נציב יום שמעון בן פורטונה, ה' ירפה אותו יאריך ימיו בשיבה טובה, כל זה בסיעתא דשמיא, יסיר ממנו את המחלה ויעתיק אותה למשפחתו של אסד נשיא סוריה, ויענו הקהל אמן.

קהל: אמן

הרב: המשך לשיעור מאתמול בערב בסעודת ר"ח.

וירא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי אדני לא נודעתי להם, כתב הרמב"ן ז"ל וזה לשונו, ושמי אדני לא נודעתי להם וענין הכתוב כי נראה לאבות בשם הזה הכוונה שדי, שהוא מנצח מערכות השמים, ולעשות עמם ניסים גדולים שלא נתבטל בהם נוהג העולם, ברעב פדה אותם ממוות, ובמלחמה מידי חרב, ונתן להם עושר וכבוד וכל טובה, והם ככל היעודים שבתורה בברכות ובקללות, כי לא תבוא על האדם טובה בשכר מצווה, או רעה, בעונש עבירה רק במעשה נס, ואם יונח האדם לטבעו ולמזלו לא יוסיפו בו מעשיו דבר ולא יגרעו ממנו, אבל שכר כל התורה ועונשה בעולם הזה, הכול ניסים והם נסתרים, יחשב בהם הרואים שהוא מנהגו של עולם, והם באדם עונש ושכר באמת.

אז למדנו אתמול שאין דבר כזה שאדם יהודי ישראלי עושה מעשים והטבע נוהג מנהגו, ומה שהמזל שלו, איך שהולך לו לא הולך לו, איך שנקרה לו על דרכו ככה קורה לו, אין דבר כזה. על כל מצווה תבוא לו טובה, על כל עבירה תבוא לו רעה, הכול בהשגחה מדוקדקת וזה ניסים, למה? כי אתה מפעיל את הטבע עליך, לא הטבע פועל באופן רגיל, קבוע, אלא אתה מפעיל את הטבע עליך, אתה עושה טוב יבוא לך טוב אתה עושה רע יבוא לך רע, וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים, והארץ לא תיתן יבולה, וכן האלה, אם תהיו בסדר יהיה מטר על הארץ, יהיה הכול, שובע, זה על הכלל, וגם על פרט.

 ומפני זה אומר הרמב"ן, תאריך התורה ביעודים בעולם הזה, ולא תבאר ייעודי הנפש בעולם הנשמות, למה התורה לא מספרת מה יהיה אחרי שיוצאים מכאן, גן עדן, גהנום, שכר ועונש שמה, לאן הולכת הנשמה, מה קורה אתה, למה התורה לא מספרת בפרוש? אז הוא אומר, כי אלה מופתים, מופת זה הוכחה חזקה וכנגד התולדות וקיום הנפש ודבקה באלוהים, הוא דבר ראוי בתולדה שהיא תשוב אל האלוהים אשר נתנה, מה צריך להגיד? זה לא צריך להגיד, שהנפש תחזור למקום שממנו היא נתנה זה לא פשוט? זה לא צריך להגיד, מה כן צריך להגיד? להגיד, שכל היעודים של הנפש כן בעולם הזה הם הולכים לפי שכר ועונש עפ"י המצוות והעבירות, לכן התורה מאריכה בזה, כי זה העיקר, ורואים מפה, שאדם הוא בחירי, בעל בחירה, והוא קובע את גורלו במו עצמו, למדים מדבריו ז"ל, כי שכר ועונש אינו מאורע מיוחד שארע לאדם שיענישוהו על מעשיו או ישלמו לו שכר עליהם, אלא שכל מה שעובר על האדם מישראל מראשית יצירתו עד רגע אחרון הטוב שהוא מקבל בעולמו בכל דרך חייו, במאכל, במשתה, בביתו, בכל צרכיו הוא שכר, ולהיפך, הרע והעדר כל אלה הוא עונש. וזהו שכתב שכר כל התורה ועונשה בעולם הזה, הכול ניסים, והם נסתרים, יחשב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם, אבל המסתכל הטיפש חושב שזה מנהגו של עולם, יש כאלה יש להם מזל, יש כאלה אין להם מזל, זה הולך לו, זה לא הולך לו. לא זה לא הולך ככה, אלא הם באדם עונש ושכר באמת, זה על פי אמת מדוקדק, כלומר, כוון שאין השכר והעונש מתקיים ע"י מעשים שלא כדרך הטבע, אלה שכל הטבע כולו זה ק עונש ושכר, היינו שנסתרים העונש והשכר במלבושים של טבע, אבל הכול זה נס נסתר למה? כי באמת מה קשור שאדם עושה מצווה אז הטבע משתנה בשבילו, עושה עבירה, הטבע משתנה בגללו, מה זה קשור כאילו? טבע, זה טבע, ומצוות זה לעולם הבא. לא, לא לא לא לא לא .. כל מה שאתה עושה מרגע שנולדת ועד שאתה נפטר, כל פעולה שלך לטוב, מביאה טוב, לרעה, מביאה רעה, רעה או העדר או חסרון, אבל, זה הכול, רק מה זה בא דרך הטבע, ולכן זה נקרא נסתר למה? כי כולם חושבים שזה הטבע, ככה זה.. ככה זה.. מה לעשות? מה לעשות? יש מה לעשות, תשתנה והשתנה.

