בס"ד ואהבת לרעך כמוך- כיצד לקיים מצוה זאת? חלק ט' 12-06-2019

נציב יום: אביה בת מזל ובעלה יאשיהו בן יעל יזכו לזרע חי וקיים בן זכר לעבודתו יתברך ואחיותיו יזכו לזיווגים כשרים מקפ"ז אמן.

אנחנו ממשיכים חלק ט' "ואהבת לרעך כמוך"

כתב החפץ חיים בפתיחה "ללשון הרע": המספר לשון הרע עובר על מצוות עשה "ואהבת לרעך כמוך" שנצטווינו בזה לחוס על ממון חברו כמו שהוא חס על של עצמו. ולחוס על כבוד חברו ולספר בשבחו כמו שהוא חושש על כבוד עצמו. המספר לשון הרע ורכילות על חברו, או המקבל לשון הרע, אפילו אם הדבר אמת, נראה בעליל שאינו אוהבו כלל, וכל שכן "דכמוך" בודאי אינו מקיים.

אז מעבר "ולא תלך רכיל בעמך", ועוד איסורים - גם המספר או המקבל לשון הרע - עובר על מצוה של "ואהבת לרעך כמוך".

והראיה הגדולה על זה, שלא כל אדם יודע את נגעי עצמו, ואף על פי כן אינו רוצה בשום אופן שחברו ידע מזה אפילו אחד מאלף, ואף אם ארע שנודע מעט מחסרונותיו אצל חברו, וחברו הולך ומספר לאנשים, אף על פי כן הוא עומד ומצפה "הלואי שהשם יתן שלא יקבלו את דבריו לא יאמינו לו", והכל כדי שלא יתחזה בעיניהם לאדם שאינו הגון, אפילו שהוא יודע בעצמו הרבה, והרבה מהעוונות, יותר ממה שסיפר חברו עליו, אף על פי כן מרוב האהבה שהוא אוהב את עצמו - נדחה הכל מחמת זה. כך באופן זה ממש צריך לעשות על פי התורה לרעהו, לחוס על כבודו בכל האופנים.

אז כמו שאתה רוצה שייסתר מעיני כל, מעשך המקולקלים שאתה יודע אותם רבות יותר ממה שנודע- כך אתה צריך כלפי חברך בדיוק.

ולא לחינם כתבה לנו התורה מעשה של נח, "וישת  וישכר ויתגל בתוך אהלו, וירא חם ושם ויפת כיסו את ערוות אביהם" וסיפרה לנו הברכה שברך אותם נח, ונתקיימה בסוף. להראות לנו את גודל המידה הזאת שצריך אדם לכפות על גנות חברו בכל כוחו כמו על של עצמו.

אפילו שהתורה פרסמה את גנותו של נח בעצם המעשה שהוא השתכר ונתגל בתוך אהלו, אבל היא מספרת לנו גם את גודל השכר שהם כיסו את הגנות, ואת הברכה שהם קיבלו שהתקיימה בהם עד סוף הדורות.

לפעמים עובר אדם גם במצוות עשה של "בצדק תשפוט עמיתך", כגון שראה את חברו שדיבר או שעשה מעשה, ויש בדבר הזה לשפוט אותו לצד הטוב, ולצד הזכות, או להיפך, אפילו אם הוא איש בינוני, נתחייבנו מן התורה במצוות עשה הזו, "בצדק תשפוט עמיתך" לדון אותו לכף זכות.

ואם האיש ההוא יראי אלוקים, אז נתחייבנו לדון אותו לכף זכות גם כי קרוב ונוטה הדבר יותר לכף חובה מלכף זכות. ומי שהולך ומדבר בגנותו עבור הדיבור הזה שדיבר או המעשה הזה שעשה, או המקבל את הדברים שנתחזק אצלו לגנות עבור זה ששמע עליו, ולא דן אותו לכף זכות - עובר במצוות עשה זאת של "בצדק תשפוט עמיתך".

