בס"ד ואהבת לרעך כמוך כיצד לקיים מצוה זאת? - חלק ב' 02-06-2019

נציב יום: מיכל חן בת נורית, תשלים ההיריון תקין ועובר בריא ושלם, בעזרת השם שהעובר יהיה צדיק והיא תלד כתרנגולת.

ממשיכים במצוה "ואהבת לרעך כמוך" חלק ב'.

בעלי התוספות פירשו את הפסוק בחיוב המדרגה קטנה מזו, ממה שלמדנו קודם, זאת אומרת: "ואהבת", מדרגה קטנה ממה שלמדנו קודם.

כתוב: "ואהבת לרעך כמוך" שואלים התוספות: מהי "לרעך", היה לו לומר "ואהבת רעך""?

"יש לומר" מתרצים התוספות: "דאם היה כתוב רעך הייתי אומר שציוה הקב"ה לתת לחברו ממונו וכל אשר לו כמו לעצמו", אם ואהבת רעך כמוך ורעך הוא כמוך - מה יש לך ממון? תן לו, היית רוצה את כל הממון שלך - תן לו כמוך, "רעך כמוך" אבל לא כתוב: ואהבת רעך כמוך, כתוב "לרעך", כלומר תאהב מה של רעך, מה שיש לרעך, כאילו שלרעך, כלומר: לא תגזול לו את ממונו, ואם תוכל להציל את ממונו - תציל, וגם תשנא את מי שרוצה לגזול לו, אז ואהבת לרעך כמוך, מה שיש לרעך - אתה צריך לאהוב כמוך, כמו שאתה לא רוצה שיזיקו אותך הממון - גם הוא, כמו שאתה שיצילו לך את הממון - גם הוא וכן הלאה.

כעין זה כתב הרב אבן שועב (נולד ב-1280 תלמיד הרשב"א), וזה לשונו: "עיקר מצוה זו אינה שיאהב אדם לחברו כמוהו, כי איך יתכן שתצוה תורה מה שאינו טבע ולא יתכן?

והנה כתוב באיוב: "עור בעד עור, וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו", והנה האדם יתן וזרעו בעבור גופו, וכמו שדרשו: "רבי עקיבא אומר: "חייך קודמין לחיי חברך", בבא מציעא סב'.

זאת אומרת: אדם וגופו-קודמים לאחרים, אז איך אפשר לבקש? הרי עור בעד עור הכלי תן האיש בעד נפשו, הכל, אבל פרוש המצוה הוא כך: שלא יזיק לחברו בגופו ובממונו ולא יגרום לו שום נזק, ויאהב את הממון של חברו כשלו. לא יאהב לקחת לו אלא לשמור לו. כמו שמובא באבות, "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך", כמו שלא היה רוצה נזק בו ובממונו - כך לא יזיק את חברו וממונו וזהו " דעלך סני לחברך- לא תעביד", מה ששנואי עליך - אל תעשה לחבר שלך, ולכן כתוב "לרעך" כלומר "ואהבת לרעך" מה שלרעך ולא אמר "ואהבת את רעך" גם הוא חוזר ואומר: שהתורה מדגישה לא את רעך ממש אלא מה שיש לרעך. ואפילו אם הזיקך לא תרצה לקחת נקמה.

ובירושלמי כתוב: "מי שהיכה בידו - יקום ויחתוך ידו?" אחד נתן מכה ופגע ביד שלו, אז מה עכשיו יעניש את היד שלו ויחתוך אותה? בגלל שהיא עשתה לו ככה? מי שהיכה או סימא את עינו - אז יחתוך את ידו? כך "ואהבת לרעך כמוך" גם אם הוא עשה לך משהו - אז אתה לא הולך להוריד לו את הראש כמו שאומרים, כמו שאתה לא עושה ליד שלך, אלא "ואהבת לרעך כמוך" כמו שאתה כמוך לא תעשה לעצמך היזק על ההיזק שעשית לעצמך - ככה לא "תיקום ולא תיטור". וכן כתב רבי אברהם זכרונו לברכה: שיאהב לחברו כמו לנפשו.

וכן מצינו במהרש"א בשבת דף לא': כתב לפרש את המאמר של הלל שאמר לנוכרי שבא להתגייר "מה דעלך סני לחברך- לא תעביד", ויש לעיין בזה. הגם שהוא אמר לו בלשון תרגום, שכן היה לשונם אז בירושלים, מכל מקום למה שינה לו לומר לו בלשון שלילה, מה ששנוא לך אל תעשה לחברך, בתרגום בלשנא דקרא אם היה מתרגם לו את הפסוק - היה צריך להגיד לו: שתאהב לחברך כמוך, זאת אומרת: "ואהבת לרעך כמוך" ותרחמי לחברך כוותך, זה התרגום, אז למה הוא תרגם לו בלשון שלילה, למה לא אמר לו כמו שכתוב? "ואהבת לרעך כמוך" תגיד לו, ותרחמי זה "ואהבת" לרחמך "לחברך", "כמוך" זה כוותך. למה הוא תרגם בלשון שלילה, "מה דעלך סני לחברך- לא תעביד"?.

ויש לומר: דמשמע דמקרא לא איירי בכהאי גוונא, ולא תעשה דגבי "לא תיקום לא תיטור" כתיב. זאת אומרת: כל זה בא לדבר בעצם על "הלא תעשה" שהוא מופיע בתחילת הפסוק, שאומר "לא תיטור ולא תיקום" ועל זה בא "ואהבת לרעך כמוך". כמו שאתה לא רוצה שינקמו בך ולא יטרו לך וזה נקרא "ואהבת לרעך כמוך" אז זאת אומרת זה בלשון של שלילה של "לא תיקום", מה ששנוא עליך אז תעשה לחברך, מה זה "ואהבת לרעך כמוך"? אתה לא תיקום ולא תיטור "ואהבת לרעך כמוך" גם הוא אותו דבר, מה ששנוא עליך לא תעשה לו. שלא תעשה לו רעה מכל מה ששנוא לך.

אבל לגבי לעשות לו טובה, לא קם "ואהבת לרעך כמוך" למה? כדאמרינן חייך קודמים לחיי חבירך, וכן מוכיחין דברי תרגום יונתן.

אז המהרש"א גם כן אומר שאין פה מצוות חיוביות, אלא בהתאם למה שאתה לא רוצה שיעשה לך ככה לא תעשה לחברך, זה קיום "ואהבת לרעך כמוך". אבל לא "וקום עשה" יש לך ממון כל מה שיש לך ממון - תן לחבר שלך. יש לך בית - תן לו את הבית שלך, תן... כמוך, זה בית שלך? אז הוא כמוך, זה הבית שלו גם, לא! זה לא נאמר.

וזה לשון התרגום יונתן: "לא תאהבון נקמין ולא נטרין דבבון לבני עמך, ותרחמי לחברך דמין אנת דסני לך לא תעביד ליה אנא השם". אומר רבי יונתן בן עוזיאל: לא תהיו נוקמים ולא נוטרים רעה לבני עמך, ותאהב לחברך שמה שאתה שונא - לא תעשה לו! אני השם. אז מפרש במפורש: "ואהבת" זה לא תעשה מה ששנוא לך, מפורש במפורש שמצוות "ואהבת לרעך כמוך" אינו אלא לחייבו שלא להרע לחברו, ושלא לעשות לו שום דבר שלא היה רוצה שחברו יעשה לו, אבל יותר מזה אין חיוב יותר "ואהבת לרעך כמוך".

בספר "יראים", בסימן ר' כד' כתב: ציוה הקב"ה בפרשת קדושים, "ואהבת לרעך כמוך אני השם" "ותניא, רבי עקיבא אומר: "זה כלל גדול בתורה!", פרוש: "ואהבת", שלא לעשות לו ולא לומר דבר במסור ללבו.

ואם תאמר: "איך אדע, וכי נביא אני?"

לכך נאמר "כמוך", פירוש: ממך תלמוד דבר שאתה יודע שמסור ללבך, והיינו: מה שנאמר בשבת לא'- "דעלך סני לחברך לא תעביד" והיינו כל התורה כולה!. זה כל התורה כולה.

מפרש שם ב"תועפות ראם", הכוונה: בתחילת הפסוק כתוב: "לא תיטור ולא תיקום את בני עמך" "לא תיקום" היינו לא לעשות לחברו דבר רע בפועל, "ולא תיטור", היינו באמירה בלי מעשה בפועל, ועל שניהם אומר: "ואהבת לרעך כמוך" שלא לעשות לו דבר רע, ולא לומר לו דבר המסור ללבו, והיינו שאין כאן חיוב כלל על אהבה בפועל אלא חיוב למנוע מלעשות או לומר לו דבר רע.

זאת אומרת: "לא תיקום" זה בפועל, "ולא תיטור" זה דבר שמסור ללב, כי אתה לא יודע אם בן אדם נוטר לך טינה או על מה שהוא לא עשה לו אז הוא נוטר לו, שומר לו את זה. אז לכן הוא אומר: כל זה נאמר בעצם לשלול את הרע מחברך, אבל לא קום עשה של אהבה בפועל אלא חיוב למנוע מלעשות או לומר לו דבר רע.

וסיים "היראים": "ואם תאמר: איך אדע?" פרוש; שיוכל לומר, "סבור הייתי שלא יצטער מזה!", לכך נאמר "כמוך" ממך תלמד, מה שעליך שנוא - לחברך לא תעשה!, היינו בגלל שהיית מצטער באופן כזה. זאת אומרת: איך אני אדע דבר שמסור ללב? הוא אומר: אתה צריך לדעת! אל תגיד "מה, אני לא חשבתי שהוא יפגע, מה אני אמרתי, דברים ברורים..... דיברתי דוגרי, ישר דיברתי..!".

-         "אתה היית רוצה שיגידו לך ככה? אתה לא רוצה! אם אתה לא רוצה אל תעשה את זה גם",

על כל פנים אין פה ציווי על אהבה בפועל אלא מניעת פעולת רע ושפיר אמר כמוך, כמו שהיית רוצה שלא יצערו אותך.

"איזה דרך ישרה שיבור לו האדם?" ועל זה כתב בספר "מרכבת המשנה", לרב אלשאקר, לפרש את המשנה באבות פרק ב' משנה א', "רבי אומר: "איזה דרך ישרה שיבור לו האדם" איזה דרך שהיא נקראת ישרה? שאדם צריך לבחור לו לברור לו, איזה?

"כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם", אחרי שהאריך בדקדוקים הוא כותב "המרכבת המשנה", נראה לי כי רבנו הקדוש בתחילת דיבורו בא לומר לנו עניין אחד שהוא כולל כל התורה כולה והוא "ואהבת לרעך כמוך" וגם כן הוא מאמר חכמים זכרונם לברכה "כל דסני עלך - לחברך לא תעביד". והנה דברי התנא רבי, בשואל ומשיב:

הוא שואל בהתחלה: "איזה דרך ישרה שיבור לו האדם" ואחר כך הוא עונה,

ועל כן הוא שואל: "איזו היא דרך ישרה?" שבודאי מביאה את האדם לקנות את היושר האמיתי,

ועל זה הוא משיב ואומר: "שיבור לו האדם", והוא העניין שיבור לעצמו, והוא כמו שאינו רוצה אדם שיעשה לא אדם אחר שום רע - גם כן הוא לא יעשה רע לשום אדם. זאת אומרת: איזה דרך ישרה שיבור "לו" האדם, מה אתה היית רוצה לעצמך? רצית שלא יצערו אותך? אז אל תצער גם את האחרים, אמר שבודאי דבר זה "מידה זו היא תפארת לעושיה" מי שעושה ככה. והוא יכול להתפאר בה לפני השם יתברך, וגם לפני אנשים, וגם כן בודאי יפארו האנשים ויהיו אוהבים אותו שירגישו שיש בו את התכונה הזאת שהוא לא רוצה לעשות לשני מה שהוא לא רוצה שיעשו לו.

אז זהו ששואל רבי: "איזו היא דרך ישרה שהיא הולכת בדרך האמת והיושר שיבור לו האדם?" מה אתה היית רוצה? לא היית רוצה שיזיקו אותך - אל תזיק, אתה לא רוצה שיזיקו אותך בממון - אל... אתה רוצה שישמרו לך את הממון - אותו דבר. אם אתה בוחר דרך כזו - היא ודאי תפארת למי שעושה אותה וגם יש לו תפארת מן האדם, ולא מבזה אותו ולא מעליב אותו....

אבל עכשיו נשמע משהו בספר "העיקרים" רבי יוסף אלבו: משמע שצריך לאהוב את חברו כגופו ממש,

יא חביבי.

כתב שם לברר עניין של כריתות בין שני אוהבים, לפי מה שנמצא בפסוקים, איך עושים ברית? תשמעו טוב.

היו חותכים בעל חי לשניים, והיו כורתי הברית בין בתריו וזה לשונו: ו"הטעם בפועל הזה בכריתת הברית הוא, למה עושים ככה? שכריתת הברית הוא קשר קיים בין שני האנשים כורתי הברית, כדי לקשור ולדבק האהבה ביניהם, כמו שאומרים כרתו ברית, המושג "כרתו ברית", כרתו - ברית לצורך הברית. עד שיהיו שניהם כאילו הם גוף אחד. כריתת הברית גורמת ששני אנשים או ששני הצדדים הפכו להיות כאילו גוף אחד וישמור כל אחד על חברו כמו שהוא שומר על עצמו. לפיכך, היו כורתים בעל חי לשניים ועוברים בין הבתרים ההם לאות - כמו ששני הבתרים ההם היו גוף אחד מבעל חי ההוא בהיותו חי, וכל חלק מהגוף היה מרגיש בצער חברו, עד שהיה מגיע חולי או נזק בחלק האחד היה חברו מרגיש בחולי או בנזק ההוא, ולא הפריד בין החלקים רק המות, ברגע שחלקו, כך שני אנשים כורתי הברית יהיו כגוף אחד בהיותם בחיים, ולא יפריד ביניהם רק המות. ומזה יתחייב כשירגיש האחד איזה נזק או צער בא על חברו שהוא בעל בריתו - יכניס עצמו בדוחק להצילו, כמו שיכניס עצמו בסכנה בעד עצמו, וכן לא יכחיד ממנו דבר, ממה שידע או ירגיש ממש שחושבים להרע אליו, או שחשבו עליו איזה מחשבה רעה, וכן יגלה לו סודותיו ומצפוני לבו, כמו שיגלה אותם לעצמו, כי אין החבר זולת עצמו. זה לא כאילו הוא והחבר שני אחרים שונים, אלא כאילו הם אחד, וראוי לו שיאהב אותו כאהבתו לעצמו. ככה מפרש בעל "העיקרים".

וזהו שאמרה התורה "ואהבת לרעך כמוך", כלומר: כמו שאהבתך את עצמך אין בה זולתיות, כך אהבתך את חברך, לא תחשוב זולתך חוץ ממך, שזהו גדר האהבה הגמורה, שיתאחד האוהב עם האהוב בזה תמצא כי "אהבה" בגימטרייה אחד, כי אין האהוב זולת עצמו כלל. לא חוץ ממנו הם כאילו שניהם אחד.

ולזה, יבטח בו ויגלה אליו סודותיו, כמו שהוא מגלה אותם לעצמו, וזה כאשר יבטח באוהב כשהוא נאמן בבריתו!

שאם לא כן, אין לו לאדם לגלות סודותיו לכל אוהב, כי כאשר אין האוהב נאמן ובדוק לו, אין ראוי לגלות אליו סודותיו כי אולי יתהפך לו לאויב ויהיה זה לו לפוקה ולמכשול בהיות זולתו יודע סודותיו. ובפרט מי שיחשוב בו שהוא אוהב והוא אינו כן, לפי שאי אפשר לא להישמר ממנו,

כמו בממשלה; תראו כמה יש "אוהבים", "מלשינים", "מדליפים" קוראים לזה וכל מיני דברים, אף אחד לא נאמן לאף אחד שמה, כולם מוכרים את כולם שמה ממש "ואהבת לרעך? לא כמוך!".

וכן תמצא דוד שהיה מתיירא מאוהביו היודעים סודותיו - יותר ממה שהוא מתיירא מאויביו. כך אמר: "כי לא אויב יחרפני ואשא לא משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו", רוצה לומר: לא הייתי סובל חרפת האויב בזדונות השונא המתגדל עלי, שלא הייתי יוצא לריב עמו מהר ולא הייתי נסתר ממנו, "אבל ממך שאתה אוהבי ואנוש כערכי ואלופי ומיודעי" בזה רמז אל אחיתופל וסיעתו שהיה יודע סודותיו כמו שאמר "אשר יחדיו נמתיק סוד", איני יכול להיזהר ולהישמר ממך! ואני ירא שיגיעני נזק מצד היותך יודע סודותיי, ואמר שלא היה יודע בזה תקנה, אלא שהיה מתפלל להשם שימותו פתאום! בעניין שירדו שאול חיים כדי שלא יוכלו לגלות סודותיו לשום אדם, וזה שאמר: "ישיא מות עלימו ירדו שאול חיים".

אתם שומעים מה זה? דהיינו, האנשים הלא נאמנים האלה מגלה סוד, יש להם דין "רודף!", הם רודפים אחריך להפיל אותך לגלות סודותיך להזיק אותך, אז הוא ביקש - בלית ברירה! הוא לא ראה שום תקנה בזה, ובאמת בסוף אחיתופל התאבד.

אבל כשיהיה האוהב נאמן שיבטח באהבתו, ראוי שיגלה אליו סודותיו, ויקנא עליו כמו שהוא מקנא על עצמו, ויגלה אליו מה שידע מן הרע הנחשב עליו, {זאת אומרת אם ידע שמדברים עליו רע הוא יגלה לו} ויבטחהו להיות בעזרו,

ולזה תמצא כי מיד שכרת השם ברית עם אברהם - גילה לו כל מה שהיה ידוע אצלו מן הרע העתיד לבוא על זרעו, ואמר לו מיד: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי", כלומר: "אחר שכרתתי עמך ברית" אומר השם: "לא אוכל בשום פנים להעלים ממך את הרע המעותד לבוא על זרעך, לכן, "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך", ושישתעבדו בהם וייענו אותם והגרות הזה יתמיד זמן גדול עד תשלום ארבע מאות שנה, "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי", כלומר: וגם אני אחזיק ידי המעבידים כאילו אני מסכים ועוזר לשעבדם כי לשון "דן אנוכי", כמו "דנני אלוקים". הפירוש: עשה משפטי ודיני - שהסכים על ידי ושמע בקולי, כמו "שופטני אלוקים" ואף כאן "דן אנוכי" פירושו: כאילו אני עושה דינם ומחזיק בידם לשעבד את זרעך.

זאת אומרת, "דן אנוכי": זאת אומרת אני נותן להם לעשות את הדין בך!

אבל "אחרי כן יצאו ברכוש גדול", "ואחרי כן" יורה על זה הפרוש, רוצה לומר שאינו נקשר עם "דן אנוכי", זה לא שאני ידון אותם את המצרים לפי הפירוש הזה, ואני יטביע אותם בים, כי מה שכתוב "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" פירושו: זה ואחרי כן, אז מה שהיה קודם זה עניין בפני עצמו, ואחרי כן ככה. אז, "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי דן אנוכי", אני אעזור להם לדון את הדין הזה שאתם תהיו משועבדים ואני אחזיק בידם שיוכלו לדון אתכם שמה שאני פסקתי שיהיו בגלות ארבע מאות שנה. ולכן סמך אל זה: "ביום ההוא כרת השם את אברהם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזו".

זאת אומרת: מיד אחרי שהוא אמר לו את זה שהם יהיו ארבע מאות שנה, מיד אמר אחרי זה "ביום ההוא כרת השם את אברהם ברית", זאת אומרת: מפה לומדים מי שכורת ברית הם הופכים להיות כאחד ואז ממילא ראוי לגלות סודותיו לנאמן שכרת אתו ברית, וזה רואים אצל אברהם, שכרת אתו ברית מיד גילה לו את הרעות שצפויות לבוא על זרעו כמו שהסברנו עד עכשיו.

וכמו כן, כמו ספר "העיקרים" שאומר "ואהבת ממש כמוך" משמע בירושלמי "בנדרים" פרק ט' הלכה ד': שם אמרו וכתוב: "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך", האיך עביד? הוי מקטע קופר ומחת סכינא לידו תחזור ותמחה לידיה?" האם יכול להיות שאדם חותך בשר ונותן מכה בסכין ביד שלו אז האם היד הנפגעת תיתן מכה בחזרה ותכרות את היד השניה?