יוצא מזה כי לאדם מישראל אין כלל במציאות דבר שיהיה טבע, כי הטבע לא עניינו שהוא טבוע וקיים בסדר קבוע, היום כמו אתמול ואתמול כמו היום ומחר, אבל לאדם מישראל זה לא כך. אין המאורעות של אחד מישראל טבועים במטבע אחד, אלא הכול לפי מעשיו ולפי הבחירה שהוא בוחר, אם בדרך הטוב הוא בוחר או בדרך הרע, ולפי קיום ההלכות ככה משלמים לו בכל הליכותיו אם לטוב ולמוטב, זה מה שהגדיר הרמב"ן כל חיי האדם וכל הטבע, זה נקרא ניסים נסתרים, פירושו ניסים, מפני שאין בהם מן הטבע כלל, אלא הכול זה גמול, גמול על מעשיו, ולמה הם נקראים נסתרים? מפני שהטבע וההרגל מכסה עליהם וזה נחשב לרואים מנהגו של עולם.  בדרך הזאת מיישב הרמב"ן את הקושיה שהתקשו בה הראשונים, למה לא בארה התורה ייעודי הנפש בעולם הנשמות? לפי דרכו הוא מיישב את זה באופן מחודש, כי היעודים בעולם הזה הם מופתים, וכנגד הטבע, וכיום הנפש, ודבקה באלוהים הוא דבר ראוי בטבע שתשוב לאלוהים, ולא דיברה תורה בטבע אלא במופתים. לכן דבר שהוא טבעי ופשוט, מאיפה שהיא באה לשם היא חוזרת, וזה לא צריך להסביר, מה יש להסביר פה? לגבי זה, לגבי זה וואי וואי וואי זה צריכה תורה לחדש, להגיד לנו, תשמע יחביבי הכול הולך שכר ועונש, כל מה שמתרחש לך, האשמה שלך, הזכות שלך, אל תבוא בטענות, לא גורל, לא מזל, זה הכול פעולות שלך.