והחפץ חיים בשמירת הלשון חלק א' "שער התבונה" פרק ה', הוסיף לבאר את העניין הזה במתק לשונו: "וכַאֲשֶׁר נִתְבּוֹנֵן בֶּאֱמֶת, נִמְצָא שֶׁקִּיּוּם מִצְוַת לָדוּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת וּמִדַּת שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן, תְּלוּיִים בְּקַיּוּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". שֶׁאִם יֶאֱהֹב אֶת חֲבֵרוֹ בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי לֹא יְדַבֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע וִיחַפֵּשׂ עָלָיו בְּכָל כֹּחוֹתָיו זְכוּת. כְּמוֹ שֶׁאִם אֵרַע לוֹ, שֶׁעָשָׂה אֵיזֶה דָּבָר שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, וּבְנֵי אָדָם הָיוּ עוֹמְדִים וּמְסַפְּרִים בְּעִנְיַן של אוֹתוֹ הַדָּבָר, וְהוּא יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ שׁוּם צַד זְכוּת עַל עַצְמוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה דָּבָר זֶה בִּשְׁגָגָה אוֹ סִבָּה אַחֶרֶת, כַּמָּה מֵהַתְּשׁוּקָה הָיְתָה לוֹ שֶׁיִּמָּצֵא מִי שֶׁיְּלַמֵּד זְכוּת עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה כָּל כָּךְ, כֵּן בְּאֹפֶן זֶה מַמָּשׁ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לַחֲבֵרוֹ. ושמה יש יותר אריכות.

האלש"ך הקדוש אומר דבר מבהיל: "חכמת התורה היא תיקון לכל מצוות השם, והגם כי לרוב מצוות השם אשר לא תעשנה היא תועיל, הנה ללשון הרע - לא תועיל.

כנודע מאמר רבותינו זכרונם לברכה מועד קטן יח: "כי ברית כרותה על הלשון - הרע שיתקבל" אז כל מצוות "לא תעשה". התורה יכולה לגרום לנו שיהיה תיקון, אבל בלשון-הרע זה לא עובד, למה? כי ברית כרותה ללשון שתתקבל. אדם שומע ו-פק נדבק אצלו.

כתב הפלא יועץ "בערך הונאה": "כללו של דבר כל המצער חברו בדבריו - זו הונאת דברים, וכדי לידע באיזה דברים מצטער חברו - יקיים תמיד מאמר חכמים: "דעלך סאני לחברך לא תעביד", לפי חומר שבו צריך לעמוד על המשמר הרבה, כי אדם עשוי להקפיד ולהרגיש ולהצטער אפילו על שיחה קלה שמדברים לו, אבל הוא אינו מרגיש בצער חברו.

אז זה כל כך חמור הונאה, לצער את השני, כבר הבאנו על זה דרשות שלמות שאפילו לצער לשם שמים לאנשים, שהרי פנינה מתו לה עשרה ילדים, בגלל שציערה לשם שמים את חנה.

אז זאת אומרת לצער יהודי זה לא דבר פשוט, ואיך אתה תדע לעמוד על זה לא לצער את חברך? תראה אתה בעצמך: כמה אתה מקפיד ומרגיש ומצטער אפילו על שיחה קלה שמדברים לגבך - אז ככה תרגיש בדיוק בצער חברך.

וכתב החזון איש זכרונו לחיי העולם הבא ב"קובץ איגרות" חלק א' ריא': צריך להיזהר שלא לגרום צער לחברו בדיבור קל אפילו לרגע, כי יש בזה "לא תעשה" דאורייתא, כמו שכתוב בבא מציעא נח'.

אחרי כל מה שאמרנו, לכאורה אז אנחנו נבין לא נכון, שאם ככה תמיד ללמד זכות ללמד זכות ללמד זכות ללמד זכות וזהו. ואז "מה אכפת לי מה הוא עושה? אני מלמד זכות!"

