הקפידא על ביטויים קלים. מדוע? | הרב אמנון יצחק

"הקפידא על ביטויים קלים. מדוע"

הרב: נציב יום, אורית בת אריאלה תזכה ללידה קלה כתרנגולת וולד בריא ושלם, וכל ילדיה יזכו ללכת בדרך התורה, אמן.

קהל: אמן.

הרב: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר" (בראשית מא א) 

בסוף פרשת וישב כתב רש"י על הפסוק: "וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (בראשית מ כג) - מפני שתלה בו יוסף לזוכרו הוזקק להיות אסור שנתיים שנאמר "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב" (תהלים מ ה) ולא בטח על המצרים שהם נקראים רהב, רהב זה מתרברבים! וחז"ל תולים את שתי השנים בגלל שתי לשונות זכירה; "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ ... וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה" (בראשית מ יד) בגלל ההשתדלות הזו הוארך מאסרו בעוד שנתיים, ואם נתאר לעצמנו את הייסורין בבית הסוהר וכל שכן בבית הסוהר במצרים; ייסורים בגוף ובנפש, רואים מפה: יד קשה של הקב"ה! כל כך קפידא גדולה על שתי מילים?! 

לא לזכור את כל הצְדַקות של יוסף, וכמה עמד בניסיונות, ולהוסיף לו עוד שנתיים על עשר שנים שכבר עבר, נורא ואיום! סוף סוף אחרי עשר שנים בבית הסוהר זה כל כך נורא, אז אם פלט כמה מילים לשם השתדלות, נכון שחכמים אומרים: "שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה!" אבל זה גופא וכי בשביל שהוא צדיק צריך להפסיד?! 

כיוצא בזה ראינו באברהם אבינו בגלל שאמר: "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" (בראשית טו ח) נענש בעונש חמור מאד! "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו יג) כל כך הרבה עינויים וצרות לכל בני ישראל! "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ. וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה!" (שמות א יג-יד) ועד היום אנחנו אוכלים 'מרור', לזכור את המרירות! וכל זה בשביל מכשול קטן; שאלה בת ארבע מילים בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה! 

וכן גם אצל יעקב אבינו, אומרים חז"ל: בגלל שאמר לפרעה: "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים" (בראשית מז ט) חיסרו לו שלושים ושלוש שנה משנות חייו! והרי סך הכל הוא ענה לשאלה של פרעה? ה'ספורנו' פירש: שהיה לו ליעקב אבינו להיות שמח ולא להראות צרתו לחוץ, כלפי חוץ, ועל ידי זה לא היה פרעה שואל, אם הוא לא היה נראה ככה לחוץ ובצער לא היתה שאלה, אבל הוא גרם לשאלה, והתשובה עלתה לו לפי מספר התיבות בחיים שלושים ושלוש שנה, חומרה נוראה כזאת להחסיר לו כל כך הרבה בעד כל מילה! 

וזה אחרי כל הצרות שעברו עליו; צרת עשו, צרת לבן, צרת דינה, צרת יוסף - והוא עומד בצדקו, אז כל כך היה גדול סבלו: "בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי" (בראשית לא מ) וכאן מיד כשאמר כמה מילים של צער, קיבל כזה עונש חמור בלי שום וויתור, שלושים ושלוש שנה להפסיד?! כל העונשים שאנחנו רואים כאן: באו על ביטויים שאינם רצויים או שאין בהם צורך, אז מדוע כל כך החומרא? 

אלא רואים מכאן: שעצם השאלות שלנו מוכיחים עד כמה ירדנו! וכמה אנחנו רחוקים מההרגשה האמתית בדעת תורה, וההשגה שלנו כל כך מצומצמת וקטנה בדעת התורה הקדושה, עד שאנחנו לא מבינים כלום ומלאים בקושיות, אבל באמת מה שאנחנו חושבים: 'שזה עונש' - זה בעצם טובה גדולה! ורק לצדיקים כמו אבותינו הקדושים שהם מבינים את המשמעות האמתית של כל מאורע הקב"ה עושה טובות כאלה. מה אנחנו היינו חושבים שזה טובה? שאם שר המשקים יצא מבית הסוהר ומיד סיפר לפרעה על יוסף ויוסף היה משתחרר מיד - זה היה בעינינו טובה גדולה! 

אבל ליוסף הצדיק זו היתה רעה נוראה!! שאם היה תיכף משתחרר, מה היה חושב: 'שזה הודות להשתדלות שלו' והיה חושב: 'שההשתדלות מועילה, אולי לכל הפחות קצת', אף על פי שיוסף היה כל כך צדיק ותלה הכל בשמים! והזכיר שם שמים על פיו תמיד, "אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (בראשית מא טז) אבל סוף סוף היה מתגנב בליבו: 'ששתי המילים שאמר לשר המשקים - הם שעזרו והועילו להוציא אותו מבית האסורים!', היה משיג בזה חסרון בהשגחה ובביטחון לפי מדרגתו הגבוהה! 