הרמב"ם אומר, שלמה התורה ל אמרה את היעודים של הנשמה לחיי עולם הבא. הוא אומר התורה מדברת אתנו לא כמו אצל המוסלמים, ולא כמו אצל הנוצרים, ולא כמו אצל הקשקשנים, שמה מה הם אומרים להם, מבטיחים להם עולם הבא, יהיה לכם ככה, תמות? וואה מה מחכה לך שמה, סבן תי טו, מחכה לך שמה חביבי, הרמב"ם מגנה מאד את כל אלה הטיפשים שחושבים שיהיו שמה על מיטות של שן, של פיל, ויהיה להם צורות נאות, וכל מיני דברים, לא רוצה לחזור על הדברים. טיפשים, מהבולים יעני, בקיצור, אז הוא אומר כן, שולחים אותם לשמה, אבל אתם יכולים להוכיח מפה שיש את השמה? אתם לא יכולים, אצלנו אנחנו יכולים להוכיח למה, אומר הרמב"ם, כי התורה אמרה לנו במפורש, אם בחוקותיי תלכו, תראו מה אני אתן לכם בעולם הזה, ואם לא תלכו, אתם תראו מה תקבלו בעולם הזה. אז אם אתה רואה שכל מה שהוא כתב בתורה מתקיים עיני עינא בעולם הזה, וודאי שהשאר זה מאה אחוז נכון, אפילו אם הוא יגיד רק ברמז, כי פה הוא פרט בדיוק, תעשו ככה יהיה ככה, תעשו ככה יהיה ככה, תעשו ככה יהיה ככה, אז התורה באה ואומרת לך במפורש יחביבי, אתה רוצה לראות שאני קיים, הנה, תעשה ככה יהיה ככה, כמו שאנחנו אומרים לאנשים בהרצאות, ואלה שעושים ובאמת, והספיקו כמו שאומרים, לא חיכו עד לרגע האחרון, רואים שיש ניסים, ונפלאות, וישועות, מה שלא שייך עפ"י רפואה, הנה אנחנו רואים עם הנערה אורה שנפטרה, שהיא בעצם הייתה חייה, ובית חולים הרג אותה, ונתן תעודת פטירה, ואחרי תעודת פטירה היא ממשיכה לחיות חודש, והיא חייה חודש, וכשהיה לה עוד פעם נפילה, לא רצו להחיות אותה, הרגו אותה. יום אחרי מה מתפרסם? מתפרסם שאשה בחו"ל תשע שנים צמח, המוח לא עובד, רק הלב, ומכונות מחזיקות אותה בדיוק כמו שהיא הייתה, בחו"ל מחזיקים אותה תשע שנים, כמו שהחזיקו את שרון שמונה שנים, שהמשפחה יקבלו את המשכורת שמונים וכמה אלף לחודש. ואתם יודעים מה קרה עם האישה הזאת של התשע שנים? לא תאמינו, היא ילדה בן, לפי ההגדרה של הרופאים פה בישראל היא מתה, תעודת פטירה, איך מתים מולידים ילד? שמעתם דבר כזה שמת מוליד ילד? איך היא הולידה? מישהו בשעה שאף אחד לא זה.. ובמשך תשעה חודשים הם לא הרגישו בכלל שהיא בהריון, בלי בדיקות, בלי סיטי, בלי כל מה שמחייבים את כל הנשים ההרות, בלי כלום, זה מראה גם הזנחה, ז"א אף אחד לא רואה שהיא מתנפחת, ופתאום שהיא צריכה ללדת היא השמיעה קולות, מממ... היא מתאמצת, טרררק.. יצא תינוק בריא ושלם חי, שמעתם דבר כזה? כתוב, בוואי נט, אתמול. אז המתים של ישראל הם חיים, כמו שההלכה אומרת, אם הלב פועם, אדם חי. מוות מוחי זה לא מוות, ואין לוותר, לא לוותר על נשמות, הם רוצים העיקר לקחת אברים, זהו, נגמר הסיפור שלום. כל זמן שהלב פועם, לא משנה עם מכשיר, בלי מכשיר, חי. עובדה, היו נותנים לה מזון, לאורה, נותנים לה מזון, והיא.. שוטפים אותה אפילו, כל הדברים, לא הבנתי, מתים, מאכילים אותם? והיא מתפקדת, והיא מזיזה את הראש, יש סרטונים, מזיזה את הראש הכול, אז למה נתנו תעודת פטירה. ועוד האחות אומרת, אני מרחמת עליה, איך אתם מענים אותה, שמעתם? אחות רחמניה, אפשר לאכול אותה עם לחמניה, לא יאומן כי יסופר. אבל זה הוכחה ניצחת, תשע שנים מתה, לפי הרופאים פה, ומולידה, גוויה מולידה עובר בריא ושלם חי. איך יקראו לו? מתי.

