות האדם

שזה היסוד של התורה, שהאדם יקיים את התורה על מידות טובות

לא ניתנה תורה אלא לצרף בה את הבריות

לתקן את המידות שלנו

כי אדם עיר פרא ייוולד

יש לנו מידות של חיות

לא סתם אומרים לנו הביא עז כנמר,

קל קצבי,

גיבור כארי,

למה? יש בנו את המידות האלה

התורה רוצה לעדן אותנו

רואים פה את דמשק אליעזר במלחמה פנימית

הוא רוצה שביתו תתחתן עם יצחק

הוא יוצא בשליחות הפוכה להביא מישהי אחרת ולא את ביתו

והוא צריך להיות מאה אחוז רוצה וחפץ להצליח

אז הוא עושה הכול בשביל שהוא לא יהיה צד בעניין

והוא שואל שאלה לא כהוגן

אם אני אבקש אותי יתקדח

והיא תשאב ולא רק לי אלא גם לגמלים

אותה הוכחת לאברהם

אבל הקדוש ברוך הוא רואה שכל מה שהוא מתכוון באמת

זה כוונה אמיתית פנימית בשביל שהוא לא יהיה צד בעניין כדי שתצליח המשימה

עונה לו כהוגן ומביא ומזמן לו את רבקה

את רבקה הצדקת שתקים את בית ישראל

כשמכניסים אותו לבפנים הוא לא מסכים להשתהות

אומרים לו לאכול, הוא אומר אני לא מוכן לאכול

אני קודם כל רוצה לדבר

כשהוא פוגש אותה על העין

אז הוא לא שואל אותה בתמיעת ואחרי שמתברר שהיא מהמשפחה של אברהם אז הוא נותן לה תצמידים והכול, לא,

הוא קודם נותן לה תצמידים ואחר כך שואל בתמיעת הוא בטוח שהוא הצליח והוא לא רוצה להיות כבר צד בעניין הוא קודם כל עושה מעשה

כשהם אומרים לו אולי תשב

ימים או עשור שנים

עשרה חודשים תישאר עוד בבית עד שהיא תלך אומר לו לא לא לא לעכב אותי אני רוצה ללכת מיד

למה הצליח השם את דרכי אני רוצה לחזור בחזרה

כזה מצב

שאדם כזה שולט בכוחותיו

התורה מרחיבה שניים ושלושה דפים לספר את זה מה זה לכבוש את המידות

ולהתרחק מהנגיעות

ולא להיות כמו חתול שמרים לו עכבר

אלא בדיוק הפוך מעפרון

אפילו שהנגיעה מבצבצת מולו כל הזמן

שהוא יזכה

לקחת את יצחק

הוא נלחם בהיפוך

נגד טבעו

בשביל לא להיכשל במשימה הזאת

אתם יודעים עד כמה הדברים הם קשים

שאברהם אבינו אפילו חשד בו

למה מכל מקום

הוא בכלל ארור

והקדוש ברוך הוא אמר

כיוון שאברהם חשד בו

והוא היה מאה אחוז

מה אני אפצה אותו על החשד הזה?

אמר אני אכניס אותו לגן עדן חי

והוא אחד מעשרה שנכנסו לגן עדן חי דמשק אליעזר

יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים

כל החיים שלנו פה אנחנו נמצאים

וצריכים לבדוק

לאיזה חלק בפרשה אנחנו שייכים אנחנו שייכים לחלק של עפרון

ואנחנו שייכים לחלק של דמשק אליעזר

עבד אברהם אנוכי הוא אומר

הוא לא בא ואומר אני מנכ״ל

הוא לא אומר אני השר של אברהם

אני האדם החשוב אני זקן ביתו

הוא ישר אומר עבד אברהם אנוכי

נו

מי מאיתנו צועק עבד השם אנוכי

מה שהשם יאמר לי אעשה בלי קושיות

בלי ספקות

בלי חשבון מה אני רוצה

עבד השם אנוכי

אנחנו אומרים את זה לפעמים בלי לשים לב

אנחנו אומרים את זה בהוצאת ספר תורה

אנו אנו אנו

עבדו דקודשו בריחו מכירים את זה?

אנא עבדה דקודשא בריחו

אני העבד של הקדוש ברוך הוא

אומרים בהוצאת ספר תורה

יש כאלה שרים את זה בשמחת תורה, ויש כאלה שרים את זה סתם בזמנים מיוחדים.

אני עבד של הקדוש ברוך הוא. באמת אתה עבד של הקדוש ברוך הוא?

הכל אתה עושה מה שהקדוש ברוך הוא אומר?

מאלף עד תו, בלי ספק, בלי פקפוק, הכל אתה עושה?

או שחי כמו עפרון,

משחק אותה דתי,

דתי, עם כל התפאורה, עם כל הדברים, עם כל הגינונים, הכל.

אבל אם שומע את המרשרשים, טוס,

החתול יוצא מגדרו.

התורה מספרת על שני אישים,

אבל היא מדברת אלינו ועלינו.

היא אומרת לנו, תשמע, אתה יכול להיות כזה, אתה יכול להיות כזה.

אתה רוצה להיכנס לגן עדן?

חי.

לא למות. לא למות.

רצונך שלא תמות,

מות.

עד שלא תמות, אומרת הגמרא.

אתה רוצה לא למות?

מות.

רצונך שלא תמות, מות.

עד שלא תמות?

יש עדה.

אלא הגמרא אומרת, רצונך שלא תמות,

מות.

תמית את המידות הרעות שלך.

עד שלא תמות, לא תרגיש מיטה בכלל,

אלא כעובר מחדר לחדר.

מתי קשה לאדם למות?

כשהוא מרגיש שהוא מפסיד.

הוא מפסיד את החיים. מה הוא מפסיד בחיים?

מה הוא מפסיד בחיים? מה הוא לא יודע שהוא צריך להמשיך.

מה הוא מפסיד?

תאוות!

עולם הזה.

בית, מכונית, כסף, אוכל, הפריש דירות מלא.

איך הוא יעזור?

יש לו תאוות, חבל לו להפסיד.

אז הוא מרגיש שקשה לו.

אבל אם בן אדם הוא רוחני,

הוא כל הזמן עומד לשבור את המידות הרעות,

ולא מדבר אליו כל השטויות האלה,

צריך אוטו רק בשביל להגיע למקום, צריך בית בשביל לא לרטב בגשם.

צריך רק בשביל שנוכל להתקיים, לא שזה מטרה,

זה רק שימוש, זה אמצעי.

מה המטרה?

עבד השם אנוכי.

אני באתי לעולם לעשות רצונו יתברך וללכת בחזרה,

לקבל את השכר הנצחי המיועד.

אדם שהוא כל הזמן בהכנה לקראת זה,

אז זה כאילו נמצא בחדר כאן,

יש פתח שצריך לצאת דרכו, ולאן עוברים?

לסלון גדול ונרחב.

אז זה כעובר מחדר לחדר, זה הכול.

רצונך שלא תמות, מות עד שלא תמות.

אם תמיד את המידות והתאוות

עוד בחייך,

אתה לא תרגיש מיטה בכלל.

בכלל לא, הפוך.

אדם שכל הזמן נחשף להגיע לחוץ לארץ, נגיד יש לו חלום להגיע לארצות הברית, חלום.

אז כל יום שמתקרב הרגע שהוא צריך לצאת, הוא יותר נפעם, יותר מתרגש,

ובכלל הוא לא מצטער שהוא הולך לעזוב את המשפחה והקרובים והחברים.

הוא כל הזמן, העיניים שלו להגיע למטוס, לעלות, לשבת ולטוס לאמריקה, לטוס לאמריקה.

ואחר כך הוא ירים טלפון, וואי, נחתי עכשיו בקנדי,

וואי, וואי, איזה טיסה.

747, וואי, וואי.

נו, וזה כולה לאמריקה.

ואם בן אדם יודע שהוא עומד לטוס לגן העדן,

איך הוא צריך לחכות?

ביי ביי,

טס לגן העדן.

ואחר כך הוא יכול להרים טלפון, בא בחלום,

מחייך, אומר לך, וואי, וואי, איזה יופי.

אבל הבעיה שאנשים לא רוצים לעזוב פה, הם חושבים שזה פה תחנה סופית.

פה זה כלום, זה תחנת מעבר, זה רק מרכז קליטה, זה רק מיון, זה כלום.

זה בקוום,

זה כלום.

פה נשארים קצת, ואחר כך מכינים צידה,

כמו בטירונות. בטירונות רק עוברים את זה כמה חודשים, ואחר כך הולכים למשימות האמיתיות.

ככה בחיים.

אדם נמצא פה, בונה את עצמו, את האישיות שלו,

ויום אחד הוא נשלף מגופו,

והוא עולה וממשיך הלאה, טס למעלה.

חיש גז ונעופה, נותן גז ועה.

זה מה שכתוב, אם אש נותנו בהם שבעים שנה,

ואם בגבורות שמונים שנה,

ורוהבם עמל ואוון. מה נשאר לך מכל זה? כלום.

שום דבר נשאר לאחרים, לך לא נשאר כלום.

אתה נותן גז ואף.

נו, עכשיו נשארת השאלה,

מה אנחנו רוצים להיות? עפרון או דמשק אל יעזר?

הפרשה נקראת חיי שרה.

פסוק שני, כתוב שהיא מתה.

אז איך קוראים לזה חיי שרה?

היו צריכים לקרוא לזה מיתת שרה.

אלא צדיקים במיתתם

קרויים חיי.

לכן זה נקרא חיי שרה ולא מיטת שרה.

ולכן שש פעמים כתוב קבור מתיך, אקברה את מתי קודם הקבורה ואחר כך מיטה.

ואצל הרשעים כתוב ואת המת קוברים.

למי שיש שאלות, בבקשה.

ברוך אתה ה' אלוהינו, מהלך העולם שהכל נהיו בדבורה.

אמן.

בבקשה, תן לו מיקרופון כאן אם אפשר.

בינתיים אני אברך את אלה שתרמו בהוראת קיבה.

יוני אלימלך בן רמונד,

בת-אל אלימלך, בת עלינה,

הריון קל ולידה קלה ורפואה שלמה.

יוני אלימלך בן רמונד, ברכה והצלחה.

ניסים סוויסה בן תמי, רפואה שלמה והצלחה בניתוח, מהרה.

מזל בת שולה, רפואה שלמה, מהרה.

משפחת

ריזוט בוסקילה,

אזולאי,

אטיאס, יזכו לכל מילי דמיתיו.

ג'ני בת שרת יזכה לכל מילי דמיתיו.

ישראל מאיר בוסקילה יזכה לכל טוב ולעבודתו יתברך ועושר רב.

דביר וליאור אטיאס, בריאות שלמה ואיתנה.

יגאל ריזוט הוא בני ירוחמה ובני רוחמה ובני ירוחמה, זיווג הגון.

ליאת ומשה יזכו לחתונה בקרוב.

בילדה תהילה הודיה בדינה, תזכה לראות

במאור עיניה מהרה.

כן, שאלתך.

ברשותך, כבוד הרב,

ידוע המדרש של רבקה אימנו, שהייתה בת שלוש.

איך זה שבא אליעזר אל יד אברהם,

בת שלוש,

שמה את חדה על שכמה,

מטרות, סמיתה, טלאים, היא שקטה?

היום בת שלוש, מה יכולים לצפות מתינוקת בת שלוש?

היום בת שלושים יש לצפות.

כן.

חזק וברוך.

אבל בתקופה ההיא, בת שלוש,

חדה על שכמה,

ותרוץ, ותמלא,

וגם לגמלים, עשרה גמלים.

מה אומר פה זה? תראה, אברהם אבינו, בן שלוש, הכיר את בוראו.

בן שלוש הכיר את בוראו.

