הרגשתנו על פי מצבנו וכן החלטתנו | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום זהבי תסתר בת ציוויה תזכה לזיווג הגון וכשר תלמיד חכם ירא שמיים עבד השם אמיתי מכפז

מהרה שנה

ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו

אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו

גם כשראו האחים שיש עליהם תביעה מן השמיים

לא שינו דעתם לגבי עצם הדין שדנו אותו

אלא שחשבו בדעתם שיש עליהם תביעה על חסרון הרחמים

אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו

רק על זה הם הבינו שיש קפדה משמיים

חוץ מראובן

שהוא טען שעצם הדבר הוא חטא

עצם המכירה הייתה חטא

אבל הם עדיין הוסיפו להחזיק בדעתם

כי כל מה שעשו בדין עשו

כי חשבו לרודף

שהרי הביא דיבתם רעה אל אביהם

וחששו

כי על ידי זה יידחו

על ידי אביהם לבנות את בית ישראל

וביותר חששו שמכיוון שהייתה דמות דיוקנו דומה ליעקב

והיה ראוי להעמיד 12 שבטים יוסף

הרי אפשר

שיחשב גם הוא מהאבות

והם יישארו בחוץ

כמו שנתחלקו זרע אברהם ויצחק

והם ידעו בעצמם את האמת

כי הם שבטי יהא

וראויים להעמיד את האומה של מקבלי התורה

ולפי דעתם היה כאן חטא גדול

לא רק נגדם אלא כלפי שמעיה

כי יש בזה היעדר כבוד שמיים על ידי שיידחה עוד בניין אומה

ולזה דנו אותו בדין

והכל היה לשם שמיים בתכלית

ומוכח גם ממה שביארו לנו חכמים בפרקי דרבי אליעזר ל'ח'

שעשו האחים חרם לא לגלות ליעקב

ושיתפו לקדוש ברוך הוא עימהם

זה גם הטעם

שלא שלח יוסף להודיע לאביו

שהוא חי

שואלים המפרשים למה יוסף לא מודיע לאבא שלו שהוא חי

אפילו שידע מה גדול צערו

והיה מוכן למלא את רצונו אפילו במסירות נפש

אבל החרם עיכב

ועוד אמרו חכמים זיכרונו לברכה

עבירתם של שבטים

פקידה לעולם, זכירה לעולם

כל העולם ניצל בזכות החטא שלהם

על ידי המכירה הגיע יוסף לשם והיה משביר לכל העולם

כי זה היה במסירות גדולה לכבוד שמיים מה שהם עשו

וגם מניעת הרחמים אצלם הייתה על פי דין

כי היו סוברים כי על פי עומק דעתם אינם רשאים לרחם

רק אחרי שראו עונש בהשגחה

הרהרו בתשובה

על שנמנעו מן הרחמים

אבל לא על עצם הדין

כל כך הדין היה ודאי אצלם

והיו בטוחים בעצמם שאין להם שום נגיעה

רק לכבוד שמיים חששו

על הדרך הזה צריך להבין את כל ענייני מעשי האבות

כולם היו מכוונים רק לתכלית אחת

קידוש שם שמיים

וכל החשש שלהם היה שלא יתחלל חלילה שם שמיים

כתוב בפסוק אל תירא אברהם

אנוכי מגן לך

אמרו חכמים זכרונם לברכה אין אומרים אל תירא

אלא למי שהוא מתיירא

וממה התיירא אברהם אבינו?

הוא התיירא

פן התחברו קרובי המלכים שהרג

הרי הוא הרג את ארבעת המלכים

אולי הקרובים שלהם עכשיו יתחברו ביחד ויעשו לגיונות גדולים ויבואו עליו

לנקום

ושמע תחילה כשנלחם עימהם

היה לו זכויות

והוא ניצול

עכשיו שאין לו זכויות

אז הוא לא ינצל ואז יחילול השם

אז רואים הוא לא פוחד על עצמו

הוא פוחד מחילול השם

אז אומר לו השם אל תירא

כל היראה שלהם זה שלא יתחלל שם שמיים

הרי שכל הפחד והדאגה הייתה לכבוד שמיים וכן הדבר בכל מקום שמוצאים אצל האבות עניין של דאגה עניין של פחד

הכל הוא מחשש שייפגע חס ושלום כבוד שמיים

אכן ראובן לא הסכים עם האחים שדנו את יוסף כרודף

וראה במעשיהם חטא

אף על פי שכל ענייניו של יוסף

האהבה היתרה שאהב אותו יעקב

וענייני הגדלות שהוא ראה בחלומות

היו מכוונים בעיקר נגדו, נגד ראובן, כי הוא הבכור

זאת אומרת הוא לוקח

את הבכורה

הרי הוא פסיד בסוף את הבכורה ראובן ליוסף

אז כנגד מי כל זה בעיקר נגדו?