אז הרמב"ן ישב והרמב"ם ישב, למה לא מדברים מהשכר לעולם הבא, עכשיו נראה שהיסוד של הרמב"ן, הוא מיציאת מצרים, הרי כתוב, והפלתי ביום ההוא את ארץ גושן, אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב, ערוב זה שכל החיות מעורבות, באו לארץ מצרים מכל המקומות, בד"כ בעלי חיים לא מתקרבים לישוב, רק במקרים קיצוניים, אבל בד"כ יש להם את היערות, את איפה שהם חיים, בשדות וכו', וכולם התערבבו ובאו על מצרים, להכות אותם, לאכול אותם,  להשחיט אותם, אז ה' מודיע ע"י משה, "והפלתי ביום ההוא את ארץ גושן" איפה יושבים היהודים, אשר עמי עומד עליה, לבלתי היות שם ערוב, ז"א ערוב יהיה בכל ארץ מצרים, רק בארץ גושן שהיא מארץ מצרים, לא יהיה. ושמתי פדות בין עמי ובין עמך. כותב הרמב"ן בעבור היות המכות הראשונות עומדות, איננו פלא שיהיה בארץ מצרים, ולא בארץ גושן. מה זה מכות עומדות? דם, צפרדע, כינים, זה דברים מקומיים עומדים, אבל המכה של ערוב היא מכה משולחת, כאשר יעלו החיות ממעונות אריות ומהררי נמרים, זה מכה משולחת שהיא הולכת בכל הארץ.. דררםם.. דוהרים, דוהרים, אריות, פילים, דובים, כולם, כולם, מחפשים מצרים, איפה יש מצרי, איפה? ואז הם משחיטים בכל ארץ מצרים, אז ראוי בטבעם שלא יעצרו בגושן, מה הם ראו את השלט גושן, אמרו לא.. לא.. פה לא נכנסים, למה לא? מה זה לא בשר? לא נכנסים, לכן הוצרך לומר, והפלתי את ארץ גושן, שהיא תינצל כולה בעבור שעמי עומד עליה. כי רובה של ישראל היא, אז לכן לא נכנס, ואומר, זה והפלתי, אז יש הפליה, אבל אומר גם ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, מה זה, שאפילו בארץ מצרים אם ימצאו החיות, ימצאו החיות איש יהודי, לא יזיקו אותו יאכלו רק את המצרי, הוא פדוי, אי אפשר לגעת בו, החיות מזהות את הישראלי, לא נוגעות. איך זה יכול להיות? אתם מכירים את החיות שיודעות? מה, לפי הריח? לפי מה? לפי החמין? לפי מה יודעים? זה יהודי, זה מצרי, מה? רואים את ההשגחה האלוקית. ככתוב "ישלח בם ערוב ויאכלם", ופרש הוא זכרונו לברכה כי הכתוב מלמד אותנו שמלבד השילוח הכללי, היה גם שילוח פרטי לכל מצרי ומצרי בפרט, לא כל המצרים מתו במכת ערוב, אבל היה הוראה, המצרים האלה במכת ערוב הולכים, אז זה היה שילוח של כל בעל חי מדוקדק לכל מצרי למצרי, והערוב הבחין בין יהודי למצרי, וידע שרק למצרי הא נשלח וזה הלשון ושמתי פדות, כמו שכתוב בנביא "נתתי כופרך מצרים, כוש וסבא תחתיך" אתן אדם תחתיך, ז"א כתוב בנביא שהקב"ה לוקח כפרה את מצרים, נתתי כופרך מצרים הם יהיו כפרה על ישראל, ונתתי כופרך מצרים, את המצרים יאכלו, כוש וסבא תחתיך, ז"א תמיד הקב"ה אם צריכה לבוא גזרה על ישראל או משהו כזה, הוא נותן במקום זה את אסד, את חיזבאללה, את זה, את כל החברה האלה, ערפאת וזה, זה כופרך.