אתה צריך להבין שדורות ראשונים, כשהיו נולדים,

היו נולדים ישר והולכים.

לא כמו עכשיו נולדים וכאלה, אתה יודע, תינוקים וזה עד תשעה חודשים בקושי.

רק אצל יעקב אבינו נאמר שהוא היה בעריסה.

הוא היה הראשון שהיה בעריסה.

מכל מקום כולם היו, כמו שממליטה הפרה, עגן,

טיק טק, הוא מתנער ככה והולך,

ככה זה. תראה את המדרשים על אברהם, איך הוא נולד,

וכן הלאה.

מכל מקום

בת שלוש הייתה, ואכן היו שם מעשי נס.

היא לא הרימה את כל הדברים, כתוב שהדליים היו עולים, המים עולים לקראתה.

זאת אומרת, היא הייתה צדקת

והמים עלו לקראתה, והיא הייתה עושה את זה. זאת אומרת, לא היה לה את המשקל והמאמץ.

מכל מקום יש מדרש אחר שאומר שהיא הייתה בת

14 שנישאה לו ולא בת שלוש.

אבל למי שאומר שהייתה גם בת שלוש לפי החשבון,

אז גם כן אין קושייה על זה,

משום שהם לא היו בטווחים שלנו כמו שאנחנו נראים היום,

לא דווקא בנפח,

אבל ביכולת.

כתוב שיעקב אבינו גולל את האבן מעל פי הבאר באצבע הקטנה.

זאת אומרת,

הכוחות שלהם לא היו כוחות גשמיים,

לא הלכו למכון, לא עשו ספורט.

זה היו כוחות רוחניים. גם שמשון הגיבור,

הוא היה חיגר בשתי רגליו.

חושבים שהוא היה איזה מאצ'יסטה, לא?

הוא היה חיגר בשתי רגליו, היו לו כוחות רוחניים, הוא ידע שמות קודש, והוא היה יכול להפיל איתם חומות.

מכל מקום,

זה המעשה,

ואין קושייה על גיל שלוש בזמנם.

כן.

הנה, יש שם בחורצ'יק, שורה לפני הסוף.

תרים את היד עוד פעם.

הנה.

תלך מאחורה, מאחורה, מאחורה.

רגע, מאחורה.

לא, לא, לא, לא. כן, כן, כן, כן, כן, כן, כן. בבקשה. כבוד הרב,

אני אושיק מירוחם,

נינשא שנתיים וחצי,

אין לי ילדים.

אני רוצה שתזכה אותי בברכה בבן זכר.

קצר וקולע.

אתה שומר תורה ומצוות?

לא.

ישמור, ישמור.

אני מוכן לקבל עליי. מוכן לחזור בתשובה אמיתית? מוכן. תבוא לפה בבקשה.

מה השם שלך?

אושיק.

אושיק.

זה שם מלא.

אושיק בן אסתר, השם יזכה אותך לזרע חי וקיים, בן זכר מהרה.

בשורות טובות.

כן.

מה השאלה יש לך?

שאלה?

שאלה אני מחפש קודם, שאלה.

אתם רוצים בשביל הברכה, נכון?

כן.

מי זה אח שלי?

הוא?

כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב, ברוך. כבוד כל הקהל הקדוש הזה.

כבוד הרב, אנחנו עושים ממש,

ברוך השם, מציאות נפש מאוד גדולה.

באנו מעכו.

לדימונה.

לדימונה, כן. אחרי מספר,

התקשרנו המון המון

כדי לבוא למצב-צביעות עמית.

תודה. תודה רבה.

עד שברוך השם זכינו להגיע לפה.

אני באתי עד עניין כזה בגשר לאימא.

ברוך השם שיש גם מעט שבאמת עם הרבה תפילות,

שזכינו ברוך השם להביא את כל המשפחה לפה.

גם אימא, שנמצאת עכשיו במצב לא כל כך טוב,

אחרי שהיא עברה, האמת היא שלפני שנתיים

גילו לה את המחלה הידועה והיא עברה ניתוח,

ואחרי שנה זה התפרץ למקום אחר באזור האגן.

ואחרי כימותרפי של סבב של חמישה ימים,

אחרי חמישה ימים היא עשתה, אני מאוד מתרגש הרע,

אחרי חמישה, היא עשתה כימותרפי חמישה ימים,

ואחרי שלושה שבועות עוד פעם חמישה כימותרפי,

חמישה פעמים.

ואחרי זה עוד פעם חמישה פעמים כימותרפי,

ופשוט הרע, זה לא עזר לה.

ואחר כך זימנו אותה, אמרו תשמעי, זה לא עוזר לה.

אנחנו ניקח אותך לטיפול ברם, פעם שזה כאמור ב-24 שעות, טיפול של כימותרפי.

היא עברה את זה, וגם המחלה טיפה עצרה, אבל זה עוד פעם המשיך,

והנה ברוך השם הגענו עם כל המשפחה לפה, וכבוד הרב, אמא שלי עכשיו עם צינור באזור, צד שמאל, צד ימין של הכליה,

בגלל שהכליה כל כך לא עובדת,

אז שמו לה צינור שם, והיא מחוברת לאמורפי, הוא 24 שעות.

מי זה המשפחה שאתה אומר?

הנה.

כל השורה הזאת?

כן.

ושני אחיות שם יושבות.

הבנתי.

וברוך השם ידוע כמה באמת,

ברוך השם ראינו הרבה ניסים ונפלאות, ואני יודע מה זה זכות אבות,

זכות הרבים, ברוך השם,

שבעזרת השם, שהיום נראה ניסים ונפלאות, בזכות הקבלות שנקבל,

בעזרת השם, ויעלה סנגוריה בשמיים, בעזרת השם, שאם אצלי, אמא שלי, בעזרת השם, תזכה לישוע גדולה מן השמיים, מאמין כי נראה אותך.

אמן.

כולם פה שומרים שבת ומצוות?

שומרים?

ככה, אתן נשואות?

אתן תהיו מוכנים ללמוד כל יום שעתיים תורה בתענית דיבור?

כן, כבוד השר. הגברים?

כולם?

כן. שעתיים זה שעתיים רצוף ללמוד בתענית דיבור.

אתן מוכנות ללכת עם כיסוי ראש?

כן.

מוכנות.

כבוד הרב, בשביל אימא אנחנו נעשה את הכול. אשריכם, אני לא ראיתי הרבה,

לא ראיתי הרבה שמוכנים ככה.

מן השמיים, כבוד הרב. בעזר השם, קח, תביא להם.

בבקשה.

ותן פה למשפחה, בבקשה, קח.

אני שמה את הכיסוי הזה לרפואה,

לרפואה,

אני שמה את הכיסוי הזה לרפואתך,

ירינה, בה תזיזה.

הקדוש ברוך הוא ירפא אותה ויחזיר אותה להיות כמו שהיא הייתה. אמן.

ובזכותכם, כל הערבים,

שיהיה לה רפואה לשמיים ולא תסתגג לכלום, לשום פרסיום.

ושתרסוך עלינו הביתה במהרה, וכמו שהיא הייתה. אמן.

רק רגע, מי פה מהציבור מוכן גם כן לקבל עליו?

על מצוות או מצוות מסוימות בשביל שיהיה לרפואה

של החולה.

יש מי שמוכן? הנה, בכבוד.

בוא, אשריך.

אשריך. בני ישראל, רחמנים, בני רחמנים.

כן, מי עוד? את רוצה כיסוי ראש?

אשרייך לחיה עולם הבא.

כן, בוא, תזכה, תתן לה.

בוא,

תן לה שם למענה.

בבקשה, מי עוד רוצה? בוא, מותק, בוא.

בואו, כל מי שרוצה יועיל,

בעזרת השם שיהיה נס.

בכבוד.

כן, תן לנו קצת.

כן.

הנה, הנה, היא פה, היא פה, היא פה.

כן, בכבוד. מי מהצעירים עוד רוצה ציצית? בבקשה.

אשריך.

בבקשה, תן לו גם.

תן לו גם.

תן לו.

כן.

כן.

מי עוד?

בבקשה.

מי עוד רוצה לזכות?

בוא, מותק, בוא.

קח, תן לו, תן לו.

כן, תן לה לברך.

ברוך אתה, אדוני,

אלוהינו מלך העולם.

שאחיינו. שהחיינו וקיימנו והגיענו

לזמן הזה.

אמן.

תהיי בריאה ותצליחי בכל מעשי ידייך.

כן, מי עוד? תן לו, תן לו שמה.

מי עוד רוצה לזכות במצוות ציצית? תן לו.

תן לו.

מי עוד רוצה לזכות?

כן, תן לו.

קח עוד אחד.

מי עוד רוצה לזכות במצוות ציצית?

הנה, יש שמה בחורצ'יק.

מישהו פה יכול לעזור? איפה דוד? איפה כל החבר'ה? בשביל מה אתם מסתכלים?

קח, תעבור בין הציבור, תראה מי רוצה.

עוד מישהו שרוצה? הנה, קח.

קח.

קח.

קח.

קח.

קח.

מי עוד רוצה לזכות?

הנה, קח.

שמה?

מי מהנשים רוצה לזכות בכיסוי ראש? יש עוד ארבעה כיסויי ראש בלבד.

אם יש מישהי שרוצה לזכות,

זכות גדולה מאוד.

מי רוצה להתחיל שישי-שבת?

יש מי שרוצה להתחיל שישי-שבת?

נשים נשואות?

גרושות או אלמנות?

צריכות כיסוי ראש.

יש מי שרוצה?

קח תעבור למעלה.

מי מוכן להתחיל

להניח תפילין?

מי מוכן להתחיל להניח תפילין?

עד היום לא הנחת?

יש לך תפילין?

אשתריכה.

מי מוכן להתחיל להניח תפילין שעוד לא הניח?

יש מישהו שמוכן להתחיל להניח תפילין ועוד לא הניח?

יש מישהו שעוד לא הניח תפילין

ומוכן להניח?

יש כזה?

יש מישהו שעוד לא הניח תפילין מבר-מצווה ורוצה להניח,

להתחיל להניח? יש כזה?

דבר גדול זה.

תפילין, מצוות עשה גדולה שבתורה,

שהרמב״ם אומר שהיא שמונה מצוות עשה.

מי עוד לא הניח תפילין ורוצה להתחיל להניח תפילין?

יש כזה?

יש מישהו?

מי זה?

אתה עוד לא הנחת?

בוא, מותיקלי, בוא, בוא.

אשריך.

אשריו אשרי חלקו.

אתם רואים? אף פעם לא מאוחר, דבר גדול זה.

מצוות תפילין,

ארבע פרשיות בראש, ארבע פרשיות ביד, זכר ליציאת מצרים.

אשריך, אני רואה שכבר ציצית הצטיידת. בוא.

מה השם שלך?

משה בן דינה.

משה בן דינה. הנה, אני נותן לך גם תפילין חדש, מהודר.

מחיאות כפיים

תזכה להניח אותם תמיד בבריאות, כל יום.

בעזר השם זה יהיה לרפואת שאשה,

בת לאה, רחל, רפואה שלמה מהרה,

שתרמו את התפילין לרפואתה.

אמן, אמן. בעצם זה שאתה מניח את התפילין,

אתה דואג לרפואתה.

אין בעיה. תזכור, בעזר השם.

איך אני רובע את האיסורים שילדים שלי ניקחו כבר חמש שנים מתנאי ילדים.

השם יחזיר את הילדים שלך אליך מהרה.

כל הילדים.

דרור,

שתי ילדים, בן גליה. דרור, בן גליה. אבישג, בת גליה יחזרו אליך מהרה.

רפואת הגוף לגליה בת שושנה.

דליה, גליה בת שושנה, רפואת הנפש והגוף מהרה.

טוב, מי שברך אבותינו הקדושים,

אברהם, יצחק, יעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות והטהורות

הוא יברך את השם הטוב?

