לא לאבד את הכלים | הרב אמנון יצחק

נציב יום: רפואה שלמה לשפריר בן אורה, אמן!! 

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות לב יט)

קיימת הנחה: 'שמי שלא בחר פעם בצד הטוב אז בידו לחזור אל כליו שנתנו לו מן השמים ולהשתמש בהם על ידי בחירתו לטוב'. כל אדם קיבל כלים מה' יתברך שאיתם הוא יכול לעבוד את ה', לא כולם מקבלים אותם כלים; אחד קיבל זיכרון, אחד קיבל זה ואחד קיבל זה... כל אחד קיבל משהו, זה כלים שנותנים לכל בן אדם שיעבוד את הבורא. ויש הנחה אצל אנשים: 'שאם לא בחר בטוב להשתמש בזה לזכור את התורה נגיד, אלא לזכור כל מיני פרטים וחשבונות בין אנשים וכל מיני אירועים וכו' וכו'. אז לא משנה, מתי שהוא ירצה - הוא יחזור להשתמש בכלים האלה למטרות הטובות בצד הטוב. 

המחשבה הזאת יוצרת הנחה: אשר גם אם לא יתאמץ היום בבחירתו בצד הטוב יכול הוא לזכות מחר במה שהיה יכול לזכות היום, תמיד יכול לחזור'. אבל המבט הזה היה משתנה, אם היה יודע שעל ידי זה שהוא לא משתמש בכלים יסלקו לו את הכלים לגמרי! ולא יחזירו לו אותם לעולם!! אפילו אם יעשה תשובה מאהבה!!! שהזדונות הופכים להיות זכויות - אבל את מה שאיבד את הכלים - לא יחזירו לו. כבר דיברנו בזה כמה פעמים בצורות שונות, עכשיו אנחנו מדברים עוד פעם אבל עם כיוונים נוספים. 

איפה לומדים דבר כזה? בעגל; אם נעיין בראשונים ובמדרש, נמצא שההשפעות של אותו מעשה העגל לא פַגו עד היום והם שונות; מצד אחד אנחנו מוצאים במדרש בשמות רבה מז: "בלוחות הראשונות לא היו אלא עשרת הדיברות, עכשיו שנצטערת אני נותן לך הלכות מדרשות ואגדות", פירשו: שבלוחות השניות נִתוֹספו התגים שלא היו בלוחות הראשונות, וכל הדרשות הנדרשות מהן לא היו בלוחות הראשונות, ולכאורה נראה מזה שהיתה מעלה ללוחות השניות על הראשונות כי הראשונות היה רק עשרת הדיברות, אחר כך נתוספו בלוחות שניות אגדות ומדרשים והלכות ותגים. 

אז לכאורה 'הרווחנו' קיבלנו יותר. אבל באמת, המעלה הזאת היא רק לפי מדרגתנו אחרי שבירת הלוחות, כי כשהיינו עומדים במדרגה של לוחות ראשונות - אז זה היה מדרגה של אדם הראשון לפני החטא! ואז היינו מקבלים את כל ההשפעות מלמעלה בלי יגיעה, בלי עמל. עכשיו צריך להתאמץ, בשביל להגיע למה שהיינו מבינים בלי להתאמץ, צריך עכשיו להתאמץ בשביל להבין את מה שהיה קודם בלי מאמץ. 

מצד שני מצאנו את דברי ה"ספורנו" על הפסוק: "וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּו" (שמות לא יח) וזה לשון הספורנו: "אחר שסיפר מה היה הטוב שהושג בסוף כל הפעמים ששהה משה בהר ארבעים יום, פירש הטעם מפני מה לא הושג התכלית שיִעד האל יתברך במתן תורה באומרו "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט ו) ובאומרו "אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ" (שמות כ כ) עד שהוצרך לעשות משכן, והודיע שקרה זה בסיבת רוע בחירת ישראל, כי אמנם בסוף ארבעים יום הראשונים נתן הלוחות מעשה אלוקים לקדש את כולם לכֹּהֲנִים לגוֹי קָדוֹשׁ ככל דברו הטוב, והמה מַרו והשחיתו דרכם ונפלו ממעלתם!" 