וכן אמרו זיכרונם לברכה ממכת דם העשירו ישראל, כיצד? המצרי וישראל בבית אחד, הגיגית מלאה מים, המצרי הלך למלאות כיתון מתוכה, מצא אותה מלאה דם, הישראלי שותה מאותה גיגית מים, המצרי אומר לו, תן לי בידך מעט מים, נותן לו, נעשה דם, אומר לו אתה יודע מה, בוא נשתה אני ואתה מקערה אחת, ישראל שותה מים, המצרי שותה דם, ורק שהוא לוקח ממנו בדמים, בכסף, שותה מים, וככה העשירו ישראל, נו זה לא השגחה? וכוון שהמכות במצרים לא באו רק לעונש בלבד, אלא בעיקר לשם לימוד, כי מזה לומדים שיש משגיח בבריאה, מזה רואים שיש בורא לעולם, ומשנה את הטבע זה אחד, הוא משלם שכר לטובים ועונש לרעים, אתה רואה עיני עינאק בורא עולם. וכמו שכתוב בתורה למען תדע, כל הזמן למען תדע, ואפילו עלינו נאמר וידעתם כי אני ה', את אשר התעללתי במצרים, למען תספר לבינך ולבן בינך, את אשר התעללתי במצרים, כל זה בשביל מה? וידעתם, כי אני אדני. גם אתם שתדעו, לא רק אמונה שאתה מאמין שמעתי מאבותי ומסבי ומסבתתי, לא, סבתי, לא, אלא עיני עינאק, אתם תראו בחוש איך אני מנהיג את הברואים ואת העולם כולו. ועל זה האריך הרמב"ן ז"ל בסוף פרשת בא, עכשיו, האפליה הזו בין מצרים לישראל, הייתה באופן נפלא כזה, שלא רק שהייתה אפליה בין מצרי ועברי כמו שהיה במכת ערוב, שלא הזיק לעברי, אלא, גם האפליה שהייתה מכת דם, ששותים מקרעה אחת, בבת אחת, מצרי שותה דם, עברי שותה מים. ועם כל רצונו של העברי להשקות למצרי מים, מפציר בוא דחילאק, אתה סחבי, איך אתה לא נותן לי לשתות, הוא לא יכול לתת לו, רק תרופה אחת, שלם כסף ואז אתה יכול לשתות, כי ה' מכריח שישראל התעשרו מהמכה הזאת. מזה לומד הרמב"ן, שאין זה רק להראות ניסים במצרים בלבד. אלא, מידה מהלכת היא, זה ככה כל הזמן, כל החיים, מבריאת העולם עד עכשיו, מאז שיש את היהודים, מאבות הקדושים, מידה מהלכת בכל האדם ובכל זמן וכך היא דרכה של ההשגחה שהיא פרטית, לכל אחד ביחוד, וגם לאדם עצמו, בכל מעשה ומעשה בפרט, כל מעשה ומעשה שקורה לנו הכול באופן פרטי, ונמצא שלא זו בלבד שנברא אדם יחידי אלא שבעיני המקום השגחתו עליו, הוא נשאר יחידי לעולמים. יש אומרים שכלפי הגויים ההשגחה של הקב"ה היא על המין, על העם, באופן כללי או על הבעלי חיים, ולא באופן פרטי על כל אחד, יש אומרים שעל כל אחד ואחד גם, אבל על ישראל זה וודאי כולם מסכימים שיש השגחה פרטית על כל יחיד ויחיד, וכאילו אין אחר בעולם, ה' מטפל בך על כל פרט, ז"א הוא לא עוזב אותך רגע בהשגחה, ה' צילך על יד ימינך, כמו שהצל לא עוזב אותך, גם ה', על יד ימינך, איך שאתה מתנהג הוא מתנהג כמו צל, אתה מתכופף הצל מתכופף, אתה זוקף הוא זוקף, אתה מסתובב הוא מסתובב, מה שאתה עושה הוא עושה איתך, איך שאתה מתנהג ככה אתה מקבל, אז אתה יכול לקבוע בדיוק מה יהיה איתך, למי אתה בא בטענות?