שהרי לא מגיעה בכורה במלכות

כמו שכתוב יתר שאת ויתר עז

בכל זאת הוא הכיר בצדקת יוסף

ובמציאות האמיתית שהוא לא רודף כלל

הוא שהיה הכי ראוי אמור להיות פגוע

הוא ראה אותו שהוא צדיק

והכל בסדר ואין לו שום דין רודף,

הפוך מאחד

ואיך זה קורה כזה דבר? גילו לנו את זה חכמים זיכרונו לברכה את סוד הדברים

אמר ראובן

הוא חושב אותי בין השבטים

שהרי הוא אמר אחד עשר כוכבים משתחווים לי

אז איך אני לא אציל אותו?

ראובן פחד שבגלל מעשה בלהה

הוא הפסיד בכלל והוא לא יהיה מהשבטים

והוא רואה שבחלום

מספר יוסף

שאחד עשר שבטים

משתחווים לי, אחד עשר כוכבים

אז הוא רואה שהוא מונה אותו בתוך השבטים

והוא לא דחה אותו

אז הוא אומר איך אני לא אציל אותו?

אז הוא לא רודף

כי אם כן

היה מחסיר ומאדיר

הרי שמאותו סיפור של חלום

שעל ידו הוסיפו האחים לשנוא אותו בגלל החלום הזה

והוא חלם שהם כוכבים, כוכבים זה עומדים לעולם

זה לא שהם נדחים

רק מה משתחווים לי

אז

על ידי החלום הזה הוסיפו האחים לשנוא אותו

ואילו ראובן נעשה אוהב אותו והכיר בצדקתו

מה לומדים מפה?

שאפילו אצל גדולי עולם יש חילוק בהבנת הדברים הנראים פשוטים לכאורה

שהאחים הבינו את הדבר בתכלית שינוי מן הקצה לקצה מאשר ראובן

באמת צריך ביאור

מה הגדולה לראובן

שגם שהוא גדול האחים

השתחווה ליוסף הקטן ממנו

מה הגדולה?

אם צריך להשתחוות צריך להשתחוות

אז מה הגדולה בזה שאתה מסכים כאילו אתה מקבל את זה?

אך העניין הוא שהאחים שעשו הכול על פי התורה בתכלית הקדושה

והיו גם ענבים בתכלית

לא מצאו בעצמם שום עניין של ירידה נגד יוסף

במה אנחנו ירודים מיוסף?

במה? למה אנחנו צריכים להשתחוות לו?

איזה ירידה יש לנו?

אז ממילא אצלם עשתה עליית יוסף רושם בנפשם זה שהוא מגביה את עצמו מעליהם בחלומות

ואומר ככה וככה

אז הם טוענים מה זה? המלוך תמלוך עלינו אם השול תמשול בנו

זאת אומרת הם אומרים במה? במה? בוא בוא אם יש סיבה בסדר אבל

מה הסיבה?

אז לכן דנו אותו לרודף

אתה מגביה את עצמך מעלינו אז אתה רודף אותנו כמו שלמדנו בשיעורים הקודמים

אבל ראובן

שהיה מדוכא בעצמו מצד החטא

במעשה בלהה

ואפילו שאמרו חכמים כל האומר ובן חטא אינו אלא טוען

כי רק עלבון עמו טבע ולא היה פה מעשה חלילה

וגם מפורש בפסוק מיד ויהיו בני יעקב

שנים עשר זאת אומרת הוא לא נגרע מערכם של השבטים

מכל מקום

עשה תשובה

והיה עסוק בשקו ותעניתו

ולכן

החלומות של יוסף לא עשו עליו רושם

כמו אצל האחים כאילו מה? מה אתה? הלו

למה?

כיוון שהוא הרגיש בעצמו שעליו לתקן עדיין

הוא לא שמע שום חטא מיוסף

אבל הוא יודע בעצמו שהוא חטא

אז הוא מרגיש שהוא פחות מיוסף אז אין לו בעיה כאילו להשתחוות ליוסף

הוא מצא אבל אחים האחרים לא מצאו בעצמם במים ירודים מיוסף אז מה הוא מתאמר עליהם כמו שאומרים?

