בס"ד ואהבת לרעך כמוך כיצד לקיים מצוה זאת? חלק ה 05-06-2019

נציב יום: הצלחה ליעקב בן מזל ומשה שיצא זכאי במשפט

חלק ה "ואהבת לרעך כמוך"

כתב "בספר חסידים" סימן שמט': "יכול אדם לומר: "איני מקפיד על מי שמבזה אותי - כך אני אבזה אדם אחר".

-         "כמו שאני לא מקפיד - שגם הוא לא יקפיד, ואני אבזה אותו! מה הבעיה?. למה? התורה ציוות "ואהבת לרעך כמוך" לאהוב אותו כמוך אבל לא יותר ממך, לא יותר, אז אם לא מקפיד כשמבזים אותי- אז גם שלא יקפיד".

ואם מקפיד הרי אמרו: "בטל רצונך מפני רצונו", דהיינו בטל רצונך מפני רצון חברך, ורצון חברך מפני רצון הקב"ה. אבל חכמים אמרו שאתה צריך לבטל את הרצון שלך מפני הרצון של החבר שלך, ואת הרצון של החבר שלך מפני הרצון של הקב"ה. זאת אומרת: שעומד הרצון, חבר שלך רוצה משהו והשם רוצה משהו - כמובן שאתה צריך לבטל את הרצון של החבר במידה כזו.

"ואתה אל בינתך אל תשען", זה המביא עצמו לידי ניסיון, אתה צריך לעשות מה שחכמים אמרו, מה שהתורה אמרה, "ואתה אל בינתך אל תשען" אל תביא את עצמך לידי ניסיון.

כך גם דעת זקנים ובעלי "התוספות" על הפסוק: "זה ספר תולדות אדם" וזה לשונם: "ואהבת לרעך כמוך" אמר רבי עקיבא: "זה כלל גדול בתורה", בן עזאי אומר זה "ספר תולדות אדם", גדול יותר,

מה פירשו?

מה שבן עזאי אומר הכוונה היא על סוף הפסוק שכתוב: "בדמות אלוקים עזה אותו", כבר למדנו את זה בשיעורים קודמים.

ומהפסוק של רבי עקיבא אנחנו לא שומעים רק "מה ששנואי לחברך - לא תעשה!" בא בן עזאי ואומר: אפילו אם אתה לא חושש בכבוד עצמך - יש לך לחוש לכבוד חברך, למה? כפי שאתה רואה את דמות החבר ולא רואה את דמות עצמך. "בדמות אלוקים עשה אותו". אל תסתכל על הדמות שלך איך אתה מתנהג, אתה לא מקפיד שמבזים אותך, אתה תסתכל על הדמות שלו, "בדמות אלוקים עשה אותו". ולזה אמר שהמקרא הזה עזאי אמר: שהוא כולל יותר מ"ואהבת לרעך כמוך" כי מ"ואהבת לרעך כמוך" אמרנו מה ששנוא עליך לא תעשה לחבר שלך, אבל אם לא שנוא?

-         "לא שנוא עלי שמבזים אותי – שיבזו".

לא שומעים שבמצב כזה אתה צריך לא לעשות כן לחברך, אתה יכול ללמוד "כמוך" אני לא מתבזה -שהוא לא יתבזה. לא שומעים, אבל מהפסוק שמביא בן עזאי זה ספר "תולדות אדם" שסיומו "בדמות אלוקים עשה אותו" אז אל תתחשב בדמות שלך ואיך שאתה מרגיש, תתייחס לדמות אלוקים שעשה אותו. זה שומעים יותר אז לפסוק הזה יש יותר תוקף לפי דברי בן עזאי זה כלל גדול יותר!.