חיה רינה בת עזיזה,

השם ישלח לה רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה! אמן! ויגזור עליה חיים טובים! אמן! ויתקדש שמו יתברך בעולם, בזכותכם כולכם, אמן! אמן!

שיהיה בשורות טובות, בעזר השם.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

קודם כל, זו הזדמנות להודות והשם יתברך על כל החסד

והצדקה שהוא עשה עימדי ועושה עימדי.

אני לפני שנתיים קיבלתי ממך שעתיים תורה כל יום.

והיו לי קשיים בפרנסה ורציתי זיווג.

באמת למדתי במשך כמה חודשים שעתיים כל יום,

וזכיתי לכל הישיבות.

אם זה התחתנתי

אם זה פרנסה טובה ברוך הוא.

והיה לי כיף, וכיף לי להכיר את הקדוש ברוך הוא.

רק מה?

ירדתי,

ואחרי שמכירים את הקדוש ברוך הוא,

לא רוצים להיפרד ממנו.

קשה לי היום להתחזק,

בגלל כל מיני מנויות, קשה לי.

ואני רוצה כוח להתחזק,

אבל בגבול, לא להגיע עוד פעם

למשהו גדול ועוד פעם ליפול.

משהו לאט לאט שכבוד הרב ייעץ לי,

ולתפוס בזה.

כל חודש ללכת לרב הגאון הרב שפירא.

לבני ברק.

גם עכשיו? אני כל שבועיים, גם עכשיו אצלו.

איך אתה לא מתחזק?

רק לראות מלאך אלוקים, זה מספיק. מה עוד צריך?

אני מנסה, קיבלתי עליי לפני שבועיים, עוד פעם, כל יום שעה תורה,

למדתי שלוש ימים, עוד פעם נפלתי.

זה לא נקרא נפלתי, ממשיכים.

תעשה תשלומים למחרת.

אם תחלק אותם שעה-שעה,

אבל בתענית דיבור,

ואם פספסת היום מסיבה כלשהי,

למחר תשלים.

שיהיה עליך כחוב.

אז יהיה לך קל.

זה לא נקרא שנפלת, לא נפלת.

זה רק נדחק.

אבל שעה תורה,

בוקר, שעה תורה, ערב,

או ביחד,

זה חיבור לקדוש ברוך הוא, זה אינפוזיה.

אני רוצה את האינפוזיה.

נו, אז אל תוותר.

טוב, אני אקבל ממך עוד מעט ברכה לכוח,

כי גם אשתי רוצה שנחזור בתשובה. שתינו, שנחזור ב... או, הגיע הזמן, הגיע הזמן. והיא לחצה אותי, שאתה תהיה פה הרבה.

עכשיו, יש לי שתי שאלות שלא קשורות אליי,

וקשורות לשתי בני תורה חברים טובים שלי,

שאני לא אגיד את השם שלהם,

אבל שתיהם זקוקים לזרע של קיימא.

ושתיהם בני תורה,

שתיהם אברכים בכולל, ולשתיהם אין ילדים כמה שנים.

הם היו אצל כל הגאונים במדינה. מה השמות?

השמות זה אסתר בן מימי.

זה האברך. זה, סליחה, זה...

התבלבלתי.

זה יצחק בן מימי. יצחק בן מימי. ואשר בן אסתר.

ואשר בן אסתר יזכו לזרע חי וקיים מהרה,

בזכות התורה הקדושה, אמן. אמן.

ועוד ברכה אחת, כבוד הרב.

זה סחיטה כבר.

אני מבקש מחבר כמו אח שאני רוצה שיקים בית נאמן בישראל.

כן. הוא רבק.

נו. ואני רוצה שהוא יתחתן השנה בעזרת השם. נו. ואיפה הוא פה? החתונה שלו, והוא פה. איפה הוא? אני רוצה שהוא יתחתן. איפה הוא? איפה הוא?

פה על ידי, כבוד הרב. פה על ידי? הוא לא לקח ציצית, אבל.

לא, כבוד הרב, אני רוצה רק ברכה בשבילי. בטח, אני רוצה רק ציצית בשבילו.

אנחנו נעשה עסק. אתה תיקח ציצית, אני אתן ברכה, אתה תתחתן.

ואחרי זה תשים טלית גדול, דברך שאחיינו בחופה.

ככה עושים.

תתחיל בקטן.

קודם בציצית.

בסדר?

אתה לא יכול לסרב.

מה אתה שואל, תקלה?

לא, אתה אל תתערב, אתה עשינו אותך את הזה.

מוכן?

אין ברירה?

יאללה, תביאו לי ציצי.

בכבוד.

תודה.

זה במיוחד, פתחו לך חבינה.

אפשר למסור לו?

יופי. תזכה למצוות.

תן לו, הנה, תן לו גם כיפה לצורך הברכה.

הנה, קח, קח.

לאישה כשנה וטובה, כבוד הרב יברך.

לא פחות מזה, לא פחות מזה.

שים, שים, שים, שניתן לך ברכה?

זה לא למזנון.

שים את הציצית.

אז מתי?

לא, אבל בינתיים שים עליך.

נו, מה?

נו,

נו. היי, וואה.

כמו חתן.

מה השם ושם האימא?

גולן בן תרז.

השם יזכה אותך לחופה בקרוב עם אישה כשרה ושחפצה בתשובה אמיתית איתך.

אמן.

תגיד אמן.

אמן.

חזק וברוך.

זהו, כבוד הרב, שאילתה אחרונה.

די. הברכה שלי

לתשובה שלמה. שם.

חיים בן חיה. תשובה ותמלחה. חיים בן חיה, תשובה שלמה ואמיתית ופרנסה טובה בשפע. לעבודתו יתברך. אמן. אמן.

כן, הנה פה באמצע.

תן לו בבקשה, תעביר. אחורה, אחורה.

זה עובד?

כן.

ברשותך, כבוד הרב, אני לא רוצה ברכה, אבל אם אפשר, כמה מילים על פרשת השבוע.

אני למדתי מחיי שרה לקח אחר,

שאברהם אבינו,

אחרי סיפור סדום,

שהציל את לוט ואנשי סדום,

והצילו את כל הרכוש,

הוא בתנאי שיחזיר את החיים, ולא לקח כלום מאשר סדום.

וחברון בעת היא עיר יותר קטנה ופחות חשובה מאשר סדום.

ואברהם, מלך גדול או אישיות בכירה,

עם יכולת צבאית ענקית, יכל לקחת מה שהוא רצה.

והוא לא לקח,

אלא הוא נכנס למשא ומתן לפי חוקי הכיתים.

על חלקת הקבר והיה מוכן לשלם ומזה צריך ללמוד עד היום שעדיף לא במלחמה אלא בשלום לא במלחמה אלא במשא ומתן

וזה מה שאני לומד מפרשת השבוע ועוד משפט אחד עסקת באישה ליצחק ואם משווים את זה

לאישה ליעקב שרימה את אחיו,

יעקב ישראל,

רימה את אביו,

הוא היורד הראשון מארץ. כשמשווים את שתי הפרשות, שני הפירושים,

אז יצחק נשאר בבית ולא ירד.

יעקב ירד על מנת לקחת אישה ומבחינה מסוימת הוא אבי האומה,

הוא היורד הראשון מהארץ, אמנם גם חזר.

תודה.

תהיה בריא.

אבל הוא לא רימה, הוא לקח בחוכמה.

על פי ציווי ונבואה של אימו,

הוא לא רצה.

והייתי בעיניו כמתעתע,

אולי אם הוא שני אבי,

אבל בגזירת האם,

מצוות כיבוד אביהם, הוא עשה גם מה שהוא לא רצה.

ומה שנתגלגל עליו לאחר מכן זה שעם ישראל זכה לצאת דווקא ממנו,

כי הוא היה שלם ומיתתו שלמה, ויצאו ממנו 12 שבטי יא.

תודה.

כן, למי שיש עוד שאלה, הנה מעל,

שלוש שורות מאחור.

אני יכול לנצל את המיקרופון לשאול שאלה?

או להעביר? אתה ממש מנצל.

זה שדיבר מקודם הוא חבר מילדות, אנחנו כבר 65 שנה ביחד.

והוא תת-אלוף קרן, זה שהיה סגן מפקד גיסוד השריון.

יש לנו ויכוחים ממשך כל 65 שנות חיינו.

כן, אנחנו איכשהו נפרדנו בדרך,

כאשר אני התחזקתי והלכתי לכיוון התורה.

הוא נחלש, הוא התחזק, אבל לכיוון ההפוך.

הוא היה גם בין הפעילים של אוהל המחאה, אם הרב זוכר,

בתקופה של חוק טל.

הדעות שלו הן קצת שונות, הייתי אומר שונות מאוד.

הוא לא הביא אותן פה משום שהוא לא רוצה לפגוע בציבור, הוא לא רוצה לעורר כאילו תרעומת.

אבל הוא הבטיח לי דבר מסוים, שאני רציתי שזה יצא מזה הערב.

הוא הבטיח לי שאם יוכח, הוא אומר שאין הוכחה כזו שיש קיום למורא,

לפי טענתו, או שאני לא הבנתי אותו בדיוק,

אם מישהו יוכיח לו את זה,

אז הוא יניח תפילין.

ויש לי תפילין,

מוכנות בשבילו אצלי בבית כבר מזה שנים רבות.

כן. ואם אפשר שהרב ייתן לו את הדרך הזו,

אני אשמח מאוד.

כיוון שהוא מדבר בשמי, רבי,

בהערכה,

אז א', אני לומד כבר, הייתי תלמיד במרכז הרב בירושלים,

עם שיעורים אישיים אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק,

זיכרונו לברכה, ואני עד היום לומד,

בעיקר רמב״ם, בעיקר מורה נבוכים, אבל גם רמח״ל ודברים אחרים,

ברצינות גמורה.

ואני מרגיש את עצמי שלם לחלוטין,

ואני לא מניח שזה יהיה.

בעניין הבריאה או בורא עולם,

אני רוצה לדייק במינותי,

שבעצם של הרב״ם.

יסוד היסודות ועמוד החוכמות,

לידע שיש שם מצוי ראשון,

והוא ממציא כל נמצא,

וכל ההמשך מקובל עלי.

ומצד שני, גם מקובל עלי,

כשהרמב״ם מתווכח עם אריסטו על עשרות עמודים,

וקורא לו רבן הפילוסופים,

וההבדל בין, לפי הרמב״ם, כי אריסטו קדם לו ב-1400 שנה בערך,

לפי הרמב״ם, הוא קורא לאריסטו רבן הפילוסופים,

שהיה גוי גמור, אגב,

שם קשר ליהדות,

רבן הפילוסופים, ואומר אריסטו,

לפי הרמב״ם,

שההבדל בין שניהם

ביהדות זה הבריאה,

והרמב״ם מעיד על עצמו שהוא מאמין בבריאה,

בראשית ברא וכו',

ואריסטו שהעולם הוא קדמון,

וחותך בזה הרמב״ם, זוזו סברת אמונה.

אפשר גם כך וגם כך.

אם העולם הוא קדמון,

אז הסיפור הוא אחר.

אני מקבל את התפיסה של הרמב״ם,

של יסוד היסודות,

אבל מזה,

מה זה...

מזה להגיע לתפילין זה קצת מרחק.

אה, לתפילין?

אני טוען,

מתוך

הבנה עמוקה, שהרמב״ם,

כשיצחקו עליי פה כמובן... חלילה.

לא, יצחקו בצדק.

שהרמב״ם, כשהיה לבד בציבור, בוודאי שהניע,

לא הניע תפילין.

היה לו דברים יותר חשובים בתחום האמונה לעשות

מאשר לחזור על אותות הפעולה וכו'.