הראיה: כשהוא אמר: כִּי אִם זְכַרְתַּנִי - וְהִזְכַּרְתַּנִי, נגיד שהוא היה אומר: זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ - כשאתה יוצא תזכור אותי, למה הוספת עוד מילה וְהִזְכַּרְתַּנִי? אז זה כבר השתדלות על השתדלות, אז אם זה היה פועל, 

אז היה הֵרְגֵש: 'הופ! זה שהאצתי בו - זה מה שהועיל, לא שה' לא שיחרר, בטח שה' שיחרר אבל ההשתדלות עשתה את זה יותר מהר כאילו...' 

אפשר לחשוב ככה אולי בדקות בלי לשים לב, אשר על כן כשהרגיש בעצמו שזה מכשול; התפלל לה': 'שישכיח את הבקשה מליבו של שר המשקים!' ויצא במרד מוחלט נגד המחשבה: 'שההצלה תלויה בהשתדלות של בן אדם: "אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם!" (ירמיה יז ה) והוא הבין: שזה המכשול הכי גדול וזוהי הרעה הכי גדולה וזהו החסרון הכי חמור בנפש; אם יתלה את הצלתו בבן אדם! ולהיפך; הטובה הכי גדולה שעשו לו מן השמים - שהשכיחו את הדברים מליבו של שר המשקים ולא נשאר שום זכר! 

אַה...! כמה הלימוד הזה חשוב בימים האלה של חנוכה. כידוע ההבדל בין חנוכה לפורים; שבפורים הכל היה בדרך נס ללא שום מלחמה ושום דבר טבעי, רק צום שלושה ימים. אבל לא כן בחנוכה; חיילים, מלחמות, מרד נגד היוונים ונס שמלובש בלבוש של טבע, ועל זה שואלת הגמרא: "מאי חנוכה?" מספרת על הנס של פך השמן שזהו העיקר, ימים טובים בהלל ובהודאה.

חז"ל כל כך פחדו וחששו: שמא הדורות הבאים יטעו ויתלו את ההצלה במלחמה ובדרך טבעית! וכמו שאנו רואים היום לצערנו בעולם החופשי שעושים עניינים גדולים; מניצחונות, מהפצצות, מחיסולים - כמו שהיה הלילה... עד כי שוכחים שיש השגחה ויש מקור לניסים, אם כן זה חסד גדול: מהשמים להעניש את יוסף ולהוסיף לו שנתיים כדי להוציא את הטעות הזו! כמה חסרון היה לו, אם היה מצליח שר המשקים להוציא אותו מיד מבית האסורים. ומה שאנחנו חושבים הצלה - זו בכיה לדורות! 

אפילו שהכל בדקות לפי המדרגה של יוסף הצדיק, אבל אחרי העונש: כמה גדול קידוש ה'! כמה כדאי לסבול בשביל שתי מילים, וכן כל העונשים לאבות הקדושים אברהם ויצחק ויעקב, זה חסד ה' ללמד לדורות: שההשתדלות לבטוח באדם זה אָרוּר, ולא יצא מזה שום תועלת, להיפך! "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ" (ירמיה יז ז) וברגע שהוא בטח בה' ותיקן את המעשה "וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו" (בראשית מא יד) והמליכו אותו שמונים שנה! 

זה לימוד שנוגע אלינו, כל ישראל, ואין זה מקרה שאנחנו קוראים תמיד פרשת מקץ דווקא בימים של חנוכה; הכוונה: שלא נטעה חס ושלום גם בניסים של חנוכה שזה: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח יז) אלא ה' הוא המושיע! 

- הם לא ישתקו האירנים על החיסול, הם יפציצו! תל אביב צריכה להיזהר מאד, כבר הזהרתי אותם מזמן, מן השמים עיכבו את זה בינתיים... 

אבל רק ה' המושיע ולא כמו אלה שרחמנא ליצלן נוטלים את הקליפה וזורקים את הפרי, ועל זה אנחנו אומרים: "שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה!" ועלינו להתחזק: בהשגחתו יתברך שהוא משגיח עלינו ובביטחון ולא לתלות בשום נברא, רק לצפות לה' יתברך. 