אז אומר לנו הספורנו כך: הקב"ה ייעד שאנחנו נהיה מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, כל מקום שיזכיר את ה' - יבוא ויברך, יהודי ילך ושכינה מלווה אותו בכל מקום! כך היה מיועד אם היינו זוכים לקבל את הלוחות הראשונים, אבל מה קרה? בגלל שישראל בחרו לא טוב והיתה בחירה רעה שעשו את העגל, אז הפסדנו את כל המעלות האלה! מבואר, שמצד הלוחות הראשונות היינו זוכים והיו נעשים כל הניסים ושכינה היתה שורה בכל מקום שיהודי נמצא שם, היינו מקבלים את הלוחות הראשונים – היינו חיים כל הזמן בנס; שכינה נמצאת, איפה שאתה נמצא שכינה איתך. 

כל יהודי היה עומד במדרגה של כהן גדול! וכל היכן שהיה עומד, מי שהיה עומד בתוך ד' אמותיו היתה השראת שכינה של בית המקדש!! ומה שהיום אין הדבר כן, זה בגלל חטא העגל. נמצא שאותה מדרגה של הלוחות הראשונים, שהיא נקראת התעוררות מלמעלה "אתערותא דלעילא" את הבחינה הזאת איבדנו! ושוב לא תועיל שום תשובה בעולם להחזיר את אותה בחינה עד היום!! איבדנו את הכלים האלה, נאבדו. כיוצא בזה, מצאנו שהעולם שהיה קודם חטא אדם הראשון, עולם שהיה שונה בתכלית מהעולם שאנו שרויים בו כיום, נתקלקל על ידי החטא. 

ואף על פי שלאחר החטא עשה האדם הראשון תשובה מאה ושלושים שנה, מכל מקום לא חזר למדרגתו כפי שהיה קודם החטא! וכל המיתות שבעולם - הם התולדות של חטא אחד של אדם הראשון. וגם מי שלא חטא, מת בעטיו של הנחש, עטיו - זה עצתו של הנחש שיעץ: 'לאכול מן העץ!' וגרם מיתה לעולם. הדברים האלה משמשים לנו להבין את דברי ה"ספורנו": "וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ" (שמות לב טו) משה מחזיק את לוחות העדות, וחשב: 'שבשובו אליהם - ישובו בתשובה! ואם אין - אם לא יחזרו בתשובה, ישבור אותם לעיניהם כדי שיחזרו בתשובה!' {כמו שהסברנו אתמול בדרשה ברמת גן 26-02-2019 'נאמנותו של משה' https://shofar.tv/lectures/1236  }. 

'שבירת הלוחות' פירושו שזה כבר איבוד הכלים! הכלים האלה כבר לא יחזרו לעולם, באופן ששוב לא תועיל תשובה להחזיר את אותה בחינה כמו שהיתה לפני חטא העגל, וכל עוד שהחוטא סבור: 'שכל הקלקולים הנגרמים על ידי החטא - יש בידו לחזור ולתקנם!' הוא לא קולט את העומק של קלקול החטא. אתה יכול לחזור בתשובה, אתה יכול שתהיה לך כפרה גם, אבל אתה לא יכול להחזיר את הכלים שאיבדת! שסילקו ממך!! 

לכן אמר משה: "אם בשובו ישובו בתשובה - מוטב, ואם אין, גם אחרי שיראוהו לא ישובו בתשובה על החטא - ישבור את הלוחות לעיניהם לכלות את עיניהם!". 

זאת אומרת "כָּלְתָה נַפְשִׁי" (תהלים פד ג) אבל אין! יגלה להם: שהקלקול - מסלק את הכלים לבלי שוב! וזה כדי שיחזרו בתשובה, שלפחות יחזרו בתשובה על המעשה. כל עוד שאדם מניח: 'שיש בידו לשחק עם הבחירה; אם לא ניצלתי את ההזדמנות של הבחירה הראשונה - נו, אין בעיה! אני אנצל אותה בהזדמנות הבאה, ואם לא עשיתי זאת בצעירותי - אני אעשה זאת בזקנותי...' חייב להתעורר עם הידיעה: שאותם הכלים שהיו לו לא יחזרו לו לעולם! וזו אחריות נוראה על כלים שעלולים להיות הולכים ונאבדים!! 