אבל זה, אפשר להיכנס לוויכוחים ארוכים. טוב, אני שמח שנפגשתי איתך הערב.

ואני אמשיך,

אני אמשיך

את מה שהרמב״ם אמר במורה נבוכים. הרמב״ם לא מסכים עם אריסטו, למרות שאריסטו נחשב

לאדם חכם מאוד ומלומד וקרוב מאוד לנבואה אפילו,

כמו שמציין הרמב״ם במורה נבוכים.

אבל מכל מקום, אריסטו היה טועה,

טועה גדול.

לא היו לו הוכחות לאריסטו למה שהוא אומר,

זה מה שאומר הרמב״ם, אמונה.

אבל לרמב״ם היו את ההוכחות, ואני אגיד את ההוכחות.

כי הרמב״ם פותח, כמו שאתה אומר, יסוד היסודות ועמוד החוכמות לדע,

זאת אומרת, לא להאמין,

לדע

שיש מצוי ראשון,

ממציא לכל נמצא, פירושו של דבר,

אנחנו יכולים לדעת ולהשיג לוגית

שיש ממציא לכל נמצא, וזה אני אעשה איתך כרגע בחמש דקות.

אני מסכים איתי.

אבל הוכחה צריך.

להסכים זה אמונה, אנחנו רוצים הוכחה.

יש לי כבר.

אבל אני אסביר לך.

תראה,

כשאני מוכיח את מה שאני אוכיח כרגע,

זה ההקדמה לתפילין.

למה?

משום שהקדוש ברוך הוא, כשנתן תרי״ג מצוות, הוא לא נתן אותן סתם, לא בשביל לעשות דברים בצורה רוטינית כל הזמן הלוך חזור.

הרי גם בצבא, כשעושים כל פעם תרגילים,

יש לזה עניין.

אדם צריך להיות צייתן.

זה כבר מספיק בשביל לעשות כל פעם פעולות חוזרות ונשנות

כדי שהוא יוכל להיות חייל טוב. אם אחד יגיד, הבנתי, הבנתי,

בסדר, לכשיגיע אני אעשה, אל תדאג.

יגידו לו, לא,

בוקר וערב,

ואימון קיץ ואימון חורף,

ומילואים, וכל הזמן, והקפצות, ותרגילים.

אתה צריך להיות ערוך ומוכן לרגע האמת.

זהו.

זו דוגמה קצרה. אני חוזר עכשיו להוכחה לוגית, ומפה נמשיך.

שאל אותי מפקד,

אומנם לא בדרגת תת-אלוף,

אז הוא היה אלוף משנה.

הוא שאל אותי מפקד בחיל האוויר,

מאוד בכיר,

אני לא אזכיר את המקום, אבל אחר כך, אם תרצה, אני אגיד לך גם מי,

האם ניתן להוכיח לוגית שיש בורא לעולם, לא בדרך משל או דוגמה, אלא ממש.

אמרתי לו, כן.

שאל אותי, מה ההוכחה?

אמרתי לו, אתה.

אמר, אני ההוכחה שיש בורא לעולם? אמרתי לו, כן.

שאלתי, אתה נברא

או שאתה בורא?

אמר, אני נברא.

אמרתי לו, יש לך הוכחה שאתה נברא?

אמר לי, לא, אין לי הוכחה, אבל זה ברור שאני נברא.

אמרתי לו, אתה זוכר כשנבראת?

הוא אומר, לא.

מאיפה אתה יודע שנבראת? אמרו לי,

ואתה מאמין להם,

אבל אין לך הוכחה שאתה נברא.

ואין לי, לא.

אמרתי לו, תראה, בוא אני אוכיח לך שאתה נברא.

יש שתי אפשרויות, או שאתה בראת את עצמך,

או האפשרות שאתה נבראת על ידי מי שקדם לך.

אם נבראת על ידי מי שקדם לך,

אז ברור שאתה נברא ויש מי שקדם לך.

אבל אם אתה בראת את עצמך,

יש שתי אפשרויות.

או שקדמת לעצמך,

או שלא קדמת לעצמך.

אם קדמת לעצמך,

לא צריך שתברא את עצמך, כי כבר היית קדום,

מה שאמר אריסטו.

כבר היית מקדם, אתה נצחי בעצם.

אם לא קדמת לעצמך,

אתה לא יכול לברוא את עצמך, כי לא היית בשביל לברוא את עצמך.

לכן מוכרח

שאתה לא בראת את עצמך.

מה נשאר? שנבראת על ידי מי שקדם לך.

רק ההבדל בין מה שאמרת קודם למה שאמרתי עכשיו, שהוכחתי לך שאתה נברא,

ושאתה לא בראת את עצמך.

היות ואתה נברא,

מוכרח שהיה מי שקדם לך שברא אותך.

וכן כל נברא.

כל נברא הוא העדות

שמישהו קדם לו וברא אותו.

ואם נלך אחורה, אחורה, אחורה, אחורה,

עד אחרון הנבראים,

נהיה מוכרחים לומר שיש בורא ראשון

שברא את הנברא הראשון.

אז זה ברור שהנברא הראשון נברא על ידי בורא ראשון,

ואם נשאל על הבורא מי ברא אותו,

אין שאלה כזאת.

מדוע?

שאם תיפול השאלה על הבורא

מי ברא אותו, גם הוא יהיה נברא.

ונבראים כל הזמן בלי בורא אי אפשר,

כי נברא בעצם היותו צריך מי שיקדם לו.

ולכן מוכרח שיהיה בורא ראשון שברא לכל הנבראים, ואין לו בורא לפניו.

אומר הרמב״ם, יסוד היסודות.

אתה רוצה להעמיד יסוד?

היסוד של כל היסודות והעמוד

שעליו נשענות כל החוכמות הוא לדע

שיש שם מצוי ראשון ממציא לכל נמצא.

בלעדי זה לא תעמוד שום חכמה.

למה?

נגיע לנקודת הפתיחה ונשאל שם.

אם כן, יש בורא שברא לכל הנבראים.

עוד דבר אנחנו יודעים עליו,

שהוא המקביל לכל המוגבלים.

הכוס הזאת היא מוגבלת,

יש לה גבול, מישהו גבל אותה.

השולחן הזה, יש לו גבול, הנגר הגביל אותו.

העולם הזה יש לו גבול, הקבלן הגביל אותו.

כדור הארץ

הוא מוגבל, מישהו הגביל אותו.

הגלקסיות מוגבלות, מישהו הגביל אותן.

יש מקביל לכל המוגבלים,

והוא אינו מוגבל.

שאם הוא היה מוגבל, היה מי שקדם לו שהגבילו.

אלא מי שברא לכל הנבראים הוא המקביל לכל המוגבלים, והוא אינו מוגבל.

עוד דבר אנחנו יודעים עליו שהוא הכל יכול,

שאם הוא לא הכל יכול הוא מוגבל.

אז אולי נאמר שיש שניים הכל יכול?

זה אי אפשר,

משום שאם יהיו שניים הכל יכול,

אחד מהם מוגבל.

שניים הכל יכול.

נשאל, האם הכל יכול הזה יכול להגביל את זה?

אם נאמר כן,

אז זה מוגבל, כי הוא גביל אותו.

ואם נאמר שהוא לא יכול, אז הוא בעצמו מוגבל,

כי הוא לא יכול להגביל אותו.

מוכרח שיש

כל יכול אחד ולא שניים.

מצאנו שיש בורא שברא לכל הנבראים,

מגביל לכל המוגבלים, והוא הכל יכול אחד.

זה מה שאמר הרמב״ם בשורה אחת.

יסוד היסודות ועמוד החוכמות לידה שיש מצוי ראשון, ממציא לכל נמצא.

וזו הפתיחה של רבנו בחייה בשער הייחוד,

שמביא את הדברים האלה, ואני מקצר בהם.

מכל מקום,

אם נשאל האם הבורא עצמו הוא חכם או לא,

תשובתנו תהיה, ודאי שהוא חכם.

שהרי אנחנו רואים מעשה חוכמה בכל הבריאה,

ואף בגופנו, מבשרי אחזא אלוקה.

אם העין יש לו כל כך הרבה נימים בשביל שיתפקד,

ואם המוח סלול

מנימי דם ונוירונים שמגיעים עד לירח הלוך וחזור,

ואם אנחנו עם רשת המנופים הזאת שיש לנו, וכל העורקים, וכל המשאבות, והכול, והכול נעשה בחוכמה,

אז ודאי שהוא חכם.

וחכם לא עושה דברים ללא תכלית,

ודאי שחכם עושה דברים לתכלית מה?

מי שעשה את המצלמה הזאת עשה אותה לתכלית,

מי שעשה את המיקרופון הזה עשה לתכלית, מי שעשה את הספר הזה עשה לתכלית,

את הכיפה עשה לתכלית,

מי שעשה את כל הבריאה ואת כל הנבראים לא עשה לתכלית?

מה זה פוקס?

מה זה פיצוץ?

אלא מה? ודאי שזה נעשה לתכלית.

עכשיו, חכם שעושה דברים לתכלית, ודאי

צריך להודיע מה התכלית.

לא ייתכן שיזמינו אותי לצבא לשרת ואני אגיע לשם

ואני אסתובב במחנה ואף אחד לא ייגש אליי ולא יאמר לי מה תפקידי ומה ייעודי.

אין דבר כזה. מישהו צריך לגשת אליי

ואני צריך להגיע לבקו״ם ויגידו לי, אדוני, תתחייל, תירשם, תעשה כך וכך,

תקבל שם את הציוד, אחר כך תיגש לשם,

עוד מעט יבוא המים-כ, יסביר לכם מה התפקיד,

מה אתם עושים, לאן הולכים.

מישהו חייב להסביר את זה.

אדם מגיע לבריאה,

מגיע לעולם, ואף אחד לא אומר לו כלום.

הייתכן.

אלא מה חכם מכל אדם,

הקדוש ברוך הוא,

שברא את כל הברואים,

דיבר קודם כל עם הברוא הראשון שלו, עם האדם הראשון,

ודיבר עם חווה,

ודיבר עם קין,

ודיבר עם שט,

ודיבר עם נוח,

ודיבר עם שם,

ודיבר עם עבר,

ודיבר עם אברהם, ועם יצחק, ועם יעקב,

ועם השבטים, ועד מעמד הר סיני.

חוץ מהרצף של ההתגלויות ליחידים במשך כל הדורות,

במעמד הגדול בשנת 2448 לבריאה,

הקדוש ברוך הוא, אחרי עשרת המכות במצרים, וקריעת ים סוף, והוצאת עם ישראל למדבר, והאכלתם את המן,

במעמד נשגב זה,

מתגלה הקדוש ברוך הוא לכל ברואי מטה, ואומר,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.

הוא מדבר בעצמו ומשמיע את קולו.

בכל העם שומעים את הקולות ואת הלפידים

בהר עשן,

וכולם רואים את המחזות, ונפגעים שבעה רקיעים, וכולם שומעים ורואים ומעידים, ועומדים שם מיליונים, לא רק יהודים.

הוא לא רק מתגלה בעצמו,

הוא גם נותן מכתב, והמכתב, מכתב אלוקים, חרוט על הלוחות.

והוא לא רק נותן תורה,

אלא הוא גם מנבא את עבדיו הנביאים במשך כל הדורות,

כדי שיגידו מה יהיה באחרית הימים עם עמ...

ישראל עד סוף הדורות.

יש להיקלטת מספר 12, נקראת נבואות שהתגשמו,

שבה נמביא

עשר נבואות בערך שהקדוש ברוך הוא אמר שנכונות לתקופתנו.

וכבודו ודאי היה במלחמת יום הכיפורים, ואני הייתי חייל סדיר שם.

במלחמת יום הכיפורים

כתובה בספר יחזקאל, פרק מ', פסוק א',

מתי זה יהיה מאז שתקום המדינה,

באיזה שנה,

באיזה חודש,

באיזה יום

ובאיזה שעה.