החיד"א בהגהותיו לספר "חסידים", כתב שאפשר לומר: שרבי עקיבא כך דורש, "ואהבת לרעך כמוך" מה שעליך שנוא לחברך אל תעשה, ויש בכלל הזה שאם מידתך להקפיד - היה רצונך שלא יבזוך ולא יתנו לך מקום להקפיד, וכן תעשה לרעך שהוא מקפיד, שלא תעשה לו דבר שיקפיד, והגם שאין אתה מקפיד. מכל מקום אם היית מקפיד רצונך שלא יעברו על דעתך, יש בה "ואהבת לרעך כמוך".

אבל זה לא מפורש כל כך. ולכן, עזאי נקט "זה ספר תולדות אדם" ללמוד משם. ובודאי שלא נעלם גם מרבי עקיבא הכוונה הזאת, אך סבר שזה כלול בתוך "ואהבת לרעך כמוך".

"אני לא מקפיד!" בסדר, אבל אם הייתי מקפיד הייתי רוצה שיכעיסו אותי שיבזו אותי? לא הייתי רוצה. זה שאני לא מקפיד זה לא אומר שאני יכול לגרום לשני שגם הוא יהיה... "יתבזה! מה יש? לא קרה כלום".

-         לא! "ואהבת לרעך כמוך" שאם אתה היית מקפיד גם לא היית רוצה שהשני יתבזה, זה לא אומר שאם אתה לא מקפיד - אז שגם השני לא יקפיד, כי ב"ואהבת לרעך כמוך" זה גם בתנאים שאם היית במצב הפוך, לא רק איך שאתה וכו'

אבל זה לא משתמע בברור, זה הבנה שזה כולל "ואהבת לרעך כמוך". לו יצויר שהיית מקפיד - היית רוצה שהשני יתבזה? לא! כמו שאתה לא רוצה שיבזו אותך אז גם השני אך תבזה.... זה שאתה בינתיים לא אכפת לך – בסדר, אתה במצב כזה, אבל מה היה קורה במקרה וכן היית מקפיד? לכן תתייחס אליו בהתאם. אבל זה כלול ב"ואהבת לרעך כמוך" אבל זה לא בדיוק, כאילו יותר משמע מהפסוק של בן עזאי "זה ספר תולדות אדם" והסיפא שלו: "בדמות אלוקים עשה אותו".

אז מכל מקום מי שיחשוב לומר: שמה שכתוב "ואהבת לרעך כמוך"

-         "אני אוהב שנותנים כאפות - הוא גם יקבל כפות!"

-         "לא! לא, לא, לא, אל תגזים! אל תגזים, זה כלול בתוך זה "בדמות אלוקים, ובטל רצונך מפני רצון חברך, ורצון חברך מפני רצון המקום, לאט לאט! תרגע, זה כלול ב"ואהבת" אומנם זה לא...

והכלל השני של בן עזאי היה יותר חזק לפי דבריו - אבל רבי עקיבא אומר גם זה כלול ב"ואהבת לרעך" זה פשוט זה ברור שלא....

פעם הסתתר אחד מחסידי קוצק בשבת פרשת קדושים מאחורי הדלת של הרבי, רוצה לשמוע איך הוא קורא את פרשת השבוע, הגיע לפסוק "ואהבת לרעך כמוך" אז החסיד שומע את הרבי מקוצק הוא אומר ככה: "ואהבת לרעך...... אה, כמוך? אחרי הפסקה של כמה רגעים שומע אומר: "כמוך!", לא הבין מה זה השאלה ומזה התשובה.

פנה לנאמן ביתו של הרבי ושמו רבי צבי הרש,

ושאל אותו: "מה פשר הדבר?"

והוא הסביר לו ככה: "הרבי שאל את עצמו: איך התורה מצוה אדם לאהוב את חברו "כמוך"? וכי מותר לאדם לאהוב את עצמו?! הרי בתורת קוצק, "אהבה עצמית? מביאה לידי זיוף, רמאות, הונאה, ועצלות המחשבה!" ועוד כמה דברים שליליים, מי שחולה על עצמו, מי שאוהב את עצמו, הקוצק! אין דבר כזה.