-         לא, לא, יש מצווה "הוכח תוכיח את עמיתך", שהיא גם כן בכלל של "ואהבת לרעך כמוך"

כתב בספר "קב הישר", "ואהבת לרעך כמוך" אמרו רבותינו זכרונם לברכה את הפסוק: הוא כלל גדול בתורה, ואין לך אהבה יותר, כשרואה אדם דבר מגונה, באחיו ישראל, שעושה חטא או עוון שצריך להוכיחו על זה, כי נשמתן של ישראל הן קשורים ודבוקים זה בזה. אבל הכלל הוא: שצריך האדם מי שהוא יודע ההרפתקאות והסיבות והעונשים, הבאים על נשמת האדם, אחר יציאת הנשמה מהגוף, צריך להודיע לחברו, אולי על ידו יזכה חברו גם כן, ויעזוב דרכי רשע, "ושב ורפא לו".

והגאון רבי יהונתן אייבשיץ זכר צדיק לברכה מזהיר על זה בספרו "יערות דבש", בחלק א' דרוש י': לכן בבקשה מאתכם, פונה אל הציבור בבית הכנסת קיימו מצוות "ואהבת לרעך" להוכיח עמיתו! ואמת, כי רוב המוני עם אינו מקיים מצווה זו, ואינו אוהב לנפשו גם כן, אז יאהב חברו יותר ממנו. אבל אמת, זוהי כוונתי גם כן, אם יוכיח לחברו - גם ידו לא תפעל רע. וכי איך יערב ללבו להוכיח לחברו והוא בעצמו שרץ בידו? וזוהי כוונתי שאני מרבה להוכיח, אף כי יודע אני, אה! אוי לי על שברי, שאיני כדאי לכך, ומכף רגל עד ראש אין לי מתום... ורק על ידי כך בכמה דברים אני מובדל מהם מיצר הרע, אם יסיט אותי, לומר לו: "לך מאיתי!! כי איככה אוכל לעשותו – מה שאתה מבקש ממני, ואני מוכיח לאחרים לחדול להרע מזה?!".

אז זה השמירה הכי גדולה על הבן אדם שהוא מוכיח, למה? כי כולם מסתכלים אם הוא מקיים בעצמו את מה שהוא אומר, וזה שמירה מפני יצרו הרע. ככה אומר רבי יהונתן אייבשיץ.

בין הדברים שמה אומר: אנשים אומרים: "מה? אני רב?! מה? אני יכול להוכיח? מי אני בכלל שיכול להוכיח?"

אז הוא אומר בדיוק הפוך: "לך ישמעו! לי? לא ישמעו,

כי יגידו: "מה? אני הרב יונתן אייבישיץ שאני יכול בזה?!  מה? אני מלאך?! אני בן אדם".

אבל אומר, אם אתה אומר לחבר שלך; "תשמע! אתה יודע ששנינו אותו דבר, גם אני היו לי כאלה וכאלה דברים, ואני חזרתי בתשובה וקיבלתי על עצמי, ותירגלתי את הדברים וכו' וכו' גם אתה יכול לעשות".

זה יותר ישמע לחבר מאשר יבוא מישהו מורם מהעם ויגיד לו,

אז היצר הרע יגיד לו: "מה אתה משווה בכלל?!, הוא יכול להתגבר... הוא נולד כזה.... מה? אתה כלום! אתה אפס אתה".

-         זה לא נכון, זה שקר, זה שקר של היצר הרע, זה השקר של היצר הרע.

וכן כתב החפץ חיים "בשמירת הלשון" חלק א "בשער התבונה" פרק ה' וזה לשונו: "וכן שייכת מצות זו של אהבת רעים קודם המעשה גם כן, לא לחכות עד שיהיה מעשה. כדי שלא יבוא חברו לידי ביזיון, ואתה יודע שהחבר הולך לעשות משהו מעשה שלא יעשה, שמעת הבנת, אתה רואה שהוא הולך בכיוון לא טוב, אז גם המעשה יש את המצוה הזאת שלא יבוא לידי ביזיון.

