הרצליה - הרצליה

- - - אין זה התמלול, אלא עיקר הדרשה מהספר 'חכמת המצפון' חומש ויקרא פרשת בהר, לכתבה על מחבר הספרים הרב משה אבגי זצ"ל - לחץ כאן - - - 

מאמר שפז

 וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים (ויקרא כה, כא).

 עוה"ב מעוה"ז אינו כפי שמורגלים ללמוד, שעוה"ב הוא שכר שנותן הקב"ה בעד מעשה המצות של עוה"ז, אלא שסוד הדבר הוא, שכל ענינו וחיותו של עוה"ב הוא רק מעוה"ז, עוה"ב הוא מחובר מקושר היטב לעוה"ז, כי יניקתו היא מעוה"ז, משלו אין כלום, עוה"ב דומה לים (קה"ר א, ל"ו), אין בו כוח הצמיחה לגמרי, חיים בו רק מן המוכן כל אחד אוכל ממה שהכין לו, בעוה"ב אוכלים את העוה"ז, כ"כ מבהיל הוא סוד הענין, עד שבמעשה כל דהו של יהיב דעתיה להתפלל יש בו כוח הצמיחה כל כך רב, עד שיכולים לאכול ולחיות ממנו נצח נצחים.

 לאחר התבוננות נראה שדברי חז"ל מלאים ביסוד זה, חז"ל אמרו על הפסוק: "גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא" (משלי י"ט), שנו רבותינו מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, לא ייצר אדם על עבירות שעשה בשוגג, אלא שנפתח לו פתח שיחטא אפילו במזיד, לא ישמח אדם על מצוה שבאה לידו, אלא שמצוות הרבה עתידים לבוא לידו, לפיכך אם חטא אדם בשוגג עליו נאמר ואץ ברגלים חוטא (ילקוט שם), עיקר דאגתו של אדם אינו על עצם החטא של שוגג, שזה כאין לגבי מה שצריך לדאוג, כי מעתה נפתח לו פתח לחטאים רבים אפילו במזיד, ואיך זה מובן לנו? איך מתהווה מהחטא שלו שעשה בשוגג ריבוי של כמה עבירות במזיד?

 אמנם הן הן הדברים, בעניני גשמיות הלא נראה לעין מה רב כוח הצומח, אדם מניח גרעין בארץ הגרעין נרקב ואח"כ גדל ממנו פירות למאות ולאלפים, אם רק נקלטה הזריעה בארץ ונתחברה כהוגן, עם כוח הצמיחה מפרה ומרבה גידולים למדי, איזה מין שהאדם מניח בארץ אותו מין גדל, משום שבאמת הכל כבר יש בארץ עצמה, אלא שעבודת האדם היא רק להתוות השבילים להוציא לפועל מה שהוא רוצה, חוץ מזה יש עוד צמיחה בלתי רגילה, סוד של וצויתי את ברכתי ועשת את התבואה לשלש השנים, ששם הגידולים הם בלי סוף.

 ואם בצמיחה גשמית כן, מה בעניני רוחניות, לו היינו יודעים מהי נפש, שהיא הקרקע המצמחת כל עניני הרוחניות, היינו מבינים פשוט שפעולה כל דהו של אדם, נגיעה הכי קלה בנפש האדם, מתהווה מזה ריבוי של גידולים בלי סוף ממש, כשאדם מניח גרעין בארץ אין תלוי שוב ברצונו, בלא דעתו יתן הגרעין את פריו, לפי"ז אל יצר לו על עבירות שעשה אלא שנפתח לו פתח שיחטא, וכן בצד הטוב אל ישמח על מצוה שבאה לידו, אלא שמצוות הרבה עתידים לבוא לידו.

 הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה, וביאר הר"י בפירוש על אבות שנכלל כאן ב' ענינים, עבירה גוררת עבירה זהו כדרך הטבע, ושכר עבירה עבירה שלא כדרך הטבע, גוררת עבירה היינו שיש בטבע לבד שבמעשה אחד מצד הטבע, יכול לצמוח להגדל משך כל ימי חייו של האדם, עוד ישנו סוד של צמיחה שלא כדרך הטבע, שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה, מי יוכל לשער כבר לפי זה ריבוי הגידולין, מה שאפשר ליגדל ממעשה אחד של אדם בין לטוב ובין למוטב, וכמה זה מחייב את האדם להיות רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה הכי קלה וקטנה.

 הרא"ש באורחות חיים (אות י"ח) כתב, ויזהר ללמוד בלילה עד שישן מתוך דברי תורה ולא מתוך שיחה בטילה, זה ג"כ על פי דרכנו, אם הוא מסמיך לשינתו דברי תורה תערב עליו שנתו, כל הלילה יצמחו ויגדלו דברי תורה שהכל תלוי בסמוך, יוצא לנו מזה הערה נוראה, הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה, שכיון שישנו ענין של צמיחה, א"כ אל לאדם להשקיף על כל מעשה כאילו הוא לעצמו, עליו להסתכל על כל מעשה כמו על גרעין המתחיל לצמוח, ולהתחשב עם הגידולים המתחילים עכשיו לגדול, מפני שמעשה כל דהו בכוחו לעשות פרי וגידולים כל ימי חייו, וע"כ הוי רץ למצוה קלה. (דעת חכמה ומוסר חלק ב מאמר מ"ז).