אז הרבי קורא: "ואהבת לרעך כמוך" כמוך! מה מותר לאהוב את עצמו? איך מותר לאהוב את עצמו? איך התורה אומרת דבר כזה? שתאהב אותו כמוך - מה מותר לך לאהוב את עצמך?

ובסוף היתה התשובה בניחותא: כמוך!, כמו שאתה חייב לשנוא את עצמך! תכלית השנאה - כך אתה חייב לאהוב אחרים תכלית אהבה! איך אתה תקיים ואהבת לרעך? כמוך. מה כמוך? מותר לאהוב את עצמך? לא, מה פתאום. מה זה שנאה? הרחקה, אתה צריך לשנוא את עצמך תכלית השנאה.

 זאת אומרת: שאתה לא האגו ולא אנוכיות, ולא זה ינחה אותך, כי זה תמיד יביא אותך לזיוף למרמה להונאה כי אתה תמיד תדאג לעצמך וזה על חשבון אחרים כמובן, אז ודאי שהתורה לא אומרת שאתה צריך לאהוב את עצמך,

אז מה כן? אתה צריך לשנוא את עצמך, מה פירוש? להרחיק את ה"אני" להרחיק את ה"אני", "אני" אני" זה ס"א בגימטרייה סיטרא אחרא, אני, "לא יהיה בך אל זר" לא תעבוד את עצמך, תרחיק את האני, עובדים - אחד.

אז הוא אומר: כמו ש"כמוך" ב"כמוך" הכוונה שאתה צריך לשנוא את עצמך, אבל התורה אומרת: "ואהבת לרעך" איך תאהב אותו? "כמוך", כמו שב"כמוך" אתה צריך לשנוא את עצמך בתכלית במקסימום של שנאה – לאהוב - אתה צריך לאהוב בתכלית האהבה. "ואהבת לרעך כמוך". מזה ה"כמוך"? בתכלית! אתה כלפי עצמך צריך להתנהג בשנאה, אז לחברך התורה מצוה "ואהבת" איך לאהוב אותו? לרעך, כמוך, בתכלית האהבה.

"בספר הברית" ניתן לפרש "ואהבת לרעך כמוך": "פן תאמר בלבבך: "איך אפשר לי לאהוב אותו? אהה... אני שלם! והוא חסר, אני צדיק! והוא ככה חפיף, הלא יש בו פחיתות מידה פלונית, או הוא עושה מעשה מגונה פלוני",

כי טבע האדם שהוא רואה תמיד חסרון ופחיתות בכל אדם, אם מעט ואם רב, הכל לפי משהו אדם, "ותכהנה עיניו לראות נגע עצמו לעולם", אדם לא רואה חסרון בעצמו, "אין אדם רואה נגעי עצמו", הוא שלם!. שלם בדעתו בכל מיני שלמות ואיננו חסר לנפשו, לא תחסר נפשו מן המעלות והשלמות. כך האדם חי ומרגיש שהוא בסדר גמור. וגם אם יש לו פאלטות - יש סיבות מוצדקות, ואם מישהו היה עומד במצבו - ודאי היה יותר גרוע, "שמע! - אני יודע מי אני...".

לכן התורה אמרה "כמוך - אני השם!" הלו... הלו, אתה תאהב את רעך "כמוך, אני השם", מה זה אומר? אני מעיד בדבר שהוא כמוך בעניין השלמות. כמו שאתה לא שלם ככה הוא לא שלם, כמו שהוא לא שלם - גם אתה לא שלם. אני מעיד! אומר השם "אני השם אני השם" ואם אין הפחיתות והמחסור שלך כמו האיש ההוא - ואין לך את החיסרון שיש בו, אבל, יש לך חסרון אחר!, יש לך חסרון אחר. "זכור נא! מי הוא נקי אבד?" חסיד - אלא שאין אתה יודע ממחסורך.