אז ממילא ראובן הבין את הדברים לאמיתתם ובאופן אחר לגמרי

שאחד עשר כוכבים משתחווים לי

פירושו שאחד עשר כוכבים זה כוכבים וכוכבים קיימים לעולם ומאירים לעולם ומהם יתכונן בית ישראל

ואדרבה הרגיש לו הכרת הטוב

שיחשיב אותו בין השבטים

מה אנחנו לומדים מפה?

תקשיבו טוב לגבי עצמנו

מזה נוכל להתבונן בעניינים שמזדמנים לנו

איך אפשר להתייחס אליהם באופנים שונים

כי הכול תלוי בהרגשה הראשונה

ההרגשה תלויה במצבנו אנו

איך אנחנו בעיני עצמנו

אם נכיר מעט צדקת חברנו נגדנו

אם נוכל ללמד זכות על החבר

ונראה שהוא צודק, צדיק

נראה אפילו מעט מצדקת חברנו נגדנו

השתנו הדברים תכלית שינוי ונצדיק עלינו את הדין במקצת

ושוב לא יעשה עלינו שום רושם של קפדה

המעשים של חברנו שהם לכאורה נגדנו

אדם תמיד חושב שכולם נגדו

כל תנועה שמישהו עשה לא לפי רוחו ישר אה

אה הוא מתעלם ממני אה הוא אומר עליי אה

למה לא זה אה כל הזמן כולם נגדנו כולם כולם כולם כולם כולם כולם

ואף אחד לא מלמד זכות על השני להבין להסתכל להתבונן

שאפשר להסתכל אחרת

לדוגמה אם אתה מספר סיפור למישהו

אז הוא אומר מי אמר זה ככה אולי הוא חשב ככה אולי הוא אמר ככה אולי הוא היה עסוק אולי הוא לא שם לב אולי הוא שקוע במחשבותיו

אולי הוא יכול לתת לך המון המון צדדים נוספים חוץ מהראייה הסלקטיבית שלך

שעומד רק צד אחד הוא עשה ככה איך אתה קובע ככה

כי זה תלוי בהרגשתך לפי מצבך באותה העת

ועד רבה אפשר שנמצא צד של טובה לעצמנו

הרי אתמול למדנו שיעור מדהים

שמה שהקדוש ברוך הוא יחניש את יוסף

ונתן לו עוד שנתיים זו הייתה טובה שאין כדוגמתה

איזה טובה יש שאדם נשאר בכלא עוד שנתיים?

איזה טובה יש פה?

הטובה היא

שאתה לא תתלה את ביטחונך בבשר ובדם.

ללמוד את זה שווה שנתיים לשבת בכלא.

ואתם רואים, אתם לומדים פה מוסר כל יום,

כל יום, כל יום, בלי לשבת בכלא.

לא צריך.

אפשר ללמוד את המוסר בלי לשבת בכלא.

אבל אדם צריך להעריך.

לא כל דבר שאתה רואה רעה הוא רעה.

כי אין רעה יורד מהשמיים, הקדוש ברוך הוא הכל עושה לטובה, רק תתבונן.

אז למה זה בא לך?

אז על מה זה בא?

אז למה לא התייחסו אליך לפי דעתך?

תבחן ותבדוק.

מקסימום תשאל.

הרי בגלל שהאחים לא שאלו את יוסף, יוסף לא שאל את האחים,

נהיה כל הבלגן.

תשאל,

תפנה.

הרעתי לך משהו?

עשיתי משהו לא טוב? למה לא אמרת לי בוקר טוב היום? תשאל.

וגם יש לנו להתבונן ולהתלמד מהפרשה הזו שאם מבינים את הדברים באופן אחר נבנים על זה אחר כך בניינים

ומגדלים לאין שיעור ומגיעים בסופו של דבר למשפטים בלתי צודקים

והכל תלוי לפי הערכת האדם את מצבו

ובאמת שלזה נחוצה התבוננות מרובה בלימוד מוסר כל יום.

טעות אחת בהבנה ומי זה נהיה ונהיה ככה ואני כבר לא עושה וזה ומתעלם ממנו וככה ונהיה סכסוך ואל תשאל לאן הגיעו והכל בניינים ומגדלים פורחים באוויר על בסיס

טעות ושגיאה

בגלל מצבך שהיית בו.

קוראים לזה ריקשה.

כן.

לאדם יש רגשי נחיתות כל הזמן, כל הזמן מסכן.

מסכן, לא מתייחסים אליי, לא זה, רוצה, רוצה עוד, עוד, עוד.