כמו שאם היה משיא את בנו בעיר אחרת, או שהוא בא בעצמו לדור בעיר אחרת, והוא לא יודע את דרכי והנהגת המקום ההוא, איך שם מתנהגים וכו', אז הוא משוטט שם ברעיוניו אולי למצוא שם איזה אוהב נאמן שיודיע לו דרכי ההנהגה של אותו מקום, ושם יראה שהוא מתנהג באיזה דבר שאינו כהוגן - יאמר לו בינו לבין עצמו כדי שיידע במה להיזהר ולא יתבזה על ידי זה בעיני אנשי העיר".

זאת אומרת: ברור תגיד לי מה עושים פה, איך נוהגים פה, מה שלא נעשה פאדיחות איך שאומרים, ואם תראה משהו אז תזהיר אותי מראש, זה אינטרס של הבן אדם הוא לא רוצה להתבזות, אז לחיי העולם הבא הבא כן רוצה להתבזות?

כן זה באופן ממשי צריך לעשות לחברו, אם רואה שהוא נכשל באיזה דבר או עומד להיכשל ולא יהיה לו כבוד מזה, אפילו אם אין בזה איסור - מחויב לומר לו כדי שלא יתבזה על ידי זה. וכל שכן אם הוא רואה עליו שהוא עושה דבר שלא כהוגן על פי דין. בודאי מחויב לומר לו, אבל בינו לבין עצמו, ולהוכיח אותו על הדבר ההוא, כדי שלא יפול ברעה בעולם הזה ויפסיד לעולם הבא. ויקיים בזה מצות עשה של הוכחה, וגם המצוה של "ואהבת לרעך כמוך" .

יגיע מזה נחת רוח גדול להבורא יתברך, שתיקן את בנו לעבודתו, הקב"ה כולם בנים שלו, אז הוא שמח שהם מתקנים את הבן שלו, לא שעושים לו פאדיחות לפני כולם, המטרה היא שהוכיח בינו לבינו שיתקן, ויזכה לחיי העולם הבא, לא בשביל להשפיל אותו, לא להתכבד בקלון חברו. אבל אם חס ושלום לא יעשה כן, ואדרבא ילך ויבזהו! עבור זה בפני אחרים, מה יש לו לבורא מזה? איזה טובה יש לבורא? הפוך, אם אתה מראה לו את הדרך, מכוון אותו וכו' - זה יהיה שמחה לבורא יתברך מזה.

למה הדבר דומה?

לאחד שיש לו בן ואינו מתנהג כשורה, וחברו הלך לעיני אביו ופרסם את הדבר בפניו ברבים, בודאי שי תרעומת גדולה עליו. ומה יאמר לו האבא?

-         "יכולת להוכיח אותו בינו לבין עצמו, והייתי נותן לך תשועות חן חן על זה, אבל ללכת תכף ולפרסם אותו לגנות ולביזיון בעיני הכל! זה לא הדרך, ועכשיו אני רואה שאין הכוונה שלך בשביל קינאת האמת! ואם כן יותר טוב היה ללכת ולהוכיח אותו בנפרד, אבל הכוונה שלך היא להרשיע ולחייב את חברך ולשמוח לאידו! אין זה כי אתה רע לב!".

כך הדבר ממש עם הבורא יתברך עם בני ישראל עם קדושו: עם ישראל אצל הקב"ה בחינת בנים "בני בכורי ישראל בנים אתם להשם אלוקיכם", והקב"ה שמח בטובתם של ישראל, ומצטער בצרתם ובביזיונם. והוא הולך לעיני האב שבשמים "שמלוא כל הארץ כבודו", ומבזה את בנו בפני אנשים ללא תועלת! מה הנאה יש לו מזה?