כך בנוגע לסיעתא דשמיא של סביבה העלולה להיאבד ממנו, אדם זוכה להיות "בקהילות פז" - זה סיעתא דשמיא! לא כל אחד זוכה, והוא הגיע לסביבה כזאת, אבל הוא יכול גם לאבד את זה, לאבד את הסביבה לעולם! ואז הוא יצטרך לחיות בשקר. כך גם בשאר הסיעתות במשך כל שנות החיים; שאם לא יְנצל אותם - יפסיד אותם! ה' נותן סיעתא דשמיא, מי שלא מנצל – מפסיד! הסברנו פעם: ש"מאדם הראשון היו עשרה דורות שבהם היו מכעיסים את הקב"ה, עד שבא אברהם - ונטל שכר כולם!" מתי זה היה? "מנח ועד אברהם עשרה דורות, שהיו באים ומכעיסים גם כן, עד שבא אברהם - ונטל שכר כולם!" זאת אומרת הוא לקח את השכר של כל העולם כולו!! 

מה זה אומר? מה זה נטל שכר כולם? הקב"ה משפיע שפע של סיעתא דשמיא על כל הברואים! אבל אדם הלב שלו נעול, לא פונה אל ה', לא מכין את הכלי הזה לקבל את השפע האלוקי, רוצה לחיות כמו שהוא רוצה, סוגר את הלב, אז לאן הולך השפע? אם יש בן אדם שפותח ואחרים לא פותחים - הוא מקבל את הכל אליו! אברהם קיבל את כל הסיעתא דשמיא של כל הדורות האלה, לכן הוא התרומם מעל כולם והוא היה המשפיע לכולם! זה תלוי כמה אתה "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ" (תהלים קמה טז) לקבל את הרצון האלוקי ולהיות כנוע לפניו לעשות את רצונו, אם הכלי שלך, הלב פתוח ממש כל כולו פתוח לעבודת ה' - כל מי שלא מקבל יעבור אליך, כמו משפך ואתה מקבל את הסיעתא דשמיא של האחרים. 

בכמה מקומות מלמדת אותנו התורה הנחה זו; כאשר בא יעקב לברך את בניו אמר לראובן: "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה" (בראשית מט ד) אף על גב שראובן חזר בתשובה, וחכמים מעידים עליו: "שהיה הראשון שפתח בתשובה, וממנו יצא הושע הנביא שקרא לישראל: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ" (הושע יד ב) מכל מקום מה שאיבד - לא חזר; איבד את הכהונה, איבד את המלכות ואיבד את הבכורה, כל זה לא חזר! תשובתו נתקבלה, אבל שום דבר מהכלים שהיו מיועדים לו - לא חזר. משה רבנו, לא הועילו לו "ואתחנ"ן" תפילות; 515 תפילות שהתפלל לפני ה', וכל תפילה של משה רבנו - בוקעת רקיעים! 

הרי בתפילה אחת שהוא ביקש על ישראל הוא הצליח להציל אותם ממיתה! כמה פעמים!! ועל עצמו 515 כמנין "ואתחנן" לא הועיל לו, רוצה להיכנס לארץ, התפלל, רצה להיות שותף בקידוש ה' בארץ ישראל, מכל מקום לא זכה להיכנס לארץ אחרי שאיבד את הכלי הזה. ואפילו ש"תשובה מאהבה - מהפכת זדונות לזכויות!" אין זה נוגע, רק לשכר לעולם הבא, נכון, הזדונות הופכים לזכויות, תקבל שכר גדול מאוד על זה בעולם הבא, אבל סילוק הכלים, סילוק העבודה - זה לא חוזר יותר, לא חוזר לעולם, מה שאיבדת – איבדת! אם נשריש את הידיעה הזאת במעשינו, אז אנחנו צריכים להבין שאנחנו עלולים לאבד כלים ללא תקנה. 

וזה מחייב אותנו: לחזור מיד בתשובה! ומכאן ולהבא לא לאבד עוד כלים, שאפשר שמן השמים יִעדו לנו, תכננו לנו וכו'. הלוחות השניות, הם כבר היו מעשה ידי אדם, שמה נאמר "פְּסָל לְךָ" (שמות לד א) ה' אומר למשה רבנו: 'לפסול לוחות', לוחות ראשונים היו מעשה האלוקים. לוחות שניים היו ארציים נעשו על ידי משה רבנו, מאז נפסקה ההתעוררות מלמעלה ולא חזרה, וזקוקים לעבודתנו; אנחנו צריכים לעמול להתייגע! 