את היסוד הגדול הזה, אנחנו לומדים מיציאת מצרים, למה אנחנו מזכירים בכל מקום זכר ליציאת מצרים, זכר ליציאת מצרים, בלי יציאת מצרים אין לנו את היסוד, זה היסוד, המעמיד הגדול, בריאת העולם הייתה כשאף אחד לא היה בעולם, אדם נברא ביום ששי, כבר העולם מוכן, הוא בא לעולם מוכן, הוא לא היה נוכח בבריאה, אבל במצרים עמ"י היו נוכחים בבריאה מחדש, כי ה' שינה את כל הטבע מחדש, כל דבר, מהתהומות עד שמי השמים הכול הוא שינה, את כל הטבע, עשה בו מה שהוא רוצה, להראות ולהוכיח את הדברים שהוא שולט בכל העולמות. יש קלטת שלנו עשרת המכות, שמה תראו איך אנחנו מבארים.

אז אנחנו היינו נוכחים בבריאת העולם, העם שלנו נוצר בבריאת העולם השנייה ביציאת מצרים, אז כל היסוד הגדול הזה נוסד מיציאת מצרים, והנפלאות אשר שם הקב"ה במצרים ע"י המכות, העיקר באו כדי ללמד לנו את הלימוד הנפלא הזה, שאין השגחה של ה' השגחה כללית בלבד על הברואים, אלא פרטית ויחידית, כל אחד לפי מה שהוא, וכל רגע ורגע, וכל מקרה ומקרה, אין אדם נוקף אצבע אלא אם מכריזים עליו מבית דין של מעלה, על כל דבר ודבר הקטן ביותר, אפילו כהרף עין קוראים לך כמה דברים, הכול בשקלול מדויק. וכמו שאמר יעקב אבינו "האלוהים הרועה אותי", האלוהים שזן אותי ומפרנס אותי, אומר יעקב אבינו, אבל הוא אומר הרועה אותי. אותי בפרט, אני כפרט, כל אחד כפרט, וכמו שכתוב "ואני אתן את פני באיש ההוא" בפרט ההוא, באיש ההוא, ההוא. ז"א פונה אני מכל עסקיי ואיני עוסק אלא בו, אף אחד לא יחשוב שאההה...יש בלגן, הרבה אנשים, אז אולי אני אמלט, אין דבר כזה, ז"א אין להקב"ה בעולמו כאילו רק אותך, ורק אותו, ורק אותה, על כל אחד כאילו הוא יחידי בעולם. וזה גם לטובה לא רק לרעה, לטובה, מידה טובה מרובה פי חמש מאות, וזה כמו רועה שיש לו רק כבשה אחת, וכל העסקים שלו זה רק בה, הוא דואג לה. לפיכך אין מקרה, ואין מנהג של עולם כלפי אדם בישראל, מי שנכשל במחשבה זרה זו, עוון פלילי הוא וחמור מאד, עוון פלילי הוא וחמור מאד. וכמו שאומר הרמב"ם בתחילת הלכות תענית, מצוות עשה מן התורה לצעוק, אם באה צרה, אם בא דבר, בא מבול, הוריקן, כל מיני צרות באות, מצוות עשה מן התורה לזעוק, אבל אם לא יזעקו? לא יצעקו לה', ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם ארע לנו, זה מזג האוויר השתגע, וזה שקע ברומטרי עם כל מיני חריט, וזה גורם שזה בא רוח צפונית, והיא מתנגשת עם הדרומית ונהיה סבתוחה, וזה גורם את ההוריקן, ויגידו צרה זו נקרא נקראת, זה המקרה קורים כן.. אין מה לעשות, זה עונות השנה תמיד ככה, in united states of America