שיתייחסו, שיכבדו אותו,

שהוא יורגש, שהוא יורגש.

מה זה, הוא עובר ואף אחד לא שם לב?

מה קרה פה?

מסכנים אנשים.

רוצים צומי, כל הזמן צומי, צומי, צומי.

אדם שחי, יודע מה הוא עושה בעולם,

מה אכפת לו אם יש אנשים,

אין אנשים, יש כמות, יש מעט, לא זה מעניין אותו בכלל.

יש מורה לעולם, תמיד.

אתה עובד אותו, כן.

הוא רואה מה אתה עושה, מצוין.

אז מה אתה עוד צריך?

שימחו לך כפיים, שיגידו שאתה צודק?

ואם הם טעו?

ואם לא יעריכו?

אז מה שעשית, לא עשית.

ואם יבוא אחת כהן גדול ויגיד,

שמי חושב שהוא פעם מנהל תפילין בכותל?

אז מה?

אז מה, באמת, אז כל המעשים נעלמו? כל המעשים נעלמו?

ואם אחד יגיד, אם אתה עשית בעל תשובה אחד, אז הוא עשה עשר, אם אתה עשית עשרה, עשה מאה ועשה אלף, אז מה?

אז אם הוא אמר, אז גמרנו?

אז ככה זה המציאות?

יכולים לפטפט, יכולים לדבר, מה הבעיה?

המציאות היא מציאות.

לכן, אם אתה מעריך את עצמך כלפי בוראך,

אתה לא זקוק לאף אחד.

אתה מסודר.

ברוך השם,

קמתי בבוקר, עבדתי את השם, התפללתי, שיעור,

הכול,

אכלתי ארוחת בוקר, בירכתי כראוי, הכול בסדר.

אחרי זה כולל, אחרי זה חסדים.

מה אתה רוצה עוד?

מלאכים.

היום כולם רוצים שידוך מקפז.

מלאכים.

אז זאת אומרת, בן אדם צריך להעריך את עצמו ולא ביחס לחברו כל הזמן, ומה היחס של חברו כלפיו והכול. תעריך את עצמך.

אם אתה יודע מה אתה עושה, הרי רק אתה יודע מה אתה עושה.

יכולים לטעות בך כולם.

אבל אם אתה יודע מה אתה עושה ואתה יודע מה אתה שווה, מה אכפת לך אם מעריכים אותך? שלא יעריכו.

עכשיו נבין לפי זה

מה שאומר חובת הלבבות בשער התשובה חטא.

שאחד מן הצדיקים אמר לתלמידיו,

לולא ראיתי בכם חטא,

הייתי חושש לגרוע מן החטא.

אם הייתי רואה בכם חטא,

הייתי חושש לגרוע מן החטא.

לא ראיתי בכם חטא, אבל אם הייתי רואה בכם חטא,

חטאים זה לא,

לא הייתי חושש כל כך כמו שבגרוע מן החטא.

שאלו אותו התלמידים, ומה הוא?

מה, מה, מה יותר גרוע מהחטא?

אמר להם הגאות,

גאיבה,

שהאדם הוא בעל גאווה.

אתה יכול להיות צדיק, אתה יכול להיות חכם,

אתה יכול להיות נבון,

אתה יכול להכיר את כל התורה,

אתה יכול לקיים את כל התורה,

ואם יש לך גאווה, הפסדת את הכול.

ולא רק זה, אתה תועבה בעיני השם,

תועבת השם כל גבל לב.

אז אומר רבנו בכי, שאחד מן הצדיקים,

אמר לתלמידים שלו,

אולי הייתי רואה בכם חטא,

הייתי חושש לגרוע מן החטא.

מה זה? שאלו אותו. אמר להם, הגאות?

אז איפה כולם נכשלים? פה.

כי הוא מחשיב את עצמו.

ולא מחשיבים אותו, ולא התייחסו אליו,

ולא זה.

וזה מפיל אותו בכל הטעויות.

ואז לשון הרע,

וחושד בכשרים,

ועוד הרבה דברים.

מי גרם לו? הגאות.

ועכשיו נבין עוד דבר שאמרו חכמים זיכרונו לברכה, זה דבר מדהים, דבר מדהים.

דבר מדהים, מדהים. רק בשביל זה היה כדאי להישאר עד עכשיו.

כתוב ביום הכ״ב, אין מעמידים פרנס על הציבור,

אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו.

בעיינו פרנס זה מי שעוסק עם אחרים,

עם הרבים,

והאחרים תלויים בו.