ואמר "ואהבת לרעך כמוך", רבי עקיבא אומר: "זה כלל גדול בתורה!",

פרוש: שהנקימה בחברו דומה לאדם שמחתך בשר, ולא נזהר היד שאוחזת את הסכין, והיכה בסכינו על ידו השנית, האם יעלה על הדעת לחזור להכות את היד החותכת ולנקום בה?! כך "ואהבת לרעך כמוך", זאת אומרת "לא תיקום!" שאף על גב שחיי עצמו וטובתו קודם לשל חברו - מכל מקום הרי הוא כמו האדם בעצמו, שאף על גב שאין ראוי לאיזה אבר להכות האבר השני, מכל מקום אם כבר היכה - אין לנקום באבר המכה, כך אין לנקום מחברו אחר שכבר הזיק אותך, והרי הוא כמוך שכל ישראל נפש אחת. אז כמו "העיקרים".

וכמו כן כתב הרמ"ק: רבי משה קורדוברו בספר "תומר דבורה", "כל ישראל הם שאר בשר אלה עם אלה מפני שנשמותיהם כלולות יחד" וכך ראוי לאדם להיות חפץ בטובתו של חברו, ועינו טובה בטובת חברו, וכבודו יהיה חביב עליו כשלו, שהרי הוא - הוא ממש! ומטעם זה נצטוינו, "ואהבת לרעך כמוך", וראוי שירצה בטובת חברו, ולא ידבר בגנותו כלל, ולא ירצה ברעתו.

ומה שדייק המהרש"א על מה שאמר הלל, יסוד לכל התורה "מה שעליך שנוא לחברך לא תעשה", ואמר את זה בלשון של שלילה, ולא הלשון של חיוב "ואהבת לרעך כמוך" כמו שאמרנו קודם, מזה הוכיח המהרש"א שאין חיוב רק שלא לגרום לחברו רע, מה שאינו רוצה שיעשה חברו לו, אבל יותר מכך? אין חיוב.

אז על זה כתב "החידושי הרים" על התורה פרשת קדושים ליישב את דבריו וזה לשונו: "ויש לומר: כי המושג העליון אשר שכלו של גוי מסוגל להגיע אליו - הוא הצד השלילי שלא יעשה לזולת דבר שהיה יכול להכאיב גם לו, אולם להשיג גם את הצד החיובי שיאהב את הזולת ממש כמו שהוא אוהב את עצמו - זה כבר למעלה משכלו של הגוי, לכן נקט הילל שדיבר לאותו גוי שביקש ממנו: "גיירני!" - רק את הצד השלילי, "מה שסני עלך לא תעביד".

זאת אומרת: יחזור דברי המהרש"א כאילו רק על הגוי מה שהסביר לו הלל בגלל שהוא גוי, אבל בישראל אפשר שזה כמו "העיקרים" ואפשר שזה כמו "הירושלמי" שצריך לאהוב ממש.

איי! אייאייאיי

אז נביא רק דוגמא לזה: מספרים על הרב הקדוש הרב יחזקאל מקוזמיר זכר צדיק לברכה: הוא היה בפרשיסחה, אצל הרב הקדוש הרבי בונים זכר צדיק לברכה, וכשלקח ברכה הפרידה, והרב רבי בונים זכותו יגן עלינו אז הוא ליוה אותו הרב רבי בונים כאשר רצה הרב לחזור לשוב לעיר, אז ליוה אותו שוב הרב הקדוש הרב יחזקאל מקוזמיר, בהילוכם הוציא הרב הקדוש מקוזמיר את קופסת הטבק, ונתן להרב רבי בונים שישאב את הטבק,

שאל אותו הרב בונים: "מאין ידע כבודו שאני צריך עכשיו שמק טבק?"

השיב לו הרב מקוזמיר: "ומאין יודע היד שהחוטם צריך לשאוף טבק בעת שהיד מקריבה את הטבק לחוטם? אלא משום שהם גוף אחד, ומשום שיש אחדות ואהבה בין אחד לחברו - מרגיש גם כן האחד מה שצריך חברו".

איך היד יודעת שהאף רוצה להריח טבק? כמו שהיד יודעת שהאף רוצה להריח טבק? בגלל שהם גוף אחד, אז אם אוהבים אחד את השני - אז זה כמו גוף אחד, "אז אני יודע שאתה רוצה להריח טבק אפילו שלא אמרת לי".

"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".