לזכור אחד יחידו של עולם | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יעון טליה חנה בת דינה תזכה ללדת, לידה קלה מאוד,

שתאומים יצאו בריאים ושלמים ויזכו הוריהם לגדלם, לחופה, תורה, מצוות, מעשים טובים

ולהיות

מסיטרא דקדושה של קפז, אמן ואמן.

אמן.

והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק.

המשנה בראש השנה ג.ח.

והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק

וכי ידיו של משה עושות מלחמה

או שוברות מלחמה,

דהיינו שוברות את כוחן של ישראל במלחמה,

זה תלוי בידיים שלו.

אלא לומר לך,

כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה,

הכוונה בוטחים בשם

ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים היו מתגברים.

ואם לאו,

היו נופלים.

כדי להבין משנה זו,

נקדים להביא את דברי הבעל שם טוב הקדוש,

זכותו תגן עלינו, אמן.

שבאר את דברי חכמים בגמרא חגיגה ט'

מהו הכתוב

משבתם וראיתם בין צדיק לרשע,

בין עובד אלוהים לאשר לא עבדו?

חכמים אומרים, עובד אלוהים

זה הלומד תלמודו 101 פעמים,

ואילו זה שלומד רק 100 פעמים נחשב שאינו עובד אלוהים.

וזה פלא,

איך יעלה על הדעת שבשביל פעם אחת שלא למד אדם

הוא נחשב שאינו עובד אלוהים?

אמרנו בזה כמה תירוצים בעבר,

גם זה אמרנו,

אבל אני זוכר.

הבעל שם טוב אומר,

שונה פרקו 101,

זה נקרא עובד אלוהים.

זאת אומרת, זה אדם שלומד תורה לשמה.

ובשעה שהוא לומד,

הוא זוכר את האחד.

יחידו של עולם.

הוא לומד 101.

ואחד.

עם המאה הוא לומד

לכבודו של האחד.

לשמה.

ולכן הוא נחשב כעובד השם באמת ובתמים. אבל זה ששונה פרקו מאה,

אבל חסר לו האחד.

לא לומד לשמה, לא לשם האחד.

כיוון שאינו זוכר שהוא לומד לשם השם,

לכן אינו נחשב לעובד אלוהים.

הרי על מה חרב הבית?

על שלא בירכו בתורה בתחילה.

למדו תורה, למדו המון תורה.

אבל לא בירכו, זלזלו.

לא בירכו בתורה תחילה.

זהו.

מחרבנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.

זהו.

על זה חרבה הארץ.

אז כמה חשוב לכוון שכל מעשינו יהיה לשם האחד.

והנה בספר פרי חיים על מסכת אבות

מבוארת שם משנה על פי המגיד הקדוש ממזריץ',

זכותו תגן עלינו.

רבי מאיר אומר,

כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו.

אז מי לא מתחייב?

מי לא שכח איזה משהו ממשנתו?

כל אחד זוכר את כל מה שלמד.

איך אפשר שבשביל שכחה של דבר אחד מכל התלמוד שאדם למד,

מתחייב האדם בנפשו?

אלא אומר,

כי מי שעוסק בתורה הקדושה והוא שוכח את האחד,

שוכח אחד ממשנתו, את האחד, הוא שוכח את האחד, הקדוש ברוך הוא,

ממשנתו,

מתחייב בנפשו.

אותו דבר כמו הבעל שם.

ויש לומר שהעניין הזה נרמז בשם של עמלק.

מה שלמדנו עכשיו

רמוז בשם של עמלק.

מאה שקלים למי שיודע איפה זה רמוז בשם של עמלק.

כמו שמחזקים את האוציות, עמל זה יוצא.

אז מה יוצא?

מה יוצא?

עמלק זה עמל קוף.

עמל מאה פעמים, לא מאה באחד.

מאה?

ואחד אמרנו, צריך את האחד.

אבל אם זה מאה בלי האחד,

עמלק זה עבודה. תלמד, אין בעיה, רק לא לשם השם.

רק לא לזכור את השם יתברך, לקרר, לקרר את הבן אדם.

עמלק אשר קרחם בדרך.

וזה מורכב מהאותיות עמל קוף.

כלומר, קליפת עמלק יצר הרע.

נותנת לאדם לעסוק בעמל התורה אפילו מאה פעמים.

אבל העיקר שיחסיר את האחד,

את יחידו של עולם, את הקדוש ברוך הוא.

ולכן, מה היה התיקון?

התיקון היה, והיה כאשר ירים משה ידו.

ואז ישראל, בשעת המלחמה, מסתכלים כלפי למעלה,

והם משעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים כדי להשלים במלחמה את האחד.

אז הם בבחינת עובד אלוהים.

הם בבחינת השונה, פרקו 101. וגבר ישראל.

אבל אם לא מסתכלים כלפי המעלה וסומכים על הטנקים ותותחים ו-F-35 והכול, הם לא מסתכלים למעלה.

אני לא רוצה להגיד את ההמשך.

אז זאת אומרת,

אנחנו לומדים שכל העניין של משה רבנו,

תפקידו של המנהיג,

זה לגרום לעם להרים עיניהם ולשאת אותם כלפי שמאייה בכל דבר ודבר.

הכל למען שמו יתברך,

לשם ייחוד קודשא בריךו ושכינתם התחילו ורחימו.

זאת אומרת, הכל זה צריך להיות למען השם.

למען השם, למען השם,

למען השם.

התימנים, כשרואים מישהו שלא עושה, הוא אומר, יא חף אללה,

למען השם,

תהירה מהשם,

למען השם,

למען השם.

זאת אומרת, כל מעשינו יהיו לשם שמאי.