וזה כוונת המדרש, שבלוחות השניות נתוספו הלכות מדרשות ואגדות, שהם הדרכים לגילוי עומק בתורה שבכתב על ידי תורה שבעל פה, ולולא החטא של העגל היינו רואים בתורה שבכתב - הכל בלי הצורך של כל מה שאנחנו צריכים ללמוד תורה שבעל פה באריכות בשביל להבין פסוק! בשביל להבין מצווה, היינו מסתכלים - ומבינים ישר!! כי הגוף לא היה חוצץ ולא היינו זקוקים לשבר את הגוף על ידי עמל התורה כדי לזכות לאור התורה. זאת אומרת היום בשביל שתזכה לאור התורה אתה צריך מ"ח קניינים, אתה צריך לעמול לשבר את הגוף, דהיינו שהגוף לא ישלוט עליך, לא תימשך אחר תאוות, ולא יטריד אותך, ולא תהיה עצל, ותעמול! ואז בעזרת השם יתברר לך מה שכתוב בתורה באמת! באמת. 

בלוויה של הרב יחזקאל ברטלר זתע"א, אמרו שמה דברים נוראים! הוא היה אחד מהתלמידים המיוחדים של החזון איש, שגידל אותו ולימד אותו ולמד איתו ואמר עליו: "שהוא גאון גדול מאוד!" וכו'. הוא אמר: "שאנשים שקוראים חזון איש - לא מבינים שום דבר! חושבים שהם מבינים", הוא אומר: "רק יודע מה התכוון החזון איש, ולמה כתב את מה שכתב", כי כשכותבים למעלה זה אחרי הרבה הרבה חשבונות למטה למה אני כותב ככה, ואת הלמטה - אנשים לא רואים, כי הם לא למדו איתו לא יודעים מי הוא, ולא יודעים איך הוא עובד ואיך הוא לומד ואיך הוא... אז זאת אומרת גם בתורה, 

כמו הבחור שהיה אתמול אומר: "אני לומד פשט, בפשט כתוב, לא מוזכר בכלל 'תורה שבעל פה'...!" הוא מבין ככה, - אתה יודע מה יש מלמטה? אתה יודע מה זה, את יודע תוכן של מילה, אתה יודע מה משמעות של מילה, אתה יודע...?! לא יודע שום דבר! חכמולוג. ואמרו שמה (בהלוויית הרב ברטלר) שהיו באים תלמידי חכמים גדולים! אחרי שלמדו חודשים סוגיה, באים אליו לשאול אותו שאלה, ותוך דקות היה מתברר להם שהם עוד לא התחילו אפילו ללמוד את הסוגיה והם לא מבינים בכלל והשאלות שלהם לא שאלות, וכל המהלך שלהם – מוטעה! אפילו תלמידי חכמים גדולים. זה לא פשוט להשיג תורה באמת, לכוון לאמיתה של תורה, זה לא פשוט. 

ואתם יודעים מה מדהים? מעולם הוא לא סמך על שום עירוב; לא של אשכנזים! לא ספרדים ולא כלום - לא טלטל מימיו בשום מקום, ממש כמו שאנחנו מקפידים. הוא לא אכל בשום מקום - אפילו בבתי תלמידי חכמים! בשום מקום הוא לא אכל כמובן לא חתונות לא פה ולא שם, והוא היה משתומם: "איך אנשים אוכלים ותלמידי חכמים בחתונות?!" ממש כמו שאנחנו מקפידים. והיה מדקדק על כל מצווה ומצווה, עם כל ההרחקות - שהמצווה תהיה בטוחה ושלמה! כמו שאנחנו משתדלים. מדהים! 

עמדתי שמה עם אלחנן - הוא משתומם! וחושבים: 'שזה חומרות! מגזימים!' - איזה מגזימים? אם הייתם שומעים את ההספדים מה אמרו עליו, הייתם מבינים מה זה מעלה של אדם, זה לא רק 'ללמוד', לקיים, אבל לקיים במקסימום שהתורה רוצה שתקיים, ולא 'בערך', ולא 'על הדרך' ולא 'ככה נראה לי', אלא בדקדוק ממש עד דק מן הדק. 