את שלך המחסור אתה לא רואה, ואתה רואה חסרונות של אחרים, אבל אני מעיד שהוא כמוך בעניין הפחיתות, מצאת בו משהו? כן, ואני מצאתי בך יותר, ממוצא דבר אז תבין ותשכיל שצריך לאהוב כל אדם עם החסרון שלו! אל תקפיד על החסרון שלו! שזה לא יפריד בין הדבקים ויכבה את האהבה. שאם אתה לא תעשה כך, תקפיד אך למחסור, כל דבר תמצא מחסור בו - לא תוכל לקיים מצות "ואהבת לרעך" לעולם, "כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין דבר כזה שאין שום חסרון, בבן אדם שהוא שלם בכל השלמות, אז לכן אל תעשה חשבונות "ואהבת לרעך – כמוך, כמוך"

אל תגיד: "אני זה, והוא זה, אני זה, והוא זה",

-         "לא, לא! לא, לא, אני השם! אני השם, כמה מסתיים הפסוק, "ואהבת לרעך כמוך אני השם" אני אני יודע, מה אתה אומר.... אתה לא יותר טוב, ולכן אני מבקש ממך: "ואהבת לרעך" הוא כמוך אל תדאג הוא כמוך, מה מצאת בו? פחיתות? גם אתה, כמוך! בדיוק כמוך",

מי אומר?

"אני! אני השם".

הפלא ופלא!

תראו כמה פרושים כבר קיבלנו בהבנה של "ואהבת" כל התחמונים שתרצה לתחמן "אה אהאה" התורה כבר הכילה את הכול בתוך הפסוק הקטן הזה.

נסיים את השיעור בסיפור יפה:

הגאון המגיד הירושלמי רבי בן ציון ידלר זכר צדיק לברכה: מספר בספר "בטוב ירושלים" פרק יג' על הגאון רבי יהושוע לייב דיסקין זכותו תגן עלינו אמן, הוא היה אב בית דין בריסק, ובסוף ימיו היה בעיר הקודש ירושלים תבנה ותכונן.

בין הדברים הוא מספר דבר נפלא בגדר מצות "ואהבת לרעך כמוך" שהוא למד מפי קודשו של הגאון מבריסק זכר צדיק לברכה: "זוכרני, ככה הוא מספר, שנוסדה חברה חשאית, מטרת יסודה היה, שכל אחד מהחברה יעזור לרעהו בחברה וחוזר חלילה. כמו שיש אצל החסידים שזה נקרא? אנ"ש. אנשי שלומינו. "אנשי שלומנו", דואגים רק לאנשי שלומנו. תורמים לאנשי שלומנו, עוזרים לאנשי שלמונו. אז נתווצרה חברה שאחד דואג לשני בחבר'ה.

נכנסתי בפני הרב מבריסק, שאלתי את דעתו על זה, מה הוא אומר על החברה החשאית הזאת שנוסדה?"

בראשונה אמר לי: "מה נפקא מינה לך? מה יוצא לך מזה? מה אכפת לך?"

רק אחרי שאמרתי לו שעל פי דעתי דבר נכון הוא, כי הרי יסוד החברה הזאת מצות "ואהבת לרעך כמוך" שכל אחד דואג לשני וכו' וכו'.

אמר לי: "עניין זה אינו בכלל בגדר "ואהבת לרעך" אלא אהבת עצמו הוא! שכעת דואג הוא לחברו -ואחר כך חברו לו, וזה נגד מצות התורה! שצריך לאהוב את כל אחד מישראל, אפילו שאינו חבר בחברה הזאת. ואף במי שעשה לו רעה נאמר: "לא תיקום ולא תיטור", וצריך להיטיב לו, איך זה כתוב? כתוב: "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך "ואהבת לרעך כמוך"".

והרב סיים: "חלילה לך מלהיכנס לחברה זו והיא נגד התורה!.

שמעתם?

"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".