איך זה אפשרי?

הרי גולדה מאיר בשעה עשר התלבטה אם לתת הוראת פתיחה באש או לא,

והכול נדחה עד שתיים.

שם כתוב בדיוק בפסוק את הכול.

בכל מקום

כל הנבואות התגשמו, כולל האחרונות, ויש לי קלטת מ-92,

שקוראים לה קלטת 35 בטייפ, נקראת שלום עם ערפאת.

ואני מצטט את רבי יונתן בן עוזיאל, התנא הקדוש,

שאומר שלא יהיה שלום עם המחבלים.

ושלמכון דאם מחבלה לא יתקיים.

הרי מחת שנאה תתע עליכון כנחל מגבר,

אלא השנאה שלהם תלך ותתגבר כמו נחל המתגבר,

לא תוכלו לעשות איתם שלום.

ושם יש תיאור יותר נרחב, שאני מביא פסוקים שלמים מכל מקום,

בשלושת הדרכים האלה, גילוי של הקדוש ברוך הוא בעצמו, נתינת התורה והנבואות,

וכמו שאומר רבנו סעדיה גאון באמונות ודעות,

שבשלושה דברים הדת שלנו מעל כולם.

אחת,

שאנחנו יכולים להוכיח את אמיתת תורתנו.

שתיים,

שאנחנו יכולים לשלול את כל הדתות האחרות.

ושלוש,

שלנו היו אותות ומופתים למשך כל ההיסטוריה כולה.

דהיינו, גילוי אלוקי במשך כל הדורות כולם.

אז ממילא כשהבורא יתברך נותן את התורה,

אחרי שהיו עשר מכות, ובעשר המכות לא ניתנו סתם עשר,

אלא כל המכות באו להראות שליטתו של בורא עולם ששולט על כל הטבע.

דם, צפרדע, כינים ערו, בואו נסתכל. דם זה למטה מראה שהוא שולט

על כל הימים והאגמים והנהרות בבריאה.

יכול להפוך אותם לדם.

צפרדע שולט על כל בעלי החיים שבתוך המים.

כינים על כל הרומס על פני האדמה, שולט במשך שבעה ימים כל מכה.

מראה שהוא שולט ועוד יותר מזה מחלק ומפריד.

למצרים יש את המכות, לעברים אין.

גם עברי שנכנס בתוך המצרים, אין.

דם צפרדע כנים ערוב, שולח את כל בעלי החיים לארץ מצרים,

לא נוגעים ביהודים,

רק במצרים.

דבר מראה שהוא שולט בגוף האדם, לתת לו מכות בחיידקים ומזיקים.

שחין,

אותו דבר.

פיח ועשן

בכל הגופות, בכל בעלי החיים.

ברד מוריד ברד מן השמיים עם אש מתלקחת בתוך הברד.

הרבה, שולט בכל המעופפים והעופות בשמיים.

חושך, שולט במאורות להחשיכם.

ומכת בכורות מראה שהוא משגיח ויודע מי בכור, מאיזה טיפה נברא.

אחרי עשר מכות כאלה,

כשהוא מוציא את עם ישראל ממצרים,

הוא אומר, אנוכי השם אלוקיך שרוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים. זה אני.

זה שהוציא אותך

מארץ מצרים שלא ניתן לצאת מעולם ממנה, שהייתה מלאה כישופים.

היא הייתה מעצמת על,

ואף אחד לא יכול על מצרים,

ולא עוד אלא שכל העמים היו חלשים אצל מצרים, כי היא נתנה אוכל לכל העולם בשעת הרעבון שהיה.

הקדוש ברוך הוא אומר, זה אני.

אני השם אלוקיכם, ואני אלווה אתכם.

אני אלך בענן לפניכם, לפני המחנה.

ענן שיוליך אתכם, ישווה לכם את העמקים בגאיות,

עמוד אש מאחורה לשמור עליכם

מפני כל האויבים.

אני אכסה אתכם בשבעה ענני כבוד.

אני אוריד לכם מן, לא יום ולא יומיים, 40 שנה מן השמיים.

אני אגלגל אתכם באר,

שמהבאר הזה תוכלו להשקות מיליונים כל יום,

ואני אכניס אתכם לארץ למרות שיש 31 מלכים,

ואני אתן ליהושע בן נון,

שהוא ראש ישיבה,

שהוא יילחם את המלחמה והוא ינצח את כולם.

זה לא עם הגיוני, זה לא נורמלי, אין דבר כזה, אין בהיסטוריה דבר כזה, לא היה עם כזה.

וכל ההבטחות מתקיימות לאורך כל ההיסטוריה, אנחנו כבר קיימים 3,300 שנה.

עכשיו,

הייתי פעם בהרצאה, והיה שם איזה חוקר משטרה.

שאלתי אם יש מישהו שלא מאמין בתורה, אז הוא הצביע.

אמר, אני.

אמרתי לו, למה אתה לא מאמין בתורה? הוא אומר, אני למדתי בית ספר חילוני,

ואני אמרו לי שזה רק ספר היסטוריה, ושכתבו אותו כמה סופרים בכמה תקופות. לפי שינוי הסגנונות ניתן להבחין שזה נכתב על ידי מספרים.

אמרתי לו אתה יודע גם אני למדתי בתל נורדוי בתל אביב וגם אני למדתי בדיוק כמוך אני עד גיל 24 הייתי חילוני

אני גם למדתי את זה.

אמרתי לו ההבדל ביני לבינך שאני לא נשארתי תקוע שם

אני ביררתי

ומה שלמדתי בחנתי עם מה שלמדתי מחדש

השוויתי וראיתי שפה זה ספקולציות השערות

ופה זה הוכחות שניתנות להיאמת.

אמרתי לו אני רוצה לשאול אותך בתור חוקר משטרה

אם יבואו שניים ויעידו לך בתחנה שהם ראו את פלוני גונב והוא יכחיש למי תאמין?

אמר לי ודאי שלשניים.

אמרתי לו ואם יבואו שישה האם עדותם יותר חזה כמה שניים? אמר לי כן ודאי.

ואם יהיו שישים?

אמר לי יותר.

ואם יהיו שש מאות?

אמר לי טוב מאוד.

וששת אלפים? אמר לי מצויין.

שישים אלף?

וונדרפול.

אמרתי לו, שש מאות אלף? אמר, לא צריך יותר.

אמרתי לו, אם כך,

במעמד הר סיני היו שש מאות אלף איש גברים,

חוץ מנשים,

חוץ מתי וחוץ מערב רב שיצא איתם,

שמעידים שראו ושמעו את הקדוש ברוך הוא אומר בעשרת הדיברות,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מערב ישראל מתעבדים.

הוא אומר לי, יפה,

אבל מאיפה אני יודע את זה?

אמרתי לו, כתוב.

כתוב בתורה.

הוא אומר, כתוב.

מאיפה אני יודע מי כתב? אולי זה שכתב, כתב שהיה ככה. מאיפה אני יודע שהיה?

אמרתי לו, שאלה יפה, שאלה של חוקר.

מאיפה אני יודע שהיה נפוליאון?

אתה היית כשהיה נפוליאון?

מאיפה אני יודע שהיה אריסטו?

אתה היית כשהיה אריסטו?

אולי זה שכתב אמר שהיה אריסטו, אולי לא היה.

הוא אומר, לא, זה כתוב. אמרתי, מה, אצלנו מחוק? גם אצלנו כתוב.

למה הכתוב שלי לא טוב? כי זה מחייב.

אמר לי,

טוב, תראה, אבל אני לא יודע אם זה היה בדיוק כך או לא כך. אמרתי לו, אתה יודע מה, בוא נעזוב את התנ״ך, בוא נעזוב את התורה, בוא נעזוב את הכתוב. ואני אשאל אותך שאלה

מחיי היום-יום.

תגיד לי, אתה יודע מה זה חג פסח?

לזכר מה?

אמר לי, כן, לזכר יציאת מצרים.

אמרתי לו, זה לא יפה, אני רואה שאתה יודע.

אמרתי לו, וחג שבועות לזכר מה?

אמר לי, לזכר מתן תורה? אמרתי לו, נפלא.

שאלתי אותו שאלה, תגיד לי, שנה שעברה היו החגים האלה?

אמר לי, כן.

אמרתי לו, אני שואל אותך שאלה יותר קשה.

לפני שנתיים היו החגים האלה?

אמר לי, כן.

אמרתי לו, ולפני שלוש?

אמר לי, ודאי.

ולפני ארבע?

אמר לי, כן.

לפני חמש אמר לי נודניק כל

שנה יש.

אמרתי לו, מתי התחילו?

אמר, מיציאת מצרים.

אמרתי לו, ישמעו אוזניך, מה שפיך מדבר, המרחק רק שיבר, אתה לא שומע?

הרי אתה בעצמך אומר שכל שנה עושים לזכר.

זאת אומרת, לא עושים זכר למה שלא היה. עושים זכר למה שהיה?

אנחנו עושים יום העצמאות, יש כאלה בני 30, לא היו שהייתה עצמאות.

אבל מישהו מפקפק ואומר, לא היה עצמאות בכלל?

מדליקים משואות סתם.

היה עצמאות או לא היה עצמאות? באמריקה זה 200 פלוס.

היה עצמאות או לא היה עצמאות? מישהו יערער?

מישהו יגיד לא היה?

עם שלם אומר, היה עצמאות?

יבוא אחד ויגיד, מאיפה אני יודע?

אז עושים זכר. עכשיו, לא סתם זכר, לא סתם זכר. לא כל אחד עושה מה שהוא רוצה, לא.

בדיוק.

בפסח, כולם באותו תאריך,

טו בניסן, עושים פסח. מה זה פסח?

זה לא סתם, זה צריך מצות עכשיו.

שבוע ימים אין לחם, אין פיתות,

רק מצות. אוכלים מצות ויש לזה כללים ברורים וכולי.

אתה מתאר לך עם שלם במשך שלושת אלפים שלוש מאות שנה מקפידים לשמור על מצות, שלושת אלפים שלוש מאות שנה?

תאר לך ש... פחות חמש מאות שנה בערך. לא, לא, שתושת אלפים שלוש מאות בדיוק. לא, בפרק כ״ב, כ״ג למלכים ב׳, המלך יואש, כמדומני, כן, הסופר שפן,

הכהן הגאון, מלך ילקיה, אני לא בטוח.

כתוב במפורש

שכל תקופת שופטים ומלכים לא חגגו את הפסח הזה.

אני פה מדייק בציטוט.

כל תקופת מלכים ושופטים, זה מאות שנים,

לא חגגו את חג הפסח. כן. אבל מותר שתיים, שלוש הערות. רק שנייה, שנייה, שנייה.

זאת אומרת, ברצף של הזה, בין אם בתל אביב, לדוגמה, גם היום לא אוכלים את הפסח,

או שלא אוכלים את המצות ואוכלים פיתות ביפו,

אז יש כמה כאלה תמיד בעם ישראל שבאופן כללי... בתנ״ך, בתנ״ך. בתנ״ך, אני מדבר בתנ״ך.

אבל אתה רוצה להגיד שבתנ״ך הנביאים לא אכלו, כן? הם אכלו פיתות.

אני רוצה להגיד שמה שכתוב... שהעם בכללותו,

נכון, היה מנותק מהתורה לתקופה מסוימת, והיו תקופות כאלה, נכון,

שלא רק זה, גם עבדו עבודה זרה וכולי וכולי.

אבל העם בכללותו זה הכלל, העם.

דלת העם, או איך שתקרא להם, או עמי הארץ, מה שנקרא.

אבל בכללותם הנביאים והאחרים,

אלה שהיו צדיקים, אז מה הם...

בפסח, כרתם עברו חלילה?