צריך לשבר את הגוף בשביל שאדם יזכה לתורה, אבל זה אחרי הלוחות השניות. אם לא היה לוחות שניות והיינו מקבלים ראשונות לא עושים עגל, לא היה צריך את כל העמל והיגיעה, אתה קורא תורה יודע הכל. כשם שחַטא אדם הראשון וגרם לגירוש מגן עדן, ונגזרה הגזירה "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג יט) דהיינו שעל ידי הקלקול של החטא, אי אפשר לזכות בעולם הבא אלא על ידי עמל וזיעת אף. כך גרם הקלקול של חטא העגל, אי אפשר לזכות לאור התורה רק על ידי עמל, ושני הקלקולים שנעשו אז - עדיין לא נתרפו עד היום הזה! 

עד היום אנחנו מתים בגלל חטא אדם הראשון, וצריכים למלאכה, "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" בגלל המעשה של העגל אנחנו צריכים לעמול לשבור את הגוף בשביל להבין דבר תורה. הלימוד נוגע לכל יחיד במדרגתו הפרטית, להשגיח לא להפסיד את הכלים שנתנו לו מן השמים, להעריך את הזכות שיש לו להיות ב'ארבע אמות של הלכה', מי שזוכה לשבת וללמוד תורה כל היום, הזכות שאדם יכול להתעורר ולהתעלות במדרגה העליונה ביותר, ואחרי שאדם זוכה להעריך את מה שאמרנו, עליו גם ללמוד גם לשמור את מה שהוא השיג, את הכלים המביאים אותו לזה שלא יאבדו ממנו על ידי חוסר השתמשות בהם. 

- 'אה! אתה לא משתמש בזה?' לוקחים את זה, מעבירים למישהו אחר; הבכורה שניטלה מראובן הועברה ליוסף, מעבירים, לא משאירים כלים 'סתם' אם יש ארגז כלים אתה לא עובד? אין בעיה! ניתן אותו למי שעובד. 

עכשיו נתבונן בדור הזה כמה זכינו! בחדר אחד מוצאים כל כך הרבה ספרים של תורה כולה, תסתכלו איזה ספריה איזה 'אוצר ספרים!'. פעם היו צריכים לכתוב את זה בכתיבת יד לא היה דפוס, וכמה ספרים היו מצויים, עד שאדם היה כותב ומעתיק הוא נותן לסופר שיכתוב לו, כמה כסף הוא היה צריך לשלם, ואיך זה נראה? עכשיו לך תחפש בתוך כל הש"ס: מה הדין וההלכה כדי לקיים מה שכתוב בתורה שבכתב. היום יש לך הכל בכתב ברור, מנוקד אפילו, מבואר, כולם טרחו בשבילך! סידרו לך ליד הדף את כל המפרשים, מה זה? איזה דברים! מה זה, "שולחן ערוך!" כל השולחן מלא כל טוב, רק תושיט ותאכל. 

זה תביעה גדולה על האדם; אם יש לידו הכל והוא לא משתמש, נתנו לו כלים והוא לא משתמש?! אז אפילו אנחנו בדור זה בכוחות הדלים החלושים יש בידנו לעיין בכל ספר, היום על כל מצווה יש ספר, כל מצווה שאתה רוצה יש ספר, אתה רוצה על תפילין, ספר עם תמונות ואיך מייצרים ואיך הכל ואיך מניחים ואיך מה, ומה השיטות ומה החילוקים על הכל ספר. אתה רוצה פטר חמור? כל זה, אתה רוצה שילוח הקן - כל דבר יש עליו ספר עם כל ההלכות מרוכזות שאתה יכול כל דבר לדעת מה לעשות, עם ציורים בצבעים! 

ומה עוד אתה רוצה? והיום יש כבר סרטונים, שאתה יכול לראות כל דבר; איך מייצרים תפילין, איך עושים, איך מניחים, גם לא לקרוא אפילו, לראות בעיניים בחוש! הלכות שחיטה - אתה יכול ללמוד ולראות את כל חלקי הבהמה והכל והכל חי! 