למה אוכלים סופגניה בחנוכה? בגלל... יש כמה טעמים אני אגיד בגלל אחד; היתה גזירה שלא ישמרו ישראל שבת, ולא ראש חודש, ולא ברית מילה. כנגד זה אנחנו אוכלים סופגניות; אבקת הסוכר למעלה - זה כנגד הלבנה, ראש חודש רצו לבטל אותנו מראשי חודשים כנגד הלבנה. הבצק של הסופגניה - כנגד השבת שאופים חלות לכבוד שבת. והריבה - זה כנגד הברית מילה שמקיזים את הדם של התינוק; זה "סופגנין", מופיע במשנה. בכל מקרה עושים רמז 'מנהג ישראל קודש!', בשביל שנזכור את הניסים שנעשו לנו. ואיך מטגנים את זה? בשמן, כי עיקר הנס היה בשמן, "נס פך השמן!", אז לכן עושים את זה גם בשמן. 

ויש אומרים: שהיה כביכול הסתר של הקב"ה אז לכן מסתירים את הריבה בפנים, אבל כשפותחים רואים את הריבה "ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך...!" ויש עוד טעם: בגלל שלא יכלו לקדש את המזבח, ולא יכלו לטהר אותו באותו זמן, אז כנגד זה אוכלים את הסופגניה, ועושים סופגניה גדולה שיהיה בה שיעור לברך "על המחיה" ואז מזכירים "על מזבחך" גם כן לעניין המזבח.

בקיצור; הכל תלוי בהקב"ה! ולמרות כל הגזירות שעמדו כנגד ישראל, "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו - הקב"ה מצילנו מידם!" כי הוא הבטיח לאבות הקדושים: "לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם" (ויקרא כו מד) אז אין לתלות באדם וכֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי - זה כפירה! והכל זה ניסי ניסים מאת הבורא יתברך, ומי שזוכר: 'מלחמת המפרץ', אז הראנו שמה; שלא הצליחו 'ישראל' להפיל טיל אחד של סדאם חוסיין, כל הטילים הגיעו ליעדם - אבל היה חסד מן השמים שלא הרג אנשים! תראו את הקלטת 'נס או לא נס' (דיסק מס' 28, 30-09-1995 אולמי בון טון רמת גן). 

אבל אצל הסעודים; אותם פטריוטים שאנחנו השתמשנו, כל הטילים שהגיעו לסעודיה - ייורטו על ידי פטריוטים ואצלנו לא הצלחנו להוריד אחד! פעם אחת הצלחנו לפגוע בזנב של אחד מהסקאדים - וזה הרג דווקא בן אדם! הסיט אותו והרג בן אדם, אבל אצלהם; כל פטריוט הוריד, רק אחד בסוף המלחמה, רק אחד פגע - והרג בערך ארבעים איש חיילים אמריקאים שהיו במחנה! בשביל ללמד אותנו: מה הנזק שהיה יכול להיות אם ה' לא היה משגיח עלינו.

אז הוא ביטל לנו את כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי כי לא היה אפשרות לומר: 'שאנחנו עצרנו את הטילים!', הטילים נחתו בלב ליבו של ה'עורף' ופרקו בניינים עם אנשים! וכולם יצאו חיים!! מי שזוכר את התמונה הראשונה שהיתה במלחמה בשכונת 'התקווה' נפל טיל מהראשונים, וכל הבניין התפרק ורק הבן אדם נשאר בתוך השירותים, פתח את הדלת - אין בניין! תמונה היה בעיתון, מדהים!!

הכל מושגח מאת הבורא, אין כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, אבל יש מקום לטעות; כי יש לך f35 הוא עושה רעש עצום... ולא מגלים אותו במק"מ בינתיים, אז אנשים מרגישים ביטחון, אין ביטחון רבותי! "אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר" (תהלים קכז א) הכל ביד ה'! תראו כמה תאונות - כל יום עשרות, עשרות תאונות, הרוגים, פצועים, נכים לכל החיים, לא יאומן כי יסופר! מה זה? מה זה, אין כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, אתה לכאורה יושב על ההגה מחזיק בשתי הידיים! נגיד אז איך אתה עושה תאונה? איך מישהו בא מאחורה עולה עליך, איך זה? אטובוסים עכשיו רק בימים האחרונים כמה אוטובוסים... אתמול ליד נתב"ג הרוגים, עוד אוטובוס נפל עליו לבנים בטון! 

מה זה? מכות שלא ישוערו! אין כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי העיניים צריכות להיות נשואות לבורא יתברך. ואל תחשבו שאם אומרים מילים לא במקום - אין חשבון, על הכל יש חשבון! לכן תזהר: "אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ" (קהלת ה ה) אתם רואים: אבותינו הקדושים אמרו כמה מילים לא במקום, תראו מה עלה להם! אז אותם אוהבים מן השמים - ותקנו אותם מיד!! ואם אנחנו נישאר עם התיקונים עד יותר מאוחר - אוי ואבוי! אז לכן כדאי לתקן על ידי המוסר, לומדים מוסר ומתקנים ובעזרת ה' - ה' יושיע! כשמתכוונים לטובה.

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר":