בס"ד ואהבת לרעך כמוך כיצד לקיים מצוה זאת? חלק ד' 04-06-2019

נציב יום: רפואה שלמה לחוה לאה בת אלישבע, תשלים הריון תקין עם עובר בריא ושלם, הבדיקות דם יצאו תקינות ללא כאבים בפרט בכליות, ותשתחרר עוד היום בכוחות מחודשים.

אנחנו ממשיכים חלק רביעי "ואהבת לרעך כמוך",

הספר הקדוש "ערבי נחל" כתב שיש לדקדק: "איך ישקל במאזניים להשוות לגמרי אהבת הרע לאהבת עצמו לא פחות ולא יותר?.

ועוד, שאמרו חכמים זכרונם לברכה ברכות ס"א: "יש בני אדם שממונם חביב עליהם מגופם", אז באלה היה ראוי להזהיר - "ואהבת לרעך כממונך", כי הוא אוהב את הממון יותר מגופו, אז היה ראוי להגיד ככה. מה עושים עם זה, איך זה יסתדר?

וכתב לבאר את הדברים בטוב טעם ודעת: "כתבו המחברים שהפילוסוף אפלטון אמר: "שגדר האהבה - הוא בהיות הנאהב הופכי מהאוהב". את מי אתה אוהב? מי שהוא ההפך ממך.

"כמו שהארץ שהיא יבשה בטבעה - היא משתוקקת למים ולמטר שמרטיב אותה, וכן המוכר משתוקק אל הקונה שהוא ההפך לו", והוא משלים את עניינו וחפצו, כי המוכר רוצה למכור, אז הוא אוהב את הקונה, "הנה! הקונה בא" הוא מפסוט.

"אבל הדומים ישנאו זה את זה, כמו שמצינו: "כל אומן שונא בני אומנותו". זה אומר אפלטון שזה נקרא אהבה. שאהבים את ההפך, ומי שדומה - שונא בני אומנותו....

"ואריסטו לעג עליו ואמר ההיפך, "כי הדמיון יוליד אהבה" כשדומים אוהבים. כמו שבעלי דת אחת אוהבים זה את זה בעבור הדמיון שביניהם ושונאים לזולתם, כאילו בני דת אחרת". לדוגמה: המוסלמים אוהבים זה את זה ושונאים את היהודים, זה בני דת אחרת, "וכדומה לזה הרבה אומר אריסטו". מחלוקת בין הטמבלים.

"והראיה שהביא אפלטון: באהבת ההופכי - שגה בביאור ענין האהבה!, כי יש אהבה החוזרת אל האוהב. אתה אומר שאתה אוהב את השני - את ההפך ממך, בעצם אתה אוהב את עצמך, אתה לא אוהב אותו, כמו שאומרים "אני אוהב דגים",

-         "אם אתה אוהב אותם, למה אתה אוכל אותם? אתה אוהב את עצמך! אתה לא אוהב את הדג, אם אתה אוהב את הדג - תן לו לחיות! תן לו לשחות, מה, מה אכלת אותו?"

אדם שאומר ש"אוהב מטעמים" - אם היה אוהב אותם באמת לא היה אוכל אותם ומפסידם, אבל הכוונה שהוא אוהב את עצמו, לתת מעדנים לנפשו שהוא אוכל אותם. נמצא שהאהבה הזו לא דבוקה בנאהב "בדג" או במטעמים, אלא היא דבוקה באוהב שאוהב את עצמו.

וכן הוא באהבת ההופכי לפי טענת אפלטון: "המשלים חסרונו אינו אוהב אלא את עצמו והנאתו". המוכר לא אוהב את הקונה, הוא אוהב את הכסף שלו שיעבור אליו, אז הוא אוהב את עצמו ולא אוהב את ההיפך ממנו.

אבל האהבה האמיתית היא דבוקה בנאהב, מזה אהבה? שאתה באמת אוהב את הנאהב, את האובייקט. רוצה לומר שהאוהב אוהב את הנאהב, אז זה מצד הדמיון שביניהם.

והנה מצינו אהבת עשיר לעני. אמרו רבותינו זכרונם לברכה מסכת "שבת" קד': "דרכן של גומלי חסדים לרדוף אחרי דלים, ואהבה זו" דהיינו אהבה שאמר אפלטון, שכל אחד אוהב את ההיפך ממנו, אז העשיר רודף אחרי העני לתת לו כסף, ואינה אהבה אמתית! כי גם זאת אהבה דבוקה באוהב, בעשיר עצמו, כי העשיר אוהב את עצמו על ידי העני, כי העני משלים את חסרונו של העשיר, כי על ידי העני הוא זוכה לעולם הבא, "וצדקה תציל ממות", אז מי המרויח? העשיר! למה? הוא אוהב את העני? בגלל שהוא משתכר מזה, הוא המרויח הגדול.