לא מ'מחמוד' (ר' שלמה מחפוד) כמובן, שעכשיו הוא מטייל בכמה מקומות בגלל שיש ירידה במכירות לעשות רושם כאילו הוא בקיא... ופרסמנו עכשיו דף שהוא בור ועם הארץ! לא יודע בכלל מה הוא מדבר ב'חולין' מה בהלכה מה בשולחן ערוך, ישב תלמיד חכם 50 שנה בתחום - מראה שהוא בור ועם הארץ!! לא יאומן כי יסופר. אבל מה לעשות? אנשים לא בקיאים בתחום הזה, זה תחום שלא לומדים, וכמה אנשים לומדים חולין? כמה אנשים לומדים הלכות שחיטה, כמה אנשים זה... אפילו השוחטים בעצמם לא יודעים בכלל מה צריך שמה לעשות, ויש כאלה בכלל שאומרים לו: "תעשה ככה ותעשה ככה..." והוא עושה כמו תוכי... 

וכן נתנו לנו מן השמים ישיבות שמחזיקות גם את הגשמיות! לא ישיבה עם ספסלים של פעם, יבשים וקרשים, והיית צריך לישון בבתים של אנשים נדיבים, והיו אוכלים "יומים" זה נקרא, יום אחד אתה פה, יום אחד אתה שם, יום אחד אתה לא שם בכלל, אתה לא אוכל כלום כי אין מי שיאכיל אותך...! היום ישיבות הם מסעדות, ומאכילים אותך אוכל הכל, חוץ מהנבלות וטרפות... אבל שמה נותנים לך אוכל ושינה, מיטות נוחות וכיסאות יפים טובים ונוחים, וסטנדרים, וספרים מאירי עיניים והכל! פשששש מה זה. 

ויש בחסדי ה' גם כוללים, איפה היה דבר כזה פעם? כוללים, אדם רצה ללמוד תורה זהו, היה חי בדוחק ובעוני! ולומד, כמו "השאגת אריה" שהיה עני מרוד, אבל הוא סיים את הש"ס אלף פעמים!!! רוב הגדולים היו עניים גדולים, רק אם היו מקבלים משרה אז היו נותנים להם איזה משהו בשביל להחיות את נפשם, אבל אם לא – מאיפה? הם לא עבדו! אף אחד מהם לא עבר אז מה, ממה יתפרנסו? והיום מקבלים בכוללים כסף, לא הרבה! אבל אנשים מצליחים לחיות, מצליחים לחיות, בדורות קודמים לא היה, לא היה, ממש לא היה זה סיפורים של זוועות! אבל הם וויתרו על הכל, כל העולם הזה - הם וויתרו עליו בשביל לקיים את התורה על ידי לימודה ועשייתה. 

אז אף אחד לא היה מוכן לחיות בתנאים שהיה חי "שאגת אריה" ואחרים...! אז עלינו להעריך את הכלים האלה זה שקיבלנו, ולהשגיח שלא נאבד אותם, להשגיח לא לאבד אותם! כשאדם מעריך ושמח – הוא מנצל את הכלים שלו, ואז המדרגות יהיו קניין תמידי כל ימי חייו! אם אדם שמח ומעריך מה שהוא קיבל מה' - זה יחזיק אצלו את הקניין קניין תמידי. אדם שנתנו לו כוחות להשפיע על רבים, אם לא ינצל זאת - הוא עלול לאבד זאת!

 כמו שאומרת הגמרא בחגיגה: "שלושה הקב"ה בוכה עליהן בכל יום: ואחד מהם פרנס המתגאה על הציבור..." כמו כל המנהיגים שדיברנו עליהם בהרצאה ברמת גן אתמול... כי הכלי של משפיע, הוא כלי שגרים ל"מוחלים לו על כל עוונותיו!" אדם שזוכה להשפיע על אחרים - מוחלין לו על כל עוונותיו, וכאשר הוא נוטל את הכלים היקרים האלה, הוא מנצל אותם להבלים, ל'תותים...' של כבוד וגאווה, הקב"ה בוכה עליו! 

אתמול הראו לי מרצה מהחדשים, היה פעם פה, שמדבר שטויות והבלים! כמה צריך לכבד את ההורים ולא את הרבנים!! לא את הרב שלו, את ההורים שלו! - שוטה, פושע, אתה עוקר תורה, כתוב: "שאם אבא שלו בשבי והרב שלו בשבי, ויש לו לפדות רק אחד, את מי הוא פודה? את הרב שלו!" ואתה עוקר תורה, אתה אומר הפוך?! איך אתה אומר דבר כזה? אבל בשביל למצוא חן בעיני הציבור אז אומרים: "שהנשים תמיד צודקות והבעלים לא!" אומרים: "שההורים תמיד צודקים והילדים לא והרבנים לא..." ככה אוספים כמה שאומרים: "כן! זה רב, כל הכבוד! כן! כן, הבן שלי הוא בעל תשובה - הוא לא שומע לי! אני אומר לו: "לחלל שבת!" הוא לא שומע לי, הוא לא מכבד!" 

נו, אז יש לו עכשיו איזה קוקו כזה שאומר: "שצריכים לשמוע להורים ולא לשמוע לרבנים...", נו! לא יאומן כי יסופר. אדם קיבל 'כח להשפיע' זה כלי שמוחלים לו על כל עוונותיו, אבל אם לא - ה' ירחם! הוא מנצל את זה להבלים, לגאווה, לכבוד, לאסוף סביבו כמה ריקים ופוחזים, שיאמינו לשטויות שלו - הקב"ה בוכה עליו!! ובסוף הוא יבכה על עצמו!! 

איייי בעל ה'תותים'... הראו לי קטע שהוא אומר: "שפעם הוא היה מקנא ברב גדול! מזכה את הרבים!! וזה וזה..." מודה שהוא קנאי, היום הוא כבר לא, הוא רוצה עין טובה, 'עין טובה' הוא משתדל עין טובה, מה זה עין טובה? הוא מכשיר את כל הטמאים ועושה מהם טובים - "עין טובה", כולם תותים, הוא לא יודע שתותים צריכים בדיקה גדולה, או שמקלפים את כל התותים, או שמשפשפים עם מברשת את כל התותים עד שהתות יהיה ראוי לאכילה...! אז אפילו תותים - זה עבודה מסובכת!! 

ויש שבכוחותיהם ראויים להתעלות ולהיות משפיעים ומאבדים את הכלים האלה עבור עצלות! למה? 

יש להם תירוץ: "אני יש לי אופי חלש, אני לא יכול לעמוד בלחצים, ואני יכול להגיד למישהו הוא יעליב אותי יפגע בי, ומה אני צריך את זה, למה אני צריך את זה"? 

- אבל נתנו לך כח! נתנו לך כח השפעה יש לך כח דיבור אתה יכול להשפיע לטובה, 

- "לא! לא, מי אני מה חיי".... 

אם היו מתגברים קצת במסירות נפש - היו זוכים! אבל עתה בעצלות שלהם הם מאבדים את הכלים, ויקחו מהם את זה. וכאשר הם יעמדו בפני בית דין מעלה, שמה יתבעו אותם על זה: "למה לא גַדלתם לפי הכלים שניתנו לכם? למה ביזיתם את הכלים?" אז על כל פנים, למסקנה: עם הכלים שנשארו לנו, אחרי שאיבדנו כל כך הרבה, צריך להשתדל לשמור על הקיים, ואם בן אדם יבקש כלים חדשים, אחרי שהוא משתמש מאה אחוז בכלים שלו, אפשר שהוא יקבל גם! כמו שכתוב: ש"אברהם תבע זקנה!", 

מה זה תבע זקנה? ביקש כלי חדש לעבוד ה' שיכירו בין האבא לבן הבן, כולם היו הולכים, אברהם ויצחק הולכים, כולם מכבדים אותם בשווה, לא יודעים מי האבא מי הזקן, לא, לא רואים, לא ניכר, אז הוא ביקש: "זקנה", כלי חדש לעבודת הבורא, יש מי שביקש: "חולי", ויש מי שביקש כך... כלים נוספים - וקיבלו! הקב"ה שמע להם. אז זאת אומרת קודם ננצל את הכלים שיש בידנו, ואחר כך נוכל לבקש גם עוד תוספת אפילו של כלים להגדיל עוד כבוד שמים בעולם. אבל תזכרו: מה שאתה לא מנצל; מעצלות, מרפיון מכל סיבה שהיא - אתה מאבד! לא יחזור אליך, חברך יקבל זאת לא אתה. 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".