וכלל כתב לנו הרמב"ם "בהלכות דעות" פרק ב' הלכה ג', בעניין מצוות "ואהבת לרעך כמוך" שיחוס על ממון בכבוד חברו כמו שהוא חושש על ממון לכבוד עצמו. כמובן שכל זה בינו לבין חברו. בינו לבין המקום אם הוא עובר עבירות הוא צריך להוכיחו פעם שתיים שלוש בנסתר, ואם הוא לא פורש מהעבירות שהוא עושה בינו לבין המקום - מצווה לפרסמו, כבר הבאנו את הדברים, לבזותו אפילו לקללו וכו' וכו' מביא הרמב"ם.

וזה לשון התנא אליהו פרק כח': "וכן אמר להם הקב"ה לישראל: "בניי אהוביי! כלום חיסרתי דבר שאבקש מכם, מה אני מבקש מכם? שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדין זה את זה, ותהיו יראים זה מזה, ולא ימצא בכם עבירה וגזל ודבר מכוער, שלא תבואו לידי פיסול מעולם. לכך נאמר: "הגיד לך אדם מה טוב ומה השם דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת עם השם אלוקיך".

כמו כן כתב עוד החפץ חיים בספרו "ציפית לישועה" במאמר התוכחה: מצוות תוכחה היא מצוות עשה מן התורה, "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". הכוונה של המצווה הזו, זה עניין ההטבה עם חברו ברוח, ברוחניות. ההיפך: מ"לא תשנא את אחיך בלבבך", וענפים של הרבה מצוות - נכללות במצווה זו, של "הוכיח תוכיח את עמיתך" איזה ענפים? כגון מצווה של "ואהבת לרעך כמוך".

וגם "וכי ימוך, אחיך והחזקת בו" שמצוות ההחזקה ב"וכי ימוך" ברוח - היא לא פחות מ"וכי ימוך" בגשם, אם אחיך נהיה מך עני דוך מוח, דך מך, ירד מנכסיו - יש מצוות "והחזקת בו", קודם יש מצוה לתת לו ודבר שני לפני שהוא יפול לגמרי - הוא רק ימוך עוד מך, "וכי ימוך" הולך ליפול, הולך ליפול - יש מצווה להחזיק אותו לפני שיפול בכסף, לתת לו הלואה לעזור לו עצה לסדר לו עבודה, לעשות משהו "והחזקת בו", והחזיק אותו למה? כי אדם שהולך ליפול ואתה תומך בו - זה יותר קל, כי אם התמוטט נפל עכשיו לך תרים אותו, אז לא רק בגשם - בגשמיות בכסף, אלא ברוחניות, לפני שהוא יפול, אתה רואה שהוא הולך לעשות טעויות שגיאות שמתנהג כבר בדרך לא ראויה, אז לפני שיפול לגמרה - לבירא עמיקתא, יש מצוה להחזיק בו לפני כן, זה מצוה גדולה.

וגם "צדק צדק תרדוף", ואין רדיפה יותר טובה אחר הצדק מאשר לשרש את החטא מהלב של השני. לעקור מהשורש אצל החבר דרכים נלוזות, לא טובות לא ראויות. וזה נקרא "צדק צדק תרדוף" לא לאחר מעשה גם לפני מעשה, לצדק אותו להביא אותו להיות צדיק, לרדוף אחריו זה צדק, לא לחכות שהוא יפול בא צדיק בא לעזור לו. ואתה רואה את גנותו ואז בא לעזור לו, לא, לפני! מה שנקרא - "רפואה מונעת",

היום קופות חולים הבינו שהרפואה מונעת חוסכת הרבה כסף, כי אחרי שאנשים מסתבכים במחלות אז לקופות עולה יותר כסף לטפל בהם. אז לכן יש רפואה מונעת. זה רפואה מונעת העלויות יותר קלות, לפני שיעשה ויתבזה, ולך תקן את זה, ולך עכשיו תכחיש את כל הדברים ושלא יתפרסם ולא פפפפפם אפשר הכל לעשות לפני, וזה אהבה אמתית "ואהבת לרעך כמוך".

"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".