זה הולך לפי a b c d  כל ההוריקנים מקבלים שם לפי a b c d. כן, אני הייתי במיאמי, מיאמי, הגעתי למיאמי אז היה בדיוק הסופה הוריקן שקראו לו אייק, אייק, קראו לו אייק, זה היה אז אייק, והיה שאלה אם אני אסע, לטוס ממקסיקו לשמה כי הייתה לי הרצאה בדיוק ביום שאייק מגיע למיאמי, ועכשיו אנחנו שואלים את עצמו, לטוס סכנה, אתה יכול כבר באוויר להסתובב עם המטוס, כי צריך להיות, בסוף אמרתי נוסעים, זיכוי הרבים מעל הכול, נוסעים, טסנו, טסנו, פתאום אייק עשה סיבוב ועזב את מיאמי, וכולם הכינו מליונים לפני פינוי וזה.. וזה.. ואנשים שמו שקי חול ואל תשאלו, הגעתי להרצאה בערב, ואמרתי להם אתם יודעים למה אייק לא הגיע בסוף, אתם יודעים למה? אייק, זה רשי תיבות אמנון יצחק is coming, אז אם הוא הגיע, אייק הגיע, לא צריך את האייק ההוא, הכל בסדר. אחד צעק עלי, הוא אמר לי אתה אשם, אמרתי לו מה קרה? הוא אמר לי אני זגג, הוא חיכה שישבר כל הזכוכיות שיהיה לו עבודה, הוא אומר עכשיו אין לי פרנסה. טוב, בקיצור, מי שיגיד שהצרות והבעיות שבאות זה מקרה, אומרת התורה והלכתם עמי בקרי, אתם אומרים זה מקרה, והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי, אני אתן לכם חימה ואף על זה שאתם אומרים מקרה, מכות על מכות עוד יותר, אם תגידו מקרה, שבע אני אתן לכם, תגידו עוד פעם, עוד שבע, אין מקרה. כלומר אני אביא עליכם צרות עד שתשובו, ואם תאמרו מקרה תקבלו עוד חימה על המקרה שאתם אומרים.

מכאן למדנו שהעונש והשכר הוא באמת לפי המעשים והבחירה של כל אדם ואדם, מה שאתה עושה זה מה שאתה מקבל, כמו במראה, אתה מחייך אההה גם הוא מחייך, אתה עושה פרצוף כזה, גם שמה זה אותו דבר. איך שאתה מתנהג, חוזר אליך בדיוק אותו דבר, והתורה אמרה מראש, אם שומרים את המצוות, אם בחוקותיי תלכו, שכבתם ואין מחריד, וחרב לא תעבור בארצכם, ונתנה הארץ יבולה, ועץ השדה ייתן פריו, והשיג לכם דייש את בציר, ובציר ישיג לכם את זרע, וכל הברכות, ואם לא יבאבאי כל הקללות, מי גורם? אתה, ושמתי פני באיש ההוא, הקב"ה מתפנה מהכל מטפל בכל אחד עם פינצטה אין דבר.. אל תבוא בטענות, אפילו נפל לך משהו, זה עם חשבון, אין טענות, לא נפתח לך ספר בדיוק במקום, אתה צריך לדפדף עוד פעם ימינה שמאלה, זה בחשבון, הכול הולך בחשבון, אתה מחפש איפה שמת את ה'זה, בחשבון, עלית על אוטובוס בטעות, הכול בחשבון, יצאת באקזט בטעות, הכול בחשבון, כל דבר עם חשבון. אל תבוא בטענות, אם כן לעצמך.

רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר אדני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.