כמו שפירשו רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק (תהלים סא, ח): "חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ", מי באמת עושה חסד ואמת, שהחסד יהיה אמת, לא חסד לטובת עצמך, "מַן יִנְצְרֻהוּ" מי עושה את זה?

ואמרו עוד: "יותר משבעל הבית עושה עם העני - העני עושה עם הבעל הבית", ולטעם זה מצוי ורגיל שיהיה אהבה בין עשיר ובין עני, ובבין שני עשירים או בין שני עניים - מצויה השנאה!, למה? כי האהבה האמתית לא מצוי בכלל, לא מצוי בכלל!

כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה "ביומא" סט': "ועדיין הוא מרקד בינינו" רוצה לומר שנאת חינם. עד עכשיו אלפי שנים! מה הגורם שבנין הבית השלישי לא נבנה? שנאת חינם, אז איפה האהבה? איפה הקיום של "ואהבת לרעך כמוך"? לכן אין בנמצא על פי הרוב - רק ולכן בין העשיר לעני יש אהבה ביניהם אהבת ההופכי, ולכן בין העשיר לעני יש אהבה ביניהם מצד הפכיותם, כי כל אחד משלים חסרון חברו והם כמו מוכר וקונה.

מה פרוש? זאת אומרת שהמוכר מפסוט שהכסף שלו עבר אליו, והקונה מפסוט שבכסף שלו הוא קיבל את המצרכים שהוא רצה, אבל זה לא אהבה אמתית.

מה שאין כן, שני אנשים שווים, שאין אחד צריך לחברו להשלים חסרונו, אי אפשר לאהוב באהבה אמתית אלא שונאים זה את על הרוב, כי מצוי עכשיו אהבה אמתית. שנאת חינם.

איפה ראינו את זה הכי טוב? אצל תלמידי רבי עקיבא, ספירת העומר, מתו 24 אלף! למה? "שלא חלקו כבוד זה לזה".

אם אוהבים אהבה אמתית למה לא לחלוק כבוד? כמו שאתה רוצה כבוד - תן כבוד, כמו שאתה רוצה שישבחו אותך - תשבח אותו, כמו שזה.... אז רואים שבדומים - זה יותר קשה!, בדומים זה יותר קשה.

אז בא הכתוב והזהיר אותנו! תאהב את הרע שלך דוקא שהוא כמוך!! או בעושר או בעוני, כי אהבה זו דבוקה בנאהב מצד הדמיון, בגלל שאתם דומים אתה צריך לאהוב אותו כי בטבע זה בדיוק הפוך. אז התורה מצוה: שאתה תאהב אותו והוא דומה לך ואתה לא צריך אותו, הוא לא משלים חסרונך -אתה עשיר הוא עשיר, אתה עני הוא עני, אף אחד לא עוזר לשני, שניכם נצרכים,

"לא.... מה אני צריך אותו? מה, מה, מה אני צריך אותו?" ככה אנשים אומרים, "מה אני צריך אותו, אני צריך אותו בכלל? מה אני צריך אותו".

אז אין אהבה בין אלה שלא צריכים אחד את השני. התורה מצווה דווקא בגלל שהוא כמוך!! אז תאהב אותו.

וכן כתב "בספר הברית" חלק ב' מאמר יג': "לפרש "ואהבת לרעך כמוך": "כי מודעת זאת שכל אומן שונא בן אומנותו, החייט שונא את החייט ולא את הסוחר, הסוחר שונא את הסוחר אבל לא את החייט, ואמרה תורה "לא זו אף זו", כלומר: לא די בחובה אהבת הבריות מה שתאהב לרעך שאינו כמוך באומנות אחת ואינו מקפח את פרנסתך מעולם, אלא אפילו כמוך באומנות אחת ומקפח את פרנסתך לפעמים - אף על פי כן חייב אתה לאהוב אותו בלב שלם".

שמעתם?

ואהבת לרעך שהוא כמוך.

אז רואים מפה דברים אדירים!

בדרך זו גם כתב "במשך חוכמה" פרשת קדושים, מפרש את הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך אני השם" הנה העלו חכמים אחרי התפלספם שעניין אהבה כשהיא חוזרת אל עצמו - באה בסיבת ההתנגדות, כמו העני להעשיר שמקבל טובה ממנו, וכאהבת איש לאשתו, שכל אחד מקבל את הצד החסר לו, וכאהבת הארץ לשמיים שמקבלת מטר ממנו, כל זה עניין חוזר אל עצמו, שהוא אוהב את עצמו, וכל אומן שונא אומנותו. אבל האהבה החוזרת אל הנאהב, היא באה מסיבת ההתדמות והשתוות היחס והערך כמו שחכם אוהב חכם.