אלא מאי?

זה כמו שהיום למעשה לצערנו יש מיעוט שהוא חרדי שומר תורה ומצוות,

ורוב העם הוא חילוני נגיד, נו אז מה?

העם לא נמדד לפי רוב ומעט,

אלא לפי מי ששומר על התורה במשך כל הדורות. לא זה מה שכתוב בפרק כב, כג וזו, לא חייבו בכלל את פסח. לא, בכלל, בכלל.

לא, בכלל. לא חשוב.

ואני אביא לך את המקורות על זה, אבל מכל מקום,

מכל מקום.

במשך כל הדורות האלה, אחרי 3,300 שנה, כן? חוזרים כל עם ישראל מהתפוצות, נכון?

חלק באים מאירופה,

חלק באים מאמריקה, חלק באים מספרד, חלק באים מאפריקה, מכל מיני מקומות.

מגיעים לארץ ישראל.

לכל היהודים, באופן כללי אני מדבר, יש מזוזות?

יש מזוזות.

אלפי שנה שומרים על המזוזה? כן.

מה כתוב במזוזה?

בדיוק אותן שתי פרשיות.

מפליא.

יש לכולם תפילין?

תפילין. מרובעות? מרובעות. שחורות? שחורות.

מפליא. רצועות שחורות? כן. כולם מגיעים?

פששש. מדהים.

כולם מגיעים עם ציציות, מה שחילקנו פה הערב? כן.

לכולם יש שמונה חוטים? כן. אין תשע ושבע.

שמונה חוטים. בארבע כנפות? בארבע כנפות.

לכולם 3,300 שנה.

כולם יש להם את חג הסוכות באותו תאריך, כולם את פסח באותו תאריך,

ראש השנה וכו'. מה זה?

3,300 שנה וכולם שומרים על אותו דבר?

איפה נשמע כדבר הזה?

הרי בכל מקום אחר זה טלפון שבור, זה התחיל כך, זה אמר כך, זה הגיע כך.

אין קשר בין ההתחלה לבין הסיום.

כשאנחנו פותחים ספר תורה בשבת, בשני ובחמישי ובימים טובים,

מרימים את הספר לפני שמתחילים לקרוא ואומרים,

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.

זאת בדיוק אותה תורה ששם משה

לפני בני ישראל.

זה מה שאומרים לפני שמתחילים לקרוא.

זאת אומרת, משתמרת התורה במשך אלפי שנים בדקדוק רב ובקיום מצוות רב, למרות שהיו הפסקות כאלה ואחרות, כמו שאתה מציין,

בגלל רדיפות, נגיסות, גלות וכולי.

ולמרות כל זאת,

הכל נשאר ומשתמר עד שאנחנו חוזרים בחזרה לארץ ישראל,

ויושבים כאן עם ההבטחה האלוקית שעדיין לא קוימה במלואה,

והנה אנחנו פה מתקבצים מארבע כנפות הארץ,

מחכים עדיין שיתר הפליטה יגיעו לכאן,

אבל אנחנו פה,

כמו ההבטחה האלוקית,

למרות כל הרדיפות והשנאה של אומות העולם.

אנחנו העם הקטן והדל,

אבל אנחנו קיימים. מי הבטיח לנו את זה?

התורה הקדושה.

וזה מתקיים.

יש עוד איזה תורה בעולם שהבטיחה משהו למישהו?

יש עוד דבר כזה? אין דבר כזה. יש מישהו שיכול להבטיח דבר ויכול להיות אחרי שהוא יתקיים?

רק משברת העולם ומנהיג אותו ושולט על כל הברואים עד סוף הדורות.

אדם,

בן אדם, לא יכול לשלוט על חייו לשעה הבאה.

רק מי שהוא בורא לכל הנבראים יכול להגיד

בנבואה ולייעד

ולהכיל את כל מה שאמר,

עד סוף הדורות ברצף כזה.

וזה העם הזה שזכה לזה.

ולכן, אם הקדוש ברוך הוא אומר שצריך להניח תפילין, הוא לא אומר סתם להניח תפילין.

תפילין של ראש כנגד המוח,

תפילין של יד כנגד הלב,

כי מה ששולט באדם זה מוחו וליבו,

המחשבות בליבו ורצונותיו מכאן,

ושכלו מכאן,

והנשמה שופעת מלמעלה למטה.

וכל מה שאדם משיג בשכלו,

עדיין צריך להוריד את זה אל לבבו.

וידעת היום,

והשבות אל לבביך,

כי השם הוא אלוקים. לא מספיק להשיג בשכל, אדם יכול להשיג בשכל.

לכן הרמב״ם, אם היה החכם הגדול באדם, והוא היה קטן,

קטן מאוד ליד משה רבנו, קטנצ'יק מאוד.

ומשה רבנו קיים את כל המצוות,

ויהושע בן נון קיים את כל המצוות,

וכל הנביאים קיימו את כל המצוות.

אז הרמב״ם, עם כל גדלותו ביחס אלינו,

היה קטן אצלם.

וגם אם היה גדול שבגדולים,

אין דבר כזה שהשתמט מעשיית מצווה אחת.

למה? כי הקב' לא ביקש תרגול כמו בצבא,

אלא כל מצווה פועלת בכל העולמות.

יש אביע, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה של עולמות,

ואנחנו בעשיית מצוות שנראות פה לכאורה כלום,

פועלים ומפעילים עולמות שלמים והשפעות כלפי מטה.

ואני רוצה להראות לך משהו מדהים.

אני בעל תשובה בעצמי.

אני באתי מציבור חילוני צפוני בתל אביב.

לא היה לי רקע, חוץ מבית אבא, שהיו שומרי מסורת במקצת,

לא היה לי רקע אמוני כזה שהחדירו בי או לימדו אותי.

השגתי את הכול בכוחות עצמיים בשעה שהשם פקח את עיניי בקריאת ספר שנקרא קיצור שולחן ערוך של הרב גנץ פריד בלבד.

מזה התחלתי לחקור ולברר והגעתי לאן שהגעתי.

על פי טבע לא שייך שמצווה תפעל פעולה רפואית,

אין דבר כזה.

על פי טבע לא שייך דבר כזה שאם אנחנו

נקיים מצוות

אז ירד גשם.

מה קשור גשם למצוות?

אבל התורה אומרת בפרשת שמע

שאם אנחנו נעשה את המצוות אז הקדוש ברוך הוא ימטיר עלינו גשמים והארץ תיתן נבולה ואספת דגניך וכל הברכות יהיו לך.

ואם לא,

פן יפתה לבבכם וחרה אף השם בכם ועצר את השמיים ולא יהיה מטר.

מה קשור מצוות?

לשמיים, במטר, ביבול, מה זה קשור?

אומר הרמב״ן

שהתורה הזאת, ההוכחה לאמיתותה,

זה מה שיש קשר בין מצוות האדם היהודי להשפעה על הבריאה.

אין לשום עם דבר כזה שפעולה רוחנית כביכול או מצווה כלשהי תשפיע פיזית על מישהו. אין דבר כזה.

זה לא שייך, זה לא נוגע אחד לשני.

אם אני אגיד לבן אדם ברכה,

אז מה אם אני אומר לו ברכה? מה זה אומר? מילים אני אומר. אז מה, אם אני אומר מילים, אז זה צריך לפעול?

לא עניין המילים שהן פועלות.

עם קיום המצוות שמקבלים בני האדם

ונכנעים לפני השם בקיום המצוות ועושים את רצונו,

ועל ידי הברכה שנאמרת מפי מי שעושה את רצונו יתברך כמי שמקורב לקדוש ברוך הוא,

כמו שכבודו תת-אלוף בצה״ל, אם אני אגש לרמטכ״ל ואני אבקש ממנו משהו,

לא ייתנו לי שום דבר ויגידו לי, אדוני,

תתרחק מכאן שלום.

אבל אם כבודו ייגש אליו בהיותו תת-אלוף וקרוב לצמרת,

אז יתחשבו במילותיו.

ומי שקרוב לקדוש ברוך הוא בעשיית רצונו, גם הוא קרוב אצלו. ואם הוא אומר מילה אצל הקדוש ברוך הוא, אז יש לה משקל.

אבל זה לא מספיק.

זה לא מספיק.

צריך גם עשיית מצוות ועשיית רצונו יתברך.

ועל זה אני אראה לך עכשיו אחד

מני הסרטים שמראה דבר כזה בחוש,

שנגד הטבע,

נגד הרפואה,

נגד הרופאים.

בן אדם שהולך למות בעוד שבוע,

מקיים את מה שאני מבקש ממנו,

עושה את רצון הבורא, וראה זה פלא.

הרוח משפיע על הגוף.

בואו נראה.

ואחר כך נשמע את מה שרצית להעיר לי.

בבקשה.

דקות חדשות.

וברוך השם, הסתלקה ממנו המחלה.

לחלוטין עברה לערפאת ואתם יודעים איפה הוא עכשיו

עכשיו נראה את ניסים התותח

אין שום הסבר ואין שום כוח שיכול

לשנות

על ידי מצוות

מציאות פיזית כזאת

וזה לא מקרה אחד ושתיים, יש כאלה עשרות שמתועדים

וזה לאורך כל ההיסטוריה של העם היהודי וזה כוחו של העם היהודי וזה ספר התורה הקדושה.

זאת אומרת,

מי שהולך בדרכי המצוות,

המצוות פועלות

ומשפיעות

ומורידות שפע מלמעלה למטה.

מי שמחובר לקדוש ברוך הוא

יורד לו שפע מן השמיים.

מי שמנתק את עצמו מהקדוש ברוך הוא

צריך להתהלך בחייו על פי הטבע בלבד,

אבל אין לו סיוע משמיים.

לכן

עם ישראל 3,300 שנה זה לא אדם אחד, זה לא שניים, זה לא מקרה וזה לא עשרה וזה לא מאות וזה לא מיליונים.

זה מיליארדים של יהודים, ענפי שנים.

בעם הזה נשמר בהבטחה אלוקית דור אחר דור,

דור אחר דור, עד לגולה השלמה שתבוא בקרוב.

אם כן, ידידי, אני בינתיים עיינתי בפסוקים במלכים כב וכג.

אכן אתה אומר דברים שכתובים,

אבל כתוב כאן שהם עבדו עבודה זרה,

והיה נתק, בדיוק כמו שאמרנו,

ואכן יהושיעהו שמר את התורה והמצוות והיה עושה את דבר השם,

כדוד אביו והיה צדיק גמור ולא היה כמוהו ולא יהיה אחריו וביטל את העבודה זרה מזמן ירבעם וכו',

ואכן היה חלק מדלת העם שלא עשו את הפסח תקופות מסוימות,

אבל בכלל לא נפסקה המסורת בעם ישראל דור אחר דור.

זה בכג כג, כמו שאמרת, בדיוק.

מכל מקום,

אם דיברנו על הוכחה,

וביקש ידידך משכבר השנים,

אז הוכחה יש למציאות הבורא.

כשהבורא נתן תורה ומצוות,

יש הוכחה, כשהנבואות יתקיימו,

יש הוכחה,

כשהמצוות צריכות להיעשות,

יש הוכחה.

במשך כל הדורות שומרים היהודים על המצוות,

זה דבר ידוע,

אבל מה לעשות, לפעמים יוצא שאנשים חושבים

שהם חכמים יותר מהקדמונים.

ואם גדולים...

ישראל במשך כל הדורות הקפידו על קלה כבחמורה ודקדקו במצוות בדקדוק רב ומי שקרא קצת על תהלוכותיהם בחייהם

ויראה איזה מסירות נפש על דקדוק של מצווה לא על מצווה על דקדוק של מצווה לעשותה

הרי כשפסלו את שבתאי צבי שהיה ממשיח שקר איך בדקו אותו אם הוא ממשיח שקר או לא

שלחו לבדוק אם הוא עובר על מצוות חכמים

וכשראו שהוא שוכב פרקדן

אמרו שהוא משיח שקר.