אם לא תהיה לו קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו,

אז הוא יקפיד הקפדה יתרה על כל מי שלא עושה כרצונו.

אה,

לא שמע.

אני אמרתי לו ככה הוא לא עשה.

לא, לא, לא, לא.

בא.

ולכן, כדי שלא תזוח דעתו,

ושידע שגם הוא לא מושלם,

אז צריך שיהיה לו קופה של שרצים מאחוריו.

ואז ממני, מה אתה מקפיד?

למה אתה מושלם?

למה אתה מאה אחוז?

בואנה, בואנה, יש לך קופה, אתה קופה.

מה אתה בא בטענות ואתה זה, ואתה מתעמר על הציבור ואומר להם ככה וככה וככה.

אז לכן צריך אחד כזה שיזכור מאיפה הוא בא,

כן? כמו רון קובי בטבריה,

עם קופה.

רק מה?

הוא בטח יהיה לו קפדה גדולה מאוד,

הוא קורע מודעות,

הוא עושה בלאגנים וזה.

אבל לאט לאט הוא מתמתן, הוא כבר מבקש מחילה מהאדמו״רים וזה.

נהיה פוליטיקאי מהר, צ'יק צ'אק.

אבל מכל מקום,

למדנו מפה שהכל תלוי בהרגשה לפי מצבנו.

ופה הטעות.

אם אתה דן הכל סביבך בגלל ההרגשה שלך

במצב שבו אתה נמצא,

זו המכשלה שיכולה להיות גדולה.

מה הציל את ראובן שהוא לא טעה?

בגלל שהוא חטא.

ובגלל שהוא בלבל.

הוא הבין שהוא עשה טעות גדולה,

אז הוא הרגיש לפי מצבו

שיש מקום ירידה שלא ביחס למי?

ליוסף.

יש מקום ירידה.

לכן

הוא ראה שכשהוא אומר

שיש 11 כוכבים,

אז קודם כל כוכבים זה קיימים לעולם ועד,

ואני מביניהם.

הוא הכליל אותי למרות החטא הזה.

אז הוא רואה לפי זה, הוא לא רודף.

הוא לא רודף.

אם הוא רודף אז הוא רוצה...

למעט בכולם. הנה,

היה לו סיבה למעט אותי יותר מכולם,

והוא לא מיעט.

ולא רק זה ראה אותנו ככוכבים, אז זה מצוין.

אז הוא רואה טוב.

למה? כי ההרגשה היא לפי המצב.

והאחים מה?

הם לא רואים במים ירודים, יוסף. מה, מה אנחנו פחות ממנו?

אז למה הוא אומר עלינו?

אז איך הם דנו אותו?

לפי המצב שלהם.

זאת אומרת, ההרגשה באה לפי המצב.

אז רואים שאפילו גדולים.

בגלל

שינויים במצב,

זאת אומרת, רק הכיסא גדל ממכה.

הולכים לקחת להם את הכיסא.

אז הם מתהפכים לגמרי.

יא ביי ביי.

אז זה, רואים הכל עקום.

למה?

כי הוא רואה מה המצב שלו.

אתה בא, כאילו, על חשבוני אתה בא.

אתה בא לקחת ממני.

אה, לא אתן לך.

אתם רואים שהכל כתוב.

רק אם לא חשבתם שזה ייתכן,

אז הנה מראים לנו שאפילו בשבטים

ההרגשה היא על פי המצב.

וזה אדם צריך לזכור.

אל תדון את האנשים לפי מצבך.

אתה מחפש כבוד, רוצה שיתייחסו אליך וכולי וכולי,

ואתה דן, כולם כאילו הם אשמים. כולם אשמים.

לא הרגישו בנוכחות שלך.

לא.

אתה תדון

באופן

שהוא נקי.

כאילו אתה דן...

שקרה מקרה למישהו אחר, והוא אומר לך, מה אתה אומר על זה שהוא לא עשה ככה ולא אמר ככה ולא ככה?

אז אתה יכול לדון ולהגיד לו, תשמע, יכול להיות שיש לו בעיות,

יכול להיות שהוא כרגע

עסוק בסרעפיו,

יכול להיות הרבה דברים.

למה אתה דן ישר שזה ככה והוא התכוון ככה? מי אמר שזה ככה וככה וככה?

רבי חנן יאמר כשהיא אומרת,

עושה הקדוש ברוך הוא זו קודם ישראל לפי כוח רבו על תורו וסבור שנאמר ה' סלמאן סלגר דיל תורו יא אדיר.