חכם - לא אוהב טיפשים, חכם - אוהב חכם, זה חכמים אמתיים באמת עם יראת שמים,

אבל אם לא - אחד קורא לשני חוש"ך, וההוא קורא לו "הישיבה שלך זה בית כיסא", וכל זה אהבה מיוחדת; אהבת ספרדים!.

ולכן אהבת השם יתברך שאין שום יחס בשיווי בינו לבין הנמצאים, אין יחס בינינו, אין שום צד שוויון בינינו לבין הקב"ה, ברור, ולכן על אהבת השם יתברך אנחנו מצווים, "ואהבת את השם אלוקיך" אם לא תהיה חוזרת אל האוהב וזו מדרגה פשוטה ושלא לשמה, אמרו זכרונם לברכה: "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך",

למה נאמר? למה נאמר?

לפי שהוא אומר "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך" איני יודע באיזה צד, למה? כי אין ערך ויחס ושווי אל השם יתברך. אם כן הלא האהבה היא תקוה התועלת, למה אתה אוהב את השם?

-         "כי אני מקבל ממנו תועלת, מקבל חיים! מקבל בריאות, מקבל פרנסה, מקבל זה...."

זה חוזר אליך אל האוהב, זה לא שאתה אוהב את השם! אתה אוהב את עצמך, אם כן אין זה בכל לבבו, והתורה אמרה: "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך" שמתוך כך אתה מכיר, הקב"ה, ומתדבק בדרכיו!

לכן כתוב: "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך", פירוש: מתוך זה אתה מתדבק בדרכי השם,

"מה הוא רחום? - אף אתה היה רחום, מה הוא חנון - אף אתה היה חנון!", זאת אומרת אתה מתדבק בדרכיו, אם כן, אז יש לך איזה שווי לדרכי השם יתברך, ותדבוק במידותיו, ותשתוקק אליו, שתדע שהוא מקור החכמים והחכמה, והוא המקור של כל אופני השלמות, וזאת תהיה האהבה האמתית!

לכן אמר לנו כי אם אתה תאהב את הישראלי, את רעך, לא תאהב אותו עבור אותו דבר שיכבדוך בני אדם או יהללוך, או ישיבו לך גמול ותשלום, כי אז האהבה מתיחסת את הנאהב אלא רק אל האוהב. וזה אהבת עצמו, ואז גורם האהבה היפוך, כי יותר בטוח להשיג תודה העשיר מהעני, החכם מהשכל, יותר מאשר ישיג בערכו בשווה לו ודומה לו, רק "ואהבת לרעך כמוך" פרוש: שהשיווי השווי יביא אהבה ואז תהיה סיבת האהבה במה שהוא דומה לך, והוא כמוך והוא כערכך.

ותתבונן שהוא מזרע האנושי, ומעובדי השם באמת, ומהמחזיקים ידיעת השם בעולם. וזה "אני השם", זאת דוגמת האהבה כאשר אתה צריך לאהוב אותי וכאשר אני אוהב אתכם ככתוב: "ואוהב את יעקב" זאת האהבה שהשם אוהב בעצם, היא לא דבוקה לסיבה והיא חוזרת לאוהב להשם, הוא אוהב את יעקב בעצם לא בגלל איזה סיבה,

כי אם צדקתם מה תתנו לו? יש איזה סיבה שהוא יכול להתפרנס מאתנו? גם אם תהיה צדיק - מה נתת לו? יש תוספת בו? אם אתה לא עושה מה שהוא אומר - יש גירעון בו? אתה לא משפיע מאומה עליו. והשם יתברך אינו מקבל שום תועלת משום נברא, כי "אדון עולם אשר מלך!" אה אה "בטרם כל יציר נברא!" וכן תאהב לרעך.

כמו שהוא אוהב אותנו באהבת אמת - ככה אנחנו צריכים לאהוב גם את רענו, ואמר: "ואהבת לרעך כמוך - אני השם"! כמו שאני השם אוהב אתכם אהבת אמת, אהבה דבוקה בכם, ולא מסיבת שאני נהנה מכם ואז זה נקרא שהאהבה חוזרת אלי לאוהב, כך אתה צריך לאהוב לרעך כמוך, שיש לך צד שיווי, את מבחר היצור האנושי, אתם עובדים את השם וכו' וכל הדרכים האלה הם אמתיים בכלליותם ובפרטיותם

ואשרי מי שזוכה לזה!.

עד כאן להיום.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.