למה?

כי חכמים אסרו לישון על הבטן ועל הגב מסיבות שלא נפרט

אלא רק על הצדדים וכיוון שהוא לא קיים את הדבר הזה ועבר על דברי חכמים ואפילו פעם אחת

משיח שקר הוא ואכן כך התברר בסופו של דבר זאת אומרת דקדוק

של דברי חכמים לא מצווה חלילה אם היה עובר על מצווה כמו שאומר הרמב״ם

העובר על מצווה אחת ממצוות התורה במזיד הרי זה רשע

והעובר על מצווה אחת אומר הרמב״ם באופן קבוע ואפילו מן הקלות

כמו השחתת זקן

הרי זה מומר לדבר אחד שבתורה כמומר לכל התורה כולה

זאת אומרת אין אפשרות לאדם להרים יד בתורת השם לעבור על עבירה אחת אם יאמר אדם

הכל הנמקיים

רק דבר זה אין נמקיים כבר פרק עול אדוניו מעליו

ואם אומר דבר זה כתב משה רבנו מליבו

הרי זה כופר ואפיקורוס ואין לו חלק לחיי העולם הבא

ואף העובר על דברי החכמים

מי שעובר ביד רמה אין לו חלק לעולם הבא

אם אדם נכשל בעבירה יש לו חלק לעולם הבא

אבל אם אדם אומר לא צריך לקיים מצווה זו

אין לו חלק לעולם הבא ופוסק הרמב״ם

שאם יבוא נביא

ויאמר שהקדוש ברוך הוא ביטל מצוות תפילין

בן מוות הוא

רק אליהו בהר הכרמל לצורך שעה כמו שהיה צריך להוכיח את נביאי הבעל לעיני כל ישראל

הקים במה חוץ למקדש בשעת איסור הבמות אבל זה רק לצורך שעה הנביא מותר לו לצורך שעה

אבל לומר שנתבטלה מצווה אחת מן התורה אם יבוא משה רבנו בעצמו ויאמר

השם אמר לי עכשיו

שאין יותר מצוות תפילין

נביא שקר הוא וחייב מיתה

זאת אומרת, אין לנו אפשרות להרים יד בתורת השם, ועליה כתוב חוקת עולם לדורותיכם.

התורה הזאת לא תשתנה לעולם.

אין בה רפורמות ואין בה רפורמים ואין בה קונסרבטיבים.

התורה הזאת היא תורה אלוקית, ואין יד אדם שולטת בה.

מי שנתן אותה, נתן אותה עד סוף הדורות ללא שינוי, וה' אמר על עצמו, אני ה' לא שניתי.

כי לא אל ויכזב

ובן אדם ויתנחם.

בני אדם יכולים לשנות את דיבורם,

אבל אמרות השם אמרות טהורות,

כסף צרוף בעליל שבעתיים.

זאת אומרת, השם נתן את התורה,

היא לא בת שינוי,

ואנחנו צריכים לקיים את מצוותיה, בין אם אנחנו מבינים אותן, בין אם לא, בין אם משיגים אותן או לא,

בין אם למדנו או לא.

כשם שאני אזרח בארץ ישראל,

צריך לקיים את מצוות וחוקי המדינה,

בין מבין, בין לא מבין,

בין מאמין, בין לא מאמין,

וחלים עליי החוקים האלה,

מה לעשות?

אם חוקי בשר ודם שמשתנים מעת לעת,

ותלוי באיזה מפלגה,

אז חוקי התורה הקדושה שניתנה על ידי האלוקים לא פראו שינוי כלל.

ואם אני אגיד שאין טעם,

ואני אסביר לשוטר, כשאני אסע בשעה שתיים בלילה באדום,

הוא יגיד לי, נסעת באדום? אני אגיד לו, תשמע, אדום עשו מתי שעוד נוסעים,

שלא נתנגש.

אבל כשאני לבד ואני רואה שאין אף אחד ויש אדום,

לא התכוון המחוקק שאני אעמוד פה ואחכה לאף אחד.

זה ברור, הרי גם אתה שוטר מבין, לא?

לא, הוא לא יבין.

הוא יעשה לי רפורט.

ועוד מעט יצאו חוקים

שיקחו לנו את הרכב ל-60 יום,

אם תעשה עבירה חמורה.

הופה,

גם את האוטו לוקחים.

ואני אסביר לו עם ההיגיון שלי.

תשמע, עזוב אותך, זה שטויות, זה לא הכוונה.

לא יעזור שום דבר.

אז אם חוקי בשר ודם שאני יכול להסביר,

ואני יכול להגיד שכך התכוון המחוקק,

כמו שבית המשפט לפעמים מסביר את המחוקק, אפילו שלא שאל אותו.

הוא אומר, זו הייתה כוונת המחוקק.

והוא אומר, לא ככה הייתה כוונת המחוקק.

ומערערים למעלה, והוא מבטל את דברי המחוזי וכן הלאה.

אצלנו אין דבר כזה.

אי אפשר לבטל את דברי התורה.

איך אמרו החכמים על שלמה המלך?

ייבטלו אלף כשלמה ולא תיפול עוד אחת מן התורה.

אין דבר כזה.

תורת ישראל היא תורת אמת,

לא ניתנת לשינוי.

וכל מצווה שכתובה צריך לקיימה בדיוק כמו שהיא כתובה בתורה. מבין, לא מבין, רוצה, לא רוצה.

אלה החוקים, המצוות והמשפטים, ועל זה יש תנאי.

אם בחוקותיי תלכו,

אז אני אתן לכם את כל ההבטחות האלוקיות,

ביניהם ושכבתם באין מחריד וחרב לא תעבור בארצכם.

ואם לא תלכו,

השם מרחם, כתוב, חרב תעוקלו.

זאת אומרת, הצלחות של העם היהודי וכישלונות

תלויים בקיום תורה ומצוות.

אשרי אלה ששומעים בקול השם והולכים בדרכיו,

זוכים באופן הפרטי ומזכים את כלל ישראל.

וחבל שיש כאלה שלא מצליחים

או לא מתקרבים להכיר את התורה שהיא ירושה שלהם.

תורה ציווה לנו משה, מורשה,

קהילת יעקב.

קיבלנו ירושה, ירושה חשובה מאוד.

אף אחד מהעולם לא זכה לקבל אותה.

הוצע להם, לא רצו לקבל.

עם ישראל קיבל, אמר נעשה ונשמע, זכה.

שונאים אותנו בשביל זה,

רודפים אותנו דורות על דורות.

למה אנחנו זכינו להתקרב לשם והם לא?

באיחור רב

הנצרות

חיכתה אותנו,

ואחריה, באיחור רב, האסלאם.

בשתי הדתות האלה סוף סוף האמינו באמונה באל אחד,

כשהיו עובדי עבודה זרה קודם לכן.

ואף על פי כן, זה רק חיקוי עלוב לתורה הקדושה שלנו.

מה שנשאר לנו זה רק דבר אחד, יהודים יקרים.

לעשות את רצון אבינו שבשמיים,

ולהתקרב וללמוד, ללמוד, ללמוד, ללמוד, ללמוד, ללמוד,

אבל לא ללמוד רק בקריאה, לא לקרוא תנ״ך

ולקרוא אותו, מה שכתוב, ולהבין מה שרוצים,

כיוון שבשביל ללמוד אותו צריך תורה שבעל פה.

תורה שבעל פה זה המשנה,

הביאור של המשנה זה הגמרא,

וההלכה זה מה שיוצא מכל הלימודים שלנו בתורה הקדושה.

כך צריך ללמוד.

בדיוק כמו שקיבלנו את התורה מהר סיני.

משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע,

יהושע לזקנים,

וזקנים מסרוה לנביאים, ונביאים לאנשי כנסת הגדולה,

והם אמרו כך וכך, וככה זה עבר דור אחר דור,

עם כל הבאורים והפירושים שנתבהרו למשה רבנו בהר סיני.

כי בתורה כתוב, כשרתם לאות על ידכם, ולא כתוב מה.

כולם יודעים שזה מצוות תפילין, אבל לא כתוב.

אז מאיפה יודעים כולם להניח תפילין, וכולם מניחים אותה תפילין?

וכתוב מצוות ציצית, ולא מתואר איך היא.

אז איך?

כולם מניחים את אותה ציצית,

וכתוב על מזוזות,

ולא כתוב מה כותבים במזוזה, אז איך כולם עושים אותו דבר?

מאיפה כולם יודעים אותו דבר?

אלא התורה הזאת ניתנה, התורה שבכתב ותורה שבעל פה,

וכך זה עבר דור אחר דור בלא הפסקה,

למעט דילוגים של תקופות שהיו פחות אנשים ששמרו מצוות, אבל תמיד הייתה שדרה של אלה ששמרו בדקדקנות,

עד הלום,

עד דימונה.

זאת אומרת, מה שנותר לנו בסך הכול זה ללמוד ולקיים,

ובזה זוכים גם בעולם הזה וגם לעולם הבא.

עכשיו הערותיך.

בטח מאוחר. לא נורא. אבל אני אנסה לקצר.

שמעתי את ההסבר ואני מכיר אותו, זאת אומרת, הוא חשוב לקהל,

אבל בכל זאת, הרמב״ם

אומר על אריסטו שיש אפשרות של עולם קדמון.

הוא אומר, גם זו אפשרות וגם זו אפשרות. לא דעתי.

בעולם קדמון זה לא סיבה שהוא סובב,

ועולם בכלל זה לא רק על האדם אלא על הקוספוס.

מילה שנייה שהייתי רוצה לומר.

הייתי בסרט,

אני באמת אנסה לצמצם,

את בית חולים ביקור חולים בירושלים,

לבת שלי נותחה זבאב, שהיא למדה באוניברסיטה.

ושאלתי שם, ואפשר לשאול בכל מקום,

אנשים שומרי מצוות או דתיים לא חולים, לא יותר ולא פחות.

לא מבריאים יותר או מבריאים פחות מאנשים חילוניים או גויים וכו' וכו'.

אני לא צריך להוסיף יותר מהדברים האלו. יש לי שאלה.

אני מדבר, אני חש את עצמי יהודי מלא,

מעריך את המורשת,

חי אותנו, מעריך את המורשת, את המסורת וכו', בהיבט אחר ממה שאתה

מציג. אני באמת חולק על הדרך כשאתה מציג,

אתה מכבד מאוד מאוד איך שאתה עושה את זה,

זה בצורה מדהימה.

שאלה אחת מציקה,

יפי הרבה, אבל זה לא הפוך.

משה כתב, עשרת הדיברות ניתנו במעמד הר סיני.

משה כתב את התורה בספר דברים לקראת שני פרקים מהסוף,

בכתב ידו,

זה ארבעים שנה אחרי מעמד הר סיני,

לפחות שלושה-ארבעה חודשים,

משהו דומה לזה.

והשאלה שלי, האם הוא כתב היסטוריה

או האם הוא כתב דברי בורא עולם, לשיטתך?

לא עולה על הדעת שאם הוא כתב דברי בורא עולם, בורא עולם הביא ומסר לו היסטוריה.

מה משני ההנחות האלו, לפי

ובכן,

קודם כל לגבי עולם קדמון,

אני חוזר עוד פעם שהרמב״ם לא אמר ולא הסכים לאריסטו כלל, כי כל מורה נבוכים זה בא להסביר את שלילת הדרכים האחרות.

אני מוכר באמצע, כי לא התכוננתי לדבר.

כל החלק הראשון עושה שהרמב״ם

מגדיר את האלוהים בחוסר הגדרתו,

מההתחלה ועד הסוף.

אין לו שום הגדרה, וכשנאמר יושב על כיסא עד עד ונישא יסלחו לי השומעים,

זה לא שהוא ישב על משהו עם כל המטבעו. זה ברור, זה ברור.

אוקיי. רגע, רגע, רגע. אני אעבור משפט, אני בזה מסיים, כי אפשר באמת באמת ארוכות.

כל הדרך של הרמב״ם היא קשר של האדם אל אלוהיו מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה.

זו תמצית.

די. הכל בתודעת העולם. עכשיו רק רגע. קודם כל, לפני שאני אענה לך על זה,

אתה מוכן שאנחנו ניפגש סולו ונלמד את מורה נבוכים ביחד?

אני אשמח, ואנחנו חבורה שעושים את זה כבר שש שנים. איתי, איתי.

אני אשמח.

אני לא אשמח, גם יעריק אדוני.

אז בלי נדר אנחנו נקבע תכף אחרי השיעור כאן. רק רגע, אני אסביר.

אכן הרמב״ם שולל את הגשמיות מהקדוש ברוך הוא, בוודאי,

כי אם תגיד על הקדוש ברוך הוא משהו מן הגשמיות,

חזרנו להגדרות שאני שללתי. כולל חוכמה.

לא.

כן. לא. חוכמה זה, רגע, אני אסביר.

חוכמה זה לא דבר גשמי.

חוכמה זה דבר רוחני.

עכשיו בואו נבין דבר אחד.

יושב,

זאת אומרת שאתה מוגבל, יש לך גבולות.

ישיבה זה דבר של מוגבל.

כיוון שהוא לא מוגבל, אין מושג של יושב.

לכן אין כיסא ואין מושג, אלא זה מושאל.

זה שמות מושאלים.

כשאנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא חרא פה, אין לו אף.

כשאנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא ידוע,

הנטויה, אין לו יד.

אלא באים לבטא בזה את ההשגות שלנו, דיברה תורה כלשון בני אדם.

לכן היא מדברת אלינו בציורים שאנחנו מכירים.

אבל היא באה לבטא את ההתייחסות האלוקית כלפינו. ואיך היא דיברה עם משה?

מי הקדוש ברוך הוא?

כן. הקדוש ברוך הוא משפיע את שפעו לנביא דרך שכלו בלי גשמיות כלל.

עכשיו,

כדבר איש אל רעהו, בדרך הממשלה, כדבר איש אל רעהו. פה אל פה אדבר לו,

זה כמו בקרבה הכי קרובה שיכולה להיות ובהשגה הכי

נאצלת שיכולה להיות מוצלת על אדם.

עכשיו, כשהעולם קדמון,

הרי זה דבר שאין לו שום תכלית. למה?

כי אם

יש לנו כל הזמן מעגל, כן?

יש לנו מעגל. בוא נגיד שהעולם קדמון, פירושו של דבר, יש בורא ונברא, בורא ונברא, בורא ונברא, בורא ונברא. לא בעולם קדמון.

בטח.

בעולם קדמון הכל הוא סטטי. לא, לא, לא, זה לא הבנה, אני אסביר, אני אסביר.

אתה נברא, היה לך אבא, יש אבא, זה בורא ונברא, כל אחד לשני.

זה באפשרות האחת. אין אפשרות אחרת.

של עולם קדמון.

אבל כבודו לא נצחי.

ודאי. ולא רק זה, החומר לא קדמון, שהרי המדע היום מוכיח שהעולם לא קדמון. למה?

כי יש גיל לעולם. אם יש גיל לעולם, לפני כן הוא לא היה.

אז היום המדע ודאי יודע שאריסטו טעה.

אם אומרים שכבודו בן 20, לפני 25 הוא לא היה.

ואם לעולם יש גיל 15 מיליארד אפילו,

אז לפני 16 הוא לא היה.

משמע שהעולם לא קדמון. זה לפי המדע.

אז זה נשלל.

אבל רגע,

כשנלמד ביחד, בעזרת השם יהיה יותר קל.

מכל מקום,

הרמב״ם,

כשהוא אומר את הדברים, הוא אומר בשביל לשלול אותם.

מכל מקום, כשהרמב״ם כותב

את התורה, הקדוש ברוך הוא מכתיב לו את התורה. וידבר השם אל משה לאמור. וידבר השם אל משה לאמור. דבר אל בני ישראל וכולי.

הוא אומר ומשה כותב.

הוא אומר, ומשה כותב, משה כותב 13 ספרי תורה ונותן לשנים עשר שבטים, ואחד משאיר בצד אהרון. את אותו ספר שהיה בצד אהרון מצאו חלקיהו בבית המקדש, את הספר הזה.

שים לב, שמה. בלי ספר דברים.

לא, את כל הספר, בטח.

כותב את דברי השירה הזאת, זה פרשת האזינו, שזה בספר התורה הזאת, עד תומם.

כתב משה רבנו את כל התורה הזאת כולה,

עד לעיני בני ישראל. מבראשית ברא אלוקים, עד לעיני כל ישראל, כתב משה רבנו את הכול ומסר ביד עם ישראל. זה היסטוריה או דברי אלוהים חיים?

לא, זה דברי... אברהם אבינו זה ארבע מאות שנה קודם. זה דברי אלוקים חיים. זה כמו שאני יושב עם כבודו,

ואני אומר, אתה עכשיו ההיסטוריון של צה״ל.

אתה היסטוריון צעיר, אתה בן 30. ואני אומר לך, תכתוב את ההיסטוריה של 57 שנה של המדינה,

ואני אומר לך, תכתוב.

בתחילת המדינה הייתה בהתחלה מלחמת העצמאות, ואחר כך ככה, ותתאר מי היו האישים והכול. רגע, אתה היית?

אני אומר לך, תכתוב ככה.

ומה שאני אומר לך, אתה כותב.

אז הקדוש ברוך הוא לא רק את הארבע מאות שנה שהיו לפני כן.

הרי מבריאת העולם התורה מתחילה בראשית.

מאיפה משה רבנו יודע מה היה מבראשית?

מאיפה הוא יודע על נוח?

מאיפה הוא יודע על הכל? אם השם לא אומר לו מה היה,

איפה הוא יודע?

הנה הקדוש ברוך הוא אומר למשה, תכתוב ככה.

בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת ה... הוא כותב,

תכתוב עכשיו.

והארץ הייתה תוהו ובוהו ובחושך על פנים. תכתוב, כותב, הכל כותב, מהטחנות עצום.

זה מה שהוא כתב, את דברי אלוקים חיים שבהם יש גם מה שהיה בעבר. כמובן, הוא לא כתב רק מה שיש לעכשיו. הוא לא רק זה,

הוא גם אמר לו, תכתוב מה יהיה.

כל פרשת האזינו זה מה יהיה.

תכתוב מה יהיה באחרית הימים,

מה יקרה לעם ישראל בסוף,

מה יהיה בדור האחרון.

תכתוב אתה בעצמך שאתה יודע שאחרי שאתה תיפטר העם יעשה עבירות.

ועזבני והפר את בריתי אשר קראתי איתם. תכתוב, אני אומר לך מראש, זה מה שיהיה.

והוא כותב, לא רק את העבר, גם את העתיד

וגם את מה שהיה בזמנו.

והתורה ניתנה מגילות מגילות וניתנה לעם ישראל, וכל פעם הוא היה מלמד אותם את המצוות והמשפטים. במראה לימד אותם שבת וחוקים ודינים.

ואחר כך נתן להם עוד חלק, ואחר כך פרשת משפטים. ואחר כך זה,

ובסוף בסוף כתב את שלוש עשרה ספרי התורה,

שנים עשר כל אחד לשבת,

ואת הספר האחד השלוש עשרה סב בצד הארון,

וממנו העתיקו כל ישראל במשך כל הדורות.

והם בעצמם,

כל אחד ישב וכתב ספר תורה וכולי וכולי וכולי.

זה מה שהיה.

ואני אשמח שבעזרת השם יתברך נלמד מורה נבוכים. באמת אני מחפש פעם אחת ללמוד על מישהו ככה רציני

את הרמב״ם.

לא כולם מבינים את הרמב״ם, מה לעשות? לא כולם מבינים.

אפשר לקרוא,

אבל גם לרמב״ם צריך הקדמות לפני כן לדעת מה המושגים והביטויים

שרגילים ושגורים שהיו בזמנם.

רק מי שלמד הרבה מהראשונים האלה יכול לדעת בדיוק מה מכוון במילותיו.

זה כמו שאם אני אלמד שירה,

כן? דוגמה, יש כאלה לומדים, שי עגנון,

תן היום לצעינים שילמדו שי עגנון, לא יבינו מילה מה הוא מדבר.

אלה שהיו בתקופתו, אלה שעשירים בשפה ויודעים מה הוא התקבל,

יכולים להבין.

מי שהיום לומד את מורה נבוכים בלי הקדמות, בלי לדעת גמרא,

בלי לדעת דברים אחרים, לא יכול להבין בכלל על מה הוא מדבר.

כי אלה מושגים שהם קשורים הא בהא,

וצריכים לדעת אותם.

על כן אשמח,

בעזרת השם יתברך, שנהיה חברותא לפחות מספר פעמים.

לסיכום, יהודים יקרים, אני לא אאריך, גמרנו. אני רק רוצה להודות קודם כל לשמחה חיה, בת סולטנה למשפחת עמר,

שתרמו את קיום החרב הזה בחלק נכבד,

בתרומתם כדי שיתקיים הערב הזה.

אני רוצה להוסיף ולומר שכל מי שרוצה להשתתף ולא הספיק בהתחלה לעשות הוראת קבע של כוח כפליים,

28 דולר לחודש, ויקבל סוף שבוע טיול,

קלטות וידאו, אודיו,

cd, הביתה חינם, כולל עיתון

כל שבוע בגנזי המלך, פרשת השבוע,

כל שבוע הביתה,

יוכל מכספי מעשר להרים את תרומתו כדי שנוכל להפיץ תורה ויהדות יותר בעם.

אני מברך את כולם להצלחה, בריאות ומילוי שאלותיכם לטובה.

יש גם ארגון שנקרא לב לאחים כאן, שלהבת מדרשה לרווקות בדימונה,

וגם סמינר של ערכים ביום רביעי הקרוב, למי שמעוניין.

אם אפשר, בבקשה, שלום, תיגש

לכבודו ותיקח את הפרטים, שנוכל לעמוד בקשר.

לילה טוב לכולם.

רבי חנניה בן עקשיה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות,

שנאמר אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל, תורה ויהדיל.

הם ביקשו לרפואה, משפחה.

רפואה שלמה לתורמים,

משפחת שמחה חיה בת סולטנה, למשפחת עמאר, רפואה שלמה מהרה.

יהודי יקר, יהודיה יקרה,

הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולאמת את האמונה,

הנכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק,

או לטלפון 036-777779,

מייל שופר,

מיין שטרודלשופר.tv,

תורתנו באינטרנט שופר.tv,

בו תוכלו לגלות עולם נפלא של זיכוי הרבים וחזרה בתשובה ברחבי הארץ והעולם,

ומסלולים מגוונים שתוכלו גם אתם להיות שותפים במפעל הגדול הזה.

ניתן לצפות בחינם למעלה מ-1,300 הרצאות של הרב אמנון יצחק שליטא,

וכן ניתן לרכוש במשרדי שופר DVD לצפייה,

MP3 לשמיעה,

ניתן להוריד הרצאות לנגן MP3 ולעקוב אחרי השיעורים וההרצאות בשידור חי וחוזר,

בשופרקול,

גם בקומה הכשרה,

נשמיעת שידורים חיים 073-337-6900 ובשידור חוזר בטלפון

02-372-4787.

וכבר ידוע מה שפסק הרמב״ם, זכותו תגן אלינו אמן, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם, ומיד הן נגאלים.